מישהו יכול להסביר מהי אהבה???

מים טהורים

משתמש רגיל
משתדל לעשות רצון ה' אמר:
אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".

אבל לא השערות ורגשות אלא דברים שמבוססים על חז"ל וציון למקור או מהיכן לקחת את הרעיון [מסיפור בנביא וכו']
שדבר מה מה חסר לי, ומישהו מסוים מספק לי אותו, עולה בלב אהבה למשלים החסר. לכן איש ואישה - ניגוד - השלמה - אהבה. והתורה, לנשמה, השלמת החסר, אהבה. וארשתיך לי לעולם. אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וכן לקב"ה, דרך התורה.
 
 

משתדל לעשות רצון ה'

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
חבל. הייתי רוצה לכתוב את דעתי בעניין הגדרת האהבה, אך לצערי הרב, מאחר ואתה צריך דברים שמבוססים על חז''ל, מה שלדעתי לא קיים, כי כל אחד יכול להטות את דברי חז''ל אל אשר ירצה, אמנע מכך.
סדרתי את זה :)  https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=25643&p=421237#p421237

מחכה לתגובה.
 
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
מים טהורים אמר:
דבר מה מה חסר לי, ומישהו מסוים מספק לי אותו, עולה בלב אהבה למשלים החסר. לכן איש ואישה - ניגוד - השלמה - אהבה. והתורה, לנשמה, השלמת החסר, אהבה. וארשתיך לי לעולם. אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וכן לקב"ה, דרך התורה.
וזה לא נקרא אהבה שהיא תלויה בדבר?
אם זה משלים לי חסר מסויים
 

משתדל לעשות רצון ה'

משתמש ותיק
פותח הנושא
רואים שקוף אמר:
מים טהורים אמר:
דבר מה מה חסר לי, ומישהו מסוים מספק לי אותו, עולה בלב אהבה למשלים החסר. לכן איש ואישה - ניגוד - השלמה - אהבה. והתורה, לנשמה, השלמת החסר, אהבה. וארשתיך לי לעולם. אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וכן לקב"ה, דרך התורה.
וזה לא נקרא אהבה שהיא תלויה בדבר?
אם זה משלים לי חסר מסויים
אתה מעיר טוב,
אז מה זה אהבה שלא תלויה?
[עיין אבות פ"ו]
 
 

אור זרוע

משתמש ותיק
משתדל לעשות רצון ה' אמר:
אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".


מתוך מילון אבן שושן:

חִבָּה עַזָּה, רֶגֶשׁ שֶׁל מְשִׁיכָה גְּדוֹלָה אוֹ חֵשֶׁק לְמִישֶׁהוּ אוֹ לְמַשֶּׁהוּ: "גַּם-אַהֲבָה גַם-שִׂנְאָה" (קֹהלת ט א). "עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה" (שיר השירים ח ו). "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (שמואל ב א כו). "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד" (מיכה ו ח).
 
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
אהבה שבאה מתוך אהבה, קרי-רגש.
וידוע שאילולי טבע הבורא בבריאה רגשי אהבה לכל איש ישראל וכו', לא היה יכול לצוותינו על הדבר.
יעו' רמב"ם המדע במצות אהבת ה' ובנו"כ שם.
 

שמעיה

משתמש ותיק
אני יכול לכתוב מה שאני חושב.
להבנתי, האהבה היא הקשר שאדם מרגיש לעצמו. את הדאגה הכנה לשלומו, את הרצון העז שיהיה לו טוב, הקרבת נוחיות זמנית על מנת להשיג אושר עתידי, וכל כהאי גוונא.
האהבה שאדם חש לאשתו, לילדיו, להוריו, לחבריו, לקהילתו, לעמו - מבוססת על כך שזהותו שלו כוללת אותם. אדם, בתודעתו, מתייחס לעצמו כאיש לאשתו, כבן להוריו, כאבא לילדיו, כאח לאחיו, וכרע לרעיו, כחלק מקהילתו ועמו.
זוהי זהותו, ולכן במידה מסוימת, מואצלת התחושה שהוא חש כלפי עצמו, גם כלפיהם.
כשאדם מתחתן, הוא בעצם מכניס את האישה אשר נשא לאגו שלו, זה לוקח זמן, אך אט אט זהותו משתנה והוא רואה את כל חוויותיו וחייו הנוכחיים בשיתוף איתה. זוהי הסיבה שהוא יאהב אותה. זו הזדהות עימה כאחד. הוא הדין לבניו, הוא הדין להוריו, הוא הדין לחבריו, והוא הדין לקהילתו.
אלא שככל שהקבוצה מתרחבת, תחושת ההזדהות העמוקה מתעמעמת. זוהי הסיבה שאהבת אדם לאשתו אינה כאהבתו לחבריו, וודאי לא כאהבתו לקהילתו או לעמו.
אהבת ה' גם היא מבוססת על ההזדהות הפנימית של האדם כיהודי, כמי שהוא עבד הקב"ה, ובכך ה' הוא חלק מזהותו העצמית.

