מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

במה תורנית לדיון בנושאים אקטואליים העולים על שולחן מלכים, במבט תורני
כללי הפורום
פורום אקטואליה נועד לתת מענה לנושאים העולים בפורום מעת לעת, ואינם נושאים תורניים מובהקים
מעתה אין לפתוח אשכולות בנושאי חינוך, גיור, ושאר נושאים מעין אלו, אלא כאן
הפורום פועל כרגע במתכונת הרצה, וכדאיות קיומו נבחנת. נא לשמור על רמתו הגבוהה של הפורום.

אסור בתכלית האיסור לפתוח אשכולות או לכתוב הודעות שיש בהם כדי לבוא לזלזול בגדולי תורה או בציבורים שונים
אשכולות שכאלו יימחקו, והפותח או המגיב יורחק מהפורום

פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 09 אפריל 2018, 03:13

כל אחד מחובר, אבל למשהו אחר: מחשבון על עידן הסמארטפון

זה חיבור?! כשכל אחד מחובר לסמארטפון שלו? בואו נמגר את המכה הזו. בואו נתחבר לדבר הנכון


אני יושב במסיבה, שיעור או סתם בתחנת אוטובוס. ואנשים מחוברים. זה בצילום סלפי, זה בשיחה פעילה עם חבר, מישהו פה מעלה תמונה, ואחר מסתכל בסרטון מעניין.

כל אחד מחובר, אבל למשהו אחר. בין האנשים כולם? אין חיבור.

אפשר לחלוש ולשלוט בין כל הקבוצות האפשריות, אפשר להתעדכן בזמן המתאים בכל העדכונים. אפשר לצפות בדברים ייחודיים ואפשר,

ואפשר,

וגם, אפשר.

זה חיבור?!



לפני 10 שנים, לא הייתה מציאות כזו. היינו הולכים ברחוב ורואים אנשים! רואים עולם, פוגשים שכנים ומכרים. מתעניינים, שואלים, עוזרים ותומכים.

זה לא שאין היום אנשים טובים בעולם. יש היום מכה.

אם במצרים היו 10 מכות, היום ישנה מכה אחת בינלאומית, אבל היא מכה איומה. היום, כל עוד אתה ממשיך לתייג מישהו, זה נקרא שאתם "שומרים על קשר".

כשאדם שולח לחברו אימוג׳י צוחק עם דמעות, הפנים האמיתיות שלו לא באמת נראות ככה.

הבעת הפנים נשארת פני פוקר כשלחצנו send על כ-10 אימוג׳ים נוטפים דמעות.

למה?

כי זו המכה ה-11. מכת הניתוק.

למה קשה להשאיר את המכשיר בבית כשהולכים לשיעור תורה? הרי בכל מקרה המכשיר לא אמור להיות חלק מהשיעור.

למה קשה להשתיק אותו כשיוצאים עם חברים?

למה?

והילדים...

כשהם רואים הורים יושבים ומתכתבים, יושבים וצופים, יושבים ומסמנים לייקים כאילו זה נקרא חיבור...

הלב כואב.

ואח"כ, איך נבוא אליהם בטענות? איך אפשר להגיד להם "אתם כל היום במחשב! בגילך היינו יוצאים ומשחקים בחוץ"... זאת המציאות שהם רואים. איך אפשר לבוא אליהם בטרוניה?

בואו נמגר את המכה.

לתת קודם תשומת לב לאנשים שסביבנו. כל זאת ועוד יהפכו אותנו למחוברים לדבר הנכון. יהפכו אותנו לאנושיים יותר, רגישים ואכפתיים יותר.

בואו ביחד, נתחבר לדבר הנכון, נשקיע ולו מעט, בשביל העתיד שלנו, לילדים שלנו. שכשהם יסתכלו לאחור, יזכרו בהורים הטובים שהעדיפו שעת איכות איתם בעשרות מונים על שעת "חיבור" בכל רשת חברתית.

ערכים:


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 10 אפריל 2018, 05:40

חובה להתנתק מאינטרנט
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 10 אפריל 2018, 05:40

עין בעין
עין-בעין-גליון-14_עמוד_1.jpg
עין-בעין-גליון-14_עמוד_2.jpg
עין-בעין-גליון-14_עמוד_3.jpg
עין-בעין-גליון-14_עמוד_4.jpg
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 11 אפריל 2018, 04:45

אני חייבת לפרוק ולשתף את כולכן, שהייתן שותפות בהצלת נפשות ומשפחה- פשוט כמשמעו

האמת ניתנת להיאמר- אני לא בדיוק עובדת משרד כמוכן. כלומר: לא עובדת משרד בכלל (אלא…. נא לא להתעלף, ולא לשלוח אלי מיילים של 'מה את עושה כאן בכלל'... אני מורה!).

ל... אני רשומה כי המקום בו אני עובדת מייצר לתחושתי רבות מן הדילמות שמעסיקות כאן את כולן וגם אני רוצה וצריכה חיזוק ושמירה…

בית ספר בו אני עובדת הוא לצערי לא הפרופיל של המקום החביב והערכי הזה שאסוציאטיבית מתקשר לכן עם המונח "בית ספר". זה מקום מאווווווד פתוח, מהסוג הזה שהאמהות בו 'משתגעות' מאיך אפשר בכלל להסתדר בלי אייפון והודעות וכיו"ב וצורת הלמידה בו גם היא חדשנית למדי, כולל כל מיני רעיונות די הזויים…

בחדר מורות ישנם מחשבים לרשות המורות וכנ"ל בכל כיתה. המחשבים לא היו מוגנים כלל ואני- תמימה שכמותי, פשוט השת-ד-לתי לא לגשת אלא למייל.

באחת הפעמים המחשב היה פתוח, היכן שלא צריך----

הצצתי ונפגעתי, ואף פעם לא חשתי על בשרי את מהות הביטוי הזה ככה.. זה סיחרר, זה זה שיגע, זה שרף, זה מששששששששששך-----

נהיתי מטורללת!

למחרת הרגשתי שאני חוטפת מכת חשמל- מצאתי את עצמי שוב ניגשת, נסחפת…. לאאאא--- עצרתי איכשהוא והלכתי הביתה. המומה, לא נושמת, ראש מתפוצץ, בחילות. הרגשתי שעצרתי....מלחיות----

בלילה, כשבעלי ירד ללמוד, הגיעו סוף סוף הדמעות.

בכיתי- צעקתי- אמרתי לה': ה', אתה יודע מראש שזו מלחמה אבודה!! מה עושים מחר בעבודה שוב, עם החשק הזוועתי הזה והיצר האיום. עזור לי שלא תהיה לי האפשרות לעשות זאת!!!

תבינו, אני בת בית יעקב! המורה היותר דוסית! ב"ה שהספיקו לי פעמיים בשביל לומר לעצמי- אם ר' יוחנן לא עמד בזה תפסיקי לנפנף בבעל ת"ח, בהורים גדולי עולם ובמשפחה נערצת ומושא לגאוה על כל מורות הסמינרים...

מה שעוד עמד לי מול העיניים בס"ד ואולי דחף אותי ככה לצעוק-לצרוח את מצוקתי ישר לכסא הכבוד, זה שהייתי בהריון. ידעתי, מתוך האפילה הזו, שיש לי אחריות כפולה ומכופלת: איך אוכל לעמוד מול התינוק, כשזה הקטן גדול יהיה ויביט/תביט בי וישאל- למה גרמת לי לניסיונות האלו?! מדוע לא כבשת אותם עוד קצת בשבילי?! ואם אלו הניסיונות היום- עם אילו ניסיונות ילדינו יתמודדו עוד מספר שנים??!!

בכיתי בכיתי בכיתי… יכולת או כוח לכבוש את ההר הזה לבדי לא מצאתי בי, אבל לבכות ולצעוק כן. אמרתי: ה', אתה יודע שבן אנוש לא יכול לעמוד בזה לבד. אני מה שאוכל- אעשה, ואתה עשה את שלך!!

באותו לילה ישבתי שעתיים+ על המחשב בבית (החסום ומוגן לחלוטין) וקראתי את כל מה שכותבים גדולי עולם, עסקנים, וכו' נגד פרצות האינטרנט, קראתי מכתבים על קריעות של משפחות, בכי של נשים, ניסיתי לחוש מבעד למילים את מה שעומד מאחורה וכמה זה רעעעעע למי ששם.

ובהמשך הלילה הזה גם פתחתי אחורנית מיילים... - ככה אחד אחד, מיילים שנותנים כוח לעמוד בניסיונות מהסוג הזה או ניסיונות בכלל. הרגשתי כ"כ חלק, כ"כ משפחה, וכמה כוח זה נותן!!! קיוויתי שהשעות האלה יתנו לי את היכולת להתחיל להתמודד, אבל- ה'!!!, ביקשתי- תילחם בשבילי גם אתה, אחרת- אנה אני באה?!!

למחרת ליל השימורים הזה אני מגיעה כהרגלי לחדר המורות ושומעת… את אחת המורות מתלוננת שאינה מצליחה לפתוח אתר מסוים. עוד לא קולטת מה הולך פה ונכנסת המנהלת ומסבירה שמשרד החינוך שלח טכנאי שעבר על כל המחשבים, חידש אותם והגן עליהם על מנת ש'בנות לא תוכלנה לפתוח אותם'.

"אל דאגה"- היא מוסיפה- "מה שתצטרכנה בשביל הלמידה יהיה לכן". ולא מה שמעבר, לא מה שמעביר אתכן אל העבר השני, המשכתי בליבי, המומה.

איזו נשיקה!!! הרגשתי את האהבה בחוש! אף פעם לא חשבתי שמהפך כזה יכול אי פעם להתרחש במקום ההוא- זה שדגל בחדשנות, למידה, קידמה, עצמאות ושטויות נוספות… ושוב הדמעות… אבל הפעם---- איזו הקלה הייתה בהן, וכמה הודיה!!!

מאות ויותר נשים, חשבתי לעצמי בהתרגשות אדירה, התחילו כמוך ולא זכו. לא זכו לצאת משם, לא זכו לחוש את האהבה העצומה הזו, ובטח לא זכו (ולא תשכנעו אותי שהג'וק הזה שנכנס בהם לא היה מענה ישיר מהשם לתפילה-זעקה שלי ביום הקודם!) לזכות כך על הדרך רבות נוספות.

אני כן! היש אהבה גדולה מזו?????


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 11 אפריל 2018, 14:40

רבי דוד אבוחצירא שליט"א מנהריה
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 12 אפריל 2018, 00:05

נטפרי - הסינון הכי טוב.
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 13 אפריל 2018, 03:58

בזכות מה עבר הנער מתיכון חילוני לישיבה קדושה?

את רעות האינטרנט, הן במחשב הביתי והן בסמארטפון, כמדומני שמיותר
לפרט ולבאר. כל אחד ואחת המחזיק ברשותו כלי משחית אלו - יודע לאילו
דיוטות תחתונות של טומאה מובילים אותו מכשירים אלו, ובוודאי כבר החליט
כמה וכמה פעמים להתנתק מהרעל הזה. הבעיה היא, שאנו חושבים שאנחנו
לא יכולים ולא מסוגלים לעשות זאת. כ-ו-ל-נ-ו מכורים לאינטרנט במידה
כזו או אחרת, וידוע שישנו קושי עצום כדי להיגמל מכל התמכרות שהיא.

חיים לא רגועים בגלל הגלאקסי

לפניכם מעשה גבורה של יהודי יקר, שהצליח להוציא את האינטרנט מהבית
ומהכיס לפני שלושה חודשים, למרות היותו כמו כולם מכור לזה. אם הוא
הצליח אז כל אחד יכול להצליח. וזה סיפור המעשה )הרחבנו בפרטי המאבק
הפנימי של יוסי, היות וללא ספק אלפים מקוראינו יזהו את המאבק הזה בלבם פנימה(: לפני
תשעה חודשים בערך, פנתה אלי אשתו של יוסי )שם בדוי( בבקשה, שאשכנע
את בעלה שיזרוק את הגלאקסי הטמא שלו ויעבור לסלולארי כשר. המכשיר
הקטן הזה אף הצליח להרוס את שלום-הבית שלהם...

אחרי מספר משפטים עם יוסי קלטתי שהבחור מכור למכשיר. הוא התוודה
בפני, שאפילו בלילות הוא לא ישן רגוע, הוא מתעורר פעם-פעמיים בכדי
לבדוק אילו הודעות "חשובות" נכתבו בווטצאפ. ה"גלינג" שמודיע על כניסת
הודעה היה מקפיץ לו את הלב, והוא היה חייב להסתכל מה כתוב, גם אם הוא
באמצע ארוחה או שיחה עם אשתו. ואל תחשבו שזה מקרה חריג, אני משער
שכעת חצי מהקוראים מחייכים בבושה שזה גם המצב שלהם: אתר מסוים
או אפליקציה מסוימת השתלטו על חייהם בצורה כזו או אחרת, ולא נותנת
להם מנוח... הובלתי את יוסי להכיר בכך שהוא "מכור
לאינטרנט". שכן שלב ראשון בהתרפאות ממחלת נפש
או מחלת נשמה היא הידיעה שאני חולה.

שלב שני ברפוי היא הידיעה שזו "מחלה", כלומר,
לדעת שזה דבר רע. השלב הזה היה קשה, מאחר וכבר
אמרו חכמי המוסר: "העובר עבירה ושונה בה פעמיים
ושלש - נעשית לו כמצווה". יוסי היה בטוח שהוא עושה
מצווה גדולה עם הסמארטפון שלו, מאחר והוא שולח
הלכה יומית ושיעורי תורה לחבריו בוואטצאפ, ואין לך
מצווה גדולה מזיכוי הרבים. לאדם מבחוץ טענה זו
נשמעת מגוחכת, אבל האסורים בבית הסוהר האינטרנטי
בטוחים הם בטענה זו, וכבר "זכיתי" לשומעה מכמה
וכמה "צדיקים", המצלמים שיעורי תורה באייפון ומעלים
ליוטיוב, אך רבים מהם נפלו במראות נגעים, וכבר אמרו
חז"ל: "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך".

הנקי מטומאת האינטרנט יזכה
להנות בימות המשיח


באחד השיעורים בהם השתתף יוסי, אמרתי ללא תיכנון
מראש: "הגאון הגדול הרב חיים פלאג'י זצ"ל, אשר חי
לפני כ-180 שנה באיזמיר שבטורקיה, כותב בספרו )תוכחת
חיים ח"ג בסופו( דברים מבהילים: הקב"ה הודיע לנו ע"י
נביאיו הקדושים, בפסוקים מפורשים בכמה מקומות
בתנ"ך, כי לפני ביאת המשיח והגאולה השלימה, ה'
ישלח ניסיונות קשים בקיום המצוות בכלל, ובשמירת
הקדושה והצניעות בפרט, על מנת לבדוק את חוזק
האמונה של כל אחד ואחד. ורק אותם שיעמדו בגבורה
בניסיונות, הם ורק הם יזכו לזכות ולהתענג בתענוגי ימות
המשיח והעולם העתידי. וזו הסיבה שהתחדשו מכשירים
טכנולוגיים משכוללים בשנים אלו! )ללא ספק, הדברים מכוונים
גם ובעיקר לאינטרנט, שהרי אין לך שיכלול וניסיון גדול וקשה יותר
מהאינטרנט(. אלא שמסיים הרב חיים פלאג'י שם בדברים
מעודדים, הוא מגלה, שיחד עם הניסיון הגדול שהביא
עלינו האלוקים בדור הזה, שלח לנו הקב"ה כוחות גדולים ועצומים, שלא
היו לאנשים בדורות הקודמים, כדי שנוכל לעמוד בהצלחה מול המפלצת הזו
הנקרית "אינט-מת". )הרחבתי בזה בגיליון כסליו תשעז(.

הדברים פעפעו בלבו, כאשר בנוסף לכך שמע יוסי מרב ביהכ"נ: "מי שיש לו
אינטרנט בכיסו או בביתו לא יזכה לחיי העולם הבא". הוא שאל אותי מספר
פעמים אם זה באמת כך, והשבתי לו בחיוב. הוא נרתע ובכך התקדם לשלב
השני. אלא שהשלב השלישי והאחרון בריפוי, שהיא האמונה ביכולת שלי
להיגמל ולהתנקות, זה היה שלב קשה ביותר אצל יוסי. הוא טען בלהט והיה
מוכן להישבע בנקיטת חפץ, שהוא לא מסוגל להתנתק מ"ידידו הטוב". "זה
כאילו שמוציאים לי אבר חיוני מהגוף...", הוא טען, "לא מסוגל לדמיין איך
ייראו החיים שלי בלעדי הגלאקסי?! אני קם וישן עם זה... זה ממלא לי את
כל היום...". אך הוא לא ידע כלל חשוב בעבודת ה' – הקב"ה עוזר לאדם לנצח
את היצר הרע. ולכן כל אדם יכול להתגבר ולנצח את היצר הרע.

הישועה הגיעה דרך הבת. בתחילת השנה )אחרי החגים(, עם סיום עבודתה
ב"שירות לאומי", החלה בתו של יוסי ללמוד במדרשיה. שמה התחזקה היא
בקדושה וביראת שמיים, ובחג החנוכה האחרון )לפני שלושה חודשים( היא קמה
ועשתה מעשה, היא ניקתה את כל המשפחה מטומאת האינטרנט. כל ארבעת
הסמארטפונים של המשפחה: האבא, האמא, שלה ושל אחיה, כולם הוחלפו
במכשירים כשרים ללא אינטרנט כלל ועיקר. והאמא החליטה "אנחנו הולכים
עם הקב"ה עד הסוף", וגם הוציאה את האינטרנט מהמחשב הביתי שלהם.

הסמארטפון נזרק והבן עבר ללמוד בישיבה

שלושה חודשים בלבד שהבית התקדש וטוהר, ומהפך נרשם בקרב בני ביתו
של יוסי: האמא הולכת יחד עם בתה למדרשיה, שם היא מתעלה בצורה
מדהימה. ו... אצל הבן התחוללה "רעידת אדמה" של ממש: לאחר חודש מסילוק
הטומאה, הגיע הבן בתחינה ובקשה לאביו: "התיכון
החילוני בו אני לומד לא מתאים לי, אני לא מסוגל ללכת
לשם, ברצוני לעבור ללמוד בישיבה קדושה". נחישותו
של הבן הסירה את כל החששות של אביו ושל הרבנים
איתם הוא מתייעץ, והבן של יוסי עבר ללמוד בישיבה
קדושה באופן מלא! ואצל יוסי, אפילו חזותו החיצונית
השתנתה: זקן קצוץ מהדר את פניו, וכיפה שחורה
מפארת את ראשו. "הכל ב'אשמת' הבן", מסביר יוסי.

בתחילה הייתי מהסס אם יוסי יצליח להתמיד בטהרה
זו, אך בפגישה האחרונה עמו התרשמתי שהוא חזק
בזה, אם כי הדחף לסם ה"סמארטפון" עדיין מקנן
בלבו. )כנראה, לוקח זמן עד להתנקות וטהרה פנימית שלימה(.
יוסי מדגיש ואומר: "לפעמים ישנו פיתוי לחזור לזה,
אבל כשאני רואה את השינוי אצלנו במשפחה זה מאד
מחזק אותי: אנחנו בבית מרגישים הרבה יותר ביחד.
אנחנו מדברים אחד עם השני. אני ואשתי חזרנו לישון
באותו חדר. כמו כן, אני מרגיש רוחני יותר, טהור יותר,
חיים אחרים. חשוב לי לומר, שאני מרגיש יותר רגוע!!
תודה לא-ל, עכשיו, אני נכנס למיטה, שם את הראש
על הכרית וכבר נרדם, והשינה שלי רגועה כמו תינוק".

היצר הרע לא פראייר, והוא לא עוזב את הקליינטים
שלו כל-כך מהר. לפני חודש הגיע יוסי להתקבל
לעבודה בחברת הסעות פרטית בתור נהג טנדר, והחברה
דרשה שיהיה לו סמארטפון. מדוע? כדי לצלם תאונות
וכדומה, כדי לקבל במייל את סידור העבודה, ובשביל
הווי'ז )תוכנית ניווט בכבישים(. יוסי חשב בעצת רבו, לקחת
סמארטפון שיש בו רק שלושת התכונות הנ"ל. אבל
ליוסי אסור להתקרב לאינטרנט בכלל, כפי שאומרת
הגמרא, שאין לנזיר אפילו להתקרב לכרם, שמא יתפתה
ויאכל מענבי הכרם. בעצתי, מצא יוסי פתרון לכל דבר,
הוא קנה מצלמה ומכשיר ג'י פי אס בנפרד, ואת סידור
העבודה מקריא לו המעביד בטלפון ויוסי רושם. "אין
דבר העומד בפני הרצון".


(מתוך העלון המדהים "אור עליון")


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2758
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 722 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 13 אפריל 2018, 04:33

תמונה, אקטואלית לפרשת תזריע מצורע.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... 797#p16810


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 15 אפריל 2018, 05:44

הפקדתי שומרים כתב:תמונה, אקטואלית לפרשת תזריע מצורע.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... 797#p16810
הנה זה
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 16 אפריל 2018, 18:18

הרב רייזמן
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 22 אפריל 2018, 01:52

מצורע
סמארטפון זה מצורע
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2758
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 722 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 22 אפריל 2018, 02:11

רק צריך להוסיף, מצורע היה ומצורע יהיה כל ימי 'חייו'..בשונה ממצורע אחרי הסגר וטהרה..


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 22 אפריל 2018, 14:38

עוד
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 23 אפריל 2018, 23:04

שיחה [עצובה? מצחיקה?] בין אבא לילד
שיחה בין אבא לילד:
ילד: "אבא...?"
אב: "כן בני היקר"
ילד: "אבא, אנחנו חרדים?"
אב: "כן בני היקר"
ילד: אבא תגיד, אתה מרשה לי להביא הביתה ספרים מהספרייה העירונית הלא דתית?"
אב: "לא, בני היקר"
ילד: "למה?"
אב: "כי אנחנו חרדים, ואסור לקרוא מה שלא צריך!"
ילד: "אה, הבנתי. אבא?"
אב: "כן בני היקר"
ילד: "אבא תגיד, אני יכול להביא הביתה סרטים?"
אב: "מה פתאום בני היקר?!"
ילד: "למה?"
אב: "כי אנחנו חרדים, ואסור לראות מה שלא צריך!"
ילד: "תודה אבא. אבא תגיד, אני יכול להביא שירים חילוניים או לועזיים?"
אב: "חלילה, בני היקר"
ילד: "למה?"
אב: "כי אנחנו חרדים, ואסור לשמוע מה שלא צריך!"
ילד: "תודה אבא. אבא תגיד, אני יכול להביא הביתה עיתונים לא דתיים?"
אב: "חס ושלום, בני היקר"
ילד: "למה?"
אב: "כי אנחנו חרדים, ואסור לקרוא מה שלא צריך!"
ילד: "אה, הבנתי. תגיד אבא אני יכול ללכת לחבר ולשמוע אצלו רדיו חילוני?"
אב: "בשום אופן לא, בני היקר"
ילד: "למה?"
אב: "כי אנחנו חרדים, ואסור לשמוע מה שלא צריך!"
ילד: אה, הבנתי. תגיד אבא ללכת לחוף מעורב רק כדי להסתכל... אתה מרשה לי?"
אב: "ודאי שלא, בני היקר"
ילד: "למה?"
אב: "כי אנחנו חרדים, ואסור להסתכל היכן שלא צריך!"
ילד: "תודה אבא. אבא תגיד, אני יכול להתכתב עם בחור חילוני?"
אב: "לא יעלה על הדעת, בני היקר"
ילד: "למה?"
אב: "כי אנחנו חרדים, ואסור לכתוב מה שלא צריך!"
ילד: "אבא?"
אב: כן בני היקר"
ילד: "אבא אם כל מה שביקשתי אסור... אז למה אתה מכניס הביתה את האינטרנט שיש בו את כל מה שביקשתי ולא הרשת לי???"
אב: "???"
זו תופעה מדהימה, אנשים לא שמים לב, שיש מרחק גדול בין למה שהם מדברים לבין מה שהם בפועל עושים!


