דף סג על מנת שאדבר עלייך לשלטון קדושין סג. - נדרים לג.

אוריאל

משתמש ותיק
בקדושין סג. מבואר דאם אמר לה על מנת שאדבר עלייך לשלטון ה"ז מקודשת אם יש בהנאה זו שוה פרוטה [אלא דלפי מי שסובר דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף בעינן שייתן לה לבסוף שו"פ, כמבואר שם בגמרא].

והנה בירושלמי [כתובות פי"ג ה"ב] מובא המחלוקת של חנן וחכמים אם מי שירד למדינת הים ובא אחר ופרנס את אשתו, דלחנן ה"ז הניח מעותיו על קרן הצבי ולחכמים ישבע ויטול, ומבואר שם בגמרא דאעפ"כ בפורע את חובו של אחר מודו חכמים דאי"צ לשלם לו לפורע, לפי שיכול לומר לו יכלתי לפייס את המלוה ולצאת ממנו בלא דמים [מה שלא שייך במפרנס אשת חבירו].

והנה בנדרים לג. מבואר במשנה שמותר למדיר הנאה לפרוע את חובו של המודר ממנו הנאה, ואיתא שם בגמרא דזה ע"כ אתיא כחנן, דאילו לחכמים כיון דסבירא להו דהמודר צריך לשלם לפורע מעיקר הדין [והוא מוחל לו], הרי נמצא שהוא נהנה ממנו, ואסור [ורבא אומר דאתיא נמי כרבנן ובכה"ג דהלוה שלא ע"מ ליפרע כיעו"ש].

וכתב שם הר"ן [בסוף הסוגיא] דע"כ גמרא דילן לא אתיא כהירושלמי, דלהירושלמי הא חכמים מודו בפורע את חובו לחנן דאין צריך להחזיר החוב כיון שאומר שיכל לפייס את המלוה, וא"כ יכלה המשנה להיות ג"כ כשיטתם.

ולכאורה צריך ביאור, הא עדיין איך תהיה המשנה כחכמים, הא נהי נמי דיכל להשתמט מהחוב ע"י שיפייס את המלוה, מ"מ זה שפרע חסך ממנו את הטרחה והיגיעה והצורך ללכת ולפייס את המלוה, והאם אין זו הנאה השווה פרוטה? והאם זה גרע מאדבר עלייך לשלטון? וא"כ אכתי אמאי לא חשיב הנאה שמהנה את חבירו המודר ממנו, ואמאי שרי לחכמים.

ובאמת גם אם נניח שהנאה זו אינה שוה פרוטה, כמדומני שמודר הנאה אסור גם בפחות משוה פרוטה, דגם זו הנאה היא, וצל"ע.
 

אלימלך

משתמש ותיק
זה ודאי נחשב שוה פרוטה, אביא את לשון האבני מילואים כח' ס"ק כד'
והריטב"א בחידושיו כתב ז"ל יש מפרשים שהיתה חייבת לאחרים ובא זה ופייס עלי' במעות או בדברי' והרויח לה זמן דשויא לה האי הרווחה פרוטה ואמר לה הרי את מקודשת בהנאה שעשיתי לך שנשתדלתי עם פלוני שהרויח לך זמן עכ"ל ע"ש.

ולענ"ד נראה כה"ג שמשתדל בדברים ה"ל כהאי דע"מ שאדבר עליך לשלטון דקי"ל ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף דאינה מקודשת עד שיתן לה פרוטה כדאי' פ' האומר (דף ס"ג) ובטור ושו"ע סי' ל"ח י"ג ע"ש.
ונראה לישב שהאיסור במודר הנאה זה רק כאשר הדרך לקחת שכר ואם אין הדרך כן אע"פ שהנאה זו שוה פרוטה ויותר שרי, ולפי"ז מותר למודר הנאה לדבר לשלטון כל שאין הדרך לגבות על כך שכר.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
@אלימלך יישר כח. האמת שהרי במשנה בנדרים בריש אין בין המודר מבואר באמת שיש חילוק בין מקום שנוטלים שכר או לא לגבי כלים ע"ש, ומשמע שלא מודדים את ההנאה לפי השווי שלה בעצמה, אלא לפי הדרך אם זה נחשב הנאה ששווה כסף או לא, כדבריך, וצל"ע עוד.
[לפי זה א"ש מה שכתבתי להקשות באשכול סמוך איך מותר למודר לתת למדיר מתנה, והלא יש לו הנאה ממה שהמדיר קיבל את החפץ, ולהנ"ל י"ל דעם אמנם שזהו הנאה, מ"מ כיון שאין דרך הנאה כזו לימכר ולהיות שווה ממון, לא נאסר בזה המודר הנאה. ומה שמודר הנאה אינו אסור בזה לכאו' צ"ל להנ"ל דהוא סברא בל' בני אדם שלא אוסרים אלא הנאה שיש לה שוויות מצד השוק ולא רק מה שמהווה הנאה גרידא [אף ששווה יותר מפרוטה], וצריך עיון וביקור.
 
חלק עליון תַחתִית