אכילת עראי חוץ לסוכה - חצי שיעור

נושאים שונים

דרומאי
משתמש ותיק
הודעות: 1344
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 369 פעמים
קיבל תודה: 227 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אכילת עראי חוץ לסוכה - חצי שיעור

שליחה על ידי דרומאי » 05 אוקטובר 2018, 02:27

נבשר כתב:
דרומאי כתב:
יוסי יעבץ כתב: הפשטות בטעם חצי שיעור היא שהחצי במהותו אסור בלי קשר לאכילת איסור של שיעור.
זה נגד גמרא מפורשת
הוא צודק אם הלימוד הוא מן הקרא, ולא מהסברא.
בפשוטו נדחה הטעם הזה ואסמכתא בעלמא הוא עי' שאג''א הל' חמץ ומצה.

ערכים:


נבשר
משתמש ותיק
הודעות: 1160
הצטרף: 28 אוגוסט 2018, 00:55
נתן תודה: 184 פעמים
קיבל תודה: 232 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אכילת עראי חוץ לסוכה - חצי שיעור

שליחה על ידי נבשר » 05 אוקטובר 2018, 03:33

לתועלת המעיינים והמתעניינים צירפתי כתובת קישור לשיעור של ר' אשר ויס על חצי שיעור, לא נראה לי שזה אותו שיעור ממש, עכ"פ מביא הרבה דעות לכאן ולכאן. שוה לראות ולהחכים.
https://tvunah.org/%D7%97%D7%A6%D7%99-% ... %A8%D7%94/


בני תורה
משתמש ותיק
הודעות: 246
הצטרף: 11 ספטמבר 2018, 20:43
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 102 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: אכילת עראי חוץ לסוכה - חצי שיעור

שליחה על ידי בני תורה » 05 אוקטובר 2018, 08:59

ללא שייכות לנושא המדובר בפרטות אך מענין לענין.
מה מקור הביטוי באידיש 'שטותים מיט לאקשען' [שטויות עם 'לאקשען' = איטריות]
אז זה הולך כך.
ידועים דברי התוס' בקידושין דף לח. בענין איסור חדש במצה, שהקשו למה עשה דמצה לא ידחה לאו דאכילת חדש.
הרבי ר' יונתן אייבשיץ בישיבתו הקשה דלכאורה אין זה בעידנא שהרי איסור חדש נוהג אף בחצי שיעור ועדיין לא קיים המצווה וא"כ לא שייך שעשה דוחה ל"ת יתיר לאכול המצה, כיון שמיד עובר על איסור חצי שיעור.
קם אחד התלמידים ואמר שלא שייך כאן איסור חצי שיעור שהרי איסור חצי שיעור הוא רק משום חזי לאיצטרופי וא"כ בנידון דידן הרי אם ישלים לשיעור שוב יהא בו עשה דוחה ל"ת וא"כ לעולם לא יצטרף לאיסור ואין בו איסור חצי שיעור.
על כך הגיב מיד גאון הגאונים זיע"א:
'שטותים, ער קען עסין דאס מיט לאקשען', בשפה המדוברת: שטויות, הוא יכול לאכול את זה עם איטריות...
דהיינו, נכון שאם ישלים את החדש באכילת מצה לא יעבור על איסור אבל אם ישלים את החצי שיעור עם 'לאקשען' של חדש ולא עם מצה שפיר יעבור על איסור וא"כ שייך בזה חזי לאיצטרופי ואסור לאכול חצי כזית מצה של חדש משום חזי לאיצטרופי. וכל מקום שיש אפשרות לצירוף עם איסור נאסר מדין חצי שיעור.
ודו"ק בכל זה לענין המדובר.


סבא
משתמש ותיק
הודעות: 1799
הצטרף: 19 דצמבר 2017, 14:40
נתן תודה: 512 פעמים
קיבל תודה: 696 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אכילת עראי חוץ לסוכה - חצי שיעור

שליחה על ידי סבא » 05 אוקטובר 2018, 09:24

הנה השיעור המלא של הרב וייס-

"דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו" (ז' כ"ג).