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 23 אפריל 2018, 23:05

"כשקרבתי אליו ראיתי שהוא מת..."
סיפרה רבנית מירושלים (מוצאה מאמריקה, היא הייתה צריכה לעבור הכשרה מקצועית):
מכיון שגדולי ישראל אסרו את הלימודים במסגרות השונות, היא עשתה את זה באופן עצמאי.
היא הקשיבה במשך תקופה לסדנה שהכשירה אותה בכל מיני תחומים. אחד התחומים היה 'היי טק' מחשבים וכדומה. היא עברה הרצאות רבות עם אחד שהוא מומחה ומיומן בתחום של 'אבטחת מידע'.
בשיעור המסכם, מספר להם אותו מרצה כדלהלן: "בתור מומחה באבטחת מידע, נכנסתי לחדר של הבן שלי ולדאבון ליבי אני רואה אותו יושב בחדר ולא זז... כשקרבתי אליו ראיתי שהוא מת.
הוא התאבד!
אני מסתכל במחשב שלו, ואני מגלה שבמשך חודשים הוא הודרך על ידי אדם תמהוני באיזה כפר נידח בארצות הברית, איך לבצע את כל מהלך ההתאבדות מבלי להשאיר שום עקבות!
לא בתוכנית! לא בפעולה! לא במעקב! שום דבר!!"
וזה קרה, היא אומרת, לאדם מומחה שכל תחום עיסוקו זה אבטחת מידע.
אפילו הוא – עם כל המומחיות שלו – לא היה יכול לחסום את המחשב של הבן שלו!!!
הבן שלו הצליח לפרוץ את ההגנה!!!".
סיפר הרב יהושע פינק:
"דיברתי עם איש מחשבים שסגר את המחשב עם כל קוד אפשרי שיכול להיות. כל קוד אפשרי!!
אמרתי לו, שהבן שלו גולש מהבית.
הוא אמר לי: "איזה שטויות! אני איש מחשבים וסגרתי את זה בכמה הכפלות של קודים"
אבל אחר כך הוא ראה שצדקתי! הוא תפס את הילד שלו גולש... והוא הרביץ לו.
עליתי אני הביתה כדי "להרביץ" לו...
מה אתה מרביץ לילד שלך?? תרביץ לעצמך!! למה הכנסת את זה הביתה??? אתה אשם!"
אבא אחד אמר לי, שהוא רגוע! אין לו בעיה לצאת מהבית, כי יש לו קוד על המחשב!
אבל הוא סיפר לי שפעם אחת הוא שכח את הקוד והבן שלו עזר לו לפצח את הקוד...
"כל פלאפון חדש שיש לי", הוא אומר, "ואני רוצה לדעת איך זה עובד, אני נותן אותו שעה אחת לבן או לבת והם בתוך שעה יודעים את הכל!".
בהקשר לכך סיפר לי אברך יקר בעל תשובה:
"יש לי משפחה קרובה, אנו נפגשים לעיתים קרובות. הילדים שם הם ממש צדיקים.
האמא קיבלה מכשיר לא כשר מהעבודה שלה.
נסיתי לרמוז לאמא ואמרתי: "הפלאפונים האלה היום, הם על הפנים... עדיף לא להכניס אותם הביתה. יש בזה רק נזקים!"
היא אומרת לי ולאשתי: "מה לעשות, בעבודה מחייבים אותנו לקחת את זה"
כשהיינו אצלם, היא השאירה את המכשיר על השולחן ואני יודע שהילדים שלה התעסקו בו.
אבל הם לא יודעים שאני יכול לבדוק מה הם חיפשו.
הסתכלתי על המכשיר, אני רואה אותו פתוח ישר בשורת חיפוש... אמרתי, 'בוא נראה מה מחפשים פה?'... מבלי להיכנס לאתרים.
הראיתי לאשתי מה בדיוק חיפשו שם אותם ילדים... היא הייתה בשוק.
הבן הגדול היה בהתחלה בישיבה, אבל מאז שהאמא הכניסה את המכשיר הזה, הוא עזב את הישיבה והיום הוא בצבא.
פתאום הבן אדם לא מסוגל לשבת, לא מסוגל ללמוד. הוא התחיל להגיע עם מכנסיים קצרות לבית הכנסת. מה שלא היה עד עכשיו. בחיים לא האמנתי שאני אראה אותו בא לבית הכנסת עם מכנסיים קצרים... ואני רואה ושותק. לא יודע מה לעשות. אני מרים ידיים".


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2758
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 722 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 24 אפריל 2018, 01:43

גאלד כתב:"כשקרבתי אליו ראיתי שהוא מת..."
סיפרה רבנית מירושלים (מוצאה מאמריקה, היא הייתה צריכה לעבור הכשרה מקצועית):
מכיון שגדולי ישראל אסרו את הלימודים במסגרות השונות, היא עשתה את זה באופן עצמאי.
היא הקשיבה במשך תקופה לסדנה שהכשירה אותה בכל מיני תחומים. אחד התחומים היה 'היי טק' מחשבים וכדומה. היא עברה הרצאות רבות עם אחד שהוא מומחה ומיומן בתחום של 'אבטחת מידע'.
בשיעור המסכם, מספר להם אותו מרצה כדלהלן: "בתור מומחה באבטחת מידע, נכנסתי לחדר של הבן שלי ולדאבון ליבי אני רואה אותו יושב בחדר ולא זז... כשקרבתי אליו ראיתי שהוא מת.
הוא התאבד!
אני מסתכל במחשב שלו, ואני מגלה שבמשך חודשים הוא הודרך על ידי אדם תמהוני באיזה כפר נידח בארצות הברית, איך לבצע את כל מהלך ההתאבדות מבלי להשאיר שום עקבות!
לא בתוכנית! לא בפעולה! לא במעקב! שום דבר!!"
וזה קרה, היא אומרת, לאדם מומחה שכל תחום עיסוקו זה אבטחת מידע.
אפילו הוא – עם כל המומחיות שלו – לא היה יכול לחסום את המחשב של הבן שלו!!!
הבן שלו הצליח לפרוץ את ההגנה!!!".
מצמרר מפחיד.
ישר כח ר' גאלד על החומר האיכותי שאתה מעלה לאשכול, תחזקנה ידך.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 25 אפריל 2018, 02:05

מוקד ניתוק אינטרנט בחינם
טכנאים בכל הארץ
0722-613-613
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 25 אפריל 2018, 02:11

יוסף חיים בן מזל... שימות מהר!
סיפר הרב ירחמיאל קראם:
"מזל גרה באשדוד. 16 שנה לא היו לה ילדים. היא עברה בדיקות... טיפולים... הלכה לקברות צדיקים... ביקשה ברכות מרבנים... נתנה צדקה... התפללה... ומה לא?
אחרי 16 שנה היא ילדה בן.
קראו לו יוסף חיים.
אני הייתי בברית של הבן הזה ואני אומר לכם, כולם בכו שם! אני לא יכול לשכוח את זה!
לאחר 12 שנה אני פוגש את מזל.
"מזל", אני שואל אותה, "מה עם יוסף חיים? מה שלומו?"
"כבוד הרב, היא עונה לי בצורה מהורהרת, "צריך להתפלל עליו..."
יוסף חיים שלה?! אחרי כל כך הרבה בדיקות, טיפולים, צדקות, תפילות ואמונה...?!
היא בכתה: "כבוד הרב, תתפלל חזק על יוסף חיים בן מזל..."
אני הייתי המום.
"מה קרה לו?", אני שואל אותה, "יש לו סרטן?... מצאו אצלו גידול?..."
"כבוד הרב", היא חוזרת ואומרת, "תתפלל על יוסף חיים בן מזל שימות!"
"ממהההה...???", חשבתי שלא שמעתי טוב.
"תתפלל עליו שימות!!!", היא אומרת בקור רוח.
"מה, מה זה?!", לא הבנתי מה קורה פה.
איך שהיא בכתה... אני לא יכול לשכוח את זה!
היא אמרה: "כבוד הרב, עד כיתה ג' הוא היה מותק של ילד.
בכיתה ד' הוא התחיל להתפרחח עם פרחחים והוא מסתובב איתם כל היום. שונא את היום ואוהב את הלילה... קם ב–2 בצהריים ונשאר ער עד 4 לפנות בוקר... אני נהייתי בנק... הוא גנב ממני כסף... נכנס לסיגריות ולסמים... הרביץ לי מכות...
לבן הזה אני עשיתי מאמצים??!!
לבן הזה אני שיגעתי את כל הרבנים??!!
לבן הזה הפכתי את כל הבתי קברות??!!
לכן אני מבקשת ממך: תתפלל, יוסף חיים בן מזל שימות מהר!"
לא האמנתי למה ששמעתי..."
מאות מקרים מגיעים למשרדים. הורים בוכים: "הרב, אין לנו חיים!!!"
חלק מהם הם יוצאי צבא – אנשים שהתחזקו בגיל 20, 22 והקימו בתים חרדיים – הם אומרים: "מה שלא עשו לי הערבים והמחבלים, עושה לי בבית איזה אפס אחד בן 14 עם הכרבולת שלו והג'ינס והאייפון... הוא הורס לי את כל השמונה ילדים שלי..."
הרבנים, שמטפלים במקרים כאלה, מעידים בכאב: "אנחנו מטפלים במאות מקרים של התקפי לב ואירועים מוחיים קשים של הורים, שהגיעו כתוצאה מבנים ובנות מקולקלים..."
עכשיו אנחנו מבינים קצת את המשפט: שהאדם הוא החיה המסוכנת ביותר בעולם???





________________________________________





"גם אתה חרדי?! תשתוק..."
מספר הרב מנחם שטיין:
"אני מוכרח לספר לכם. יש לי מחותן, מראשי הרבנים האורתודוכסים בארצות הברית.
הוא סיפר לי, שבא לשם הנשיא בוש בסוף הקדנציה השנייה שלו (לפני אובאמה).
הוא נאם נאום לפני הרבנים האורתודוכסים.
בסוף השיחה, הוא ניגש אל אותם רבנים שהיו שם ביחד עם המחותן שלי ושאל אותם על כוס קפה בארבע עיניים: "תגידו לי ראביי, מי לפי דעתכם האויב ה–מספר 1 של ארצות הברית?"
"מה השאלה?!", הם לא הבינו, "ברור, אלקעידה! בן לאדן!" (זה היה לפני שתפסו אותו.)
הוא התפלא: "מה אתם מדברים? בן לאדן הוא האויב של ארצות הברית??! מה פתאום?! הוא אומנם מסוכן מאוד ועושה פיגועים כואבים, אבל הוא לא מסכן את הקיום שלנו"
הם מסתכלים בו במבט שאומר, 'נו, תענה אתה'...
"אני אגיד לכם מי האויב של ארצות הברית... האינטרנט!!!
אתם שומעים?? האינטרנט!!!
חד וחלק!"
הוא התחיל למנות לפניהם 4 פרטים, אחת לאחת:
1. עשרות מיליוני משפחות בארצות הברית התמכרו למסך! מסך ממכר יותר מסמים!
אותם עשרות מיליונים שבארצות הברית, עושים נזק כלכלי בל יתואר! מפני שהם לא יצרנים כלכליים וזה הפסד גדול למדינה!!!
2. חצי מילדיי ארצות הברית, הם ילדים להורים גרושים או פרודים!
בלחיצת כפתור אחת מיליונים פרוצים זמינים לה ומיליוני פרוצות זמינים לו.
(עשו תחזית, מה יהיה עוד כמה שנים, והגיעו למסקנה: ספק אם יישארו עוד זוגות נשואים!!!).
הם עוזבים את הבית והילד נופל כנטל על רשויות הרווחה וצריך תקציבים של מיליארדים לעובדי רווחה וסוציאליים!!!
3. כל הסוטים, החולים, המטורפים והפדופילים... נכנסים לכל מיני אתרים שונים, מפתים נערים ונערות מנצלים אותם ומתעללים בהם!!!
(עכשיו תפסו בחור שהתעלל ב–200 בנות בפייסבוק במשך ארבע שנים!!).
4. כל מערכות הטרור הכבדות בעולם, ניזונות מהאינטרנט!
'אל קעיידה' זה 30 40 מדינות, דעא"ש, ה'חיזבאללה', ה'חמאס', 'עירק', 'סוריה' ושאר אירגוני טרור, איפה הם מתכנסים? רק דרך האינטרנט! הם מקבלים הדרכה וסיוע רב איך מייצרים פצצות!!!"

הרב עזריאל טאובר העיד, שגם הוא שמע מנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש שאמר משפט דומה: "חשבתי שהאטום יחריב את העולם... אבל זה לא יקרה! – האינטרנט יעשה את זה קודם!!!"

ומה אומר היום ברק אובאמה נשיא ארצות הברית?
באחד הכנסים נעמד ברק אובאמה ואמר: "אתם חושבים שהגרעין האירני הוא האיום מספר אחד של ארצות הברית??!!
לא!
זה האינטרנט שמפרק את התא המשפחתי!!! שהיום, ילד בגיל 7 רואה מה שפעם נער בן 16 היה מתבייש לראות!!!"
שים לב, מדובר בגויים שאין להם הבנה ב"לא תתורו" ואין להם בלקסיקון מושג כזה שנקרא "שמירת העיניים" אלא יש להם הבנה פשוטה של גוי, שאי אפשר לחיות חיים נורמאליים עם אינטרנט. צורת החיים כזו, זה הרס מוחלט של העולם!!!
אדם שחי עם אינטרנט בתוך הבית, הוא מפרק, הורס ומחריב בידיים שלו (תרתי משמע) את כל חיי הזוגיות והמשפחה שלו!!!
המדרש אומר שנבוכדנאצר הרשע היה בגודל טפח!!! (8 סנטימטר, גודל של כוס חד פעמית). אומר הרב ויספיש: "כולם שואלים, כיצד ייתכן שהפצפון הזה (שאפשר לדרוך עליו בטעות אם לא שמים לב), עשה מלחמות? שלט בכל העולם כולו? ואף הצליח להחריב את בית המקדש?
איך ייתכן...???"
והוא עונה: "פשוט!
הנה גם בדורינו יש מכשיר קטן, אפילו פחות מטפח, שיש בו מידע אדיר שבכוחו לשלוט ולהחריב את כל העולם כולו!!!"

אחת המדינות הבודדות שנותנות אינטרנט חופשי, זו מדינת ישראל!
יש להם פרויקט לעשות כיסוי אינטרנטי לכל המדינה, גם אם יתגורר אדם באיזה וואדי נידח במדבר יהודה.
יושב ראש המועצה ל'שלום הילד', דוקטור יצחק קדמן (שהוא לא אדם שומר תורה ומצוות), לא הסכים עם זה.
הוא קרא לוועדות הכנסת: "חבר'ה אי אפשר ככה... תשימו צנזורה למכשיר! יש שם אתרים של פדופילים, סוטים ו...", הוא לא גמר לדבר ומיד כולם שם קפצו עליו: "היי... מה קרה לך? נהיית חרדי?! גם אתה חרדי?! תשתוק..."
איזה חוסר שפיות. רחמנא ליצלן.






________________________________________







מליונים על מליונים ערוצים!!!
אבל מה אכפת לנו מהמדינה החילונית? או מה שקורה בחוץ לארץ אצל הגויים?
נכון! באמת לא היה צריך להיות אכפת לנו אם אנחנו – הציבור החרדי שומר התורה והמצוות – לא היינו לומדים מהם.
אבל לצערנו גם אנחנו "נפלנו" עמוק עמוק אל תוככי אותה ביצה אינטרנטית טובענית ומצחינה.
אותו ציבור חרדי חשדן על כל פרצה ועל כל דבר חדש שנכנס, אותו ציבור חרדי הקנאי לה' ולתורתו, אותו ציבור חרדי שמרן על כל סטייה מהיהדות כחוט השערה ושהוקיע כל מה שמתנגד לכל ענייני הקדושה והטהרה... נפגע קשות! קשות מאוד!!!
יש פסוק בתורה:
"וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב, כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל וישב ממנו שבי".
"וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב" – מי זה הכנעני? כולנו יודעים שזה היה עמלק!
עמלק היה בפלונטר רציני, הוא שאל את עצמו: 'רגע, מה אני עושה? איך אני יכול לפגוע בעם ישראל? הרי אני צריך להילחם בהם, להוציא אותם משמירת התורה וקיום המצוות, מתי תהיה לי ההזדמנות הזאת?' עד שהוא שומע...
"כי בא ישראל דרך האתרים" – עם ישראל נכנס לכל מיני אתרים באינטרנט, נכנס לפייסבוק...
או אז...
"וילחם בישראל!"
ואיך הוא נלחם בישראל?
"אשר קרך בדרך" – במלחמת קור! הוא מקרר אותנו מעבודת ה'!!!
"וישב ממנו שבי" – והוא אכן מצליח! לוקח גברים ונשים, בנים ובנות בשבי! הרבה נהיים מכורים למסך... הרבה יורדים מהדרך... אין להם חשק להתפלל, ללמוד תורה, ללכת בצניעות...
עד שעם ישראל תופס, שככה אי אפשר להמשיך! ואז...
"וידר ישראל נדר לאמר, אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם" – כשבאים להלחם עם עמלק – עם האינטרנט, האל ג'י, הגאלקסי, הסמארטפון, הטאבלט... – זה רק במלחמת חרמה!!! לא משאירים לעמלק שום פתח! משמידים אותו לגמרי בלי להשאיר ממנו פירור...
"ויקרא שם המקום ההוא חרמה" – ואכן עם ישראל מצליח! הרבה משמידים שוברים והורסים את המכשירים הללו ושבים שוב לקיים תורה ומצוות בשמחה ובהתלהבות כמקודם!
אבל עמלק לא מוותר כל כך מהר...
מיד בפרשה הבאה כתוב: "וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב, ויהיו המתים במגיפה עשרים וארבעה אלף".
היכן זה השיטים?
פה, בכניסה לארץ ישראל! (בגבול מואב על ירדן ירחו).
רגע, הלכתם 40 שנה במדבר, החזקתם מעמד כל כך יפה, עמדתם אוטוטו להגיע אל הארץ המובטחת, ופתאום ברגע האחרון...
"וישב ישראל בשיטים" – עם ישראל יושב "בשיטים" – שוב חזר "לשוטט" באינטרנט עד ש...
ויחל העם לזנות אל בנות מואב" – העם – החרד לדבר ה', שומר התורה והמצוות – נכנס למקומות אסורים של תועבה ופריצות... ומתחיל לזנות אל "בנות מואב".
ואז קורה האסון הנורא...
"ויהיו המתים במגפה עשרים וארבעה אלף" – הרבה "נופלים" במגפת האינטרנט "ומתים" (נהיים רשעים בעלי עבירות ואף כופרים ואפיקורסים, שבחייהם קרויים "מתים").
וזה מה שקורה היום!
אתה רואה אותו הולך עם כיפה שחורה גדולה, עם זקן עבה, יש לו גם פאות ארוכות ומסולסלות... – ובכל זאת יש לו בבית, לא 100 ערוצי טלוויזיה... לא 1,000 ערוצים... לא 100,000 ערוצים... וגם לא 1,000,000 ערוצים...
יש לו מליונים על מליונים רשעים בלחיצת כפתור אצלו בבית!!!



