כמעיין המתגבר אמר:
ציון הלא תשאלי אמר:
ישנו נדון המובא בפוסקים הנקרא "טועמיה חיים זכו" ... ומסמיכים את זה לעניין שבני הבית צריכים לטעום מסעודות השבת בכדי לדעת מה לתקן במאכלים ובכדי שיהיה להם עונג שבת, ואף שמעתי שנהגו כך קהילות שלימות בתוניס ובגרב'ה ואף קראו לזה שם מיוחד ... אינני זוכר איך !
ואלי זה מקור המנהג לדבר זה ... ואף המשנ"ב מביא עניין זה ! (אם אני זוכר לנכון )
כבר ידוע שטועמיה, היינו טעימה בעלמא, ועוד שכאן אוכלים מסיר אחר ולא משל שבת ואין כאן טועמיה, ואין זה אלא עוד סיבה לבטל תורה לדאבונינו.
ואם אוכלים מאותו הסיר נחשב למאכל שבת?
הרי ממ"נ, אם מה שקובע את שמו למאכל שבת, הוא במה שמייחדו לאכול בסעודת שבת, הלא מה שאכל כבר איננו ואין לו שייכות לשבת... ויש לפלפל..
ספר אגרא דכלה לב. [חסידות]
והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויה"י כ"ן (בראשית א טו). להיות הצלחת ישראל תלוי במאורות ונמשלו להם כמו שאמרו רז"ל (שהש"ר פ"ו י') על פסוק (שיר השירים ו י) הנשקפה כמו "שחר יפה כלבנ"ה ברה כחמ"ה איומה כנדגלו"ת, שאמרו רז"ל מתחלה כמו "שחר, ואחר כך יפה כלבנה, ואחר כך ברה כחמה, ואחר כך איומה כנדגלות. ולזה ר"ת וס"ת כל הפסוק בגימטריא "והיו "שחר "לבנה "חמה "נדגלות. ויש לנו בזה הענין רמזים נכונים בזה השלחן אשר לפני יי' (יחזקאל מא כב), דהיינו "שחר "לבנה "חמה "נדגלות, ר"ת שלח"ן, שהוא הוא שלחנו של אדם שמכפר עליו (ברכות נ"ה ע"א), והבן. ונרמז בזה גם כן סעודות שבת עם התוספת שמקבלין קודם הכניסה, בסוד טועמיה חיים זכו (מוסף לשבת) טעימה בעלמא, והוא גם כן בכאן הנשקפה כמו שחר שקיפה בעלמא כמציץ מן החרכים, ואחר כך בסעודת ליל שבת יפה כלבנ"ה כנודע סעודתא דחקל תפוחין קדישין, ואחר כך וכו', והמ"י וידום. והנה ידוע (עיין ברכות ז' ע"א) שכל ישראל מוכנים לנבואה כנודע בסוד ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר וכו' (שמות לג טז), רק שצריך להעלות ממדריגה למדריגה עכ"ל.
נראה שפירש שעיקר טועמיה [טעימה מועטת] אמורה בתוספת שבת, לא קודם לכן.
ואגב מאכלי שבת מצאתי בספר פוקד עקרים [חסידות] כתב לפרש מה שנאמר עשה שבתך חול ואל וכו', ולא אמרו סעודת שבת מבחול משמע דעיקר הרגשת קדושת השבת הוא בהסעודות וכשלא יאכל הסעודה נעשה מהשבת חול, אבל לא אמר עשה שבת חול דקדושת שבת עצמו דקביעא וקיימא לא נשתנה רק שבתך הרגשת הקדושה שלך על ידי הסעודות.