כאשר אישה מתה, לבעלה היא מתה. חלק מן הזהות שלו נעלם, ולוקח זמן לעכל את המצב החדש, ולפנים שלמרות החסר, יש לו זהות נפרדת. לאיטו הוא מסתגל למצב החדש, ואז יכול אף לאהוב מישהי אחרת. להכניסו לחייו, ולמצוא שזוהי זהותו החדשה, שותפות עם האחרת.
והרבה יש להאריך בדברים, בפרט בעניין עבודת ה' מתוך יראה ומתוך אהבה.  
 

עץ הדעת

משתמש ותיק
https://www.hamichlol.org.il/%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94
ושם..
הסבר ביולוגי
לפי מחקר המבוסס על מיפוי פעילות במוחם של אנשים כשהם מתבוננים בתמונות אהוביהם, מופעלת במוח אותה מערכת האחראית למנגנוני תגמול וכמיהה, אותם מסלולים עצביים הפעילים בהתמכרות לסמים דוגמת קוקאין[7].

ההורמון אוקסיטוצין אחראי על הגברת הקשר הרגשי. אנדורפינים והורמון הוזופרסין אחראים להתמוגגות סממני האהבה הראשונים ולייסוד קשרים ארוכי טווח. השפעת הכימיקלים שהוזכרו מתעמעמת בדרך כלל לאחר תקופת זמן מסוימת.
 

משתדל לעשות רצון ה'

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברכצ'יק אמר:
משתדל לעשות רצון ה' אמר:
אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".
מישהו יכול להסביר לי מה זה 'בעלות'?
מישהו יכול להסביר לי מה זה 'מה זה'...?

כאן הטעות שלך.

לחוש אהבה כולנו חשים, אבל אני רוצה הגדרה בשכל.

 
 

אברכצ'יק

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
אני יכול לכתוב מה שאני חושב.
להבנתי, האהבה היא הקשר שאדם מרגיש לעצמו. את הדאגה הכנה לשלומו, את הרצון העז שיהיה לו טוב, הקרבת נוחיות זמנית על מנת להשיג אושר עתידי, וכל כהאי גוונא.
האהבה שאדם חש לאשתו, לילדיו, להוריו, לחבריו, לקהילתו, לעמו - מבוססת על כך שזהותו שלו כוללת אותם. אדם, בתודעתו, מתייחס לעצמו כאיש לאשתו, כבן להוריו, כאבא לילדיו, כאח לאחיו, וכרע לרעיו, כחלק מקהילתו ועמו.
זוהי זהותו, ולכן במידה מסוימת, מואצלת התחושה שהוא חש כלפי עצמו, גם כלפיהם.
כשאדם מתחתן, הוא בעצם מכניס את האישה אשר נשא לאגו שלו, זה לוקח זמן, אך אט אט זהותו משתנה והוא רואה את כל חוויותיו וחייו הנוכחיים בשיתוף איתה. זוהי הסיבה שהוא יאהב אותה. זו הזדהות עימה כאחד. הוא הדין לבניו, הוא הדין להוריו, הוא הדין לחבריו, והוא הדין לקהילתו.
אלא שככל שהקבוצה מתרחבת, תחושת ההזדהות העמוקה מתעמעמת. זוהי הסיבה שאהבת אדם לאשתו אינה כאהבתו לחבריו, וודאי לא כאהבתו לקהילתו או לעמו.
אהבת ה' גם היא מבוססת על ההזדהות הפנימית של האדם כיהודי, כמי שהוא עבד הקב"ה, ובכך ה' הוא חלק מזהותו העצמית.

כאשר אישה מתה, לבעלה היא מתה. חלק מן הזהות שלו נעלם, ולוקח זמן לעכל את המצב החדש, ולפנים שלמרות החסר, יש לו זהות נפרדת. לאיטו הוא מסתגל למצב החדש, ואז יכול אף לאהוב מישהי אחרת. להכניסו לחייו, ולמצוא שזוהי זהותו החדשה, שותפות עם האחרת.
והרבה יש להאריך בדברים, בפרט בעניין עבודת ה' מתוך יראה ומתוך אהבה.  


