ספירת העומר עד חצות

[נבשר]

למה לא גזרו חכמים לספור ספירת העומר עד חצות?

[יושב בשבת תחכמוני]

למה לא גזרו חכמים לספור ספירת העומר עד חצות?

כמו שלא גזרו על תפילת ערבית

[נבשר]

כמו שלא גזרו על תפילת ערבית

ידעתי שיש עוד מצוות שלא גזרו, וה"ה נמי קשה,
אבל תפילה אינה חובה וקיבלו עליהם כחובה ומה שייך לגזור ע"ז, ועוד שאפשר שהוי כחלק מתקנת קרי"ש.

[לילה כיום יאיר]

תפילת ערבית אינה מדאורייתא.
ולגופה של קושיא (שאגב מאוד יפה), ראיתי באיזה ספר שכתב שלשיטות שאפשר לספר ביום לק"מ, משום שאינו מפסיד הספירה. ולשיטות שא"א ביום, י"ל שלא גזרו חכמים במצוה שאינה מצויה כל יום, שלגודל חביבותה לא ישכח.

[יושב בשבת תחכמוני]

ידעתי שיש עוד מצוות שלא גזרו, וה"ה נמי קשה,

לאלו מצוות כוונתך? לא עלתה בידי להזכר אלא באכילת מצה (והיה אפשר קצת להתעקש בזה, שלמעשה בדאיכא פסח הרי נאכל עם הפסח עד חצות בלבד, ומעט פחות קשה למה לא גזרו על אכילת מצה לבד שאינה הקיום המושלם)

ועוד שאפשר שהוי כחלק מתקנת קרי"ש.

אתה מתכוון לצדד שגם תפילה עד חצות בלבד? יש לי זכרון מטושטש שיש כזה של"ה, אבל כך עיקר הדברים? ובכל גווני, מאי שיאטיה תפילה לק"ש וברכותיה? משום סמיכת גאולה לתפילה? לכא' הם שתי מצוות נפרדות אף שמודפסות בסידור בצוותא.

תוך כדי כתיבה אני מתעורר לפלפל, שאולי גזירת חצות אינה גזרה מסוימת על קריאת שמע, ועל הקטר חלבים ואיברים, ועל הנאכלים ליום ולילה, אלא דין כללי שנוגע לעצם הזמן של עמוד השחר וחצות, (וזו אולי ריהטת המשנה ברכות פ"א מ"א שהשוותה אותם ממש), ויתכן שיש לזה משמעות לנידון דנן.

[נבשר]

ראיתי באיזה ספר שכתב שלשיטות שאפשר לספר ביום לק"מ, משום שאינו מפסיד הספירה.

במאירי ריש ברכות כתב שלכך לא קבעו סייג בקצירת העומר וספירתו שכיון שאף אם לא קיים בלילה לא הפסיד המצוה.

[נבשר]

לאלו מצוות כוונתך? לא עלתה בידי להזכר אלא באכילת מצה (והיה אפשר קצת להתעקש בזה, שלמעשה בדאיכא פסח הרי נאכל עם הפסח עד חצות בלבד, ומעט פחות קשה למה לא גזרו על אכילת מצה לבד שאינה הקיום המושלם)

קידוש ועוד כיד הדמיון.

אתה מתכוון לצדד שגם תפילה עד חצות בלבד? יש לי זכרון מטושטש שיש כזה של"ה, אבל כך עיקר הדברים? ובכל גווני, מאי שיאטיה תפילה לק"ש וברכותיה? משום סמיכת גאולה לתפילה? לכא' הם שתי מצוות נפרדות אף שמודפסות בסידור בצוותא.

כמו שלא נצרך לזה תקנה מיוחדת שכבר נסתייגו בסייג של קרי"ש, או כעין שכתבת שהוי כבר תקנה מצורת התפילה אע"ג שלדינא אחד שקרא קרי"ש ליכא סייג עד חצות. ויש לעיין.

[צפנת פענח]

תפילת ערבית אינה מדאורייתא.
ולגופה של קושיא (שאגב מאוד יפה), ראיתי באיזה ספר שכתב שלשיטות שאפשר לספר ביום לק"מ, משום שאינו מפסיד הספירה. ולשיטות שא"א ביום, י"ל שלא גזרו חכמים במצוה שאינה מצויה כל יום, שלגודל חביבותה לא ישכח.