________________________________________
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 25 אפריל 2018, 02:23

אין כניסה!
אינני יודעת בדיוק באיזה שלב זה התחיל.
כמו תמיד היו הילדים הראשונים ששמו לב שמשהו לא בסדר.
שימי, בני הגדול, היה מה שנקרא "הסנונית" הראשונה, "פתית השלג" הראשון שאפילו לא בישר את המפולת העתידה לבוא.
אני מוצאת אותו יושב ובוהה בספר, לא מעביר את הדף מזה מחצית השעה.
כשהתיישבתי לידו וניסיתי לדובב אותו, פרץ בבכי עז כל כך...
עברה בי צמרמורת... נחרדתי נורא... "שימי מה קרה?"
דקות ארוכות חלפו עד שהיה מסוגל לדבר.
"אבא לא התפלל היום, אמא" מירר הילד בבכי תמרורים. "בטוח בטוח, הוא לא התפלל. לא שחרית, לא הלל ולא מוסף".
ניסיתי לשכנע את הילד (ואת עצמי) שזה פשוט לא יכול להיות... אך לא עלה בידי.
הילד ידע טוב מאוד על מה הוא מדבר.
בעלי ניסה להוליך אותו שולל, אבל לא עלתה בידו.
זה היה חול המועד פסח, היום שיישאר צרוב בתודעתי לנצח כיום הכי שחור בחיי.
פתאום, כמו שורה של אסימונים נופלים, הבנתי למה היה ליל הסדר יבש כל כך וחסר לחלוחית. למה הייתה בדיקת חמץ מהירה בהרבה מתמיד, למה השנה היו מצות נהדרות מאח שלו והוא לא הלך בעצמו לאפות ב'חבורה'.
ההבנות תקפו אותי מכל הכיוונים. משפטים פה ושם, התבטאויות לא אופייניות, התנהגויות מוזרות שלגמרי לא הסתדרו לי במרקם הכללי. שיחות טלפון משונות שהוא ניהל לאחרונה, מכשירים מוזרים שצצו בכף ידו. יותר ויותר הוא הסתגר בחדר עבודתו, פחות ופחות הייתה נוכחותו בבית משדרת אהבת תורה ומסירות נפש עבור הילדים, יראת החטא ויראת הרוממות, אהבת ה' וקרבתו.
הפרויקט התורני שלו, עליו עבד במשך השנתיים האחרונות, טרם הסתיים. הרווחים האמורים להתקבל טרם הגיעו לשלב המימוש. שנתיים חיינו במצוקה קשה כי הפרויקט זלל משאבים ועדיין תנובה לא נראתה ממנו, וביחד חיכינו שנינו ליום הגדול שבו יוכר מפעל חייו לכלל עולם התורה...
לא העליתי בחלומות הכי שחורים... היכן אוחזים הדברים.
זה היה פשוט בלתי נתפס בשכל לא רק לי, אלא לכל מי שהכיר אותנו והתוודע לאסון המחריד הזה שתקף את בעלי, את משפחתנו כולה...
בעלי שתורתו אומנותו, ר"מ חשוב ונערץ המקפיד על קלה כבחמורה, מדקדק גדול במצוות – התגלגל לדיוטא התחתונה דרך מכשיר האינטרנט!!!
ועדיין לא ידעתי עד כמה עמוקה התהום!! עד כמה גדול האסון!!
אף אוקיינוס לא היה גדול דיו כדי להכיל את נחלי דמעותיי. כמה בכיתי לו, כמה התחננתי שיחזור בו ולו רק בשביל ששת ילדינו. שישה פרחים – ילדי חמד טהורים שעמדו מול הזוועה ולא ידעו את נפשם. אך... שום דבר לא עזר!
לאט ובהתמדה הוא פרק מצוה אחר מצוה, בירידה תלולה, תלולה כל כך...
עד שהקללה 'מי ייתן בוקר, מי ייתן ערב' נראתה ברכה לעומת מה שחשתי; 'שלא יבוא הבוקר וחדשותיו האיומות, שלא ייראה הערב בחרפתו הנוראה. כל יום גרוע מחבירו, כל יום נואש מחבירו'...
שבת אחת אחר הצהריים בא אליי בני הגדול בריצה היסטרית... הוא החוויר נורא: "אמא... מאיפה ריח הסיגריות הזה בבית... נראה לי... שאולי..."
התפרצתי בבכיי נורא... די!! כמה אני יכולה לסבול??!
מקרה דומה לזה חזר על עצמו באחד הימים. לאחר שסיים לאכול הוא קם ללכת.
הילדים הקטנים הזכירו לו: "אבא... ברכת המזון...?"
הוא הסתכל עלינו במבט מזוגג, כאילו אינו מבין מה בכלל רוצים ממנו, והלך לו מעדנות לחדרו.
אינכם מבינים מה חשתי באותו רגע... מה גודל עצמת הכאב! הרגשתי שאין גיהנום גדול מזה! אין כף הקלע איום מזה! אין עונש מר בעולם כולו לאשה, כמו לראות את הבית שלה החמים והטוב הולך ומתפרק, את ילדיי מסתובבים וזוועה בעיניהם. להרגיש יום יום את הקריעה החותכת, המדממת, בין אהבת ילד לאביו מולידו ומגדלו, לבין הסיוט לחיות בצל בעל ואב שמחלל את הדת קלה כחמורה...
ואז... זה קרה.
יום כיפור של שנת תשע"א. הוא נכנס לבית בשעה 7:30 בבוקר (אינני יודעת היכן היה כל הלילה) אחר שכל הילדים הבוגרים שהו כבר בבית הכנסת, ולנגד עיניי בלי שום בושה ונקיפות מצפון... הכין לעצמו כוס קפה... בעצם היום הקדוש!!!
ליבי סירב להאמין... פשוט לא האמנתי למה שראו עיניי, הייתי כל כולי מזועזעת מעצמת הדרדור... לאיזה תהום איום הוא נפל... עד כדי כך???
זה שבר וריסק אותי כליל.
פניתי לכמה מגדולי הדור, לאחר שראיתי להיכן המצב התדרדר, ובכיתי לפניהם על כל מה שקורה בבית. הם הורו לי: "שמרי על הבית ככל יכולתך". הם הבטיחו: "הילדים לא יינזקו יותר משיזיק להם הפירוד, אולי כשאת והילדים עדיין איתו, אולי יש איזושהי תקווה והוא יחזור בו".
קיבלתי את הדברים בלב כבד. לא הייתה לי כל ברירה אחרת.
וכך חיינו. חודש חודשיים שלושה...
ליבי נקרע לגזרים, כשששת ילדיי הקטנים (שהגדול שבהם טרם נכנס לישיבה גדולה) היו הולכים כל בוקר לגן ולבית ספר... כשעיניהם כבושות בקרקע. לא מדברים עם חברים, לא מחליפים מבטים, לא משתתפים בשיעורים... משהו השתנה בהם... הם הפכו יותר ויותר להיות מכונסים בעצמם... אלו לא היה הילדים שלי!! פשוט לא הכרתי אותם!!!
לא הייתה לי כמעט כל אפשרות להחזיר להם שוב את אותה שלוות חיים נעימה וטובה. אני בעצמי הייתי מדממת נפשית – מי יחזיר לי את מה שאיבדתי אני... את בעלי, את משפחתי??!
השלב הבא היה זוועתי לא פחות.
פתאום הגיעו אלי שמועות משמועות שונות... גיחותיו החוצה היו הרות אסון.
זהו! הוא הפסיק ללמוד, להתפלל, לא קיים שום מצוה, הוריד את הכיפה... ניסיתי כמה פעמים להציע לו שינסה להתייעץ עם דמות תורנית או אפילו להתייעץ עם איזה פסיכולוג חרדי... אך לא, כבר שום דבר לא עניין אותו!
הוא יצא רק למקומות אסורים שכל מי שיש לו ניצוץ יהודי סולד מהם!!! – אני ממש מתביישת לפרט! – בכל מקום לשם הלך השאיר שיקים חתומים, אישור על תשלומים בהוראות קבע ובכרטיס אשראי, שטרות כתובים וממתינים לפירעון. לקח זמן מה עד שהחלו מכתבים לגדוש את תיבת הדואר...
מעולם לא קיבלתי כזו כמות גדולה של מכתבים; דרישות לתשלומים כאלה ואחרים, לוגואים שלא שיערום אבותינו מוטבעים על המעטפות, מושגים שלא ידעתי אפילו לא בחלומות השחורים ביותר!!
הצגתי בפניו את כל ערימות המכתבים. הוא ענה לי בקול קר ויבש: "אל תדאגי, אני אטפל בהכל".
יום אחד הוא עזב ולא חזר יותר. לא השאיר מכתב פרידה, לא נשיקה לילדים, לא אמירת שלום. נעלם כאילו בלעה אותו האדמה, באקראי הגיעה השמועה שנראה מעבר לים. הרחק הרחק מעבר לים.
ואז, לחרדתי, התבררו לי מימדי הזוועה. לא האמנתי פשוט לא האמנתי להיכן נקלעתי...
מיליוני שקלים!!! חובות בבורסה, בהימורים, במשחקי מזל דרקוניים ועוד דברים קשים שאינני יכולה לפרט. הדירה המשותפת שועבדה לחובותיו, הר שלם של תביעות גדולות, בינוניות, קטנות. כל זה הצטבר לסכום אגדי...!!!
איבדתי את העשתונות. פרצתי בבכי נורא... לא ידעתי מה עלי לעשות?
פנו אליי נציגי התביעות, ודרשו בכל תוקף לממש את החובות!
כל בכיותיי וטענותיי של "מה לי ולזה"... "זה לא קשור אלי"... "אני כלל לא אשמה"... לא עזרו.
לא סייעו להציל את החשבונות מעיקול. שום הסברים לא הזרימו מזומנים כנגד כל משיכות היתר.
נשארתי לבד עם ששת ילדיי, וחובות ענק של מיליונים על כתפיי.
ארגון חסד מסוים אסף אותי ואת ילדיי. אמנם ארגון זה לא התיימר לשלם את חובות הענק. כל מה שרשום על שמו – יחכה לו ליום שירצה לשוב ארצה, או יחכה לתובעיו שינדדו אחריו ברחבי העולם להוציא דמיהם מידיו. אבל מה שהיה רשום על שמי, הצ'קים שזייף, החלק היחסי בדירה וברכוש – על אלו עלי להיאבק לבדי בכל כוחי!
בשביל זה יש לשכור את מיטב עורכי הדין, ולשלם טבין ותקילין, כי כל אגורה לעורך הדין יכולה לחסוך לי אלפי אלפי דולרים מצווארי, וזה חוץ מאחזקת הבית והוצאות הבית השוטפות, כולל טיפול הילדים מידי חודש בחודשו, המסתכמים לכמה אלפי שקלים!!
אמנם אינני אלמנה ולא גרושה – אבל מצבי גרוע מאלמנה ומגרושה עשרת מונים. נותרתי עגונה, שבעת יגון, שעברה ושעוברת עד עכשיו טרגדיה קשה מנשוא. עלי להניח את רגשותיי הצידה ולהתמקד בילדיי שיגדלו בריאים בנפשם וברוחם. אני צריכה טיפולים רגשיים לילדים, אוכל ומחיה. אני, עצמי, במצב קשה מאוד מאז המקרה. אני רדופה ללא הפסקה על ידי נושים למיניהם, אני חוששת לישון בבית לבדי, כל לילה אני מסתתרת בבית קרובי מרוב פחד וחרדה. ממש כך.
ומעל הכל, הנטל הכספי הכבד!
אני צריכה לשכור עורך דין המתמחה בצ'קים שעומדים לפירעון – להוכיח את הזיוף. גובה הצ'קים האלו שכביכול חתמתי עליהם, הוא קרוב למיליון ש"ח!!! – ושכר העורך דין הוא בהתאם.
ועוד עורך דין נוסף, המתמצא בענייני משפחה, ויודע איך להציל את הבית המשועבד ולמנוע את זריקתי מהדירה עקב השעבוד.
מלבד זאת אין לי ולילדיי מאום ממש, אני מדברת על מזונות וצרכים בסיסיים – ביטוח לאומי לא מכיר בי כפרודה, כיון שהבעל לא בארץ, ולא התקיים דיון בבית דין.
אני לא מאחלת לאף אחת לעבור את הסבל והייסורין שעברתי אני אודות המכשיר הטמא והארור – האינטרנט – שהרס במחי יד כל את משפחתי והותיר אותי שבר כלי!!!
אנא מכם! אל תעשו את הטעות האיומה הזאת!! אל תכניסו את האינטרנט – את המחבל הרוחני הזה – שהצליח להרוס משפחות רבות ומפוארות בישראל!!!
תלמדו ממני לקח להיכן הגעתי אני.






________________________________________





הציץ ו... נפגע!
"שלום וברכה!
אני בוגר ישיבה. למדתי בישיבה לפני כמה שנים ומשם המשכתי לישיבה גדולה כמו כל אחד.
לאחרונה נכנסתי לבעיה שתופסת לי את הראש, ואני לא יודע למי לפנות.
מהרבנים שלי בישיבה לא נעים... מההורים שלי עוד יותר לא נעים... וגם לא מהחברים.
חיפשתי רב שמצד אחד אני יודע שהוא מבין עניין, ומצד שני אחד שלא נמצא איתי ביום יום ואני לא נפגש איתו כל הזמן ונבוך.
וחשבתי אולי הרב יוכל לעזור לי כי ממש אני מחזיק מהרב וחושב ומקווה שתוכל לעזור לי.
אספר קצת על עצמי: הייתי נחשב לבינוני. לא הייתי מהכישרוניים אבל גם לא מהשוליים.
הייתי מאוד חברותי, אהבתי את כולם, והרבה החזירו לי אהבה. הייתי תמים מאוד, ולא ידעתי על הרבה דברים שהעולם הגדול מציע.
את הישיבה הגדולה התחלתי ברגל ימין. שטייגן (בהתלהבות)... חברותות טובות... הערכה מצד הרבנים... ממש התלהבתי שהכל הולך על מישרים.
יום אחד הלכתי עם חבר שהיה לו אייפוד (טאצ') והוא הראה לי תוכנה בשם "יו טיוב" שזה משהו עולמי, שכל אחד שיש לו סירטון מצחיק, מעלה את זה לרשת וכולם יכולים לראות.
לא הכרתי את הדבר הזה וחבר שלי אמר לי שזה מוכר וזה "ממש חזק"... "יש מלא קטעים טובים". ובאמת הסירטון שראינו היה ממש נחמד, וזכרתי את העניין.
כמה שבועות לאחר מכן הייתי משועמם בבית. פתאום נזכרתי בדבר הזה. לקחתי את האייפוד של אחי והתחלתי לראות סירטונים נחמדים... ולכל סירטון שהתוכנה נותנת יש גם קישור לעוד סירטונים באותו עניין.
בהתחלה הסירטונים היו מעניינים וטובים, אבל מידי פעם צצו כל מיני סירטונים שתמונת התצוגה שלהם הייתה קצת פרוצה... והיצר נתן את עצתו ואמר: 'תפתח, רק תציץ מה זה... ותסגור!"
האמנתי לו ופתחתי.
וזה באמת לא היה כזה גרוע, אבל זה נתן לי את האומץ לפתוח עוד סירטונים שתמונת התצוגה שלהם הייתה פרוצה. וככה המשכתי והמשכתי לתוך הלילה... עד שפתאום תפסתי את עצמי מסתכל על דברים שלא האמנתי שאני מסתכל עליהם!!! כיביתי את המכשיר והלכתי לישון בהרגשה גרועה ואמרתי לעצמי: 'יותר אני לא פותח את המכשיר המחטיא הזה!!'
זה החזיק בדיוק שלושה ימים.
היה לילה משעמם. אמרתי לעצמי, 'עכשיו אני מסתכל רק בצנועים!'
נכנסתי, צפיתי... וכמובן גלשתי גם בגרועים, וביותר גרועים, ובממש גרועים...!!! באמצע הרגשתי שאני עושה דבר רע, אבל העיניים היו "תקועות"... ניסיתי להזיז אותם והם לא זזו... והאצבעות רצות על גבי המסך מביאות דבר יותר גרוע ויותר... ואני בפנים ממש צורח שאני רוצה להפסיק! אבל שום איבר לא מקשיב לי! הפסקתי רק שנגמר למכשיר הבטרייה לאחר 4 שעות.
וככה זה המשיך עוד ועוד... וכבר כהה הרגש! מה שהפריע לי פעם, כבר לא מזיז לי היום.
אני נכנס לדברים גרועים כל כך, שנראה לי שגם אם הרב יחשוב על הכי גרוע... זה אפילו לא חצי!!! אני עמוק עמוק בתוך ביצה טובענית שאין לה סוף, ואני שוקע ושוקע...
אני עושה את הכל בלילה לאחר שבני הבית הולכים לישון, ואף אחד לא יודע עלי כלום.
אם אמא שלי הייתה רואה על מה אני חושב מתי שאני חולם, היא הייתה מקבלת התקף (חס ושלום) מפחד על הבן התמים שלה.
ועכשיו אני רוצה להגיע לנקודה שהכי מפריעה לי וזה: המחשבות.
מאז שנכנסתי למערבולת הבוצית הזאת – אין לי תפילה אחת בלי מחשבה פרוצה!!
פתאום אני אומר "עושה שלום" ואני שם לב שלא רק שלא כיוונתי מילה אחת, אלא גם חשבתי על דברים כל כך גרועים...
אין לי סדר אחד נורמאלי שאני יכול לומר שלמדתי בלי שאיזו אשה קפצה לי בין השורות.
פתאום אני תופס את עצמי בוהה לאיזו נקודה והמחשבות שלי רצות ומתפרצות.
אין לי לילה שאני לא שוכב במיטה ועולות לי מחשבות טמאות. דברים שעד לפני שנה לא ידעתי שהם בכלל קיימים בעולם.
ואחרי שהרב קורא את השורות, הרב בטח חושב שאני איזה פושטק, מופקע, שלא קשור לעולם הישיבות... אבל זה לא נכון! כל מי שיש לו שאלה בהלכה פונה אלי.
סיימתי כמה מסכתות בישיבה, ואני שואל שאלות טובות בעיון!! הרבנים מרוצים ממני ואפילו מתייעצים איתי על בחורים אחרים. אני לא שומע מוזיקה לועזית, בקיצור מבחוץ אני נראה בחור מצויין שיחטפו בשידוכים אבל בפנים אני רקוב ומתולע...!!
לפני תקופה אמא שלי הלכה לשמוע דרשן שספר ממש את כל המגרעות של האינטרנט.
היא חזרה הביתה מאוכזבת למה היא הלכה לשם. 'הרי זה לא קשור למשפחה שלנו כל הדברים הטמאים של האינטרנט?!'. ואני צעקתי בתוך תוכי: 'אמא, זה כן קשור אלינו!!! נראה לך שבגלל שאת לא יודעת, אז זה לא אצלנו?! מה את רוצה? שאני אסתכל בזבל הזה מולך???!!!"
בקיצור אני מבולבל. לא יודע מה לעשות. לא מצליח ללמוד בשקט. אין לי תפילה נורמאלית רק מחשבות טמאות. ואני יודע שלמרות כל זה, כשאני אגיע הביתה, אז במוצאי שבת בלילה... אטבע עוד ועוד...
אף אחד לא חושד בי. והרבנים לא מדברים מה אפשר לעשות נגד? מה התרופה?
וגם החברותא שלי לא יודע על מה אני חושב, כשהוא מנסה להסביר לי את דברי הריטב"א בפעם השלישית.
מה שמוזר זה, בהתחלה חשבתי שאני הפושע היחידי פה בישיבה, הרי הדברים כל כך גרועים מי יעיז להסתכל אם לא פושע כמוני??!! אבל פעם אחת, חברותא שלי באמצע הסדר נאנח...
שאלתי אותו: "מה קרה?"
הוא אמר לי, שלקראת בין הזמנים הוא נפל!
"מה פירוש?", שאלתי.
הוא אמר, שבתחילת בין הזמנים הוא שמר על עצמו לא להיכנס לאינטרנט והצליח, אבל בשבוע האחרון הוא הרס את עצמו בשביל כל החודש!! ועד עכשיו, המראות והמחשבות לא עוזבות אותו...
אני נכנסתי 'לשוק' של החיים שלי.
הבחור הזה היה סמל ודוגמא של שטייגן בישיבה... לא האמנתי שהוא יכול ליפול באינטרנט...!! זה ממש 'שבר' אותי לדעת שגם חזקים כאלו נופלים.
מאז גיליתי עוד שניים שלא הייתי מאמין שהם בכלל יודעים מה זה, וגם הם נפלו וספגו פגיעות קשות!!!
זהו.
פרקתי את הלב עכשיו כאן, ואני אפילו לא יודע מה אני צריך לשאול את הרב, יש מצב לעלות בכלל מהמצב הזה?!
איך אני שוטף ממני את המחשבות הטמאות האלו?
איך אני מוריד את הדחף לרוץ למכשיר בכל מוצאי שבת ובכל בין הזמנים?
הרב, אני זקוק לעזרה!! אבל אני לא יכול לדבר עם הרב כי אני לא רוצה שהרב יידע מי אני, אני אנסה למצוא רב שלא מכיר אותי וככה אני גם אהיה יותר פתוח לדבר איתו.
ומכיון שאני כבר בתוך הבוץ ויודע עד כמה חשוך פה, אני מתחנן אל הרב: "בבקשה! תעזור לבחורים בישיבה שעדיין לא טבעו! תעזור להם שלא יהיו נגועים! כי מי שכבר נגע בזה, קשה לו מאוד לצאת מזה!!!"
יש עשרות בחורים עם אינטרנט רגיל בבית ואני מכיר כמה שהיו במקומות גרועים מאוד באינטרנט, ובטח המחשבות שלהם רצות בדיוק כמו שלי, ובטח יש עוד הרבה שאני לא יודע עליהם (כמו שהם לא יודעים עלי). הרב יש לך את הסמכות. בבקשה תעשה משהו! תציל נפשות רבות ממוות רוחני גמור!!!"








________________________________________






לבד בעולם
הסיפור שלי מתחיל כעשר שנים אחורה..
בעלי היה אברך כולל מבריק. ואני לא אומרת כך משום שהוא "היה" בעלי אלא כך העידו כל קרוביו וחבריו לכולל.
במשך עשר שנים של צמיחה לגובה, בהם בעלי עמל על התורה ועל העבודה. לומד במסירות נפש עצומה, תוך כדי ויתורים על עולם ומלואו... עשר שנים של לימוד ללא הפוגה.
(רק אחר כך נודע לי שהוא זכה לרכוש בקיאות מדהימה בש"ס ובראשונים בעל פה!!)
חבריו וראשי הכולל שלו ניבאו לו עתיד מזהיר. עתיד של גדול בישראל.
יום אחד בעלי חוזר הביתה וכולו נסער. פניו העידו שעבר איזשהו משבר קשה.
לא הבנתי במה מדובר, וגם הוא לא דיבר מאומה – נתתי לו להירגע. לא הלחצתי אותו.
לאחר זמן מה התברר לי שבעלי עבר איזושהי חוויה קשה מאוד. הוא עזב את הכולל בו למד פגוע עד עמקי נפשו. הוא הבטיח לי ולעצמו, שיותר הוא לא חוזר לשם לעולם...!
הבנתי אותו, אך היה קשה לי עד מאוד לדעת שבעלי הולך לסגור את הגמרא, ולא לחזור יותר למסגרת תורנית.
פעם שמעתי שאחד מגדולי ישראל התבטא ואמר: "שהעבודה זרה של ימינו, היא לסגור את הגמרא!". ניסיתי לדובבו ולעודדו שבכל זאת ינסה למצוא מסגרת אחרת בכולל אחר... אך כבר לא היה עם מי לדבר. הלב והאוזניים היו אטומים.
הרגשתי כאב חד בלב.
פרצתי בבכי – 'מה עם כל התקוות, השאיפות והחלומות? – האם הכל מתפרק עכשיו...?!'
"לאן תלך מה תעשה?"
"אני לא ילד קטן... אמצא איזה עבודה, נראה. אולי יום אחד אחזור ללימוד"
לא הייתה לי ברירה שתקתי. – לא הבעתי שום התנגדות.
אבל בליבי נשאתי תפילות רותחות שבעלי השקדן והמתמיד שוב יחבוש את ספסלי בית המדרש.
אני לא אשכח את אותו יום ששינה לי את חיי והפך אותם לקשים ומרים. את אותו יום מקולל בו הודיע לי חגיגית שמצא סוף סוף עבודה.
"במה?" – הייתי מסוקרנת.
"באינטרנט"
"מה...???" – הזדעזעתי כל כולי... בבת אחת חשכו עיניי לא האמנתי למשמע אוזניי. – "אבל זה האינטרנט הידוע לשמצה!" – לא יכולתי להשלים עם הדברים שאמר – "כל הרבנים אוסרים... זה אבי אבות הטומאה... איך אתה יכול לחשוב לעבוד עם הדבר הזה???!!" – התחלתי לבכות.
אבל הוא לא הקשיב, הוא היה להוט למצוא עבודה מכניסה ומכובדת, כזו שתפצה אותו על הפגיעה האנושה בכבודו העצמי.
וכך היה. את אשר יגורתי ממנו במשך כל חיי... בא לי.
למרות שלא הייתה לו כל השכלה אקדמאית, אפילו לא תיכונית – אבל היו לו חושים חדים וגם יכולת אנליטית מעולה, ולצערי הגדול, הוא הצליח להשתבץ ולקבל משכורת מכובדת מאוד.
בהתחלה הוא החל לגלוש למטרות העבודה, היה נראה שהוא שקוע בה ועושה את מלאכתו נאמנה... אך לאט לאט הוא סטה ממסלול העבודה והחל לגלוש אל אותו מדרון חלקלק ומסוכן, אל תהומות החטא, למקומות הכי משוקצים מלאי זימה ותועבה...
ראיתי בכאב לב נורא איך הולכת היראת שמים שלו ומצטננת, איך מתקצצים זמני התפילה והשיעור היומי מופסק לבסוף לחלוטין, איך בעלי שעדיו היה ממש לגדולות בלי כל ספק – נתון אך ורק בעולמו של האינטרנט הארור.
לאסוני, הבחנתי באותם פעמים שהוא "הולך להתפלל" אבל התפילין נשכחו בבית, מי יודע אם בכלל היה בבית הכנסת?!
בשבתות היו הילדים מנסים לברוח למניינים אחרים, רק כדי שלא יתבזו ליד אב שנראה כל כך רחוק מתפילה ומקריאת התורה...
יום אחד תפסתי אותו אוכל ללא ברכה. ניסיתי לרמוז לו איכשהו בעדינות על כך... לעורר את תשומת ליבו – הוא לא הניד עפעף.
חמישה ילדים קטנים היו בבית... שלושה בנים ושתי בנות קטנות.
ילדים רכים ומתוקים, שעולמם היפה החל להתנדנד ולהתערער בפראות.
מה הייתי צריכה לעשות? לברוח מהבית עם הילדים?... לאן הייתי הולכת??!
בעל כורחי נשארתי בבית, נושכת את שפתיי באיפוק עד זוב דם, מנסה איכשהו להעלים, לטשטש, שהילדים לא יראו ולא ירגישו. אני עצמי ניסיתי לברוח במחשבותיי... משתדלת לא לראות דברים...
אבל כמה אני יכולה...?
הייתי יוצאת מן הבית מוקדם בבוקר כדי שלא אראה אם הוא מתפלל או לא.
בסיום הארוחה אני הייתי נעלמת מהמטבח, שלא אדע האם הוא בירך ברכת המזון. כך לפחות הייתי משלה את עצמי שאולי כן... אולי הפעם בירך.
בתוך חדר העבודה שלו העמדתי כמה כרכים של גמרא, אולי מתי שהוא הוא יפתח וילמד (ולכל הפחות שהילדים יחשבו שהוא לומד בהם מידי פעם). אך זה לא עזר! גיליתי שהספרים נשארו באותו סדר, ללא תזוזה של מילימטר!!
הילדים הלכו וגדלו. ניסיתי לשמור על רוחניותם ככל יכולתי. הייתי צריכה להיות גם אמא וגם אבא, וגם... להתמודד עם המציאות של בעלי בבית – התנהגות שאף פעם לא הייתה צפויה; יעשה קידוש בשבת? לא יעשה? יחלל שבת בפרהסיה? – החרדה הזו הפכה להיות בן הלוויה הקבוע שלי.
בעל שילווה אותי ויתמוך בי כבר לא היה לי...
גם כסף הוא לא נתן. הילדים היו מתחננים אליו שייתן להם את צרכיהם: "אבא, אני צריך קלמר, מחברות... עפרונות חדשים". "אבא, חסר לי כסף לטיול, כולם כבר שילמו". "אבא, אני צריכה לתקן את הנעליים הן כבר קרועות..." – אך הוא הקשיח את ליבו וקפץ את אגרופו.
לא יכולתי לראות את ילדיי מתחננים לצרכים מינימלים שכל ילד וכל ילדה מקבלים.
התחננתי אליו ובכיתי שייתן להם את הדברים שזקוקים להם... אך הוא בשלו. לב אבן.
רק תבינו באיזה מצב הייתי, נאלצתי בעור שיניי פשוט להילחם על השגת כלכלה מינימלית, שיהיה בבית לחם חלב וביצים. שהילדים לא יסבלו גם ממצוקה כלכלית חונקת וקורעת.
כל כך קשות היו השנים האלה, כל כך קשות, אף אחד אינו יכול לאמוד איזה קושי אדיר היה לי במצב נורא שכזה. אשה שבעלה נפטר, חס ושלום, קשה לה להתמודד בחיי היום יום; הן בענייני הפרנסה להביא אוכל לבית, הן בענייני החינוך לתת תשומת לב לילדים, הן בענייני הטיפול בבית כגון כביסה, שטיפה וכו', אך אשה שיש לה בעל שאינו עושה כלום! – פשוטו כמשמעו, ולא עוד אלא שהוא מכביד על חייה ללא נשוא... קשים חייה שבעתיים!!!
הייתי מבקשת וממש מתחננת מתוך לב קרוע, שיסייע לנו קצת בפרנסה ובבית... אך הוא היה לועג ומלגלג.
החלק הכי כואב, שהוא היה צועק עליי ומבייש אותי בפני הילדים (מה שלא היה בשום פנים ואופן בעבר), ואני באותם רגעים הייתי מתכווצת מרוב בושה ומתייפחת בבכי.
ילדיי האומללים היו אוטמים אוזניים ובורחים אל החדר השני כדי שלא לראות, כדי שלא לשמוע. חשבתי: 'עד מתי אהיה קרבן להתעללויות שלו כלפי וכלפי ילדיי – אולי יותר טוב לפרק את הכל, ולמנוע מהילדים לפחות את הסבל הזה... – פניתי לאחד הרבנים הגדולים ושאלתי אותו, אם כדאי לי להתגרש. הוא הורה לי שבינתיים אמשיך לחיות ככה (בגיהנום הזה).
הילדים גדלו ולמדו להבין מה קורה. יותר ויותר הם נצמדו אלי, אבל אני כבר הייתי מותשת מכדי להיות אמא נורמאלית בשבילם. – שנים של מלחמה בבית, של כאב וצער לאין שיעור עשו את שלהן, אותי הם ריסקו רוחנית פיזית ונפשית. נותרה לי רק מלחמה אחת: מלחמת הישרדות, מלחמת קיום!!
אתם צריכים לבכות מרוב אושר על כך שזכיתם מה שלא זכיתי אני – לראות בית יהודי עשיר!!! לבעל המעניק יחס חם לאשתו ולילדיו, לבעל המחנך את ילדיו ומשקיע בהם, לשולחן שבת המלווה בשירים ובדברי תורה לשמוע מה יש לכל אחד לומר ולספר ולשוחח כולם בצוותא בנעימות ובשמחה. לחזור לבית ולדעת שיש מי שיחכה לך, שיש מי שיקשיב לך ויתמוך בך – ובמקום זה לחיות תחת מעטה של שקר, לראות דברים שאינם צריכים לראות, לחוות צער ודמעות וויכוחים שאין להם סוף...
יום אחד הוא עזב את הבית ולא שב יותר.
"תדרשי ממנו מזונות", יעצו לי מבני משפחתי, "תוכלי לדרוש ולקבל סוף סוף כסף לחיות... זה מגיע לך ביושר, החוק לצידך!"
ניסיתי. הפעלתי פרוצדורה שלימה וטירחה שאי אפשר לתארה, כדי להשיג את דמי המזונות המגיעים לי ביושר.
אבל ידעתי שהוא לא יתכונן לתת. בדיוק כמו שאטם את אוזנו בהיותו בביתו – כך הקשיח ליבו גם אחרי כן. בכל מיני תואנות ובתחבולות שונות ומשונות – התאכזר לי ולילדים כל פעם מחדש. מזונות לא קיבלתי.
ראיתי שאין עם מי לדבר. פחדתי ממנו נורא. החלטתי להתגרש.
בקשיים אדירים ממש לאחר זמן רב הצליחו להוציא ממנו גט. גט בלי תנאים, בלי מזונות, בלי התחייבויות. העיקר גט, כדי שלא אשאר עגונה כל ימי חיי.
זהו! נשארתי לבדי, עם כל הסבל!
לא הייתה לי כל דרך להתכלכל מההכנסה הזעומה שהייתה לי. נאלצתי ללוות כספים פעם אחר פעם לקיום היומיומי הבסיסי, כדי שלא לרעוב (ממש כך!). אני יודעת שזה אסור אבל מחוסר ברירה הייתי לווה מבלי שיהיה לי מהיכן לפרוע! (וגם את ההלוואות הקודמות לצערי לא פרעתי).
לאחר תקופה די ארוכה, בה אני סובלת וגוררת את עצמי בקושי... הגיעו ילדיי אל פרק הנישואין. כמו שאתם יודעים, לכל משפחה קשה במצב כזה, אבל לפחות יש את ההורים שנושאים ביחד את הקושי והם מתייעצים מה ניתן לעשות... חושבים ביחד... מתחלקים איכשהו בנטל... אני הייתי צריכה לעשות את הכל לבדי!!
זה הסיפור שלי. אני מתפללת לה' שיחלץ אותי מכל הצרות החרדות והדאגות הבלתי נסבלים, בתקווה לימים טובים שמחים ומאושרים בחיי יחד עם בני משפחתי, כמו כולם".