ועיין בהקדמת ספר 'שערי ישר' להגרש"ש שהאריך לבאר כן, שלהאדם יש אהבה רק ל'אני' שלו וככל שירחיב את איכות ה'אני' שלו ויכליל בה גם אחרים יתרבה האבה שלו. ועיי"ש שעי"ז מגיע לאהבת כל הבריאה כולה. 

 
 

אברכצ'יק

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
אברכצ'יק אמר:
מישהו יכול להסביר לי מה זה 'בעלות'?

למה לא?
יש על כך אשכול ארוך ומסועף: מה זה בעלות?
ויש שם גם תגובות כאלה:על ידי איש ווילנא » 13 אפריל 2020, 01:13
ציטוט אולי אתם יכולים להסביר מה כואב במושג בעלות שדורש הסבר
ומה לא טוב בהבנה של נהג מונית...
משתמשים אלו הודו למחבר איש ווילנא עבור ההודעה (סה"כ 6):נתן צבימתאהב על ידךמודים דרבנןיוסף ה'מהרילניקחייל של הרבי
יש גישה כזאת, ויש לה מקום.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
אברכצ'יק אמר:
שמעיה אמר:
אני יכול לכתוב מה שאני חושב.
להבנתי, האהבה היא הקשר שאדם מרגיש לעצמו. את הדאגה הכנה לשלומו, את הרצון העז שיהיה לו טוב, הקרבת נוחיות זמנית על מנת להשיג אושר עתידי, וכל כהאי גוונא.
האהבה שאדם חש לאשתו, לילדיו, להוריו, לחבריו, לקהילתו, לעמו - מבוססת על כך שזהותו שלו כוללת אותם. אדם, בתודעתו, מתייחס לעצמו כאיש לאשתו, כבן להוריו, כאבא לילדיו, כאח לאחיו, וכרע לרעיו, כחלק מקהילתו ועמו.
זוהי זהותו, ולכן במידה מסוימת, מואצלת התחושה שהוא חש כלפי עצמו, גם כלפיהם.
כשאדם מתחתן, הוא בעצם מכניס את האישה אשר נשא לאגו שלו, זה לוקח זמן, אך אט אט זהותו משתנה והוא רואה את כל חוויותיו וחייו הנוכחיים בשיתוף איתה. זוהי הסיבה שהוא יאהב אותה. זו הזדהות עימה כאחד. הוא הדין לבניו, הוא הדין להוריו, הוא הדין לחבריו, והוא הדין לקהילתו.
אלא שככל שהקבוצה מתרחבת, תחושת ההזדהות העמוקה מתעמעמת. זוהי הסיבה שאהבת אדם לאשתו אינה כאהבתו לחבריו, וודאי לא כאהבתו לקהילתו או לעמו.
אהבת ה' גם היא מבוססת על ההזדהות הפנימית של האדם כיהודי, כמי שהוא עבד הקב"ה, ובכך ה' הוא חלק מזהותו העצמית.

כאשר אישה מתה, לבעלה היא מתה. חלק מן הזהות שלו נעלם, ולוקח זמן לעכל את המצב החדש, ולפנים שלמרות החסר, יש לו זהות נפרדת. לאיטו הוא מסתגל למצב החדש, ואז יכול אף לאהוב מישהי אחרת. להכניסו לחייו, ולמצוא שזוהי זהותו החדשה, שותפות עם האחרת.
והרבה יש להאריך בדברים, בפרט בעניין עבודת ה' מתוך יראה ומתוך אהבה.  


ועיין בהקדמת ספר 'שערי ישר' להגרש"ש שהאריך לבאר כן, שלהאדם יש אהבה רק ל'אני' שלו וככל שירחיב את איכות ה'אני' שלו ויכליל בה גם אחרים יתרבה האבה שלו. ועיי"ש שעי"ז מגיע לאהבת כל הבריאה כולה. 



(נראה לי מגוחך להצמיד לכל עמדה ''מקור'', כביכול אנו כבר לא יכולים לחשוב לבד, וכביכול שאם מישהו - גדול ככל שיהיה - חשב כמוני, זה נותן לגיטימציה לומר כן. ואת הנלע''ד כתבתי)
 

אברכצ'יק

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
אברכצ'יק אמר:



(נראה לי מגוחך להצמיד לכל עמדה ''מקור'', כביכול אנו כבר לא יכולים לחשוב לבד, וכביכול שאם מישהו - גדול ככל שיהיה - חשב כמוני, זה נותן לגיטימציה לומר כן. ואת הנלע''ד כתבתי)
הוא כותב את זה טוב.
 
