יהושע אמר:
מה ההבדל ממה שאני כתבתי בשם החזו" א לבין מה שכתב שם?
לא כתבתי שיש הבדל, אלא שלא מצאתי כל מש"כ בשמו. אבל באמת אם נעיין נמצא כמה הבדלים.
אתה כותב (א)
כתב בחזו"א שאם מוכרים כולם בשווה הולכים בתר רוב החנויות שהרי רק הבשר הנמכר נכנס בספק. אבל החזו"א כותב:
אבל אם המכירה בכולן שוה, אז נראה דהוי ספק השקול דאיכא רובא כנגד רובא, רוב הבשר כשר, וכנגדו רוב המוכרין, די"ל דלקח מן הרוב.
הרי שהחזו"א כותב שהוא ספק השקול משום שיש רוב כנגד רוב, ואתה כותב דברים שונים לגמרי.
אמנם בהמשך כותב החזו"א:
ואמנם יש לאסור כיון דרוב הבשר הנמצא בעיר עכשו הן טריפה. כאן החזו"א לא חוזר בו ממש"כ שיש רוב כנגד רוב, אלא כותב סברא חדשה שמלבד מה שיש רוב מוכרים כנגד רוב בשר, יש רוב חדש והוא רוב הבשר הנמצא בעיר.
ודרך אגב, הציור של החזו"א הוא הפוך משלך, והיינו שרוב החנויות מוכרות טריפה וחנות אחת יש בה רוב בשר כשר, וכיון שמוכרים כולם בשוה נמצא שרוב הבשר הנמצא בעיר הוא טריפה.
עוד יש להוסיף שכנראה כל מה שמצרפים לספק את רוב הבשר הנמצא בעיר הוא רק באופן שכתב החזו"א קודם לכן שנמצא הבשר ביד נכרי, אבל אם פרש הבשר לפנינו ואנו לא יודעים מאיזו חנות הוא פרש, לא מצרפים לספק את רוב הבשר הנמצא בעיר, ואין לנו אלא ספק השקול של רוב בשר שבחנויות מול רוב מוכרים.
עוד כתבת (ב)
ואם כולם מכרו הכל אזלינן בתר רוב הבשר שרוב חנויות הכוונה רוב מכירות. אתה יכול להראות לנו היכן כתב החזו"א כדבר הזה. אתה בעצם טוען שבלשונו של החזו"א רוב חנויות ורוב בשר הם דבר אחד, דהיינו רוב מכירות. ולכן אם מכרו הכל - רוב המכירות הן של בשר טריפה, ואם מכרו בשוה - רוב המכירות הן של בשר כשר. ולדבריך כשהחזו"א עובר לדבר על מכירה אחת, הוא משנה את טעמו ושם רוב בשר הכוונה לרוב בשר הנמצא בחנות. אתמהה.
הבה נסקור בקצרה את דברי החזו"א:
החזו"א פותח שהולכים אחר רוב בשר, וברור שהכוונה לרוב הבשר שבתוך החנויות (ולא בשר הנמכר). הוא מרחיב לדמות את הדבר לדין ביטול ברוב באופן שאין האיסור ניכר, וכותב:
ה"נ בקבוע לענין פירש אזלינן בתר רוב בשר (...) ומ"ל שהרוב מונח במקום אחד או במקומות הרבה כיון שכולו נכנס בכלל הספק אמרינן כל דפריש מרובא פריש (...). הרי מפורש שהולכים אחר רוב הבשר המונח בתוך החנויות. ועל כך כותב החזו"א:
אמנם כל זה באין רוב החנויות גורמים רוב הפרישה, שהחנות שבשרה מרובה מוכרת הכל, ומצא בשר ביד נכרי. כלומר, כשמוכרים הכל לא קיים הרוב של "רוב מוכרים", כיון שהחנות עם הבשר המרובה מוכרת כנגד כולם, ואז הולכים אחר רוב בשר שבחנות, אבל לא הולכים אחר רוב מכירות, שהרי לא ידוע לנו מה נמכר יותר, הטרף או הכשר.
וכאן צריך להדגיש, החזו"א לא כותב שמכרו את כל הבשר שבחנויות והחנויות ריקות, אלא
שהחנות שבשרה מרובה מוכרת (לשון הווה)
הכל, ועיקר הכוונה שרוב החנויות אינן גורמות רוב הפרישה, וממילא אין מקום ללכת אחר רוב מוכרים. אבל יתכן בהחלט שבאותו זמן נמכרו יותר בשר טרפה מט' החנויות שמוכרות טריפה (לפי הציור של החזו"א). אבל אין זה נוגע לנו, שכן אנו הולכים אחר רוב הבשר המונח בחנות.
ועל כך ממשיך החזו"א:
אבל אם המכירה בכולן שוה, אז נראה דהוי ספק השקול דאיכא רובא כנגד רובא, רוב הבשר כשר, וכנגדו רוב המוכרין, די"ל דלקח מן הרוב.
כלומר, כשהמכירה שוה ברור שרוב המכירות הן של בשר טריפה, ויש לנו רוב כנגד רוב, רוב מוכרים טריפה כנגד רוב בשר כשר המונח בחנות. אלא שיש לדון מצד רוב הבשר הנמצא בעיר שהוא טריפה, ועל כן הכריע החזו"א שהבשר אסור.