אחד שהוא ספק בר חיובא במצוות אם חייב מדין ספק דאו' לחומרא

[הצבי]

כגון אחד שא''י יום לידתו וכדו' אם חייב במצוות מספק משעה שהוא בספק גדלות דהא ספק דאו' לחומרא או דנימא וכן נ' לכאו' מקופיא דא''א לחייבו מדין ספק דעל הדין ספק עצמו הוא ספק מחויב.
יש בזה כמדומני דברים במנ''ח ועוד, אשמח אם יוכל אי מי מהלומדים לזכני בזה.
עריכה:
עקב כמה תגובות להלן ראיתי לנכון להבהיר שהנידון רק בכגון סוג ספק כזה שהוא כלפי הגברא אם הוא בר חיובא או לא, דבזה ודאי נ' [וכמו שהביאו להל' לגבי ספק אשה לעניין פטור מהשהז''ג] דגם בזה יש דין ספק דאו' לחומרא ומחויב הגברא למיחש שמא הוא בר חיובא, ואי''נ דכדי להיות מחויב בדין ספק לחומרא של מצווה פלונית צריך להיות ודאי מחויב במצווה זו בעיקרה.
אלא הנידון הוא דווקא היכא שהספק הוא אם הגברא הוא ראוי כלל להיות מחויב בשום מצווה וכגון ספק חש''ו וכדו' דבזה באה הסברא הנ''ל דא''א לחייבו משום ספק דאו' לחומרא משום דא''א דהוא בר פטור אזי א''א לחייבו גם בדין ספק לחומרא עצמו.
@יוספי

[שפת הים]

חגיגה ד. טומטום מי איצטריך קרא למעוטי ספיקא, ולרוב הראשונים קו' גמ' אינה מטעם האמור, ומצד הספק היה מחוייב, אך ברש"י מבואר דקו' הגמ' מה"ת לחיוביה, ותמה עליו בטו"א דספק דאורי' לחומרא, ולדבריך א"ש.

[שפת הים]

רק הטעם שעל הספק עצמו הוא פטור לא נר' לענ"ד, מי גרע ספק זה פרשה בתורה שיש בה דין של פטורים דנשים וכדו', אתמהה.

[שפת הים]

מי גרע

ט"ס.

[nls]

אם אני זוכר נכון בתשובות והנהגות (או בספר אחר) הוא מבאר שתשובת הבית הלוי לאדמו"ר מראדזין מדוע אינו מטיל תכלת מדין ספיקא דאו' לחומרא שהביה"ל ענה לו שכל מה שנאמר ספק דאו' לחומרא זה בודאי חייב ספק קיים אבל בספק מחויב אין ספיקא דאו' לחומרא (ובמקום אחר ראיתי שכתוב שהוא ענה לאדמו"ר מראדזין שבמקרה הנ"ל גם אחרי שאני אטיל תכלת לא אצא בודאי ידי חובת חיוב התורה ובזה לא נאמר ספיקא דאו' לחומרא שגם אחרי המעשה אני אשאר בספק). וכעין זה הלכו כמה מפרשים ופוסקים להסביר את דברי הרמב"ם גבי ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא בברכותיה והובא בשו"ע כמדומה סי' ס"ז עיי"ש בפר"ח שהולך חזק עם היסוד הזה.
אבל בגדול זה יסוד די מחודש וכן מוכח מהביאור הגר"א והמשנ"ב שלא הלכו בכיוון הזה והתייחסו לזה ככל ספיקא דאו' רגיל

[הצבי]

חגיגה ד. טומטום מי איצטריך קרא למעוטי ספיקא, ולרוב הראשונים קו' גמ' אינה מטעם האמור, ומצד הספק היה מחוייב, אך ברש"י מבואר דקו' הגמ' מה"ת לחיוביה, ותמה עליו בטו"א דספק דאורי' לחומרא, ולדבריך א"ש.

רק הטעם שעל הספק עצמו הוא פטור לא נר' לענ"ד, מי גרע ספק זה פרשה בתורה שיש בה דין של פטורים דנשים וכדו', אתמהה.

כבודו דימה לניד''ד ספק פטור כנשים במ''ע שהז''ג כהנידון בגמ' חגיגה שהבאת [למיטב זכרוני],וכן מבואר מתוך לשונו בהודעה השני' המצוטטת.
ולא דק לדעתי כיון דאשה חייבת היא במצוות וממילא כאשר היא באה לידי ספק פטור מוטל עליה לקיים משום דין ספק דאו' לחומרא ומשא''כ במי שהוא ספק לאו בר חיובא בכל המצוות והחיובים.