________________________________________







אין אפוטרופוס!
את הסיפור הבא אני מספר בכאב.
אני יודע שקשה להאמין שאכן הוא קרה, אבל בגלל שאנחנו שומעים מידי יום ביומו סיפורים מסמרי שיער על כל מיני נפילות שקרו כבר לאלפים, אז גם הסיפור שלי לא נחשב לחריג במיוחד.
הסיפור, בעצם, הוא לא עליי אלא על הרב שלי.
אני אתאר במקצת מי זה היה הרב שלי.
ובכן, הרב הוא תלמיד חכם גדול אשר ידיו רב לו בכל מקצועות התורה כולה כולל גם את חלק הסוד שבה.
הוא היה לומד בהתמדה עצומה, החל מהשעה 8 בבוקר ועד השעה 2 בצהריים.
בדרך כלל, כולם מנצלים את שעת הצהריים למנוחה קצרה או לאכילה או אפילו סתם להיות בבית,
אבל אצל הרב זה לא היה כך!
משעה 2 בצהריים ועד השעה 8 בערב, הוא היה ממשיך לענות בטלפון תשובות בהלכה לכל העולם!!
ואם חשבתם שבשעה 8 הוא מצא מנוחה לנפשו, טעיתם!
משעה 8 הוא המשיך למסור שיעורים בכל רחבי הארץ עד 12 בלילה!!
רק אז הוא הרשה לעצמו לנוח מעט עד לפנות בוקר.
לפנות בוקר הוא היה קם כמו אריה ועוסק בתורת הקבלה.
הוא היה דמות מכובדת מאוד שהשפיעה רבות על שומעי לקחו תורה, מוסר, יראת שמים ועבודת ה', ואף זכה לחבר כמה ספרים יסודיים מאוד.
ובנוסף, יש לו מאות תלמידים וכולל אברכים גדול מאוד שכל אברך מקבל שם 3,500 ש"ח לחודש.
כל זה היה עד לפני פחות משנה.
לפני פחות משנה – חורף שעבר – תלמיד אחד שלמד אצל הרב, הביא לו במתנה אייפון!
הוא אמר לו, שדרך המכשיר הזה יהיה לו הרבה יותר קל לענות תשובות בהלכה. כי דרך הטלפון זה קצת מסורבל ולוקח די הרבה זמן, והיות וזמנו של הרב יקר שכל דקה אצלו מחושבת, אז המכשיר הזה יוכל לקצר את התהליך וכך הרב יוכל להרוויח הרבה זמן.
כמובן, שהרב שלי שמח מאוד על ניצול הזמן שיהיה לו "בזכות" מכשיר האייפון.
הוא הודה לאותו תלמיד בחום רב על שדאג לקצר את זמנו דרך אותו מכשיר, ובירך אותו על כך במאור פנים.
הרב, שבחיים שלו לא ראה מה זה אייפון, לקח בתמימותו הרבה את המכשיר.
לאחר תקופה קצרה הגיעו מספר שאלות אל בית ההוראה שהיה בראשותו של הרב.
הרב הודיע, שכרגע הוא לא פנוי לענות לשאלות!
בחיים לא היה מצב כזה שלרב לא היה זמן לענות לשאלות. תמיד היה מוצא את הזמן לענות לשאלות בצורה המהירה ביותר ללא שום עיכוב.
חשבנו בהתחלה, שאולי יש משהו שמטריד אותו בתקופה האחרונה ולכן אינו פנוי לענות על שאלות. אבל לאחר שהגיעו אליו עוד ועוד שאלות נוספות, הודיע הרב שיותר הוא לא עונה על שאלות בהלכה!
טוב, חשבנו שכנראה הסדר יום שלו עמוס מאוד, לכן אין לו כבר זמן לענות לשאלות הלכתיות.
עוברת עוד תקופה, ואנחנו שמים לב שהרב מתחיל להיעדר הרבה גם ממסירת השיעורים.
כמה מהתלמידים פנו אליו ושאלו אותו על כך? ענה להם הרב שהוא מאוד מאוד עסוק ואין לו פנאי לזה.
לא הבנו, מה השתנה הפעם שהוא כל כך עסוק משאר הפעמים, עד כדי כך שהוא כבר לא עונה על שאלות וכבר לא מוסר שיעורים?
זה היה קצת מוזר...
החלטנו לבדוק את העניין.
לאחר כמה בירורים ומעקבים, התברר לנו הנורא מכל...
הרב שלנו – הלמדן הצדיק והקדוש – היה שקוע כל כולו בתוך האייפון שלו, שעות על גבי שעות בצורה מטורפת!!!
רק עכשיו הבנו בדיוק מדוע הפסיק לענות לשאלות בהלכה ומדוע הוא כבר אינו מוסר שיעורים.
מה הפלא?
וכי אפשר לענות לשאלות בהלכה ולמסור שיעורים כשאת כל הזמן הזה לוקח האייפון??
לאחר זמן – היה זה באזור חג השבועות – הרב כבר לא הגיע יותר! לא לישיבה לא לכולל ולא לבית מדרש!
לאחר מספר ימים, התקשר אחד מהתלמידים לביתו ושאל את אשתו, איפה הרב?
היא ענתה, שהוא טס לחו"ל לגייס תרומות, כדי להגדיל תורה ולהאדירה בעוד תלמידים ובעוד אברכים נוספים וכן לצורך המשך כתיבת ספריו והדפסתם.
עברו מאז חודשיים.
שוב התקשרנו לביתו, לשאול מתי הוא חוזר...?
אשתו ענתה לטלפון.
"שלום, מדברים מהכולל של הרב ו..."
איך שהיא שמעה אותנו, פרצה בבכי סוער"
"מה קרה??", נבהלנו.
היא בוכה ובוכה... לא מסוגלת להוציא מילה מהפה... רק לאחר כמה דקות, הצליחה להירגע קצת.
ואז אמרה לנו: "תשכחו מזה! הרב שלכם יותר לא יחזור! לא לישיבה, לא לכולל ולא לשיעורים... הבן אדם אבוד!"
"מה פירוש אבוד??", לא עיכלנו את מה שאמרה, "על מה את מדברת?"
"הוא שלח לי הודעה מחו"ל, שזהו! דרכינו נפרדות! הוא שינה את חייו למשהו אחר.
הוא אמר, שהוא ישלח לי גט בתקופה הקרובה, ככה שאין לי יותר מה לצפות ממנו".
לא האמנו למשמע אוזנינו.
הסיפור הזה הכה אותה, את משפחתה ואותנו בהלם מוחלט.
כבר באותו יום התפרסמה ההודעה, אבל כל בני קהילתו המפוארת לא רצתה להאמין!
או בגלל שחששו שאולי זה סתם שמועות, או שאולי לא רצו להכיר את המציאות המרה.
אבל בין כך ובין כך המצב נשאר כמו שהיה, הרב לא חזר!
כמובן שאנחנו – חסידיו ותלמידיו הנאמנים – לא היינו מוכנים לוותר עליו בקלות.
דיברנו בינינו מה אפשר לעשות בקשר למצב, והגענו לחלטה: קבוצת תלמידים מצומצמת, מהמקורבים אליו ביותר, טסים לחו"ל כדי להחזיר אותו "הביתה".
מיד התארגנו לטיסה. נפרדנו מבני המשפחה לכמה ימים, וכולנו עלינו למטוס.
הגענו לאותו בית, בו הוא היה אמור לשהות שם על פי הכתובת שנתנה לנו אשתו, ודפקנו בדלת.
מישהו פתח את הדלת.
"שלום, אפשר לקבל את הרב בנימין (שם בדוי)"
הוא צחק. "זה אני!"
הסתכלנו אחד על השני בהלם מוחלט!!! בכלל לא זיהינו אותו.
הוא היה יחף, בלי כיפה לראשו... לבוש במכנסי ג'ינס משופשפים... חולצת טריקו קצרה... הוא גילח את הזקן הארוך שהיה לו, ובמקום הפאות הארוכות עשה קרחות בצדדים...
הוא היה נראה כגוי גמור לכל דבר!!!
אבל הדבר שהכי זעזע אותנו היה, כשראינו שהייתה איתו אשה בבית.
הוא ראה שאנחנו לא מבינים מה שקורה פה, אז הוא מיהר להסביר: "קוראים לה מרגרט (שם בדוי), היא גויה! הכרתי אותה דרך האייפון!"
"הרב" (כמה מוזר היה עכשיו לקרוא לו "רב"), דיברנו אליו בכאב, "אבל זה איסור גמור! איך אתה חי עם גויה??? הרי כל רגע ורגע אתה עובר על איסורי תורה נוראיים???"
הוא פרץ בצחוק... כאילו שסיפרנו לו איזו בדיחה טובה, "זה בסדר!", אמר.
"מה בסדר??", היינו המומים מהאדישות שלו, "איך אתה יכול...?"
"אני איתה וטוב לי..."
"אף על פי כן", אמרנו, "אותנו לא מעניין איך אתה נראה, אתה הרב שלנו, ואתה בא איתנו בכל מחיר! רק תעזוב את הגויה המשוקצת הזו!"
הוא לא רצה בכלל להקשיב.
"הרב, אנחנו כבר לא יכולים... אנחנו מתפרקים!! קהילה שלמה על הגב שלך, וכל עתידה הרוחני עליך!
"אין מה לעשות", הוא אומר, "עכשיו זה כבר מאוחר! בשבילי אין כבר דרך חזרה! כבר שמעתי מאחורי הפרגוד את ה'שובו בנים שובבים' חוץ... מבנימין!"
"הרב, בכל זאת, הרי שערי תשובה לא ננעלו... בבקשה, לטובת אשתך ולטובת הילדים שלך, לטובת התלמידים ולטובת הקהילה כולה, בוא! חזור איתנו ונשתיק את הסיפור. אף אחד לא יידע מה היה ואיך היה..."
"לא!", הוא היה נחרץ, "לחזור למה שהייתי, אני יותר לא חוזר! את כל מה שאמרתם לי עכשיו, הייתם צריכים לומר לפני שנה לאותו תלמיד שהביא לי את האייפון! כעת מאוחר מדי..."
והוסיף ואמר: "אם אתם רוצים, אני מרשה לכם לפרסם את הסיפור שלי יחד עם השם שלי כי אין לי מה להפסיד! אני כבר שקוע עמוק בתוך זה! אבל כדי שאחרים לא יפלו כמוני תפרסמו את הסיפור"
(כמובן שמפני כבוד משפחתו איננו מפרסמים את שמו).
עזבנו אותו כמו שהוא יחד עם הגויה שלו בארץ נכר, וחזרנו לארץ.
יש "לרב", חתן תלמיד חכם וצדיק. היה קשה לו לקבל את הדברים ולהאמין עד היכן חמיו התדרדר...
וכדי לבדוק עד היכן הדברים מגיעים, הוא התקשר אליו כמה שעות לפני כניסת יום הכיפורים ושאל אותו כבדרך אגב איך הוא מתכונן לצום ביום הקדוש הזה?
הוא ענה לו: "אני כבר לא שומר בכלל תורה ומצוות, אז מה פתאום שאני אצום?! מה לי וליום כיפור?! אני הולך עם מרגרט (הגויה שהייתה איתו) לאיזה מסעדה טובה, וזהו!".
פחד אדירים! אין אפוטרופוס!
אין! ואל תאמין בעצמך עד יום מותך!
ובפרט לא כשיש לך בהישג יד אייפון או אינטרנט.
כי בכזה מקרה, לא רק שלא תאמין בעצמך, אלא תדע בוודאות שאתה בסכנת השמדה רוחנית.
"הרב" שלי עשה את הטעות הגורלית של חייו, בכך שלא שמע לגדולי ישראל שאסור להחזיק את זה, ועבר על הצו האלוקי של 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'!
עבירה גוררת עבירה, ומהקל נכשל אל הכבד, עד שאמר לו היצר לך ותבעט באלוקי ישראל!!!
אני יודע שלא קל בכלל לקרוא את הדברים הללו, אבל הדברים נכתבו כדי שנתעורר כבר ונבין את גודל ההרס שיש במכשיר האינטרנט וגרורותיו, זוהי מגפה כל כך נוראה שהורגת טובים ורעים כאחד, היא יכולה לקחת אפילו אדם גדול צדיק וקדוש ולהפוך אותו כופר... ה' יצילנו.
מחשב – אפילו לחידושי תורה – אם לא ניתקת אותו מחיבור לאינטרנט, או אם ברשותך אחד מהמכשירים הלא מאושרים, אתה בסכנת השמדה!!
כל מכשיר שלא עבר סינון וניתוק, הוא כלי רצח מפלצתי שיש לברוח ממנו מאוד!!!
הבירור שנעשה כאן – בדור עקבתא דמשיחא – הוא בירור חזק.
הבירור הוא קשה! והניסיונות רק הולכים וגדלים!
איי, איי, כמה צריכים להיות חזקים. וכמה דמעות צריכים לשפוך בתפילה.
אבא שבשמים, רחם עלינו! תציל אותנו מהטומאה הנוראה הזו! שלא אנו ולא צאצאינו ניפול ברשת השטן הזאת! אנא אבא תציל אותנו! זה נורא, כשל כבר כח הסבל! עד מתי?!!!
מעשי ידיך טובעים בים. בבקשה, אבא!
עם ה' החזק והחרד – רוצים גאולה למען שמך, למען שמך,
כדי להעביר גילולים מן הארץ, בקרוב אמן.