 

אור זרוע

משתמש ותיק
הגדרה המחלקת בין אהבת הטוב לאהבת החשק מהמלבי"ם בראשית (פרשת ויצא) פרק כט פסוק כ

גם יאמר שאהבתו את רחל לא היה אהבת החשק, שהחושק יום לשנה יחשב לו, כי אהב אותה מצד כשרון מעשיה, לא מצד החשק עד שהשנים היו בעיניו כימים. וע"ז אמר באהבתו אותה, כי אהבת החשק הוא אהבת עצמו, לא אהבת הדבר, אבל אהבת הטוב אוהב את הדבר הטוב, לא את עצמו, ועז"א באהבתו אותה, שלא היתה אהבה חוזרת, וע"כ היו בעיניו כימים אחדים
 

שמעיה

משתמש ותיק
אברכצ'יק אמר:
שמעיה אמר:
אברכצ'יק אמר:



(נראה לי מגוחך להצמיד לכל עמדה ''מקור'', כביכול אנו כבר לא יכולים לחשוב לבד, וכביכול שאם מישהו - גדול ככל שיהיה - חשב כמוני, זה נותן לגיטימציה לומר כן. ואת הנלע''ד כתבתי)
הוא כותב את זה טוב.


סליחה אם כן, רציתי לכתוב שיתכן שהתכוונת למשהו מעין זה ונשמט ממנו ברגע האחרון.

 
 

שמעיה

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
הגדרה המחלקת בין אהבת הטוב לאהבת החשק מהמלבי"ם בראשית (פרשת ויצא) פרק כט פסוק כ
גם יאמר שאהבתו את רחל לא היה אהבת החשק, שהחושק יום לשנה יחשב לו, כי אהב אותה מצד כשרון מעשיה, לא מצד החשק עד שהשנים היו בעיניו כימים. וע"ז אמר באהבתו אותה, כי אהבת החשק הוא אהבת עצמו, לא אהבת הדבר, אבל אהבת הטוב אוהב את הדבר הטוב, לא את עצמו, ועז"א באהבתו אותה, שלא היתה אהבה חוזרת, וע"כ היו בעיניו כימים אחדים

אני אישית, לא מאמין בהבדלה הזו. וה' הטוב יכפר.
 

במחשכים הושבני

משתמש רגיל
שמעיה אמר:
אני יכול לכתוב מה שאני חושב.
להבנתי, האהבה היא הקשר שאדם מרגיש לעצמו. את הדאגה הכנה לשלומו, את הרצון העז שיהיה לו טוב, הקרבת נוחיות זמנית על מנת להשיג אושר עתידי, וכל כהאי גוונא.
האהבה שאדם חש לאשתו, לילדיו, להוריו, לחבריו, לקהילתו, לעמו - מבוססת על כך שזהותו שלו כוללת אותם. אדם, בתודעתו, מתייחס לעצמו כאיש לאשתו, כבן להוריו, כאבא לילדיו, כאח לאחיו, וכרע לרעיו, כחלק מקהילתו ועמו.
זוהי זהותו, ולכן במידה מסוימת, מואצלת התחושה שהוא חש כלפי עצמו, גם כלפיהם.
כשאדם מתחתן, הוא בעצם מכניס את האישה אשר נשא לאגו שלו, זה לוקח זמן, אך אט אט זהותו משתנה והוא רואה את כל חוויותיו וחייו הנוכחיים בשיתוף איתה. זוהי הסיבה שהוא יאהב אותה. זו הזדהות עימה כאחד. הוא הדין לבניו, הוא הדין להוריו, הוא הדין לחבריו, והוא הדין לקהילתו.
אלא שככל שהקבוצה מתרחבת, תחושת ההזדהות העמוקה מתעמעמת. זוהי הסיבה שאהבת אדם לאשתו אינה כאהבתו לחבריו, וודאי לא כאהבתו לקהילתו או לעמו.
אהבת ה' גם היא מבוססת על ההזדהות הפנימית של האדם כיהודי, כמי שהוא עבד הקב"ה, ובכך ה' הוא חלק מזהותו העצמית.

כאשר אישה מתה, לבעלה היא מתה. חלק מן הזהות שלו נעלם, ולוקח זמן לעכל את המצב החדש, ולפנים שלמרות החסר, יש לו זהות נפרדת. לאיטו הוא מסתגל למצב החדש, ואז יכול אף לאהוב מישהי אחרת. להכניסו לחייו, ולמצוא שזוהי זהותו החדשה, שותפות עם האחרת.
והרבה יש להאריך בדברים, בפרט בעניין עבודת ה' מתוך יראה ומתוך אהבה.  