[יוספי]

פשוט שהוא חייב וכמו שטומטום ואנגרוגינוס חייבים בתקיעת שופר בר"ה.
(שמא כוונתך לחידוש הגרעק"א שספק מוציא את הודאי כיון שספק חייב מדין ספק ג"כ יכול להוציא.
והקשה בקונטרסי שיעורים על קידושין ממהא מתני' שטומטום אינו מוציא בתיעת שופר.
והתי' ע"ז פשוט (וכן ראיתי להגר"ד קרויזור בדבר המלך על ש"ש, ) שדברי הגרעק"א אמורים רק על ודאי בר חיובא ולא על ספק בר חיובא
שאפי' שנהיה חייב בדבר לעשותו אינו חייב במצות תקיעת שופר.

[שפת הים]

חגיגה ד. טומטום מי איצטריך קרא למעוטי ספיקא, ולרוב הראשונים קו' גמ' אינה מטעם האמור, ומצד הספק היה מחוייב, אך ברש"י מבואר דקו' הגמ' מה"ת לחיוביה, ותמה עליו בטו"א דספק דאורי' לחומרא, ולדבריך א"ש.

 

רק הטעם שעל הספק עצמו הוא פטור לא נר' לענ"ד, מי גרע ספק זה פרשה בתורה שיש בה דין של פטורים דנשים וכדו', אתמהה.

כבודו דימה לניד''ד ספק פטור כנשים במ''ע שהז''ג כהנידון בגמ' חגיגה שהבאת [למיטב זכרוני],וכן מבואר מתוך לשונו בהודעה השני' המצוטטת.
ולא דק לדעתי כיון דאשה חייבת היא במצוות וממילא כאשר היא באה לידי ספק פטור מוטל עליה לקיים משום דין ספק דאו' לחומרא ומשא''כ במי שהוא ספק לאו בר חיובא בכל המצוות והחיובים.

כנראה שהויכוח שלנו הוא אחד - מהו דין ספק שדינו לחומרא.
 

[הצבי]

פשוט שהוא חייב וכמו שטומטום ואנגרוגינוס חייבים בתקיעת שופר בר"ה.
(שמא כוונתך לחידוש הגרעק"א שספק מוציא את הודאי כיון שספק חייב מדין ספק ג"כ יכול להוציא.
והקשה בקונטרסי שיעורים על קידושין ממהא מתני' שטומטום אינו מוציא בתיעת שופר.
והתי' ע"ז פשוט (וכן ראיתי להגר"ד קרויזור בדבר המלך על ש"ש, ) שדברי הגרעק"א אמורים רק על ודאי בר חיובא ולא על ספק בר חיובא
שאפי' שנהיה חייב בדבר לעשותו אינו חייב במצות תקיעת שופר.

כבודו לא עיין בהודעה הקודמת

[יוספי]

מ"ש ספק בר חיובא מספק אשה גבי מצות עשה שהזמן גרמא.
ולעצם השאלה אולי תליא בין ספק גדול לספק עכו"ם.
דבכתובות טו מבואר שתינוק הנמצא בעיר שמחצה ישראל מחצה עכו"ם אינו חייב במצוות.

[הצבי]

מ"ש ספק בר חיובא מספק אשה גבי מצות עשה שהזמן גרמא.
ולעצם השאלה אולי תליא בין ספק גדול לספק עכו"ם.
דבכתובות טו מבואר שתינוק הנמצא בעיר שמחצה ישראל מחצה עכו"ם אינו חייב במצוות.

בעיוני בעני''ז נתעוררתי לסוגי' זו דתינוק הנמצא, אבל היכן ראית שם שאינו חייב במצוות, ראיתי שהאחרונים מקשים מ''ט לא קא' הגמ' דנפק''מ שאסור להאכילו נבילות.

[מכל מלמדי השכלתי]

פעם ראיתי קונטרס נפלא בשם "בין ישראל לעמים" הדן בדיני מי שהוא ספק ישראל ספק גוי. ומי שחציו ישראל וחציו גוי (כן!)

[הצבי]

לעיקר העניין לא בטוח שספק גוי שייך לנד''ד, כיון שאם נאמר שגוי גם חייב בדין ספק לחומרא [נפק''מ רבתי בז' מצוות], א''כ י''ל דאם הוא מסופק שמא הוא יהודי וחייב בתרי''ג מצוות אזי הדין ספק לחומרא מחייב אותו משא''כ א' שהוא ספק פטור מכל חיוב בעולם.