________________________________________






הכלה שנעלמה
את הסיפור שלי לא רציתי לחשוף מכל מיני שיקולים אישיים, אבל בלית ברירה החלטתי לבסוף כן לפרסם אותו וזאת במטרה אחת: כדי שנלמד את הלקח מפגעי הטכנולוגיה, וכדי שנתעורר כולנו מהר מהר לפני שיהיה מאוחר!
הסיפור שלי הוא אמיתי לחלוטין ולא הזוי, כל הפרטים בו מדויקים מאוד (כמובן ששיניתי פרטים מסוימים).
למדתי באחד הישיבות הטובות ביותר בירושלים. הייתי בחור די מצטיין, אוהב מאוד ללמוד, מקובל בחברה, וברוך ה' זכיתי לעלות ולהתעלות בלימוד התורה הקדושה עד שהגעתי לגיל השידוכין.
הציעו לי בחורה. בת הלומדת בסמינר מאוד חשוב. כמובן שביררנו עליה אצל כולם: מי היא? ומה היא? מה עיסוקיה? ואיך המשפחה שלה? מי החברות? ומה אומרות עליה המורות? וכו' וכו'.
לפי כל הבירורים ראיתי שהיא באמת בת טובה מאוד ודי מתאימה מכל הבחינות.
בפגישות השיחות בינינו זרמו. היה בינינו הרבה מכנה משותף. ראינו שההתאמה בינינו פשוט מושלמת. לאחר כמה פגישות נוספות, הוחלט לסגור ווארט.
ביום הווארט הגיעו הרבה בחורים מהישיבה שלי. וגם מהסמינר שלה הגיעו הרבה חברות, השמחה הייתה בעיצומה. שמחתי כמובן להכיר את בני המשפחה שלה, משפחה טובה ומעולה.
לאחר תקופה קצרה, חגגנו את אירוסינו.
לפני שבועיים וחצי בדיוק, ביום שלישי, נערכה החתונה שלנו ברוב פאר והדר באחד האולמות בבני ברק. היום היפה ביותר בחיי – יום חתונתי – הגיע.
זהו! החתונה הסתיימה בסופו של דבר. כולם הלכו, ונשארו רק בני המשפחה.
הם איחלו לנו מזל טוב בחום רב, ובירכו אותנו להצלחת דרכינו.
צעדנו לעבר ביתנו, להתחיל התחלה חדשה של כל זוג מתחיל.
עד עכשיו הכל היה בסדר.
למחרת בבוקר – יום לאחר החתונה – אני רואה את כלתי קצת עצבנית ומתוחה.
חשבתי אולי היא קצת לא מרגישה טוב מרוב לחץ ועייפות בגלל כל ההכנות שהיו בתקופה האחרונה וגם בגלל יום החתונה... הבנתי אותה. זה דבר טבעי ומובן מאליו וזה קורה להרבה. לכן לא הלחצתי אותה ונתתי לזה לעבור מאליו.
אכלנו יחד ארוחת בוקר. שוחחנו על החתונה... איך היה... ומה היה... היא דיברה בקושי ובהסתייגות והייתה קרה מאוד במשך כל השיחה. ראיתי עליה שהיא לא רגועה. משהו הציק לה ולא ידעתי מה... זה היה נראה כאילו שהיא סובלת להיות בחברתי ולשוחח איתי.
לא עשיתי מזה עניין. עזבתי אותה לנפשה והעדפתי לשתוק.
לאחר מספר שעות, שמתי את הכובע והחליפה והודעתי לה שאני יוצא להתפלל תפילת מנחה.
היא הנהנה בראשה.
לאחר 20 דקות אני חוזר מהתפילה. אני נכנס לבית ואומר: "שלום! הגעתי".
אין קול ואין עונה.
"רבקה (שם בדוי), הגעתי!"
שקט. דממה.
"רבקה...?"
הסתובבתי בחדרי הבית. חשבתי אולי היא במרפסת מדברת בפלאפון, או אולי הלכה לנוח...
לא! היא לא הייתה בבית.
התקשרתי לפלאפון שלה, הוא לא היה זמין.
'מעניין', חשבתי, 'אולי קפצה לקנות איזה משהו... או לאיזו חברה לכמה דקות?'
אני מחכה 10 דקות... רבע שעה... חצי שעה... שעה... והיא לא באה.
שוב אני מתקשר לפלאפון שלה, ואין מענה.
זה היה מוזר... להיכן היא הלכה?
התקשרתי להורים שלה. שאלתי אותם אולי רבקה הגיעה אליהם?
הם אמרו שלא.
"מה קרה?" הם שאלו בחשד מה.
"לא שום דבר! חשבתי שאולי היא קפצה לבקר". ניתקתי את השיחה.
משהו פה לא הסתדר לי...
אני אומר בכנות, אבל התחלתי לפחד שאולי קרה לה משהו?
הלכתי למשטרה.
פניתי אל השוטרים וממש התחננתי לפניהם: "תעשו לי טובה, אני ממש מתחנן, אני חתן צעיר, רק אתמול התחתנתי, ואני לא יודע מה קרה אבל הכלה שלי נעלמה..."
"מה זאת אומרת נעלמה?", לא הבינו השוטרים.
"באותו בוקר, ראיתי שהיא הייתה קצת מתוחה ועצבנית ולא רצתה כל כך לשוחח ולדבר, אז לא הפרעתי לה, נתתי לה להיות מכונסת בעצמה, לאחר מכן, הלכתי להתפלל תפילת מנחה, וכשחזרתי, ראיתי שהיא איננה..."
השוטרים הסתכלו עלי בתמיהה.
"רגע", שואל אותי שוטר אחד, "אולי רבתם ולכן היא ברחה מהבית?"
"לא, מה פתאום?!", עניתי, "אני אומר לך הכל היה בסדר בינינו! ולכן זה מה שמוזר לי בכל הסיפור!"
"אתה בטוח שהכלה שלך בסדר מבחינה נפשית?"
"כן, לא ראיתי אצלה איזה משהו שיעיד על הפרעה נפשית. היא דיברה רגיל והתנהגה רגיל".
"תשמע", הם אומרים, "זה מקרה מאוד מוזר. אנחנו לא יודעים מה לומר לך..."
"אני בלחץ... תעשו משהו בשבילי! אני חתן טרי, בערב יש לי שבע ברכות. אני מתחנן תעשו משהו..."
"טוב, תן לנו את המספר שלה ונבדוק מה קורה"
נתתי להם את המספר.
דרך המוקד המשטרתי הם הצליחו לאתר אותה.
הם ניגשו אלי ואמרו לי: "הכלה שלך נמצאת עכשיו בים!"
"בים???!!!", צעקתי מבוהל, "מה פתאום היא נמצאת עכשיו בים??? עוד כמה שעות יש לנו שבע ברכות...??!!", הייתי מבולבל לחלוטין.
הם התקשרו אליה. והיא ענתה.
השוטרים שאלו אותה: "תגידי, מה קרה? את נורמאלית? הרי רק אתמול התחתנת... מה בדיוק הבעיה שלך? "
"אין לי שום בעיה. אבל הוא לא בשבילי! הוא חזק מדי בשבילי!"
"אבל רק אתמול התחתנתם?"
"אני אגיד לכם את האמת, לפני שהכרתי אותו, היה לי אייפון! ואת האייפון אני לא זורקת! תגידו מה שתגידו, אני רוצה לחיות כמו חילונית עם אייפון, תגידו לו שאני יותר לא חוזרת אליו!!!"
השוטרים היו בהלם.
"תקשיבי טוב!", הם צעקו עליה, "את כרגע חוזרת לבית שלך ותסתדרי איתו! אחר כך תחליטי מה שתחליטי... יש לכם בערב שבע ברכות".
היא ניתקה את השיחה.
השוטרים ריחמו עלי, הם לא ידעו איך לספר לי את הדברים (ממש כמו שבאים להודיע למישהו שהקרוב שלו נהרג). הם הניחו יד על כתפי ואמרו לי בצער רב: "תראה, לפי מה שהבנו כששוחחנו איתה... היא יותר לא מעוניינת בקשר ביניכם! היא מעדיפה לחזור בשאלה ולהיות חילונית... ככה שאין לך הרבה מה לעשות".
כמה שאני בתור גבר חזק ולא מתרגש מדברים, אבל כאן לא יכולתי לעצור בעצמי... פשוט פרצתי בבכי... זה לא היה בשליטתי. לא האמנתי למשמע אוזניי... הרי רק אתמול התחתנו?... מה קרה כאן? איך הכל השתנה בבת אחת?
נו, עכשיו מה אני עושה?
חזרתי לבית הוריי וסיפרתי להם את הכל.
הוריי המסכנים קיבלו זעזוע... היה קשה להם לקבל את זה.
התקשרתי גם להורים שלה וסיפרתי להם בטלפון מה קרה עם הבת שלהם.
הם לא האמינו לי! הם חשבו שאני מתבדח... אבל כששמעו אותי בוכה בטלפון הם הבינו שאני רציני! הם לקחו את זה קשה מאוד.
אף אחד לא עיכל איך חתונה שהייתה שמחה כל כך, נהפכה ביום אחד לאבל ותוגה.
כאילו שאתמול לא היה כלום! לא חתונה מפוארת... לא מוזמנים... לא מתנות... לא חתן וכלה...
בשעת לילה מאוחרת, היא חזרה לביתה.
הוריה חיכו לה.
היא פתחה את הדלת ונכנסה לבושה בצורה מזעזעת ביותר, בשיער פזור ללא כיסוי ראש.
מיד הם שאלו אותה: "תגידי, מה זה צריך להיות?"
"אני עושה מה שבא לי", ענתה בחוצפה.
"רבקה, אנחנו מבקשים ממך, אל תעשי שטויות! רק עכשיו התחלת את החיים שלך! יש לך בעל צדיק, תלמיד חכם, טוב לב, ו..."
היא קטעה אותם: "מצידי שיהיה אדמו"ר! הוא בכלל לא מעניין אותי! יש לי אייפון, ואני חיה איתו חיים אחרים משלי".
מרוב תדהמה מצורת התגובה שלה, הם שתקו ולא ענו לה.
הם לא ידעו אם הבת שלהם היא זאת שדיברה, או שהשטן הוא זה שדיבר מתוך גרונה.
יום למחרת הם קבעו לה פגישה עם פסיכולוגית ידועה, על מנת שתגשש ותבדוק מה קורה איתה.
הפסיכולוגית ישבה ושוחחה איתה בנעימות ורצתה לראות מה קורה? והיכן הבעיה?
לאחר כשעה, ניגשת הפסיכולוגית להורים ואומרת להם: "תראו, דיברתי איתה. המסקנה שלי מכל השיחה הזאת היא, שאין לכם מה לעשות איתה! צר לי לומר זאת אבל הבת שלכם השתבשה לחלוטין!!! היא פשוט מטורפת על האייפון ועל כל הליכלוך שיש שמה!!! המכשיר הזה הוא כל חייה!"
"רגע, לאט לאט", הוריה המסכנים בקושי עיכלו את הדברים, "אנחנו רוצים להבין, אמרת לנו שנראה לך שאין מה לעשות איתה... תסבירי לנו בבקשה למה את מתכוונת?"
"סליחה שאני אומרת לכם את זה", התנצלה הפסיכולוגית, "אבל לפי מה שראיתי עליה בשעה ששוחחתי איתה... לא בטוח בכלל שגם מכון גמילה מסודר יוכל לעזור לה...".
ייאמר לזכותם של הוריה, שהם מיד צלצלו אלי וסיפרו לי כל מה שאמרה להם הפסיכולוגית.
הם בכו וביקשו סליחה על העוול הנורא שקרה לי.
פניתי לכמה רבנים וסיפרתי להם את כל מה שעבר עליי ביממה האחרונה.
"חבל לך על הזמן", הורו לי, "עליכם להתגרש באופן מיידי! חבל על כל יום שעובר! אי אפשר להקים בית עם בחורה כזו!"
בתהליך מזורז ביותר שנעשה בהתערבות כמה רבנים חשובים, יום לאחר ה-7 ברכות שלא התקיימו היה מעמד נתינת גט! – לפני שבוע בדיוק ביום רביעי.
היא, כמובן, קיבלה את הגט בשמחה והרגישה שירד ממנה "עול כבד". עכשיו היא משוחררת לעצמה ולתועבותיה עם מכשיר האייפון שלה.
פה בעצם מסתיים הסיפור שלי.
זה לא נתפס בשכל, מה מכשיר קטן ושטני זה יכול לחולל!!!
זה מבהיל.
לא יאומן כמה כוח של רוע יש לאייפון הזה!!!
הוא מחבל רצחני ביותר!
תברחו ממנו!
הוא בולע כל מה שבדרכו!
הוא מסוכן יותר ממחבל עם סכין!
אולי הסיפור שלי יעורר מישהו...
אולי נצליח להציל עוד מישהו מרדת שחת.
אולי...
והיה זה שכרנו.




________________________________________
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 25 אפריל 2018, 03:20

איזה עוד תנא קדוש נטמן במירון... סמוך ונראה לרשב"י...??

ידידי וחברי היקר: פגשתי אותך שנה שעברה בל"ג בעומר במירון... עמדת שם עם המכשיר ה"לא
כל כך כשר" שלך... ותיעדת דרכו את המחזות... התפללת מתוכו... ונכנסת איתו אל הקודש פנימה...
דברתי איתך כמה פעמים על המכשיר הזה... הודית לי בשקט שזה לוקח אותך למחוזות לא הכי
טהורים... אבל אמרת שקשה לי... פעם אחת אפילו ניסית להתנתק ולא הצלחת... אתה עדיין מנסה
וכל פעם אתה נסוג לאחור... אתה קצת כועס עלי למה אני לא מבין אותך... שאני לא מבין כמה זה
קשה... אבל הפעם איש בשורה אני!!!!
אתה יודע מי מבין אותך מצוין??? לא תאמין... אבל רשב"י בכבודו ובעצמו!!!!!
הוא מכיר את ההתמודדות שלך מקרוב... אתה יודע למה??
היה לרשב"י נכד בדיוק כמוך!!!! כידוע במסכת בבא מציעא (דף פה.) מובא: שרבי אלעזר
ברבי שמעון נפטר והשאיר אחריו בן צעיר... בן שש עשרה... קראו לו יוסלה... היוסלה של
השכונה... והיות ויוסלה היה יתום ולא היה לו אבא שיעמוד לצידו ברגעים הקשים... אז
קרה מה שקרה ויוסלה קנה אייפון.. (אייפון מהסוג של פעם...)
ויום אחד הגיע רבי הקדוש ורצה להיפגש עם בן של ר"א נכד של רבי שמעון...
הוא ציפה לפגוש בן עליה נשגב עם השגות מרוממות... אבל למרבה התדהמה והזעזוע...
את מי הוא רואה?? את יוסלה!!!! יוסלה עם האייפון... רבי הקדוש לא ויתר... הוא תפס את
יוסלה וחיבק אותו ואמר לו: אתה יודע מי אתה??? אתה בן של הליגער רבי אלעזר... אתה
נכד של רשב"י... אתה לא יכול להיות כזה!! רבי הקדוש הלביש אותו בבגדי זהב!!! ואמר
לו: אתה רבה!!!! אתה מכובד... אתה חייב להיות צדיק... אין לך ברירה... אתה "אייניקל..."
בנן של קדושים... יוסלה הקשיב... שמע... הבין... אבל לפרוש מהאייפון ? ! ? ! ? ! ? עד
כאן!!!! את הצעד הזה הוא לא היה מסוגל לבצע!!! רבי הקדוש הצמיד ליוסלה חברותא..
התנא ר' שמעון בן איסי בן לקוניא... החברותא היה מגיע לסדר אבל יוסלה לא מגיע...
מה יש??? איפה היית?? חיכית לך... מה עונה יוסלה: "לקרייתי אנא אזיל..."
הוי הוי כמה שהתשובה הזו מוכרת... מה שנקרא "יצאתי לסידורים..." היום כשמישהו חוזר
ואומר הייתי בסידורים אני כבר מבין שהוא מתכוין לרשת האלחוטית הקרובה... יוסלה
דווקא רצה ללמוד... הוא רצה לעשות נחת רוח בשמים לאבא הגדול ר"א ולסבא הקדוש
רשב"י... אבל מה אעשה... יש לי סידורים!!!! יש לי כל מיני כל מיני סידורים!!! יש לי
באייפון כל מיני מושגים שקשה לי להתנתק מהם...
ליוסלה לא היה טוב עם זה... הוא דווקא היה מאוד רוצה להתנתק מזה... אבל קשה!!!!
קשה!!!! מישהו פה מבין את יוסלה???
כן... היוסלה הזה היה נכד של רבי שמעון בר יוחאי??? והסבא והאבא הגדולים יושבים
בשמים ומבינים את יוסלה... יודעים כמה שקשה לו... וסבא ואבא... שניהם עמדו בשמים
והתפללו על יוסלה שלהם... התפללו עליו שיצליח להתגבר... שיצליח להתנתק... שיצלח
את הניסיון הזה... ואכן יום אחד תפס החברותא ר' שמעון בן איסי... הוא תפס את יוסלה
בבגדיו!!!! הוא פנה אליו ודיבר איתו שיחת נפש... יוסלה... מה יהיה??? זה לא מתאים לך...
אתה מרומם... אתה יכול... תתנתק!!!! ויוסלה תפס את עצמו ברגע האחרון... ו ה ת נ ת ק !
! ! ! ! ! !
ניתק קשר עם כל "הסידורים..." שרף את כל הקשרים הפסולים... והתחיל ללמוד תורה ברצינות...
והוא עלה והתעלה ונהיה התנא הקדוש רבי יוסי בן רבי אלעזר בן רבי שמעון!!! וכשהוא נפטר יצאה
בת קול והעידה עליו שהוא היה גדול כמו אביו ר"א וכמו סביו רבי שמעון!!!! אמנם במערה הוא לא
זכה להיקבר כי הוא לא היה בצער מערה כמו אבא וסבא... אז הוא נטמן מחוץ למערה אבל הוא
כאן!!! כאן איתנו!!! בהר מירון!!!
- --
רבי יוסי מבין אותך הכי טוב בעולם... כשאתה עומד עם האייפון ומנסה למצא מילים איך לתרץ את
עצמך למה כ"כ קשה לך להתנתק מזה... אתה לא צריך להסביר יותר מידי... רבי יוסי הנכד של רבי
שמעון מבין אותך יותר מידי טוב!!! רבי אלעזר ורבי שמעון... גם הם מבינים אותך מצוין!!! היה להם
כזה בן... כזה נכד... אתה לא תספר להם מה זה יצר הרע... הם מכירים את הניסיונות שלך מקרוב...
אבל בכל זאת!!!!!! האבא והסבא והנכד... שלשתם כאחד!!!! עומדים ומבטיחים לך: אתה יכול!!!!
אתה יכול להתנתק מזה!!! ואם תתנתק מזה אתה קונה את עולמך... עוד לא מאוחר... אתה עדיין
יכול לדבוק בדרכו של אותו יוסלה... להתנתק ביום אחד... ולתפוס את עצמך ברצינות ולצמוח
ולגדול ולהיות כמו ר' יוסי נכדו של רבי שמעון שזכה והגיע לדרגת אביו וסבו...
---
כן!!!! היום כל בחור וגם נשוי הם בגדר יתומים לעניין ניסיונות... כי כמו שפעם יתום התבטא בזה
שאין לו מי שיעמוד לידו בשעת ניסיון... הרי היום בעידן האינטרנט כל אחד מאיתנו יכול למצא את
עצמו לבד לבד מול הניסיונות הקשים ביותר ואין לך אף אחד שעומד לידך... אז אבא ואמא ב"ה
חיים ושיהיו בריאים עד מאה ועשרים... אבל הם לא לידי!!!! הם לא נמצאים פה לידי... ולא רואים
ולא מעלים על דעתם באיזה ניסיונות אני מתמודד...
נו... מה זה אם לא יתום!!! אבל בשביל זה אבי ואמי עזבוני וה' יאספני... ה' כן נמצא פה... והוא מבין
אותך והוא יודע כמה קשה לך... והוא מבטיח לך... פתחו לי פתח כחודו של מחט... דוקר כמו מחט...
תתנתק... זה אמנם יהיה קשה בהתחלה כמו מחט... אבל אני מבטיח שאפתח לכם פתח כפתחו של
אולם... זה היום!!!! ביום ל"ג בעומר...
למרגלות ציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי!! של רבי אלעזר ברבי שמעון!!! ואחרון חביב: הנכד
הקדוש רבי יוסי! זו ההזדמנות להתנתק... ולבקש ולהתפלל: אנא ה'... שזכותם תגן עלינו ונזכה
לבער את הרע מקרבנו... שיהיו מליצי יושר שזה לא יהיה כ"כ קשה... ואז השקיפה ממעון קדשך מן
השמים ותראה את העמידה בניסיון קשה ובזכות זה תברך את עמך ישראל ותקרע רוע גזר דינם
ותמלא ידם מברכותיך ותמלא משאלות ליבם לטובה אמן.

ל"ג בעומר תשע"ח: שוברים את האייפון במירון!!


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 25 אפריל 2018, 22:18

הוא קרא לעצמו 'שושו'
עד עכשיו דיברנו על טלפון הביתי ועל הפלאפון הסלולרי שהוא יותר זמין מהטלפון הביתי הרגיל. פלאפון סלולרי עם הודעות אס אם אס, הוא עוד יותר זמין! ולכן הוא פי כמה יותר מסוכן!!
כי הודעות אפשר לשלוח תמיד ומכל מקום.
הודעות אפשר לקבל לשלוח ולכתוב בתוך בית מדרש, באמצע שיעור בבית ספר, בתוך האוטובוס, ואף... בתוך השירותים!!
סיפר הרב ירחמיאל קראם:
"אני זוכר שרזי ברקאי (אחד השדרנים הטמאים ברדיו החילוני), שאל את אחת המורות: "איך אתם לא מתביישים בתחילת שנה לעשות שביתה מהלימודים?"
היא ענתה לו בגיחוך: "רזי, אל תהיה בלחץ, גם כשהם נמצאים הם לא לומדים שום דבר!"
"מה זאת אומרת לא לומדים?!" הוא שואל אותה.
היא אומרת: "כל הזמן הילדים משחקים בפלאפונים ובאייפונים... הם יושבים בשירותים שלוש שעות, שולחים הודעות אס אם אס זה לזה... אז מה אתה רוצה?!"
יכול להיות בחור ישיבה שיושב בבית מדרש או בת סמינר יושבת בשירותים ומתכתבת...
עם מי?
לאיפה?
כמה?
אין יותר הרס וחורבן מהדבר הזה!!
ויותר מזה...
אם מישהו או מישהי לא מסוגלים לומר איזה דבר מחמת הבושה... הנייר סובל הכל!!!
לדוגמא:
יש לך בן בחור ישיבה ויש לך גם בת, בת 16.
לבן שלך יש חברותא, קוראים לו דני. עשית טעות ודני בא אליך לשבת.
דני בא לשבת וישב בשולחן אחד עם בתך.
(טעות של כל כך הרבה הורים. מזמינים בחורים לשולחן עם בנות בגיל ההתבגרות.
הם לא מדברים מילה אחת, אבל דרך המבטים, דרך העיניים, נוצרים 'קליקים'. ואי אפשר לדעת להיכן זה ילך ויתגלגל...)
אש בנעורת.
עין רואה ולב חומד... דני הזה התאווה תאווה.
מה עושה הבחור? תרגיל פשוט מאוד...
הוא משאיר הודעת אס אם אס עם שם בדוי מבלי לזהות את עצמו.
והיה, אם היא תיצור קשר והיא תזרום איתו... אז הוא השיג את המטרה.
אבל אם היא לא תיצור קשר... הוא לא ניכווה, הוא לא נשרף, הוא נשאר הבחור הכי טוב בישיבה.
מבלי שאף אחד יידע את כוונותיו הזדוניות.
מקרה כזה, אכן, הגיע לשולחנם של הרבנים:
היו שני חברים בישיבה בבני ברק. אחד מהם הלך בפורים להביא משלוח מנות לחבר השני וראה את אחותו בת ה–14 וחצי. מה הוא עשה? הרי הוא לא יטלפן ויגיד לה את מה שהוא זומם לעשות?
הוא מתבייש ממנה ומאח שלה.
הוא ברר מה המספר שלה והשאיר לה הודעת אס אם אס מבלי להזדהות. הוא קרא לעצמו 'שושו'.
הוא עשה חשבון כזה שאין לו מה להפסיד...
שהרי, כמו שאמרנו, אם יהיה מצידה שיתוף פעולה, אז הוא הצליח להשיג את מטרתו.
ואם לא יהיה שיתוף פעולה, הוא לא נתפס! הוא נשאר החבר הכי טוב של אח שלה, בישיבה הכי טובה.
הוא עשה זאת.
בהתחלה היא ענתה לו רק מתוך הסקרנות...
אחר כך נוצר קליק...
ורק לאחר שעלו על זה היה כבר מאוחר...
שניהם ברחו למשמר העמק. והיום הם חילונים גמורים! מגלי עריות ומחללי שבתות...!!!
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 25 אפריל 2018, 22:24

"מי חותם לך שלא תהיי 'תקועה' עם חולה סרטן?"
אומר הרב מנחם שטיין:
"אני אומר לבנות: "תאספי זכויות! מי חותם לך שלא תהיי 'תקועה' עם חולה סרטן כמה שנים...
הנה הכלה שלי הצדקת הזו – אשתו של בני אוריה שנפטר מסרטן – חלמה שתאבד את בעלה??! וכי היא הזמינה את זה על עצמה??! וכי היא ידעה שתהיה תקועה עם בחור חולה סרטן 6 שנים??!
תאספי זכויות! תאספי זכויות! אל תגורי בבית עם מסך!!!
שואלות אותנו אלפי בנות במשרדים: "אבא שלי 'בוק', אבא שלי 'ראש בקיר', לא רוצה להחליף לכשר ואת המחשב למוגן, מה לעשות?
"חרדי" הוא קורא לעצמו, מתפלל ב'חניכי הישיבות', הוא רואה שזה יהרג ועל יעבור...
אמא מתחננת אליו: "תפסיק כבר עם המחשב והפלאפון הלא כשר הזה..."
"איך משכנעים את אבא??!!", הם בוכים לי בטלפון, "הרב, בבקשה תעזור לנו"...
אני אומר לאותה בת: "בינתיים אין מה לעשות. אל תכנסי לחדר שבו נמצא המחשב. זה מקרין קרינה, האוויר מורעל, זה גרם כבר להרבה בנות להצמיד את הבגדים ולקצר את החצאיות.
תתפללי יומם ולילה בסוף ה'יהיו לרצון'... שתצאי מהבית הטמא הזה כמה שיותר מהר!!
ולחדר הזה אל תיכנסי אלא אם כן האמא ביקשה שתעשי שם ספונג'ה, עד שתקימי עם בעלך לעתיד בית קדוש וטהור".
"הייתה אמא אחת ששאלה את הרב שך: "הרב, בעלי רוצה להכניס את הילד לישיבה תיכונית (קוראים לזה "ישיבה" למרות שזה בכלל לא ישיבה. יש שם לימודי חול, פריצות, ניבולי פה וכו'), ואילו אני אני רוצה דווקא ישיבה קדושה אבל בעלי לא מוכן לשמוע, הוא רוצה רק ישיבה תיכונית. הרב, האם עלי להתגרש בגלל זה או לא?"
ענה לה הרב שך: "השאלה היא קשה מאוד, אני לא יודע מה להגיד לך.
מצד אחד, זה יהרוס את הילד!
מצד שני, זה יפרק את המשפחה...
אבל דבר אחד אני יודע! שאם בעל אוהב את אשתו אפילו בגרם אחד והוא רואה שאשתו קמה בבוקר והכרית שלה ספוגה בדמעות, והוא שואל אותה: "רעייתי היקרה, מה קרה? על מה את בוכה כל כך הרבה?" והיא תגיד לו: "אני רוצה ילד צדיק! אני רוצה ילד ירא שמים! ילד קדוש וטהור! עם ראש נקי משטויות! שיהיה תלמיד חכם!"...
אין בעל שיעמוד בלחץ הזה!!!
אמר לה הרב שך: "אם בעלך עדיין עומד בלחץ הזה, סימן שאת לא בוכה מספיק. תמלאי כמה שיותר את הכרית שלך בדמעות! אל תחכי שהבן שלך יתקלקל!".
'אשה' בגימטריא שווה ל'דבש'.
דבש זה החומר היחיד בעולם שיכול להפוך כל מה שבתוכו לדבש.
ועד כדי כך, שהשולחן ערוך פוסק, שנבילה (כלומר בהמה שמתה) השרויה בדבש ונהפכה לדבש, מותר לאכול אותה!!! אף על פי שמקודם היא הייתה נבילה והיה אסור לאוכלה מהתורה.
אשה, בשונה מהאיש, יש לה כוח בתפילותיה ובדמעותיה "לקרוע" את השמים ולשנות דברים מרע לטוב ממש כמו הדבש!!
סיפרה הרבנית רות שמש:
"אחת הנשים התקשרה אלי לא לפני הרבה זמן, היא סיפרה לי שהבעל שלה היה כל לילה צופה באינטרנט. לא בבית! היא לא הרשתה לו להכניס את זה הביתה! הוא צפה בזה בשכונה באיזו מסעדה ושם הוא יכל לראות מה שהוא רצה.
היא הבינה שאין מה לעשות, רק תפילה!! אז היא החליטה להתפלל על בעלה.
האשה הזאת יצאה למסע תפילה. היא בכתה ובכתה... שפכה דמעות כמו מים... כל הזמן התפללה מבלי להרפות.
היה נדמה ששום דבר לא עוזר.
אבל יום אחד, בעלה הגיע נסער הביתה ואמר לה: "תשמעי, אל תשאלי מה קרה לי היום..."
"מה קרה?"
הייתי שם באותה מסעדה כרגיל, ומשום מה ההתנהגות שלי הרגיזה את בעל המסעדה.
הוא רדף אחרי ואני ברחתי... הוא חשב שאני לקחתי לו משהו אבל למעשה לא לקחתי לו שום דבר! ברחתי ממנו כי לא רציתי שהוא יראה מה יש לי ביד. היה לי דבר שלא היה נעים לי שהוא יראה אותו.
אני בורח והוא ממשיך לרדוף אחרי... כשהוא לא הצליח להשיג אותי הוא צרח לי מרחוק: "אתה יותר לא תיכנס לפה! שמעת אותי???..."
"תראי, עברתי ביזיונות... אבל זהו! יותר הוא לא מוכן להכניס אותי. ואני מודיע לך, שבעזרת ה' אני עוזב את הדבר הזה שקוראים לו אינטרנט...!!".
היא התקשרה אלי מרוגשת לספר לי איך בעלה כבר תקופה ארוכה בלי אינטרנט.
הוא חזר ללמוד, חזר להתפלל בכוונה ולשאר דברים שבקדושה... הוא נהפך לאדם חדש!"
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 29 אפריל 2018, 04:56

יהודי יעבוד בכנסייה לצורך פרנסה?