עיין בדברי הגר"ש שקאפ בהקדמה ל'שערי יושר'.
שמבאר את החיוב ב'ואהבת לרעך כמוך'.
ואם הבנתי בדבריו נכונה (עכ"פ היוצא מדבריו), הן הן הדברים.
כיון שאין מציאות של אהבת דבר שאינו אני, ופעולה למען דבר שאינו עצמי.
(גם אדם בעל רחמים שמרחם ומועיל לאחרים זה מכח מצפונו והרגעת רגשותיו)
ויפה כוונת.
 
 

אברכצ'יק

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
אברכצ'יק אמר:
שמעיה אמר:
(נראה לי מגוחך להצמיד לכל עמדה ''מקור'', כביכול אנו כבר לא יכולים לחשוב לבד, וכביכול שאם מישהו - גדול ככל שיהיה - חשב כמוני, זה נותן לגיטימציה לומר כן. ואת הנלע''ד כתבתי)
הוא כותב את זה טוב.


סליחה אם כן, רציתי לכתוב שיתכן שהתכוונת למשהו מעין זה ונשמט ממנו ברגע האחרון.
[זה בשבילך... לי ומסתמא לעוד אחרים כן חשוב מקור....]
 
 

משתדל לעשות רצון ה'

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
אור זרוע אמר:
הגדרה המחלקת בין אהבת הטוב לאהבת החשק מהמלבי"ם בראשית (פרשת ויצא) פרק כט פסוק כ
גם יאמר שאהבתו את רחל לא היה אהבת החשק, שהחושק יום לשנה יחשב לו, כי אהב אותה מצד כשרון מעשיה, לא מצד החשק עד שהשנים היו בעיניו כימים. וע"ז אמר באהבתו אותה, כי אהבת החשק הוא אהבת עצמו, לא אהבת הדבר, אבל אהבת הטוב אוהב את הדבר הטוב, לא את עצמו, ועז"א באהבתו אותה, שלא היתה אהבה חוזרת, וע"כ היו בעיניו כימים אחדים

אני אישית, לא מאמין בהבדלה הזו. וה' הטוב יכפר.

???
 

שמעיה

משתמש ותיק
משתדל לעשות רצון ה' אמר:
שמעיה אמר:
אור זרוע אמר:
הגדרה המחלקת בין אהבת הטוב לאהבת החשק מהמלבי"ם בראשית (פרשת ויצא) פרק כט פסוק כ

אני אישית, לא מאמין בהבדלה הזו. וה' הטוב יכפר.

???
המלבי''ם כאן נכנס לטענה, שיעקב לא אהב את רחל מחמת אהבת עצמו, ברצותו אותה מחמת יופיה וכל מיני רווחים שהוא היה יכול להפיק ממנה, אלא בגלל כשרון מעשיה. אני לא מסכים לכך שיש מי שאוהב את חבירו רק מחמת שהוא 'הדבר הטוב'.
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
משתדל לעשות רצון ה' אמר:
אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".


מתוך מילון אבן שושן:

חִבָּה עַזָּה, רֶגֶשׁ שֶׁל מְשִׁיכָה גְּדוֹלָה אוֹ חֵשֶׁק לְמִישֶׁהוּ אוֹ לְמַשֶּׁהוּ: "גַּם-אַהֲבָה גַם-שִׂנְאָה" (קֹהלת ט א). "עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה" (שיר השירים ח ו). "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (שמואל ב א כו). "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד" (מיכה ו ח).
ועל זה אמר החזו"א:
מה שאצלם מכונה אהבה, אצלינו זה תאווה/כרת.

אם ידוע לאי מי הציטוט המדוייק, יישר כוחו.
 
 

משתדל לעשות רצון ה'

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
המלבי''ם כאן נכנס לטענה, שיעקב לא אהב את רחל מחמת אהבת עצמו, ברצותו אותה מחמת יופיה וכל מיני רווחים שהוא היה יכול להפיק ממנה, אלא בגלל כשרון מעשיה. אני לא מסכים לכך שיש מי שאוהב את חבירו רק מחמת שהוא 'הדבר הטוב'.

אתה מוכן לשמוע את זה על האבות הקדושים, או שאתה רוצה פשט פשוט גם בזה?
 
חלק עליון תַחתִית