אתמול למדתי בגמ' נדרים י: ב"ש סברי משתעי אינשי בהני כינויין וב"ה סברי לא משתעי' וכו'.
בפשטות נחלקו אם אכן העולם רגיל לדבר בכינויי כינויין או לא, וכ"מ בהמפרש.
אבל הר"ן שם כתב "כלומר, דב"ה סברי דאפילו דמשתעי אינשי מ"מ אינם מעיקר הלשון".
לכאורה הטעם שדחק הר"ן קצת בל' הגמרא, דלא ניחא ליה להעמיד הפלוגתא של ב"ש וב"ה במחלוקת מציאותית, אי משתעי אינשי אי לא [וכ"ה ברשב"א שם].
והתעוררתי לבדוק את הדבר הזה, האם אכן ישנם מקומות בהם אנו מוכרחים לפרש שהמחלוקת בגמרא היא במציאות בלבד, או לא. אשמח על כל עזרה בפרוייקט.
בפשטות נחלקו אם אכן העולם רגיל לדבר בכינויי כינויין או לא, וכ"מ בהמפרש.
אבל הר"ן שם כתב "כלומר, דב"ה סברי דאפילו דמשתעי אינשי מ"מ אינם מעיקר הלשון".
לכאורה הטעם שדחק הר"ן קצת בל' הגמרא, דלא ניחא ליה להעמיד הפלוגתא של ב"ש וב"ה במחלוקת מציאותית, אי משתעי אינשי אי לא [וכ"ה ברשב"א שם].
והתעוררתי לבדוק את הדבר הזה, האם אכן ישנם מקומות בהם אנו מוכרחים לפרש שהמחלוקת בגמרא היא במציאות בלבד, או לא. אשמח על כל עזרה בפרוייקט.