לפני 100 שנה היה רב עיר שמנע מרוכל יהודי למכור ספרי כפירה ואפיקורסות בבית הכנסת. הרוכל טען שאין לו פרנסה אחרת. ענה לו הרב: "פרנסה? אין בעיה, הכומר מציע משכורת טובה למי שיצלצל בפעמון הגדול של הכנסייה, לקרוא לנוצרים לבוא להתפלל". הרוכל פרץ בבכי וזעק: "וכי אני חשוד להתפרנס מקריאת נוצרים לכנסייה?" הרב: "נכון שזה אסור, ולא התכוונתי ברצינות... אולם, היום שאתה קורא ליהודים (ע"י הספרים שאתה מפיץ) לכפירה, מצבך גרוע בהרבה, מיהודי העובד בכנסייה..."

ואכן כשנשאל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א אם מותר לעבוד עם אינטרנט פתוח, כאשר מוכרחים לכך לצורך פרנסה, הוא ענה: "וכי עבודה זרה מותרת לצורך פרנסה...?" אצל בחור ישיבה שהתחתן, נראה עליו תנועות משונות בימי ה"שבע ברכות". הכלה חקרה אותו עד שהתברר שע"י האינטרנט הוא נפל לכת של גורו – קרישנה, והיתה צריכה להתגרש. בת של הורים חרדיים מירושלים התנצרה בהשפעת הברית החדשה שראתה באינטרנט במקום העבודה שלה.

גם מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל נשאל לפני חמש שנים, אם מותר לעבוד עם אינטרנט שאינו חסום כהלכה לצורך פרנסה? הוא ענה: "בכל אופן זה אסור, ואני מברך את מי שמציית, בשפע פרנסה טובה".

כבר אמרו גדולי ישראל (מרן הגר"ש הלוי ווזנר, מרן הגר"ח קנייבסקי ומרן הגר"ש אוירבך), שגם אם הבעל יצטרך לעזוב את הכולל אם אשתו לא תעבוד עם אינטרנט הנ"ל, בכל אופן זה אסור. (מצוטט ב"הפלס" ט"ז אייר תשע"ג).

דיינים רבים קבעו: רוב הגירושין בתקופה האחרונה, הן במגזר הדתי – חרדי והן במגזר החילוני נבעו מצפייה באינטרנט וסרטים.

יש לזכור, שברגע שמתירים קירבה לסרטים ואינטרנט לצורך פרנסה, אז זה כבר לא "חזיר", ואז השני צריך את זה "קצת" לצורך פרנסה, והשלישי נורא משעמם לו בלי זה, וכו' וכו'. אחר כך אין להתפלא למה אנשים מוציאים אייפונים באוטובוס חרדי, בבית הכנסת, וכו' – כי טוענים: "מה יש? אילו היתה בעיה בזה, היו מתירים לצורך פרנסה...?"

כל אחד יזהיר את הבת שלו לא ללמוד (בסמינרים ובקורסים פרטיים) מקצועות שגוררים בזמן הלימוד ו/או בזמן יציאה לעבודה לעבוד באינטרנט טמא – כגון עריכת וידיאו, מזכירה רפואית, גרפיקה ועוד. עדיף שאשה תעבוד בעבודות פשוטות כגון עוזרת לגננת, טבחית וכדומה, ממה שתעבוד במשרה "מכובדת", אבל עם גישה לכל העבירות שבתורה דרך האינטרנט.
אשתו של אברך ירושלמי עם 4 ילדים קטנים עבדה בחברת ביטוח שחייבה אינטרנט פתוח. על אף משכורת מכובדת מאד שהיא קיבלה, לא היתה ברכה בכסף – פשוט לא היה בבית מה לאכול. דווקא אחרי שהיא עזבה את העבודה, פתאום קיבלו ירושה ועוד הכנסות לא צפויות, ויש להם שפע בבית, וכן יש הרבה סיפורי ישועות כאלה. אף פעם לא שמענו על משפחה שנשארו מחוסרי פרנסה עקב השמירה על סביבת עבודה כשרה.
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 29 אפריל 2018, 05:15

גמל בפיתה?!
"היי, דני, מה יש לך ביד? אני רואה נכון??"
"יוסי תירגע, זה אמנם אייפון אבל זה בסדר"
"מה פירוש זה אייפון וזה בסדר??!" התרעם יוסי, "איך זה הולך ביחד? אם זה אייפון זה לא בסדר! ואם זה בסדר אז זה לא אייפון! דני, אסור להחזיק את זה בשום פנים אופן!!"
"יוסי", מיהר דני להצטדק, "זה לא מה שאתה חושב, יש לי כאן המון דברי תורה...". ותוך כדי דיבור החל דני לדפדף באייפון כדי להראות ליוסי מה מכיל המכשיר.
"הנה, בוא תראה, זה ש"ס... וזה רמב"ם... וכאן", ממשיך דני להחליק את אצבעו על המסך, "זה הלכה יומית... וכאן יש לך סידור תפילה... ופה", המשיך דני לדפדף עוד, "יש לך גם הרצאות נפלאות מטובי הרבנים... ו..."
"דני חמוד שלי", קטע אותו יוסי, "מצידי שיהיה כתוב שם כל כתבי האריז"ל... מה שלא יהיה, אסור לך להחזיק כזה מכשיר! נקודה.
"למה??", לא הבין דני, "הרי זה מכיל כל כך הרבה דברי תורה, אז מה כל כך הבעיה?"
"יש לי איזה סיפור נחמד לספר לך", אמר יוסי, "תגיד לי אחר כך מה אתה אומר, בסדר?"
"בסדר"
"טוב, תקשיב"
יוסי החל לספר: "אדם אחד הגיע עם גמל למרכז קניות ענק. השומר, כמובן, מנע ממנו להיכנס.
"למה אתה לא נותן לי להיכנס?", שאל האיש.
"מה זאת אומרת למה?", ענה לו השומר בחזרה, "לכאן לא מכניסים בעלי חיים!"
פנה האיש עם הגמל אחורה והתכונן לחזור לביתו, אבל לפתע, הוא רואה בחור צעיר שנכנס לאותו מרכז קניות בעודו נוגס בפיתה... והשומר לא מעיר לו דבר.
ניגש בעל הגמל אל השומר ושאל אותו, מדוע הרשה לבחור ההוא להיכנס עם פיתה...?
חייך השומר ואמר: "עם פיתה אין בעיה להיכנס! כי פיתה זה אוכל, ואילו הגמל זה בעל חי, אתה מבין?", המשיך השומר, "עם אוכל מותר להיכנס ועם בעל חי אסור!"
"כן, הבנתי", הנהן האיש בראשו. "אבל רגע", הוא עצר לפתע, "מה היה לו בפיתה?"
"מה פירוש מה היה לו בפיתה?", לא הבין השומר את השאלה המוזרה.
"עם מה הוא אכל את הפיתה?", הסביר האיש את עצמו.
"עם צ'יפס, פלאפל, חומוס, טחינה, שווארמה, פסטרמה...", ענה השומר, "מה זה משנה... העיקר שזה אוכל!"
"לא משנה לך מה שמים בפיתה?", חקר האיש.
"לא"
"טוב, תודה". לקח האיש את הגמל והלך.
למחרת, שוב מגיע האיש לאותו מרכז קניות עם הגמל ורוצה להיכנס...
"תגיד לי", כעס השומר, "אתה לא מבין עברית??! כבר אמרתי לך, לכאן לא נכנסים עם גמל...!!"
הצביע האיש בשתיקה על אוזני הגמל.
השומר העיף מבט לעבר הגמל ולא האמין למראה עיניו, על אוזן אחת שלו הייתה תלויה חצי פיתה וכך גם על האוזן שנייה...
"מה זה?", שאל השומר בתימהון.
"זה", חייך האיש, "גמל בפיתה!"
"השתגעת???", הרים השומר את קולו, "אין כזה דבר!! אמרתי לך, אין כניסה לבעלי חיים!!"
האיש התעצבן וצעק על השומר: "אתה אל תגיד לי מה לשים בפיתה שלי!"
עד כאן הסיפור – בדיחה.
"נו דני, מה אתה אומר?"
"ברור שהשומר צודק!", גיחך דני.
"אבל האיש אמר לשומר שזה גמל בפיתה, אז מה ההבדל בין הבחור שנכנס עם פלאפל בפיתה לבין השומר שנכנס עם גמל בפיתה?", הקשה יוסי.
"בטח שיש הבדל! כדורי הפלאפל הם קטנים והפיתה גדולה מהם ועוטפת אותם, לכן אני אומר שזה פלאפל בפיתה! אבל כאן, הגמל הוא הגדול והפיתה היא הקטנה, לכן אני אומר שזה גמל עם פיתה ולא גמל בפיתה!!"
"תשמע דני, יש לך ראש פצץ! אמרת חילוק נכון! וזה בדיוק מה שאני רוצה לומר לך: האייפון שלך מכיל מיליארדי אתרים מזוהמים של זימה תועבה שקרים ליצנות רכילויות ולשון הרע... ומה לא? ובתוך ים האתרים האלה, יש לך כמה עשרות אתרים של דברי תורה... זה בדיוק כמו 'הגמל בפיתה'"
"איך?", שאל דני, "לא כל כך הבנתי..."
"תראה, הנמשל של הפיתה, אלו הדברי תורה שיש לך במכשיר. הנמשל של הגמל, זה האייפון שלך. הנמשל של השומר, זה הקב"ה.
"השומר" – שזה הקב"ה, מרשה להיכנס עם "פיתה" – עם דברי תורה, ולא עם "גמל" – עם זוהמת האייפון.
אבל מה עושה האיש שרוצה להיכנס עם "הגמל"? מתחכם... הוא לוקח את "הפיתה" – שזה הדברי תורה, שם על אוזניו של "הגמל" – שזה האייפון, ורוצה להיכנס. כלומר, הוא טוען "מה הבעיה? מותר להשתמש עם אייפון, כיון שיש בזה דברי תורה...".
אבל "השומר" – הקב"ה, לא מסכים עם זה!!
הקב"ה אומר לו: "רובו ככולו של המכשיר, וכל עיקרו של המכשיר, זה לדברי תועבה ולשאר דברים אסורים! ולכן הוא נידון כמכשיר טרף לחלוטין!!! ואילו אתה מנסה להיאחז בקש ולטעון שהשימוש במכשיר הזה כשר כיון שיש בו "קמצוץ" של דברי תורה...???!!!"
"תשמע יוסי, יש לך ראש פגז, אמרת חילוק נכון! יישר כוח על ההסבר הנפלא!"
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 29 אפריל 2018, 05:31

בידיך להדליק את המדורה הקטנה שתעלה עד כסא הכבוד...
שנה שעברה הייתי נוכח באחת ההדלקות הגדולות במירון... ומכרו שם את ההדלקה לכל המרבה במחיר... ואז הגיע יהודי אחד שיש לו כנראה הרבה כסף... וקנה את זכות ההדלקה במאה אלף שקל!!!! ואז התזמורת פצחה בניגוני רגש: ארבע בבות... ואח"כ ניגון ההכנה: "לעשות רצונך אלוקי חפצתי..." זה היה מעמד מרטיט... האוירה הייתה מחשמלת.. הנה... עוד כמה שניות הולכים להדליק הנר הקדוש לכבוד התנא האלוקי... לא סתם נר... נר שיהודי היה מוכן לתרום בשבילו צדקה בסך 100.000₪... ראיתי שיש לחבר שלי דמעות בעיניים... הבנתי שזו עת רצון אצלו.. ניגשתי אליו ואמרתי לו: עזוב... "עזוב אותך" מאה אלף שקל... זה "קטן" עלי... בא איתי פה שניה ליער למטה... ואנחנו נעשה מדורה קטנה קטנה... ובמדורה הזו אנחנו נשרוף את הסמארטפון שלך לכבוד התנא האלוקי רשב"י!!!! ואני מוכן להתערב איתך: שהמדורה הזו תהיה שווה לרבי שמעון פי מיליון יותר מכל המשואה הענקית הזו... עם כל האלפי ליטרים של שמן שנשפכו פה בזה אחר זה... ועם כל המאה אלף שקל שהסכימו לתרום בשביל זה.. ועם כל העשרות אלפי איש שכעת מפזזים בכל עוז ושרים לכבוד התנא האלוקי.. תאמין לי שהמדורה הפיצפונית שלנו לכבוד התנא האלוקי רשב"י תעשה רעש הרבה יותר גדול בשמים!!!! ואני מאמין בזה במאה אחוז!!!!
  
מי אני שאדבר... קטונתי מלחוות דעה... אבל כשעמדתי שם במירון יחד עם אותם אלפים וכולם אחוזים ברטט של קדושה סביב המדורה... בו בזמן שמאות אם לא יותר אנשים עמדו במקביל עם המכשיר הטמא שלהם וצילמו את הרגעים המרטיטים האלו... אמרתי לעצמי: הרי בעוד כך וכך שעות האש הזו תכבה... וכל היהודים שנמצאים כאן יחזרו איש איש לביתו... ועם מה הם יחזרו??? עם כל ההודעות שהם שלחו בוואצפ באמצע ההדלקה...?? עם כל התגובות שהם קיבלו על התיעוד האון ליין האדיב ממעמד ההדלקה?? עם מה?? למען ה': עם מה אנחנו נצא מפה??? הרי בשביל מה בכלל באנו לכאן??? הרי כולנו באנו לכאן לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי... זאת אומרת: כל מי שנמצא כאן ביום ההילולא יצא לו להכריז לכה"פ עשרים פעמים (אם לא מאה פעמים) את ההכרזה: "אדוננו בר יוחאי"!!! אם אנחנו באמת מתכוונים שרבי שמעון הוא אדוננו... אז במה זה מתבטא שהוא אדוננו??? במה??? בזה שאנחנו מחליטים לו מה הוא היה רוצה מאיתנו??? אנחנו מחליטים לו שהוא רוצה מדורה... רוצה ריקודים... רוצה שנשיר אדוננו בר יוחאי... אבל עד כאן!!!! זהו!! מעבר לזה אנחנו החלטנו לו שהוא לא רוצה מאיתנו כלום ? ! ? ! את הרמאות הזו נשאיר בבית!!! לא אצל רבי שמעון!!! רבי שמעון זה משהו רציני מידי!!! ונוקב מידי!!! ואמיתי מידי!!! בשביל לרמות את עצמנו שאנחנו מרמים אותו!!! רבי שמעון יודע בדיוק במה אני ואתה צריכים להתחזק... וגם אנחנו בעצמנו יודעים טוב מאוד מה הוא מצפה מאיתנו!!!
נעמוד ביום הגדול הזה... ובמקום הקדוש הזה... ונקבל החלטה ונבצע אותה!!!!
נדליק מדורה קטנה... לא גדולה... (כמו ה"סעודה קטנה" שבשמיני עצרת) את המדורה הזו אנחנו נדליק מתוך לב מורתח ורותח מרוב הקושי של הניסיון שבזה... כן... בפירוש... זה קשה מאוד... וכשהאש תבער... נשליך לתוך האש את המכשיר הטמא הזה שטימא לנו את העיניים ואת הלב... נאמר עם כל הלב: לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי... ונכבה את המדורה הזו עם הרבה דמעות שיעלו עד כסא הכבוד ויעשו רעש גדול בשמים...
וכשאבא שבשמים יראה את העמידה בניסיון הקשה הזה... הוא יתן לרבי שמעון בר יוחאי אוקי!!!! לך... לך תפטור את כל העולם כולו מן הדין... כעת אני מרשה לך לפטור את העולם.. תבין: רבי שמעון בר יוחאי כבר ממזמן אמר לקב"ה: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין... נו... והשאלה זועקת: אם ככה... אז למה הוא לא עושה את זה??? עונה הערוך לנר (בסוכה שם): הקב"ה לא נתן לו את האוקי!!! ולמה לא?? כי צריך שיתוף פעולה מעם ישראל!!! לא מספיק שרבי שמעון יכול לפטור... צריך שגם עם ישראל יזיזו את עצמם... אם אני ואתה נזיז את עצמנו... אם אנחנו נעמוד בניסיון המר הזה... מול הקריעת ים סוף הזו... ונחליט בפה מלא: אבא שבשמים: אמנם קשה לי מאוד לפרוש מהיצר הרע הנוראי של הדור הזה... אבל יש כ"כ הרבה דין וכ"כ הרבה צרות ויסורים לכלל ישראל... ועם ישראל צריכים ישועה... צריך לפטור אותם מן הדין... אז אני אעשה את שלי ואתה תעשה את שלך!!! ולכן במעמד זה!! לכבוד התנא האלוקי רשב"י אני רוצה לפרוש מהחוטא והמחטיא הגדול ביותר ששוכב לי בכיס... ואז נשיר עם כל הלב: לעשות רצונך אלוקי חפצתי... נעצום עיניים מרוב שזה כ"כ כ"כ כ"כ קששששה... ו... ו... ועת להשליך...
ואז!!!! ברגע ובשניה שהמכשיר הזה יעלה כאישים וניחוחים השמיימה... באותו רגע הקב"ה יתן לרבי שמעון את האוקי!!! לך.. לך תפטור את כל העולם כולו מן הדין.. לך תגיד לאליהו הנביא שיעמוד על הרי ישראל ויכריז: ענוים הגיע זמן גאולתכם...
.   
חבר שלי היקר: כשהערתי לך בעדינות: מה זה המכשיר הזה... אתה התחמקת ממני באלגנטיות ואמרת לי ש... ש... ששום דבר... אני רואה בזה רק הודעות ואין בזה שום בעיה והכל בסייידר.. טוב... לי אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה... אבל לרבי שמעון?? לרבי שמעון לא!!! אתה יכול לרמאות אותו!!! ואתה יודע טוב מאוד שלא!! כשאתה עומד כעת עם הסמארטפון שלך כאן... אצל רבי שמעון... רבי שמעון יודע בדיוק מה יש לך שם!!!! ואת רבי שמעון אתה לא "תרגש" ולא "תקנה" לא עם ריקודים... ולא עם שירת בר יוחאי... מי כמוך יודע מה רבי שמעון באמת רוצה ממך!!! והוא רוצה ממך!! והוא יודע שאתה יכול!! אם הגעת עד אליו... ואתה עומד פה ויש לך כזה רגש עמוק של הידבקות בצדיק... כנראה שאתה לא סתם אחד... כנראה שיש לך משהו עם רבי שמעון... אז רבי שמעון מצפה ממך!! ואתה יודע בדיוק מה הוא רוצה ממך!!!! אל תאכזב אותו עם כמה ריקודים ועם עוד כמה פעמים ששרת בר יוחאי... לא זה מה שהוא רוצה ממך!!! אם אתה תתגבר ביום הזה ותעשה את הצעד הקשה שאתה כבר מבין שאתה צריך לעשות אותו... אם ביום הזה אתה תעשה את הצעד הזה ותתנתק מהמכשיר אחת ולתמיד... יהיה לך קשה!!!! קשה נורא!!! אתה תרגיש צער מערה... אבל אני מבטיח לך שבמערה הזו אתה תפגוש את רבי שמעון והוא יתן לך נשיקה חמה וירעיף עליך ברכות שאתה עוד תפגוש אותם בדרך חזור... רבי שמעון לא ישאר חייב... הוא יפעיל את הקשרים המיוחדים שיש לו עם הקב"ה והוא יסדר אותך פיקס!!!! תשמע לי...
חיה מוגנת.png
מכתב גדולי ישראל.png
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 30 אפריל 2018, 02:44

ישנה חברה ציבורית בשם "נאסדק" אשר הוקמה ב–19 בדצמבר ב–1,999 והיא ממוקמת כיום בקליפורניה. ההכנסה שלה מגיעה ל–37,900,000,000 והיא מונה 33,077 עובדים (כל זה דיווח ישן של שנת 2012). החברה הזו מוכרת היום בשם: "גוגל".
הפלא הגדול הוא, שכל חברה משתמשת עם שם החברה שאותה היא מייצגת.
כאן, משום מה, החליטה חברת "גוגל" לכנות את עצמה לא אחרת מאשר...
'גוג'!!!

________________________________________

מי זה באמת 'גוג'?
וזה ממש לא מובן, הרי כל חברה קוראת לעצמה על שם החברה. ואילו כאן החליטה, משום מה, חברת 'גוגל' לשנות מהשם המקובל ולקרוא לעצמה בקיצור בשם: 'גוג'?!
זה בדיוק מה שאמרנו!!!
חברת 'גוגל' היא בכבודה ובעצמה 'גוג'!!!
הוא נלחם עם הקב"ה בזה שהוא עד עכשיו מצליח לפתות, להפיל, להכשיל, לטמאות, ולדרדר בצורה איומה את עם ישראל – ביניהם צדיקים קדושים וטהורים עובדי ה', בחורים יראי שמים שלא טעמו טעם חטא, בנות טובות כשרות, צנועות ותמימות – לגלוש באינטרנט לכל מיני אתרים זוועתיים... בזה הוא נלחם ישירות עם הקב"ה!!!
כי כל הנוגע בישראל, כאילו נוגע בבבת עינו של הקב"ה!!!
פלא פלאות ממש!!!
עלינו להיות חכמים, כדי שנוכל להבין מי זה אותו "בולדוזר" מפלצתי שעומד מולנו ומה הוא מתכנן לעשות לנו.
לדעת שאותו מנוול, לא יבחל בשום דרך ובשום אמצעי ובשום גורם, כדי לנסות לפתות ולהכשיל אותנו כמה שיותר.
עלינו להתחזק בכל הכוח כנגדו.