ולהשיטות שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן היא גם כן לא קשה
 

[נבשר]

ולהשיטות שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן היא גם כן לא קשה

מי אמר שמצוה ששורשה בדאורייתא ובזמן שהיא שייכת בדאורייתא היה סייג, וכשהיא דרבנן בטל ממנה הסייג?

[לילה כיום יאיר]

תפילת ערבית אינה מדאורייתא.
ולגופה של קושיא (שאגב מאוד יפה), ראיתי באיזה ספר שכתב שלשיטות שאפשר לספר ביום לק"מ, משום שאינו מפסיד הספירה. ולשיטות שא"א ביום, י"ל שלא גזרו חכמים במצוה שאינה מצויה כל יום, שלגודל חביבותה לא ישכח.

ולהשיטות שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן היא גם כן לא קשה

בכ"ז קשה מדוע כשהמצוה מדאורייתא לא גזרו
 

[מה אדבר]

אפשר שכיון שהיא מצוה קלה לא גזרו, דאין אדם מתעצל בה.

[צפנת פענח]

תפילת ערבית אינה מדאורייתא.
ולגופה של קושיא (שאגב מאוד יפה), ראיתי באיזה ספר שכתב שלשיטות שאפשר לספר ביום לק"מ, משום שאינו מפסיד הספירה. ולשיטות שא"א ביום, י"ל שלא גזרו חכמים במצוה שאינה מצויה כל יום, שלגודל חביבותה לא ישכח.

ולהשיטות שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן היא גם כן לא קשה

בכ"ז קשה מדוע כשהמצוה מדאורייתא לא גזרו

מי אמר שלא גזרו ?
 

[נבשר]

מי אמר שלא גזרו ?

במאירי ריש ברכות מפורש שלא גזרו.

[צפנת פענח]

ולהשיטות שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן היא גם כן לא קשה

מי אמר שמצוה ששורשה בדאורייתא ובזמן שהיא שייכת בדאורייתא היה סייג, וכשהיא דרבנן בטל ממנה הסייג?

אפיקומן יוכיח, שאע"פ שבזמן הבית גזרו על פסח עד חצות באפיקומן לא גזרו ומותר לאכול עד עמוד השחר
ואע"פ שאינה ראיה לדבר זכר לדבר היא כי יש ספק בדבר

[שפת הים]

אתה מתכוון לצדד שגם תפילה עד חצות בלבד? יש לי זכרון מטושטש שיש כזה של"ה, אבל כך עיקר הדברים? ובכל גווני, מאי שיאטיה תפילה לק"ש וברכותיה? משום סמיכת גאולה לתפילה? לכא' הם שתי מצוות נפרדות אף שמודפסות בסידור בצוותא.

ברכות ד: נר' ממש שטעמא דגזרו עד חצות הוא בין לק"ש בין לתפילה, ויעוי"ש בתוס' דד' הגמ' שלא יבוא אדם בערב והוא עייף וכו' אמורים גם לגבי תפילה שלא יאכל קודם תפילה, וכ"נ בר"מ פ"ו מתפלה ה"ז, אלא דעכ"פ אין את ההלכה של חצות, ורק לא לאכול, ואף דבגמ' כיילינהו אהדדי, ויעויין משנ"ב רלה' דבי' ד' השו"ע שאם התחיל לאכול לא יפסיק לתפילה ורק לק"ש דתפילה היא רק דרבנן וכפה"נ שמה"ט גם לא קבעו שיעור זמן דחצות.
לעיקר הענין נראים ד' "מה אדבר", וכפי דנר' שם בגמ' שאדם בא עייף ויאמר קודם אוכל וכו' ואח"כ אתפלל, ונר' שמחמת הקושי והטורח שיש בזה לפיכך גזרו, ולא סתם הרחקה גרידא שמא יתאחר וישכח.

[צפנת פענח]

מי אמר שלא גזרו ?

במאירי ריש ברכות מפורש שלא גזרו.

אולי המאירי סובר כשיטות הסוברים שספירת העומר דאורייתא היא
וא"כ יש להמאירי ראיה שלא גזרו גם בזמן הבית


 

[נבשר]

אפיקומן יוכיח, שאע"פ שבזמן הבית גזרו על פסח עד חצות באפיקומן לא גזרו ומותר לאכול עד עמוד השחר
ואע"פ שאינה ראיה לדבר זכר לדבר היא כי יש ספק בדבר

מחלוקת אם עד חצות או עד ע"ה, ולאו מטעם להרחיק את האדם מן העבירה, ואדרבא באפיקומן כתוב שיאכל עד חצות ובביאור הגר"א כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

[נבשר]

אולי המאירי סובר כשיטות הסוברים שספירת העומר דאורייתא היא
וא"כ יש להמאירי ראיה שלא גזרו גם בזמן הבית

יש צד שקצירת העומר בזמן הזה דאורייתא?

[נבשר]

לעיקר הענין נראים ד' "מה אדבר", וכפי דנר' שם בגמ' שאדם בא עייף ויאמר קודם אוכל וכו' ואח"כ אתפלל, ונר' שמחמת הקושי והטורח שיש בזה לפיכך גזרו, ולא סתם הרחקה גרידא שמא יתאחר וישכח.

למעשה כפי שהזכרתי במאירי ובריטב"א שם תירץ תי' אחר, עכ"פ כן הקשו מסייג לספירת העומר. ואולי החולקים שהפסיד המצוה כך יצטרכו לתרץ.

[יושב בשבת תחכמוני]

קידוש ועוד כיד הדמיון.

קידוש אינה מצות לילה אלא קשור ליום השבת בכללות.
וזה לשון הרמב"ם בהל' שבת

רמב"ם הלכות שבת פרק כט
עיקר הקידוש בלילה, אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו, ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף ג יום שלישי,

ועי' משנה מגילה כ: שאין מצוות הלילה מרובות כ"כ. ובכלל, לילה כשלעצמו אינו כ"כ 'זמן פעילות' בתורה, לא איברי לילה אלא לגירסא או לחכמה או לשינתא, ו'יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב', עיקר המצוות ביום, וגם אלו שבלילה הם בד"כ אף בלילה ולא רק בלילה. ליל הסדר הוא הלילה המיוחד שיש לו מצוות משלו.

[שפת הים]

ועי' משנה מגילה כ: שאין מצוות הלילה מרובות כ"כ. ובכלל, לילה כשלעצמו אינו כ"כ 'זמן פעילות' בתורה, לא איברי לילה אלא לגירסא או לחכמה או לשינתא, ו'יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב', עיקר המצוות ביום, וגם אלו שבלילה הם בד"כ אף בלילה ולא רק בלילה. ליל הסדר הוא הלילה המיוחד שיש לו מצוות משלו.
חזרה למעלה

וגם ק"ש אינה מצוה כשאר מצות, וכדמוכח בכ"ד שעניינה כתלמוד תורה

[נבשר]

קידוש אינה מצות לילה אלא קשור ליום השבת בכללות.
וזה לשון הרמב"ם בהל' שבת
רמב"ם הלכות שבת פרק כט
עיקר הקידוש בלילה, אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו, ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף ג יום שלישי,

לדעת הרמב"ם הוא דרבנן, אבל יש דעות שהוא מדאורייתא.

[צפנת פענח]

אפיקומן יוכיח, שאע"פ שבזמן הבית גזרו על פסח עד חצות באפיקומן לא גזרו ומותר לאכול עד עמוד השחר
ואע"פ שאינה ראיה לדבר זכר לדבר היא כי יש ספק בדבר

מחלוקת אם עד חצות או עד ע"ה, ולאו מטעם להרחיק את האדם מן העבירה, ואדרבא באפיקומן כתוב שיאכל עד חצות ובביאור הגר"א כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

אכן לשיטת כמה ראשונים וביאור הגר"א צריך לאכול קודם חצות גם לר' עקיבא ואע"פ שזמן פסח הוא עד עלות השחר
אבל יש חולקים כפי שמשמע בביאור הלכה תע"ז יעוי"ש.
ע"כ כתבתי שיש ספק בדבר.
(התנאי הידוע של האבני נזר הוא רק אם נסבור שאין דין הרחקה)
 

[צפנת פענח]

אולי המאירי סובר כשיטות הסוברים שספירת העומר דאורייתא היא
וא"כ יש להמאירי ראיה שלא גזרו גם בזמן הבית

יש צד שקצירת העומר בזמן הזה דאורייתא?

