כדי להחזיר את האשכול ליעודו המקורי, אביא כאן עוד שתי דברים מדברי גדולי ישראל:
ראשית מדברי המהרי"ל דיסקין זצוק"ל:
וכאשר הייתי מרואי פניו של הציס"ע (מהרי"ל דיסקין).. למדתי מדבריו הק' כי ההתעוררות של אהבת הארץ הנעשה והנשמע במחנה העברים - ראיה גדולה שיתקיים הקיבוץ כשיטת הרמב"ן ז"ל ודעימיה, וכדפירש הרמב"ן ז"ל עוד אקבץ עליו לנקבציו" [כוונתו לפירוש רמב"ן (שיר השירים, ח, יג): שישנם שני "קיבוץ גלויות", וממילא קודם ה"קיבוץ גלויות" של עשרת השבטים – ע"י משיח בן דוד, יש עוד "קיבוץ גלויות" של שני השבטים קודם ביאת המשיח] (הקדמת "ציר נאמן". הובא ב"השרף מבריסק" עמוד 383).
ועוד הובא בשמו:
"זכו - עם עננא שמיא – ע"י נסים ונפלאות, לא זכו כבר אנשא - תהיה אתחלתא דגאולה ברשיון הממשלות" (מהרי"ל דיסקין זיע"א. – כפי ששמע ממנו הג"ר זאב וואלף ראקובער (רקובסקי) זצ"ל, ר"מ ומ"מ בשקלוב. - ירחון הפלס תרס"ד, עמ' 435).
ודברים נוספים ובהירים מדברי רבי זלמן סורוצקין זצוק"ל, שמבאר באופן נפלא את המצב המסובך:
כל ימי השתוממתי על המראה, שאין בנבואת נחמה זו זכר לקיבוץ גלויות ולבנין הריסות הארץ, וכמו שנאמר (תהלים ס"ט): "כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה", או (שם קמ"ז): "בנה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס"?! הנביא, אמנם, מדבר על "ערי יהודה" (הקיימות כבר), אבל רק לבשר להן: על "דרך" לפנות אותה; על "מסילות" ליישר אותן, ומתי נבנו?!
והנה באים הקיבוץ גלויות בזעיר אנפין, בשנים האחרונות, בנין הארץ ומדינת ישראל, (הנתונה בידים לא נאמנות לה' ולתורתו) בחלק ידוע של ארץ-הקודש, ומבארים לנו, אולי, את הנבואה הנפלאה הזאת: הנביא ראה בחזון את האפשרות (אם "לא זכו") של "ב' נחמות" נפרדות.
והלא כה אמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח): "זכו עם ענני שמיא (שהגאולה תהיה מהירה ושלמה, בנין הגשמי והכלכלי יחד עם הבנין הרוחני "שמיא"), לא זכו עני...", היינו שהקיבוץ גלויות ובנין הארץ יהיה לאט לאט, בעצלות, ובנפרד מהבנין הרוחני, כי המושלים (שאינם מושלים ביצרם), שלידם תהיה מסורה "הנחמה" הראשונה הזאת, יהיו עניים בדעת וירכבו "על החמור" ראשית ועיקר דאגתם תהיה החומריות, גוף בלא נשמה ואל אלקי ישראל ותורתו לא ישעו. ומהשרים היושבים ראשונה ב"מלכות" יהיו כאלה, שירצו להפוך את "המלכות" של הארץ הקדושה למינות וכפירה. והמרירות בין השרידים, הרודים עם א-ל ונאמנים עם קדושיו, תהיה גדולה מאד, ובאה הנבואה הזאת לנחמם ולעודד אותם, שהעולה על רוח פריצי ישראל לאמר: 'ככל הגויים נהיה בית ישראל', היו לא תהיה, ואחרי "נחמה בלא נשמה", תבוא נחמה אמיתית, רוחנית: "נחמו נחמו עמי" עם ה' ותורתו הקדושה "יאמר אלקיכם", הוא יתברך שהצית אש בציון, הוא שעתיד לבנותה באש האמונה הטהורה והצדק האמיתי... הרי שכל ההפטרה מדברת מהנחמה האמיתית שתבוא (אם לא יזכו ישראל) אחרי "נחמה" גופנית, אשר כל מגרעותיה... הובלטו כבראי לוטש בהנחמה הרוחנית שאנו קוראים כהקדמה ל'שבעה דנחמתא' (אזנים לתורה דברים סוף פרשת "ואתחנן").