________________________________________

תן לי ביס...
המדרש מספר על רבי תנחום שהלך לבקר ברומי העתיקה.
הוא רואה מאפייה ובתוכה עומד לו אופה כשעשרות מיני מאפה מונחים מסודרים במגשים יפים.
בפתח המאפייה רבץ לו שם כלב אחד כשלשונו בחוץ.
ראה רבי תנחום שהכלב זומם לקחת משהו...
האופה, כמובן, עמד בפתח המאפייה לשמור את מיני המאפה מהכלב.
הכלב, שראה שהאופה לא מתכוין לזוז מהשמירה, עשה חשבון פשוט. הוא אמר: 'אם אני אנסה לקפוץ עכשיו על המדפים כשבעל המאפייה עומד על המשמר, אני אקבל מכות בראש ולא אצליח לקחת כלום! לא עוגייה ולא לחמנייה... לכן, כרגע כדאי לי להתאפק. אעשה את עצמי ישן, אתן לבעל המאפייה לשכוח ממני שיחשוב שאני ישן, וכשהוא יסיח את דעתו אני שם זינוק, לוקח לחמנייה אחת ובורח...'
אומר רבי תנחום: הכלב המתוק הזה, הלך "לישון"! ובעל המאפייה היה רגוע.
איך שנכנס האופה להוציא את התבנית מהתנור... הוא שומע קול רעש חזק... טראחחח... כל הלחמניות שלו נפלו על הרצפה...
מיד הוא רץ בבהלה החוצה ורואה את הכלב בורח... הוא מרים את כל הלחמניות ומתחיל לספור... הוא גילה שהכלב לקח בסך הכל רק לחמנייה אחת! זה כל מה שהוא רצה!
עד כאן דברי המדרש.
סיפור משעשע... אבל מה הוא בא ללמדינו?
אומר רבי חיים שמואלביץ: "טמון בסיפור הזה סוד נפלא ממש! – המדרש בא לגלות לנו איך עובד היצר הרע! ומה השיטה שלו!
יצר הרע כל הזמן מחכה לך בפינה, ואתה יודע את זה טוב מאוד. רק מה? אתה רגוע, כי כרגע הוא "ישן"... אבל באמת הוא לא ישן!! הוא רק עושה את עצמו "ישן" כי הוא מחכה לרגע "שתיפול" על "הריצפה" – שיהיה לך קצת חולשה בעבודת ה' – ואז הוא "יזנק עליך ויבקש ממך רק דבר אחד... "תן לי רק "נגיסה" אחת, תן לי רק "ביס" אחד – אל תבוא לשיעור תורה רק פעם אחת! אל תלך לתפילה פעם אחת!"
תן לו רק "ביס" אחד... והעסק כבר מובטח!
אתה בידיים שלו!!!
סיפר אחד מראשי הישיבות:
"אני אספר לכם על בחור שאני מכיר אותו. הוא נכנס לישיבה, זכיתי להיות מאלה שדרבנו אותו שילמד בישיבה. הבחור הזה למד ולמד ולמד וידע הרבה תורה, אבל הייתה לו מעידה קטנה. נפילה קטנה. כתוצאה מזה הוא התבייש לבוא לישיבה למחרת.
התקשרו אליו חברים: "מה קורה? למה אתה לא בא לישיבה? מחכים לך..."
הוא אמר: "אני מתבייש. תנו לי יום יומיים אני ארגע קצת ואז אני אגיע"
היום הזה רדף יום...
ורדף שבוע...
ושבועיים...
האמא התקשרה בוכה מתחננת: "תבואו להציל את הילד! הוא מסתגר, הוא מתבייש לצאת מהבית". הלכתי אליו הביתה ודיברתי איתו.
סיפרתי לו את הסיפור עם הכלב, פתחתי והראיתי לו את השיחה של רבי חיים שמואלביץ ואמרתי לו, "תשמע, יצר הרע לקח ממך "נגיסה" קטנה, הוא גרם לך פעם אחת לא לבוא לישיבה... ותראה אתה כבר שלוש שבועות בבית!!
ותדע שאם לא תשבור עכשיו את עצמך ותקום ותבוא לישיבה, הדרך שלך לאבדון קצרה מאוד..." ככה אמרתי לו.
אבל הוא לא הקשיב.
הבחור הזה היום, נשוי לגויה ואוכל נבילות וטריפות ביום כיפור, ועובר על כל תרי"ג מצוות!!!
כשאנחנו נפגשים פעם בשבע וחצי שנים, הוא אומר לי: "הכל התחיל מהלחמנייה של הכלב!"
וזה בדיוק – ידידי היקר – מה שרוצה ממך היצר...
'רק עוד פעם אחת תגלוש באינטרנט... רק עוד פעם אחת תכנס לפייסבוק... רק עוד פעם אחת תציץ באל ג'י... וזהו! יותר אני לא אשגע אותך! אחר כך תעשה על זה תשובה... תתחזק... תשתפר... תשתנה... אני אפילו מוכן לבוא אחר כך ולעזור לך... אבל תן לי רק את הפעם הזאת האחרונה שאתה פוגם בעיניים שלך וזהו!... מה אתה אומר?'
"מה אני אומר??! אני אגיד לך בדיוק מה אני אומר ומה אני חושב עליך... שקרן צבוע ונוכל שכמוך! כמה שאתה מלוכלך ומנוול! אני לא מאמין לאף מילה שלך! אני לא אעשה שוב צחוק מעצמי ואשמע לך! תשכח מזה... לחזור שוב על השטות הזו אני יותר לא חוזר! חפש לך פראייר אחר! איתי אין לך יותר עסק! אצלי גמרת! לך חפש את החברים שלך..."
ככה צריכים לענות ליצר הרע, בתוקפנות ובהחלטיות!! – לא לוותר לו אפילו פעם אחת!!!


________________________________________

"השכבתי אותו ושברתי לו את כל העצמות!!!"
סיפר הרב אריה שכטר:
"היה לי חבר שהיה בן כיתתי, החבר הכי טוב שלי. ממש כמו אח שלי.
הוא רצה לקחת אותי למקום ששם יש סרטים ה' ירחם. הוא ישב לי על הוורידים שבועיים.
"אני משלם את הכרטיס... בוא איתי! מה אכפת לך...?"
אני ידעתי, שאם פעם אחת אני אלך אני כבר לא אהיה אותו אחד!!!
כשהולכים לסרט יוצאים סרוטים!
אבל הוא חבר שלי, הוא מוציא לי את הנשמה... מנסה להשפיע ולהשפיע...
ראיתי שאין לי מה לעשות איתו והוא לא מרפה... אז הבנתי שהוא רוצה "להרוג" אותי! הוא רוצה "לרצוח" אותי! הוא רוצה לעשות ממני פושטק! כבר ראיתי את עצמי, מחר מחרתיים עם כרבולת על הראש... אבל סוף סוף הוא חבר שלי, מה אני אעשה איתו? ראיתי שאין לי ברירה...
השכבתי אותו על הריצפה ושברתי לו את כל העצמות!!! לא השארתי לו עצם אחת שלימה!!!
אחרי שנים קיבלתי על זה אסמכתא.
הייתי באמריקה לפני 52 שנה, ופתחתי את ה'אור החיים' הקדוש בפרשת נשא באותו קטע שמדבר על האשה הסוטה.
על כל הסיפור עם האשה הסוטה, שהבעל לוקח אותה לכהן, ושמים מים בתוך כלי עם עפר, וכותבים את שם ה' על מגילה ומוחקים אותו אחר כך במים וכו' שואל על זה האור החיים הקדוש: "לוקחים מים...? עפר...? מוחקים מגילה בתוך מים...? מה זה כל הטקס הזה???"
והוא מסביר כך: כשהקב"ה הבדיל בין מים למים, המים העליונים היו צוחקים ומאושרים, כי הם נשארו קרובים לבורא עולם.
לעומתם המים התחתונים, היו בוכים ועצובים. כי הם התרחקו מבורא עולם.
כשלוקחים מים רגילים ומכניסים אותם לכיור של המשכן שזה מקום הקדושה הכי גדול שיש בעולם... מה קורה למים? הם התקרבו חזרה לבורא עולם!!
אותו דבר אצל העפר. לוקחים עפר ושמים אותו בקרקע המשכן ומיד הוא מקבל קדושה!
כי קרקע המשכן זה מקום קדוש!
לוקחים את העפר המקודש עם המים המקודשים ומערבבים אותם יחד.
ואז, אם האשה הזאת לא טהורה... זה שוב מרחיק את המים מבורא עולם.
והמים, ברוב כעסם, רוצים לקרוע אותה לגזרים... 'למה הרחקת אותנו??? כבר היינו קרובים!!! כבר קיבלנו קירבה מבורא עולם ואת שוב מרחיקה אותנו מבורא עולם???!!!'
אבל אין להם כוח לעשות זאת.
לכן מוחקים את המגילה – שכתוב שם את שם ה' – בתוך המים, ועם שם ה' הם קורעים אותה לגזרים!!!
דומם?!
מים ועפר?!
כשרוצים להרחיק אותם מבורא עולם, זו התגובה שלהם?!
רוצים לקרוע אותה לגזרים?!
כן! כי עושים להם עוול! רוצים להרחיק אותם מבורא עולם! אז ברור שזו תהיה תגובתם.
אז אם יש כאלה מכשירים שרוצים להרחיק אותי מבורא עולם... אני צריך לפוצץ אותם!!!
לרסק אותם!!! לקרוע אותם לגזרים!!!
וכי הם ירחיקו אותי מבורא עולם...??!!
לפני שלוש שנים באו אלי בפורים בחורים אמריקאים, והם אמרו לי: "רבי, אברוכה" (תן לנו ברכה)
"איזה ברכה אתם רוצים?"
"מנסים לסחוב אותנו חברים לא טובים, שלא להיגרר אחריהם..."
סיפרתי להם את הסיפור עם הבחור ואמרתי להם: "אתם צריכים להכניס לראש שלכם שאין כזה מצב! תגידו אחריי: "נוו וויי" (אין סיכוי)
הם אמרו: "נוו וויי"
"לא ככה, תגידו יותר חזק: נוו וויי!"
הם אמרו: "נוו וויי!"
"לא מספיק, תצעקו חזק: "נוו וויי!!!"
"הם צעקו: "נוו וויי...!!!"
אמרתי להם: "עכשיו תזכרו, שאם מישהו בא להסית אותך: "תסתכל רגע כאן באייפון... בוא נלך לשם רק לכמה דקות"... תכניס לראש שלך ש..."נוו וויי"!!! אין מצב!!! אין שום סיכוי!!! אני לא מתקרב לא לאיזור הזה ולא למכשיר המסוכנים הללו!!!"


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 30 אפריל 2018, 22:17

10 אצבעות לי יש...
הרב חיים מאיר הלוי אמר פעם דבר נפלא.
"פעם נשאתי דרשה בארצות הברית, הבאתי את דברי הגמרא שאומרת: בשעת פטירתו של רבי יהודה הנשיא הוא הרים את עשר אצבעותיו למעלה ואמר, "ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותיי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי".
אמרתי לשומעים: רבותיי, איננו יכולים להגיע למדרגתו של רבי יהודה הנשיא ולומר מעולם לא נהנינו אפילו באצבע קטנה... אך יהודי בדור הזה יכול גם הוא לקבל את אותה קבלת הפנים המופלאה שרבי יהודה הנשיא זכה לקבל למעלה, על ידי אמירה דומה.
אם הוא יאמר אל הקב"ה: "ריבונו של עולם! כל חיי עברו בעולם של כלי טריפה מושחתים ביותר; אינטרנט, אייפון, אייפוד, גלאקסי, סמארטפון, בלקברי, אל ג'י, טאבלט, ושאר פלאפונים לא כשרים...", והוא יזקוף את עשר אצבעותיו למעלה ויאמר: "מעולם לא לחצתי על אלו אפילו באצבע קטנה!... לא "נהניתי" אפילו באצבע אחת...!"
אין ספק, וברור כשמש, שהקדוש ברוך הוא יקבל את דבריו ויברך אותו ללא שיעור וגבול!!!

סיפר הרב גלזר:
"אני דורש בבני ברק כל תחילת חומש, בבית כנסת שנקרא 'קהל חסידים'. כל שבת מביאים מרצה אחר, אני מגיע לשם כל תחילת חומש. השנה הגעתי לשם בפרשת שמות.
דיברתי נגד הטומאה ונגד האייפונים, דיברתי שם חזק. הגבאי שמה הוא מקורב לרבי דוד אבוחצירא. כל מוצאי שבת הוא הולך לרבי דוד והוא מעדכן אותו מי היה ומה הוא דיבר.
אז באותו מוצאי שבת פרשת שמות הוא סיפר את זה לרבי דוד שהרב גלזר דיבר נגד האייפונים והאינטרנט. רבי דוד הגיב ואמר: "מצויין".
הגיע פרשת ויקרא, זה היה שבועיים לפני פסח, דיברתי על חיזוק באמונה.
הגבאי מגיע לרבי דוד במוצאי שבת. רבי דוד שואל אותו, "מי דיבר שם?"
הוא אמר לו: "הרב גלזר"
"מה הוא דיבר?"
"על אמונה"
"למה הוא לא דיבר על האייפונים?"
"כבוד הרב, אבל הוא דיבר על זה כבר בפרשת שמות...?!"
אמר לו רבי דוד אבוחצירא: "תגיד לרב גלזר בשמי, שכל מקום שהוא הולך, שלא יפסיק לדבר על זה!!!"
והוא אף התקשר אלי לפני שהיה ה'בר בי רב דחד יומא' כדי להגיד לי שכל מקום שאתה הולך לדבר, תדבר רק על הנושא הזה.
הגבאי שואל את רבי דוד: "כבוד הרב למה צריך כל הזמן לדבר על זה?"
אמר לו רבי דוד אבוחצירא: "כי משיח צדקנו כבר נמצא כאן במקום, והוא נגעל להיכנס מהאייפון של הדתיים והחרדים!!!" והוסיף ואמר: "תגיד ותפרסם בכל הארץ וגם לחילונים, כשמשיח צדקנו יגיע, כל מי שהיה מחובר לאינטרנט או לאחד מהמכשירים הפסולים... בשמים המקום שלו יהיה יחד עם מנהלי בתי הבושת והזימה שיש באינטרנט!!! ככה אמר לי באוזניים רבי דוד. והוא ביקש ממני לפרסם את זה.

הייתי בדימונה", מספר הרב גלזר, "וסיפרתי את זה. באה אלי אשה מרוקאית תמימה בת 50 ואומרת לי: "כבוד הרב למה משיח נגעל ממני...?! הנה, קח את האייפון שלי במתנה".
שברנו את זה שם על המקום".
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 02 מאי 2018, 16:47

אנא מלכא! אנא מלכא! אלי זה לא נוגע...
ברגע הראשון כשראיתי אותו באוטובוס, היה נראה לי שהוא מוכר לי מאיזה מקום, אך לא הצלחתי להיזכר מהיכן, עד שפתאום נזכרתי, הרי זה ר' שמעון האברך המופלא, החברותא שלי לשעבר מהכולל.

התקרבתי אליו, והתכוננתי לשבת לידו ולשוחח עימו שיחת רעים ולהתענג על דברי תורה מתוקים כימים מקדם, אך כשהתקרבתי יותר וראיתי מה יש לו ביד, תקפו אותי הלם וזעזוע נוראים.

למרות שרציתי מאד לשוחח עימו ולנסות לבדוק האם אוכל לחזק אותו בחזרה, אבל היה ברור לי שלידו אני לא יושב גם אם אאלץ לעמוד כל הדרך הארוכה.

החלטתי לנסות לשוחח איתו כשאני עומד מלפניו, קראתי בקול רם, שלום ר' שמעון! הוא שמע אותי ותוך כדי שעיניו נעוצות במסך, הוא עונה לי שלום מי זה ר' חיים? הרבה זמן לא נפגשנו, בא תשב לידי יש מקום פנוי.

אמרתי לו שכל עוד המכשיר בידיו אני לא מוכן להסתכן לשבת לידו. אל תגזים הוא אומר לי זה כל כך נורא?! עניתי לו, האם הית יושב ליד מחבל מתאבד עם מטען חומר נפץ מוכן להפעלה?! נו, אל תגזים הוא עונה לי, זה עד כדי כך?! זה יותר מסוכן, עניתי לו, שם זה סכנה על הגוף, כאן זה איבוד הנשמה לנצח, והרי אתה יודע שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו.

טוב שמעתי, בסדר, אז אני אשים את זה בכיס, הוא ענה לי כשהוא עדיין לא מסיר את עיניו לרגע מן המסך, כעור דקה הוא הצליח להיפרד בצער לכמה דקות מהמכשיר, הניחו בכיסו ונפנה לשוחח עימי.

מיד בתחילת השיחה שאלתי אותו - שמעון, מה קרה לך? אתה לא יודע שהמכשיר הזה הוא סכנה גדולה לכיליון רוחני וגשמי? שיש בו את כל הדברים האסורים והגרועים שבעולם? שאלפי משפחות נהרסו והתפרקו בגללו? שאלפי יתומים ויתומות מחיים מבכים על הוריהם שהתגלשו לשם? ואלפי הורים מבכים על ילדיהם שהתנדפו בעמקי שאול האינטרנט.

רציתי להוסיף לו עוד כמה משפטים כגון שגם גדולי ישראל אסרו את המכשירים האלו באיסור חמור. ושזה חילול ה' גדול שהוא משתמש בכזה מכשיר אפילו אם הוא צריך את זה "רק" להודעות. ואחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה' שהוא עוון גדול ונורא, אבל את המשפטים האלו החלטתי לא להגיד לו, כי הבנתי שזה בטוח לא ידבר אליו...

בא אני אסביר לך הוא החל לענות לי, ולהרצות בפני את "משנתו" הסדורה בנושא, כבר מזמן התחבטתי בשאלה האם לקנות אייפון. זה לא שאני מנותק מהאינטרנט, הוא ממשיך את הרצאתו, בשביל זה יש לי הרי בית פרטי וחדר פרטי ומחשב פרטי. וכשאני סגור בחדר אני יכול לראות מה שאני רוצה...

ומה עם הילדים אני שואל? להם אני מרשה רק לראות סרטים "מצונזרים" "חינוכיים" שעברו אישור של "אישי חינוך" ו"רבנים", וגם כמובן יש את 'ככר השבת' שאפשר לראות שם הכל חופשי אפילו בלי להתחבא ב'חדרי חרדים'...

כבר מזמן אני בדעה שזה לא שיטה טובה לחנוק ילדים ולהפוך אותם ל"מצומצמים", ובכלל אתה יודע הרי שמדובר באתרים "חרדים", אמנם יש שם הרבה רכילויות ולשון הרע, וגם גדולי ישראל יצאו נגדם, אבל אני בכלל לא מבין מה הבעיה שם...

מה כל כך גרוע שהציבור ידע איזה מחלוקת רצינית עומדת לפרוץ בציבור החרדי בשבוע הקרוב... ומה אמר הרב... נגד... ושהמשטרה תפסה את העסקן... בחשד רציני שהוא קשור לפרשת השוחד שנתן... ל... ועוד הרבה חדשות "דרמטיות" מעניינות...

וחוץ מזה אתה הרי יודע שהרבנים יצאו גם נגד קווי ה"נייעס", שמלאים באותם דברים שיש באתרים ה"חרדים", אתה לא מבין שזה לא קו נכון לחנוק את הציבור ממידע חיוני?! כמו שכבר מזמן טוענים את זה באתרים ה"חרדים"...

ולפני שהוא ממשיך בהרצאתו המרתקת הוא לקח אויר לנשימה, ואז הוא ממשיך, לקנות 'אייפון', שכולם יראו, את זה לא העזתי לעשות. אבל אחרי ששמעתי בערוץ רדיו "חרדי" את קולו החי של היועץ של... מושמע ברמה, והוא אמר מפורש שהחרדים צריכים להפסיק להתרחק כל כך מהחילונים, וכדאי שהם יכירו יותר את ה"תרבות" שלהם בשביל שהם לא ישנאו אותנו, והוא גם אמר מפורש שהרבנים צריכים להבין שהגיע הזמן לשנות את המדיניות הקנאית שלהם... החלטתי שזהו זה, אני מצפצף על כולם, ועושה מה שבא לי, ואני הולך על זה עד הסוף... אף אחד לא יכתיב לי מה לעשות... ראיתי שאין עם מי לדבר, וכמעט שעזבתי אותו בחמלה, אבל החלטתי בכל אופן לנסות לשכנע אותו.

תגיד לי, אמרתי לו, אתה מעודכן בחדשות? ודאי! הוא עונה לי - מה זה מעודכן - 'און ליין', כל תאונה וכל פיגוע, כל אסון וכל אירוע, אני מקבל ישר דיווח למכשיר אפילו עם תמונות. המשכתי ואמרתי לא אם כן אולי שמעת על השריפה הנוראה של ששת בני משפחת שאער ברחובות, ושל שמונת בני משפחת אטיאס שנשרפו במכונית בדרך לטבריה?! ואולי גם הגיע לאזנך האסון של שריפת ר' דן דניאל שנשרף במכוניתו והשאיר 13 יתומים שהקטן בן 6 ימים, והגדול חתן 3 שבועות לפני חתונתו? והאם לא שמעת על מרת אסתר דוידוביץ מירושלים שנפטרה פתאום והשאירה 12 יתומים?

ומה עם האברך ר' אהרן אייזנבך בן 30 שפתאום לא קם בבוקר והשאיר אלמנה ויתומים? והאסון המחריד של הבחור משה יהודה לייב שארף שכמה שעות לפני חתונת אחיו לא קם בבוקר, ובמקום שיוליכו הוריו את אחיו לחופה הם הובילו אותו לקבורה.

אתה לא מעודכן באיומי ההשמדה הגרעיניים שמגיעים מאיראן?! המשכתי ושאלתי. ועל האיומים של אסאד, והמורדים בסוריה, שמאיימים בחיסול מדינת ישראל, ועל התחמשות ואיומי ארגון החיזבאללה, שיש חשש גדול שיש להם כבר אפילו נשק כימי לא עדכנו אותך?! ועל קיני הטרוריסטים מכל העולם הממלאים את מדבר סיני לא שמעת?! אתה לא שומע שראשי מערכת הביטחון וגם ראש הממשלה אומרים שישראל עומדת בפני איומים קיומיים שמאז קום המדינה לא היו כאלה איומים?!

לא שמעת שבשנה שעברה נוספו 39,000 חולים בסרטן ונפטרו 28,000 ?! אתה חרש וסומא?! על הגזירות הכלכליות הקשות לא שמעת?! והמאבק לגייס את בני הישיבות לא הגיע לאזניך?! היכן את חי בירח, או על המאדים?!

רציתי להמשיך עוד ועוד, אלא שהוא קטע את דברי, ושאל ומה זה קשור אלי? ובכלל מה זה עסק שלך מה אני עושה?

השבתי לו, בודאי אתה זוכר את המשל שאמרו חז"ל במדרש, לאדם שנסע בספינה וקדח חור תחת המקום שלו, ואמר לנוסעים שצעקו עליו, מה זה עסק שלכם מה שאני עושה, הרי אני קודח בתא שלי?! אל תגידו לי מה לעשות! אתה בטח גם זוכר את התשובה שהם ענו לו ואת הנמשל שאמרו שם במדרש!

וכי אינך מבין שאתה מסכן במעשיך את כל עם ישראל?! האם אתה לא יודע שכשאדם חוטא הוא גורם לסילוק השכינה, וגורם לחרון אף ה' חלילה, ולצרות לכל עם ישראל?!

האם אתה לא מבין שיש לך חלק בצרות שמגיעות לאנשים אחרים?! יש לך איזה הסכם עם הקב"ה שהוא יניח לך לעשות מה שאתה רוצה, והוא לא יעשה איתך מה שהוא רוצה?!

כאן הוא כבר לא יכל יותר להבליג והוא התפרץ וצעק, תפסיק עם האיומים שלך, ואל תהרוס לי את החיים!

אמרתי לו, אפשר לומר לך רק עוד דבר אחד? בבקשה הוא אמר. כשאני רואה את ההתנהלות שלך, אני נזכר בסיפור עם יהויקים.

מי זה יהויקים הוא שואל אותי? ואז סיפרתי לו מה שכתוב בנביא ובגמרא, שהקב"ה ציווה לירמיהו לכתוב על מגילה את כל הצרות העתידות לבוא על עם ישראל אם הם לא יחזרו בתשובה, ולקרוא את המגילה לפני יהויקים שהיה מלך יהודה. ומגילה זו היא מגילת איכה שבה נאמרו כל הדברים האלו, שהתממשו לאחר מכן בפועל, מאחר ולא שבו ישראל בתשובה.

