בקשת הסבר בספרי ראה (טו, יט)

שייף עייל

משתמש ותיק
מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך מלמד שהבכור אסור בגזה ועבודה אין לי אלא בכור שאר כל הקדשים מנין ודין הוא ומה הבכור שאין נוהג בכל הולדות יוצא לחולין שלא בפדיון ואסור בגזה ועבודה קדשים שנוהגים בכל הולדות ואין יוצאים לחולין אלא בפדיון אינו דין שיהו אסורים בגזה ועבודה לא אם אמרת בבכור שקדושתו מרחם וקדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע מנין תלמוד לומר בקרך וצאנך תקדיש ולא תעבוד ולא תגוז. 
באיזו מדה נדרשת דרשה זו? זה ק"ו פשוט? 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
א. אשר יולד, פרט ליוצא דופן. בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך, מלמד שהבכור נאכל כל שנתו אין לי אלא בכור מנין לרבות שאר כל הקדשים תלמוד לומר כל הבכור. 

ב. מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך מלמד שהבכור אסור בגזה ועבודה אין לי אלא בכור שאר כל הקדשים מנין ודין הוא ומה הבכור שאין נוהג בכל הולדות יוצא לחולין שלא בפדיון ואסור בגזה ועבודה קדשים שנוהגים בכל הולדות ואין יוצאים לחולין אלא בפדיון אינו דין שיהו אסורים בגזה ועבודה לא אם אמרת בבכור שקדושתו מרחם וקדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע מנין תלמוד לומר בקרך וצאנך תקדיש ולא תעבוד ולא תגוז. 
הוספתי אותיות כדי שיהיה קל יותר להתייחס בשאלה.
האם הספרי הנ"ל מביא שני אופנים לדרשות שמהן אפשר לרבות את שאר הקדשים בגזה ועבודה? 
באיזו מדה נדרשת הדרשה השניה? (באות ב)

לא הבנתי השאלות
הלימוד הראשון הוא ש"נאכל כל שנתו" - גם שאר קדשים
והלימוד השני הוא ממה שנאמר לגבי שאר קדשים "בקרך וצאנך תקדיש" לרבות איסור גיזה ועבודה לשאר קדשים

 
 
חלק עליון תַחתִית