שאלות על פלגש בגבעה (מלימוד מקופיא יתכן וטעיתי בדברים בסיסיים)

נושאים שונים

פותח הנושא
יעקב1
הודעות: 66
הצטרף: 06 יוני 2016, 22:27
נתן תודה: 9 פעמים
קיבל תודה: 25 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

שאלות על פלגש בגבעה (מלימוד מקופיא יתכן וטעיתי בדברים בסיסיים)

שליחה על ידי יעקב1 » 25 יולי 2018, 21:25

לאחרונה למדתי את עניין פלגש בגבעה ונתקשתי בכמה שאלות

א. מה הפשט שאורים ותומים הסכימו למהלך הזה להרוג את בנימין ומאידך נהרגו מהם (משאר ישראל) ארבעים אלף אנשים? כמובן שיש לקוב"ה את החשבונות שלו אבל מעניין שיש כזו מציאות שאו"ת אומר להלחם אבל אין הבטחה שכולם יצאו בשלום
ב. מה הפשט שהרגו כמעט את כל בנימין ואח"כ חיפשו מי ינשא לגברים שנותרו הרי יש את כל האלמנות של חיילי ישראל שנהרגו ע"י בנימין ואינם בכל השבועה לכאו'


chagold
הודעות: 58
הצטרף: 01 יולי 2017, 22:28
נתן תודה: 51 פעמים
קיבל תודה: 8 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: שאלות על פלגש בגבעה (מלימוד מקופיא יתכן וטעיתי בדברים בסיסיים)

שליחה על ידי chagold » 26 יולי 2018, 00:57

ב' (ע"ד הפשט) מה עם הצעירים שבבני בנימין, שיתחתנו רק עם האלמנות?


יחי
הודעות: 98
הצטרף: 20 פברואר 2018, 10:34
נתן תודה: 34 פעמים
קיבל תודה: 16 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: שאלות על פלגש בגבעה (מלימוד מקופיא יתכן וטעיתי בדברים בסיסיים)

שליחה על ידי יחי » 30 יולי 2018, 19:02

שואל כענין
לענין שאלה א', ישווה את מלחמת מדין 'עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה וגו' לא נפקד ממנו איש'. ולכן הביאו הזהב לה'. (ובפרשת חוקת וילחם בישראל וישב ממנו שבי, והרי ה' הוא המוליכם במדבר ואיך יתכן כדבר הזה?)
כלומר שבהחלט יתכן כדבר הזה. (כמדומה דהענין דהעולם מתנהג עדיין בדרכי טבע, והכל לפי השעה והמקום. ומשה שלח מרגלים לרגל את יעזר. ויהושע ליריחו. העיקר: אין הביאור שמלחמה ע"פ ה' איננה נוהגת כלל כדרכי המלחמה. וחוץ ממקרים שה' מראה זרועו והוא ע"ד נס גלוי, כיצי"מ. וע"ע שהוא כלל גדול בכל הנהגת העולם. ).

לא הבנתי השימוש בלשון רבים כלפי האו"ת.


אחד התלמידים
משתמש ותיק
הודעות: 1221
הצטרף: 01 ינואר 2016, 08:53
נתן תודה: 85 פעמים
קיבל תודה: 321 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: שאלות על פלגש בגבעה (מלימוד מקופיא יתכן וטעיתי בדברים בסיסיים)

שליחה על ידי אחד התלמידים » 30 יולי 2018, 21:36

[quote="הרמב"ן (בראשית פי"ט פסוק ח')"]ודע והבן כי ענין פילגש בגבעה (שופטים יט) אף על פי שהוא נדמה לענין הזה איננו כמוהו לרוע, כי הרשעים ההם לא היה דעתם לכלות הרגל ממקומם, אבל היו שטופי זמה ורצו גם במשכב האיש האורח, וכאשר הוציאו אליהם פילגשו נתפייסו בה. והאיש הזקן שאמר להם הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה נא אותם ועשו להם הטוב בעיניכם (שם יט כד), יודע היה שלא יחפצו בבתו ולא יעשו עמה רעה, ועל כן לא אבו לשמוע לו, וכאשר הוציא את פילגשו לבדה שתקו ממנו. והאיש בעל הבית גם האורח כולם היו חפצים להציל את האיש בפילגשו, כי פילגש היתה לא אשת איש, וכבר זנתה עליו:
ובפרץ ההוא עוד לא היו בו כל אנשי העיר כאשר בסדום שנאמר בו "מנער ועד זקן כל העם מקצה", אבל בגבעה נאמר והנה אנשי העיר "אנשי בני בליעל" (שם יט כב), מקצתם שהיו שרים ותקיפים בעיר, כמו שאמר האיש (שם כ ה) ויקומו עלי בעלי הגבעה, ועל כן לא מיחו האחרים בידם:
והנה פנות כל העם מכל שבטי ישראל רצו לעשות גדר גדול בדבר להמית אותם, שנאמר (שם כ יג) ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם. ודבר ברור הוא שלא היו חייבין מיתה בדין תורה, שלא עשו מעשה זולתי ענוי הפילגש הזונה, ולא נתכוונו למיתה שלה, וגם לא מתה בידם, וישלחוה מאתם כעלות השחר, והלכה מאתם לבית אדוניה ואחר כך מתה, אולי נחלשה מרוב הביאות ונתקררה בפתח עד האור ומתה שם. אבל מפני שהיו חפצים ואומרים לעשות נבלה כאנשי סדום ראו השבטים לעשות סייג לתורה שלא יעשה ולא יאמר כן בישראל, כמו שאמרו ונבערה רעה מישראל (שם). וזה הדין הוא ממה שאמרו רבותינו (סנהדרין מו א) בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה:
ושבט בנימין לא הסכימו בדבר זה שלא היה בהם חיוב מיתה בענוי הפלגש. ואולי הקפידו עוד בני בנימין על אשר לא שלחו להם מתחילה, ועשו ההסכמה שלא מדעתם. ולפי דעתי שזה ענשם של ישראל להנגף בתחילה, מפני שלא היתה המלחמה נעשית מן הדין, והגדר עצמו על שבט בנימין היה מוטל לעשותו, ולא עליהם, שמצוה על השבט לדון את שבטו (ספרי קמד):
והנה שתי הכתות ראויות להענש, כי בנימין מרשיע שאינו חושש ליסר הרעים ולא לגעור בהם כלל, וישראל עושין מלחמה שלא מן הדין, וגם את פי ה' לא שאלו בזה. אבל אמרו מי יעלה לנו בתחלה למלחמה על בני בנימין (שופטים כ יח), כי מעצמם הסכימו למלחמה על כל פנים. וכן לא שאלו בענין הנצוח "אם תתנם בידי", כי בטחו בזרוע בשר שהיו רבים מאד, כי עתה כמוהם עשרה פעמים ויותר. ולא שאלו אלא "מי יעלה לנו בתחלה", והוא כמו גורל ביניהם. אולי היה כל שבט אומר "לא אעלה אני תחלה", או אומר "אני ראשון", והקב"ה השיב כפי שאלתם יהודה בתחלה, לאמור כי יהודה הוא בראש לעולם, כי ביהודה בחר ה' לנגיד (דהי"א כח ד), ולכך לא אמר "יהודה יעלה" כשאר המקומות (עיין שופטים א ב), כי לא הרשה אותם, אבל לא מנעם, ולא אמר להם "לא תעלו ולא תלחמו" מפני ענשו של בנימין:
והנה הלך השם עם שניהם בקרי והניחם למקרים. ובני בנימין היו גבורים, ועריהם בצורות, והשחיתו בישראל הבוטחים בזרוע בשר, והוסיפו עונש על ענשם, כי די היה להם להבריח ישראל מן הגבעה, והם הכו בהם למשחית איבת עולם והפילו מהם עם רב ועצום כ"ב אלפים. והנה ישראל כאשר הכו מכה רבה נודעה להם שגגתם, כי עשו מלחמה עם אחיהם שלא ברשות גבוה ושלא כדין תורה, ועל כן שאלו ביום השני האוסיף לגשת למלחמה עים בני בנימין אחי (שם כ כג). והזכירו עתה האחוה, לשאול אם הוא אוסר עליהם המלחמה, והשם הרשה אותם עתה ביום השני, ואמר עלו אליו, כי עתה מותר להם לדרוש דם אחיהם השפוך. והם לא שאלו הנצוח, כי עדיין היו בוטחים ברובם לנצח על כל פנים, והשם לא באר להם רק כי המלחמה מותרת להם. ומפני שעדיין לא נתכפר ענשם הראשון נפלו מהם גם ביום השני י"ח אלפים:
וביום השלישי גזרו תענית ויצומו ויבכו לפני ה', והקריבו עולות לכפר על הרהורי הלב אשר בטחו בזרועם והקריבו שלמים והם שלמי תודה כי ראו עצמם כאלו כלם פלטים מחרב בנימין, וזה משפט כל הנמלטים להקריב תודה, כענין שנאמר (תהלים קז כב) ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה, וכתוב (שם כז ו) ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה לה':
והנה היו בשני הימים המתים מישראל ארבעים אלף, ומבנימן נפלו בסוף כ"ה אלפים אנשי חיל (שופטים כ לה), ומעיר מתום עד כל הנמצא (שם כ מח), רבים. ויתכן שיהיו ט"ו אלפים בין אנשים ונשים והטף, והיה עונש שתי הכתות בשוה:
ומה נכבדו דברי רבותינו (סנהדרין קג ב) שהיה הקצף בפסלו של מיכה, אמר הקדוש ברוך הוא בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם. לומר, בכבודי לא מחיתם במחוייבי מיתה ופושטים ידיהם בעיקר, בכבוד בשר ודם מחיתם יותר משורת הדין. ועל כן סכל עצת שתי הכתות ואמץ את לבבם ולא זכרו ברית אחים:
ואחר המעשה נתחרטו, כמו שנאמר (שופטים כא ב) ויבא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלהים ויבכו בכי גדול ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד. כי הכירו טעותם וענשם. והנה בדרך גררא פירשנו ענין מהותם ואינו מבואר, והזכרנו סיבותיו:[/quote]


ברסלבר (ליטאי לשעבר)
משתמש ותיק
הודעות: 304
הצטרף: 04 יולי 2018, 21:22
נתן תודה: 60 פעמים
קיבל תודה: 82 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: שאלות על פלגש בגבעה (מלימוד מקופיא יתכן וטעיתי בדברים בסיסיים)

שליחה על ידי ברסלבר (ליטאי לשעבר) » 20 ינואר 2019, 04:34

סליחה על הקפצת הנושא, אך אני התקשיתי להבין עוד כמה דברים בעניין, גם לאחר לימוד הרמב"ן הנ"ל וכן המלבי"ם על הפרק.
ואשמח אם הת"ח החשובים פה יאירו את עיני.
אקדים ואומר שכל השאלות הן רק כדי להבין את הסוגיא, ולא ח"ו בתור קושיות אמוניות. ואנו מאמינים שהקב"ה הוא בעל הרחמים ואנו לא יותר רחמנים ממנו.
ובכן:
מדוע היה עליהם להרוג את הנשים והטף? רק בגלל שמנהיגי השבט לא רצו לעשות דין ברשעים?
ואם אכן כך הוא, שצריך להרוג הנשים הטף - אז מה יש להצטער על איבוד השבט? אם הם חייבים מיתה אז כך צריך להיות ובאבוד רשעים רנה!
ולכאורה נראה (אם הבנתי נכון מהמלבי"ם, זה לא כ"כ ברור) - שאמנם המלחמה היתה על פי השם, אבל זה שהם הרגו כל נשמה, זה היה בלהט המלחמה, ובתאוות הנקמה והכעס שהיה להם על בני בנימין שגם הם הם הרגו בהם בלי לרחם על תינוקות.
(ועדיין זה לא נתפס בשכל, איך יכול יהודי לרצוח תינוק, מאיזה סיבה שלא תהיה??? וזה אחרי שגזרו תעניות וצומות והקריבו קרבנות, ויצאו למלחמה צודקת)
ואח"כ, כשחיפשו פתרון לאי איבוד השבט ומצאו אותם בללכת להרוג את אנשי יבש גלעד, כאן כבר אי אפשר לומר שהיה להט המלחמה וכו'. שהרי ידעו לא להרוג את היותר צעירות.
ולא מובן - על עוון של אי הצטרפות להריגת בני בנימין, יש להרוג את הנשים, וגם הילדים והתינוקות הזכרים?
ועוד - אם אכן כך ראוי לעשות - אז למה את הנקבות לא? וכי בגלל שהם צריכים אותן בשביל בנימין אז יפטרו ממיתה שהן חייבות בה? מה נשתנו אלו מאלו?

וחשבתי הרבה ע"ז ועלה בליבי שאולי צריך לומר, שאף שבעיננו נראה אחרת, לא תמיד מיתה היא רעה למומת.
הרי רואים הרבה פעמים שלצורך ציבורי של כלל ישראל, אם השארה בחיים של מישהו תגרום נזק לכלל, אז העניין הציבורי גובר על הפרטי. וכמו בעיר הנידחת, לדעות שגם הקטנים נהרגים. אם לא יהרגו את הקטנים ולא תוטל האימה על הציבור - יגרם נזק לכל עם ישראל שיתדרדר לעבודה זרה. ולכאורה כך היה גם בעכן, לדעות שהרגו את צאצאיו.
ואותו קטן שנהרג - עכשיו שנהרג גרם לקידוש ה' ולפחד מחטא ויזכה לגן עדן. ואולי אם היה חי היה הולך בדרכי אבותיו והיה מלא שנאה כלפי מי שפגע בהם, והוא וכל זרעו היו מאבדים את עולמם.
וזה בישראל. בעמלק ובז' העמים אפשר לומר עוד, שכיון שתכונות הרשע טבועות בו מלידתו כל כך - הרי שהדבר הכי טוב בשבילו זה למות עכשיו ולא לחיות חיים של מלחמה בה' ח"ו.

ועדיין זה לא מתרץ את כל השאלות, אבל לפחות כיוון למחשבה שאפשר ללכת בו.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 8 אורחים