ירמיהו עצמו היה בבית האסורים בגלל התוחכות "המעצבנות" והמפחידות שהוא אמר לעם ישראל בשליחותו של הקב"ה, לכן הוא שלח את המגילה אל יהויקים על ידי שליח.

כשהגיע השליח אל יהויקים, הוא אמר לו שירמיהו כתב ספר קינות, שאל אותו יהויקים מה כתוב בה? אמר לו את הפסוק הראשון 'איכה ישבה... היתה כאלמנה...' וגו', אמר יהויקים 'אנא מלכא' - אני מלך ואין זה נוגע אלי מה שכתוב שם, זה לא נאמר עלי. אמר לו את הפסוק השני 'בכה תבכה... בגדו בה...' וגו', אמר יהויקים 'אנא מלכא', קרא לפניו את הפסוק השלישי 'גלתה יהודה... ישבה בגוים...' וגו', אמר יהויקים 'אנא מלכא', והוא המשיך וקרא לפניו את הפסוק הרביעי שדרכי ציון יהיו אבלות שכל שעריה יהיו שוממים וגו' אמר יהויקים 'אנא מלכא'.

אך כשהוא קרא לפניו את הפסוק החמישי - שבו נאמר שצריה הם יהיו לראש ונמצא אם כן שאתה לא תהיה המלך, אמר יהויקים אם כן נאמר כאן שאני לא אהיה מלך, לקח והשליך את המגילה אל האש.

אבל אתה חושב שזה עזר לו שהוא שרף את המגילה והכריז שהוא מלך? הסוף היה שבית המקדדש נחרב ועם ישראל גלה מארץ ישראל, וכל הצרות שכתובות במגילת איכה התקיימו, ויהויקים מת בדרך לגלות בבל, ונבלתו הושלכה כדומן על פני האדמה הכל כמו שהנביא אמר לו.

ואתה ממש מתנהג כמו יהויקים, אתה שומע את כל הצרות הנוראות שסיפרתי לך עליהם, ושהקב"ה מתרה בנו על ידם, ואתה ממשיך בשלך, אנא מלכא! אנא מלכא! אלי זה לא נוגע. וכשאני מתחיל לקשר אליך את הדברים, ואומר לך שאולי אתה בעצמך תקבל איזו מכה, אתה שורף את המגילה - משתיק אותי...

אתה חושב שאם לא תרצה לשמוע אותי זה יעזור לך?! אתה חושב שתמשיך להגיד אנא מלכא - לי לא יקרה שום דבר, ואתה חושב שזה יועיל לך?!

כבר הספקת לשכוח מה עבר עלינו לפני שבעים ושלש שנים?!

האמת שהוא היה קצת המום מהדברים, אבל לא היה לי זמן להמשיך לדבר איתו כי היתי כבר צריך לרדת בתחנה הקרובה.

המפגש הבא שלי עם שמעון היה כעבור זמן, כשביקרתי בירושלים ונכנסתי אחרי התפילה בזכרון משה לחנות הספרים הסמוכה. מיד כשראיתי אותו הבחנתי שעכשיו אין לו את המבט הזחוח שהיה לו במפגש הקודם. דוק של עצב עמוק היה נסוך על פניו, ועיניו היו כבויות.

שלום ר' שמעון, מה שלומך שאלתי אותו, הוא הרים את עיניו והסתכל בי במבט עצוב, אוי כמה שצדקת ר' חיים הוא אמר לי, מאז שפגשתי אותך הבית שלי התפרק, אחד הילדים שלי ירד מן הדרך בזכות המכשיר הזה, את הבן השני הצלחתי איכשהוא להציל ברגע האחרון, ואני עצמי שבר כלי, חיי אינם חיים.

אני מנסה לצאת מזה אבל מה אפשר לעשות, אני כבר מכור לזה... וכאן הוא נשבר והתחיל לבכות, ואף אני בכיתי איתו...

לאחר שהוא נרגע קצת אמרתי לו אל תתייאש, נתתי לו מספר טלפון של ארגון שעוסק בגמילה מאינטרנט, ואיחלתי לו שיצליח לצאת מזה במהרה ולשקם את חייו ההרוסים, אמן ענה לי בשפה רפויה, תתפלל עלי הוא המשיך ואמר כשדמעות זולגות לו במורד לחייו.

לפני שעזבתי אותו אמרתי לו, מאז שפגשתי אותך מטרידה אותי מאז שאלה קשה, איך אברך יקר כמוך שהיה בן עליה מופלא, סמל ומופת בכל קנה מידה נכונה, הגיע לרפש והזוהמה אליהם הגעת?

שאלה נכונה, הוא אמר לי, האמת שבחיים לא חלמתי שאגיע לזה, אבל הכל התחיל מהמחשב התמים שקניתי לכתיבת דברי תורה...

כבר בשעת הקניה שאל אותי המוכר אם אני מעוניין להוריד את הקליטה האלחוטית שלו, ולהתקין עליו תוכנת חסימה לאינטרנט, אמרתי לו שאני לא יודע בכלל מה זה אינטרנט, וזה בכלל לא מעניין אותי, ואין לי שום צורך בזה... המוכר היה עקשן, והוא אמר לי שמחשב לא חסום זה כמו לנהוג על סמיטריילר בירידה מהכרמל לנשר, או על רכב מציבושי בירידות לטבריה, ללא בלמים, וזה כמו ללכת על שפת הגג של מגדלי עזריאלי בעניים עצומות.

הוא הוסיף ואמר, שהוא גם מכיר אישית הרבה שאמרו לו את אותם הדברים, אבל היום הם כבר עמוק בשאול תחתית.

אבל זה לא עזר, סמכתי מידי הרבה על עצמי... לקחתי את המחשב כמות שהוא ויצאתי. אבל מה אני אגיד לך כמה שהוא צדק... זה הגיע הרבה יותר מהר משחשבתי... היה זה כעבור מספר ימים, בשעת לילה מאוחרת... כשכולם ישנו וישבתי לבד ליד המחשב... כשאף אחד לא רואה אותי [?!]... החלטתי שאני רק אציץ לרגע לבדוק מה זה אינטרנט... ומה כל כך גרוע שם...

בתחילה חיפשתי מציאות באתרים שמוכרים 'יד שניה'. אח"כ נכנסתי קצת להציץ באתרים ה"חרדים"... ומשם היתה הדרך קצרה להגיע להיכן שהגעתי...

ואני יכול להגיד לך כאחד שנמצא שם, שכמה שילחמו נגד הדבר הזה, אין לך כלום לעומת ההרס והחורבן שהוא גורם... ואין לך מושג כמה קלה הנפילה... אפילו עוד יותר מהמשל שאמר לי המוכר על מגדלי עזריאלי...

הוא הוסיף ואמר, אתה הרי כותב סיפורים, אנא תפרסם את הסיפור שלי תשנה את השם אבל תכתוב, חובה שכולם ידעו את זה, שידעו כמה הרס וחורבן מבא הדבר הזה, ושלאף אחד אין ביטוח נגד הנפילה... ומוטב רגע אחד קודם, כי יותר קל להציל עציץ משבירה, מאשר להדביק את השברים...

יצאתי מחנות הספרים, והדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לביתי, היה לכתוב את המאמר הזה, כי בהצלת נפשות, מחר לפעמים כבר מאוחר...
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 06 מאי 2018, 01:51

מזוזה... בשירותים??!!

"ועשית מנורה" – המנורה מסמלת את האור שבבית.
יש לאנשים בבית מכשירים אסורים ששולחים הבזקים וכל מיני אורות, מכל מיני מסכים למיניהם.
אומרת התורה: חלילה! צריך שבבית יהיה אור קדוש וטהור של מחשבים ללא אינטרנט.
אנשים שואלים, מה כל כך נורא? מה כבר יש בזה?
אשה אחת שאלה את הרב יוסף בן פורת: "מה הרב אומר על אינטרנט לחרדים? הרי כן אפשר בלי טלוויזיה... אי אפשר ללא מכונת כביסה... האינטרנט נמצא איפה שהוא באמצע.
יש בו שימושים מצויינים שחוסכים זמן וכסף, אבל יש שם שימושים של בידור ובזבוז זמן (במקרה הטוב) מה הרב אומר על כך?"
ענה לה הרב: "ובכן, גברת, נכון שאת רואה לפעמים את הפח זבל בחוץ? יפה. ואת רואה, כמוני, שעוברים ערבים ומוציאים לפעמים כמה דברים מתוך הפח זבל...
האם את היית מעוניינת, גברת, שהילד שלך ילך לחפש ולחטט בתוך פחי הזבל הגדולים כי אולי הוא ימצא איזה מציאה כמו שעושים הערבים האלה??
תדעי לך, לא קם פח זבל ענק מאז בריאת העולם כמו האינטרנט...!!! זה פח זבל שמסוכן להתקרב אליו אפילו מאה קילומטרים!!! – אז איך את בכלל יכולה להבין שהאינטרנט הוא משהו באמצע??!!
אם נשים את זה לעומת הנזק שהוא גורם, זו סכנה מחרידה! סכנה מחרידה!
הרס של כל התורה והמצוות!
הרס של האישיות גם לגוי, לא רק ליהודי!
הרס של השחתה ותיעוב!
הרס נפשי ופסיכולוגי!
איך יכולה אשה לשאול כזאת שאלה??? אינני מבין."
אומר הרב צביאלי, "אני אומר לבן אדם, "אתה מבלבל בן נוחות לבין מחוייבות. זה שני דברים נפרדים. זה אמנם יותר נוח אבל לא חייבים את זה.
אומר לי אותו אחד: "כן, אבל אני יכול לקנות דרך איזה אתר במחירים מוזלים..."
האם השתגענו לגמרי?!
בשביל כמה שקלים של הנחה אנחנו הולכים לפגוע בעצמנו?!
צריך אייפון מלוכלך בשביל לעשות את הקניות המוזלות הללו??!!

פעם אחת הזאב רדף אחרי הכבש. הוא רץ... רץ... רץ... עד שהזאב החל להתעייף.
סחוט וגמור פונה הזאב אל הכבש ואומר לו: " היי... תעצור! תעצור! מה קרה לך? אתה לא רואה שאין לי זנב וכל גופי מלא בצלקות??! בקושי נשאר עורי לגופי וכמעט לא נשארו לי ציפורניים... אני פצוע מלחמה מהקרבות בלבנון, אז ממה אתה כל כך מפחד ממני?"
מסתובב אליו הכבש ואומר לו: "תגיד לי, אתה עושה צחוק?
וכי אני פוחד מהזנב המבלבל שלך?!
מהעור הקשה שלך?!
או מהציפורניים הדורסניות שלך?!
אני פוחד מהשיניים האימתניות שלך!!!
הן שנשארו אצלך פעילות עד עכשיו!!!".
אני פוחד מהחורבן שיש באינטרנט פחד מוות!!!
לכן, המנורה – שהיא מסמלת את הבזקי האור כפי שאמרנו – חייבת להיות טהורה!
אסור שיהיו הבזקים של אורות אחרים טמאים בתוך הבית!
רק אז – לאחר שדאגנו "שהכלים" שלנו יהיו נקיים קדושים וטהורים מכל לכלוך ומכל טומאה – יאמר לנו הקב"ה, "עכשיו תעשו לי מקדש ואשכון בתוכיכם".

אומר הרב מאזוז: "בית שיש בו אינטרנט... אותו בית פטור ממזוזה!!!
הבית הזה נהיה כמו שירותים מזוהמים ומטונפים... אז איך אפשר לקבוע שם מזוזה???
השכינה לא שורה שם.
זה לא ווארט יפה... זו המציאות!!!
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
גאלד
משתמש ותיק
הודעות: 500
הצטרף: 20 ינואר 2018, 21:26
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 54 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מודעות וסיפורים וחומרים מעניינים בנושא ההתרחקות מפגעי הטכנולוגיה והמסתעף

שליחה על ידי גאלד » 06 מאי 2018, 08:40

מי משלם לילד פרס בפרס??!!
הורים בוכים: "הוא לא רוצה לעשות שיעורים. הוא גומר אותם בשתי דקות!! אבל במחשב, השעה כבר 11 בלילה... והוא מתחנן: "אמא עוד חצי שעה... עוד חצי שעה..."

סיפר אחד המרצים:
"סיפר לי תלמיד, שבבית שלהם זה הולך ככה: אחיו, חייב לשחק בחוץ שעה, כדי שבתמורה ירשו לו אחר כך לשבת מול המחשב 4 שעות!
לא הבנתי", אומר המרצה, "אני בגילו הייתי חייב לסדר את הבית שעה, כדי שבתמורה ירשו לי לשחק שעה בחוץ! – המשחק בחוץ זה עצמו פרס, אז אתה משלם לילד פרס בפרס??!! אינני מבין..."
באנגליה, למשל, משלמים כסף מזומן לילדים כדי שילכו לשחק עם כדור בהפסקה.
הם לא יוצאים מהכיתות!! כל הזמן הם עם האייפונים שלהם...
אני לא יודע אם לצחוק או לבכות כשאני נזכר באותו אבא שאמר לי, "כבוד הרב, אמרתי לבן שלי אני אתן לך מה שאתה רוצה אייפון... אם פי שלוש... אם פי ארבע... אם פי חמש (אם פי ארבע וחמש זה סרטים לכל דבר!) מחשב... אינטרנט... רק תלמד!", כבוד הרב", אומר לי אותו מסכן ותמים, "אני רוצה שהבן שלי יהיה תלמיד חכם! רק שילמד!"

הגדיל לעשות בטיפשותו אב אחר, שסיפר על בנו בן ה–17 שמשוטט באינטרנט חופשי, והוא לא דואג.
"יש בינינו אימון", הוא אומר.
"מנין לך", שאלנו בהתפעלות.
מה הוא עונה? "מה, בטח, אפילו נכנסתי פעם לחדר בלי לדפוק בדלת, ראיתי שהוא נמצא במקום שאסור להיות שם. שאלתי אותו: "מה זה?" והוא אמר שבטעות, בדיוק לפני שנייה, הוא הגיע לשם, ובאמת מיד הוא לחץ על הכפתור ועבר למקום טוב, כי הוא יודע שאני לא מרשה".
רחמנות על האב הזה. ממש רחמנות.
הפלא הגדול הוא: שמדובר באדם נבון ואינטליגנטי. אדם שמסוגל לנתח סוגיה סבוכה בהגיון.
ובכל זאת הוא איננו קולט ולא שם לב, ש"האימון" שיש בינו ובין בנו... איננו שווה כקליפת השום!!!
איזו טיפשות. איזו בורות.

"אבל הבן שלי סוער", אומר לי הורה נוסף, "למה שאני לא אקנה לו מחשב?! מה אתה רוצה שהוא יסתובב לי ברחוב?! לך תדע מה הוא יראה שם..."
אמרתי לאותו הורה: "כן! כן! כן! בהחלט! לעניות דעתי עדיף הרחוב".
ואם הורה אומר לי: "המחשב זה ביבי סיטר נהדר כי ככה הוא לא יגיע לרחוב?"
אז אני שואל אותו: "אתה שומר את הילד מהרחוב, ומצד שני אתה מביא את הרחוב הביתה???!! ואני לא מתכוין לרחוב 'רבי עקיבא'... ולרחוב 'מלכי ישראל'... אתה מביא לו את פאריז! מנהטן! בוורלי הילס!... הרחובות הכי המזוהמים שיש!"
לטווח הקצר זה אולי נחמד, אך לטווח הארוך זה אסון!!!"
זאת הבעיה היום של ההורים, הם לא יודעים את המציאות!

מתוך 11 ילדים שגולשים באינטרנט, 10 הודו שהם הגיעו למקומות הכי שפלים והכי אפלים... וההורים שלהם לא ידעו מזה כלום! – רק שנבין, זה יותר מ–90% ילדים!!!
כך עולה ממחקר שנעשה בארצות הברית.
מכתב-רבנים-לנטפרי.png
________________________________________

"אבא, תודה רבה לך שאספת בשבילי לחם מהזבל"
"לפני שנולדתי", מספר הרב מנחם שטיין, "אבא ואמא שלי הגיעו לארץ בשנת–51.
הייתי אז ילד.
אבי היה פקיד עשיר גדול באירופה שנאלץ לברוח על נפשו.
לארץ הוא הגיע בלי שקל. כשהגיע לארץ הוא לא האמין שזה המצב כאן.
אבא אמר לי: "חשבתי שהיהדות נגמרה. כל הרבנים... כל האנשים... כל קהילות".
אבא שלי דווקא היה איש עסקים, הוא לא היה רב. ובכל זאת הוא הלך עם מגבעת.
כשהוא בא לתל אביב עם מגבעת, התחילו לצחוק עליו: 'אדוני מה זו המגבעת הזאת?! פה גמרנו! את הדת שלך תשאיר שם, באירופה! אנחנו ישראלים'.
כשהגעתי לגיל 4, 5, הוא רשם אותי בבית ספר 'שארית ישראל' בפתח תקווה של החינוך העצמאי.
בינתיים הוא נאלץ להיות פקיד באיזה משרד של ההסתדרות באיזה קופת חולים או משהו כזה...
ואז הבוס אומר לו: "תשמע ראיתי שרשמת את הבן שלך ב'שארית ישראל'... אצלנו פה אין דבר כזה! יש לך רשימה מפורטת לאן תשלח אותו; פיק"ה, ביל"ו, הס, גורדון, סלומון.
פה כולנו ישראלים! פה לא צריך את הפאות והזקן והציצית...!!"
אבא שלי, בתמימותו, רצה לבדוק מה מלמדים שם...
התברר לו שמלמדים שם: כפירה, אפיקורסות, ליצנות... כל השולחן ערוך לפח, הרמב"ם לפח, ש"ס לפח, זוהר הקדוש לפח... בר מינן. הוא לא האמין שקיימת תופעה כזאת בארץ ישראל.
הוא בא לבוס ואמר לו: "וכי אתה חושב שאני אתן לבן שלי ללמוד את הסופרים התימהוניים והמשוגעים הללו...?? אני רוצה ללמד את הבן שלי תורה!! לא כפירה. אם העבודה שלי מותנית בזה, אז תפטר אותי!"
אמר לו הבוס: "אתה מפוטר ברגע זה!"
במשך קרוב לשנה, אבא – שהיה איש עסקים מכובד ועשיר גדול – היה מחטט ומחפש חצאי פרוסות לחם מפחי אשפה שבפתח תקווה. ומזה הוא ואנחנו התקיימנו!
עד היום אני עולה לקבר שלו ב'סגולה' שבפתח תקווה פעם בחודש, שם את הידיים על המצבה ואומר: "אבא! תודה רבה לך שאספת בשבילי לחם מהזבל, אם אתה היית נכנע אז, איפה הייתי היום??"

והיום מה עושים ההורים?
הפוך בדיוק...
היום האבא הוא זה שנותן לבן שלו לאסוף את ה"זבל" מכל פחי האשפה של כל העולם, ובזה הוא מתקיים!!!
במקום לשבת עם הבן שלו, לשוחח איתו, ללמוד איתו, לספר לו איזה סיפור... הוא מצמיד אותו למחשב ונותן לו לאסוף "זבל", הרבה מאוד "זבל".
הרב אדלשטיין.png
________________________________________

"אתה יודע איזה הורים טמבלים יש לי?"
עכשיו נפלו שניים. אח ואחות (הוא בן 19 היא בת 18). האמא קיבלה מזה אירוע מוחי... הם הלכו ל'משמר העמק' והיום הם מגלי עריות ומחללי שבתות. על כל האיסורים שבתורה הם עוברים.
נורא נוראות מה שהם עושים שם, בקיבוץ.
מה קרה?
האבא אמר לאחד הפעילים (שניסה להחזיר אותם למוטב): "אין לי אינטרנט? אין לי... אין לי"... – הוא אפילו נשבע לפעיל שאין לו אינטרנט.
הפעיל צלצל אל הבחור. היה לו קשר טוב איתו אבל הוא לא הצליח להציל אותו.
הוא שאל אותו: "תגיד לי ת'אמת, יש לך אינטרנט או אין לך אינטרנט? אבא שלך אומר שאין, אז מאיפה זה הגיע...?"
הוא צוחק לו בטלפון. "אתה יודע איזה הורים טמבלים יש לי?", הוא אומר בלעג, "איזה יורמים, איזה מרובעים, איזה בוקים... אנחנו חוגגים על הטיפשות של ההורים שלי!"
"איזה טיפשות? על מה אתה מדבר?!", שואל אותו הפעיל.
"היה להורים שלי מחשב ענתיק מלפני 30 שנה. אני ואחותי גילינו דרך חברים, שיש כזה דבר שנקרא: 'יו אס בי'. מאחורי המחשב יש כמין חור קטן, אתה מכניס את החוט הזה... והמחשב מיד מקבל... תחייס המייסים (תחיית המתים!), פתאום הוא מקבל אינטרנטים מכל הבניינים הסמוכים. אבא ואמא הולכים לישון ב–21:00 בערב ואני ואחותי חוגגים עד 5:00 לפנות בוקר!!
אחותי", הוא ממשיך לספר, "כמובן קיצרה והצרה את החצאיות שלה... אני הקטנתי את הכיפה והגדלתי את הבלורית... אמרתי: "אבא, אין לי חשק לגמרא הזו היא לא מושכת אותי בכלל".
וככה הדרדרנו. את אחותי סילקו מהסמינר. לי עשו קונצים בישיבה. עד שהגענו לקיבוץ בצפון.
אותנו תעזוב! ההורים שלי הם האשמים!!! – טפל בהם! – למה הם הכניסו מחשב??"

ילד ממרכז הארץ, אושפז בתל השומר. הביאו לו לשם מחשב, עם כל מיני סרטים. אחרי שלושה שבועות הוא השתחרר אמנם בריא בגופו אבל... חולה בנפשו! לתלמוד תורה יותר הוא לא חזר!!!

"ילד בכיתה ו' ממשפחה חרדית ב'בת ים', הביא לתלמוד תורה מכשיר משחק (מעין גימבוי) שנקרא 'פי אס פי'. היה למכשיר הזה אנטנה חיצונית, והילד הזה קלט מאחד השכנים שהיה לו אינטרנט, תמונות זוועתיות! הכי גרועות שיש!!!
והוא, מהסקרנות, לקח איתו את המחשב והלך לתלמוד תורה. בהפסקה הוא קרא לכמה ילדים והם ראו תמונות שהם אפילו לא ידעו מה זה... בחיים הם לא ראו כאלו תמונות...
כשזה נודע להנהלה, הם היו בהלם לדעת באיזה תמונות מלוכלכות מדובר.
לפני כמה שבועות, מספרת האמא, לאחר שהבן שלה עשה בר מצוה וקנו לו תפילין, הוא ניגש אליה ואומר לה: "תדעי לך אמא, יש משהו שאני בוכה עליו... משהו שממש כואב לי..."
"מה?", היא שואלת.
"אמא, כל פעם שאני מניח תפילין, עולות לי התמונות האלו!!! ואני לא יודע מה לעשות...".

סיפר הרב מנשה ישראל רייזמאן:
"אני מכיר יהודי מחוץ לארץ שבתו בת ה–18 הגיעה הביתה עם כל מיני מושגים רחוביים קשים ביותר.
האב ניסה לשאול אותה בעדינות: "מהיכן לך הידיעות המבהילות הללו? הרי לא היה אף מחשב בבית, אז איך הגעת לדיבורים ומושגים כאלו?"
ענתה לו הבת, שהוא קנה לה לפני שנתיים משחק "גימבוי". ואותו משחק היה מסוג משוכלל שהאבא – מתמימות ומחסרון ידיעה – כלל לא ידע שהמשחק הזה הוא אינטרנט קטן שכל הליכלוך והטומאה נמצאים בתוכו.
הוא לא טרח לבדוק מה זה המכשיר הזה שהוא קנה לה!!!
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח