בגמרא בנדרים לא: מבואר שמשה רבינו לא מל את בנו קודם שיצא למצרים ממדין, כי אמר אמול ואצא - סכנה, אמול ואשהה - הקב"ה אמר שוב מצריימה, ולכן יצא מיד. ובאמת מבואר שצדק בטענות אלו, והתביעה עליו היתה שכאשר הגיע למלון סמוך למצרים התעסק במלון תחילה, ולכן היתה עליו תביעה ובא המלאך וכו' כמתואר שם, עד שצפורה כרתה ערלת בנה.
ומבואר שם במפרש [המיוחס לרש"י], שמתי שהגיע למלון היה זה היום השמיני. ולכאו' לפ"ז צ"ל דמ"מ היתה תביעה עליו מצד זריזין מקדימין, או שבשיהוי העסק במלון היה יכול לאחר ויגיע כבר היום התשיעי.
מכל מקום, המהר"ץ חיות שם מקשה, לפי שיטת המפרש, מהו שאמר משה רבינו "אמול ואצא - סכנה", הלא היה זה קודם היום השמיני ואינו זמן מילה כלל, ותירץ "צ"ל דרצה למהלו קודם הזמן מפני שחשש אולי כשיגיע הזמן לא יהיה לפניו מקום למול, ועין ביו"ד סי' רסב ס"א במהלו תוך ח' יצא ועיין ש"ך שם", עכ"ל.
והנה זה לא מסתבר שמשה חשש שאולי לא יוכל למולו לעולם, וכפי המשתמע הוא חשש שלא יוכל למול ביום השמיני, וא"כ צ"ע דהא מלבד מה שהש"ך שם סובר דמי שמל תוך ח' לא יצא, הרי גם להשו"ע שם דיצא, הרי השו"ע כותב שמי שנולד בין השמשות מלים אותו בספק תשיעי ולא בספק שמיני, דהיינו שעדיף אחרי ח' מאשר תוך ח', וא"כ למה חשב משה למולו כבר עתה?
ואולי חשש משה שלא יוכל למולו זמן רב, ובכה"ג כן עדיף למול תוך ח', וצריך ביאור עוד.
ומבואר שם במפרש [המיוחס לרש"י], שמתי שהגיע למלון היה זה היום השמיני. ולכאו' לפ"ז צ"ל דמ"מ היתה תביעה עליו מצד זריזין מקדימין, או שבשיהוי העסק במלון היה יכול לאחר ויגיע כבר היום התשיעי.
מכל מקום, המהר"ץ חיות שם מקשה, לפי שיטת המפרש, מהו שאמר משה רבינו "אמול ואצא - סכנה", הלא היה זה קודם היום השמיני ואינו זמן מילה כלל, ותירץ "צ"ל דרצה למהלו קודם הזמן מפני שחשש אולי כשיגיע הזמן לא יהיה לפניו מקום למול, ועין ביו"ד סי' רסב ס"א במהלו תוך ח' יצא ועיין ש"ך שם", עכ"ל.
והנה זה לא מסתבר שמשה חשש שאולי לא יוכל למולו לעולם, וכפי המשתמע הוא חשש שלא יוכל למול ביום השמיני, וא"כ צ"ע דהא מלבד מה שהש"ך שם סובר דמי שמל תוך ח' לא יצא, הרי גם להשו"ע שם דיצא, הרי השו"ע כותב שמי שנולד בין השמשות מלים אותו בספק תשיעי ולא בספק שמיני, דהיינו שעדיף אחרי ח' מאשר תוך ח', וא"כ למה חשב משה למולו כבר עתה?
ואולי חשש משה שלא יוכל למולו זמן רב, ובכה"ג כן עדיף למול תוך ח', וצריך ביאור עוד.