בביאור הלכה תפ"ט מביא הרבה ראשונים ובתוכם הרמב"ם והחינוך שסוברים שהוא מדאורייתא בזה"ז

[יושב בשבת תחכמוני]

קידוש אינה מצות לילה אלא קשור ליום השבת בכללות.
וזה לשון הרמב"ם בהל' שבת
רמב"ם הלכות שבת פרק כט
עיקר הקידוש בלילה, אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו, ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף ג יום שלישי,

לדעת הרמב"ם הוא דרבנן, אבל יש דעות שהוא מדאורייתא.

במחכ"ת אם יואיל לבאר דבריו שבאו ברמיזא.
אם כוונתו שקידוש היום גם אם לא קידש בלילה הוא דרבנן - א"כ הא מסייעא ליה למר שנמצא שמצות קידוש דאורייתא אינה אלא בלילה (ולא כמו שנראה מנימת דבריו).
ואם כוונתו שקידוש היום הוא דרבנן רק כשקידש בלילה - א"כ אינו ענין לדידן, שהרי אנו דנים על מצות קידוש שמן התורה אם היא מוגבלת רק בלילה או שזמנה בעצם כל היום ורק 'עיקר הקידוש' בלילה.

אני כשלעצמי מבין ברמב"ם כהאופן הב' שהזכרתי, ומה שהבאתי מהרמב"ם - ומהציטוט הנ"ל דייקא - הוא שלמצוה דאורייתא בעיקרה אין זמן מיוחד והיא שייכת לכל יום השבת, וממילא שאין מה לדון בה על חצות.

אשמח בכל אופן בהבהרת דבריך גם לגבי יתר המצוות שזמנן בלילה בלבד, כי כמו שכתבתי לעיל לי ממש לא ידוע מזה, (אני כבר מתחיל לחשוש על הידע שלי ביהדות..)

[צפנת פענח]

אשמח בכל אופן בהבהרת דבריך גם לגבי יתר המצוות שזמנן בלילה בלבד, כי כמו שכתבתי לעיל לי ממש לא ידוע מזה, (אני כבר מתחיל לחשוש על הידע שלי ביהדות..)

בדיקת חמץ ?
נרות חנוכה בזמן הזה ?
מקרא מגילה ?

[נבשר]

בדיקת חמץ ?
נרות חנוכה בזמן הזה ?

מחפש דאורייתא.

[צפנת פענח]

רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית

[צפנת פענח]

בדיקת חמץ ?
נרות חנוכה בזמן הזה ?

מחפש דאורייתא.

סיפור יציאת מצרים

[נבשר]

במחכ"ת אם יואיל לבאר דבריו שבאו ברמיזא.
אם כוונתו שקידוש היום גם אם לא קידש בלילה הוא דרבנן - א"כ הא מסייעא ליה למר שנמצא שמצות קידוש דאורייתא אינה אלא בלילה (ולא כמו שנראה מנימת דבריו).
ואם כוונתו שקידוש היום הוא דרבנן רק כשקידש בלילה - א"כ אינו ענין לדידן, שהרי אנו דנים על מצות קידוש שמן התורה אם היא מוגבלת רק בלילה או שזמנה בעצם כל היום ורק 'עיקר הקידוש' בלילה.

אני כשלעצמי מבין ברמב"ם כהאופן הב' שהזכרתי, ומה שהבאתי מהרמב"ם - ומהציטוט הנ"ל דייקא - הוא שלמצוה דאורייתא בעיקרה אין זמן מיוחד והיא שייכת לכל יום השבת, וממילא שאין מה לדון בה על חצות.

אני התכוונתי על היין, שלדעת הרמב"ם הקידוש מדאורייתא הוא בדברים, וזה כבר מזכיר בתפילה, ועל היין יש דעות שהוא מדאורייתא.

אשמח בכל אופן בהבהרת דבריך גם לגבי יתר המצוות שזמנן בלילה בלבד, כי כמו שכתבתי לעיל לי ממש לא ידוע מזה, (אני כבר מתחיל לחשוש על הידע שלי ביהדות..)

התכוונתי תפילה, קידוש (לבנה), אבל האמת שראיתי ביעב"ץ שכתב עוד מצוות בלילה אבל לא הבנתי כוונתו,
להלן העתקת דבריו מצות ראיית פנים בעזרה, נסכים, מלוי מים דנסוך החג, מלוי וקדוש מי חטאת.