"גופא חצי שיעור רבי יוחנן אמר אסור מן התורה ריש לקיש אמר מותר מן התורה ר' יוחנן אמר אסור מן התורה כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל ריש לקיש אמר מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא" (יומא ע"ד ע"א).
הנה קי"ל להלכה כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מה"ת כמבואר ברמב"ם פ"א ממאכ"א הלכה י"ג ובשו"ע יו"ד סי' פ' סעיף ו' עי"ש.
ומצינו בדברי האחרונים שני דרכים יסודיות בגדר איסור זה ובביאור סברת חזי לאצטרופי.
א. מעין גזירה יש כאן דכיון דחצי שיעור חזי לאצטרופי ועל ידי אכילת חצי שיעור קרוב האדם לעבור בשיעור שלם אסרה תורה אף חצי שיעור כהרחקה שלא יבא לאכול שיעור שלם.
ב. לא סיבה יש בסברא זו דחזי לאצטרופי אלא סימן, דכיון דבשיעור שלם יש לאו וחטאת בהכרח דבכל משהו יש חפצא דאיסורא, דלא יתכן שחצי שיעור היתר גמור הוא ורק השלמת השיעור גוררת חטא ועון.

ונפ"מ בין שני דרכי ההבנה, אם בעינן אפשרות בפועל של השלמת השיעור דאם איסור זה סייג והרחקה הוא שלא יכשל בשיעור שלם אין איסור אלא כאשר יש אכן אפשרות מעשית להשלים את שיעור האיסור ולבא לידי איסור גמור, אבל אם אין בזה אלא מעין הכרח והוכחה דיש איסור בעצם אף במשהו ולא נאמרו השיעורים אלא לעונשין ולא לאיסורים, פשוט דחצי שיעור אסור מה"ת אף כשאין אפשרות מעשית להשלמת השיעור.
ודבר זה חידש הצל"ח (פסחים מ"ז ע"א), כדי ליישב את מה שכתב הרמב"ם (פ"א מחמץ ומצה ה"ז) "האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא הרי זה אסור מן התורה שנאמר לא יאכל ואעפ"כ אינו חייב כרת או קרבן אלא על כשיעור שהוא כזית" וכבר תמהו נושאי כליו על דבריו, למה לן לאסור משהו חמץ משום דכתיב "לא יאכל" תיפ"ל משום דחצי שיעור אסור מן התורה בכל מקום וקולמוסים רבים נשברו בביאור שיטתו, והצל"ח כתב דנפ"מ במי שאוכל חצי שיעור חמץ בסוף החג רגע לפני צאת הכוכבים דאפוקי יומא דשוב א"א לצרף לו השלמת השיעור ולא חזי לאצטרופי וממילא אין חצי שיעור אסור מה"ת אלא משום גזה"כ ד"לא יאכל" עי"ש.
הרי לן מדבריו שהבין דכאשר א"א לצרף בפועל שיעור שלם אין חצי שיעור אסור מה"ת, והגאון חזר על דבריו בנודע ביהודה תניינא או"ח סימן נ"ג, וכ"כ גם בשו"ת רעק"א סוס"י קנ"ד אך כתב שצ"ע לדינא, עי"ש. ובשו"ת רעק"א שם חידש לפי דרך זו עוד דהנשבע שלא יאכל ככר ונשרף הככר ולא נשאר ממנה אלא חצי שיעור אין הוא אסור מה"ת כיון דאין בעולם אלא חצי שיעור ולא שייך לצרפו לשיעור שלם, וכ"כ בשו"ת אבני מילואים סי' י"ד עי"ש.
וכך הבין גם השאג"א בסי' פ"א ובגבורת ארי ביומא שם שכתב ליישב מה שהקשו למה אין איסור ח"ש במעביר פחות מד' אמות ברה"ר, וכתב לפי המבואר בשבת ה' ע"ב "המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם להוציאם פטור לפי שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך" הרי דאין חיוב במוציא ובמעביר בשבת אא"כ חשב בשעת עקירה להוציא ולהעביר ד"א, וכיון שבשעת עקירה התכוון להעביר פחות מד"א שוב לא חזיא לאצטרופי עי"ש, הרי שגם הוא נקט דבעינן אפשרות לצירוף בפועל. הרי לן רבים מעמודי עולם שהלכו בדרך זו.
ופשוט שאין מקום לחידושים אלה אא"כ נניח שצריך שיהיה ראוי לצירוף בפועל ונפרש גדר חזי לאצטרופי כעין גזירה והרחקה, אבל אם אין סברא זו אלא סימן ושורש הסברא דע"כ אין שיעור האיסור נוגע אלא לעונשין אבל איסור בהכרח יש בכל שהוא דאי אפשר שהיתר גמור ייהפך לאיסור ע"י השלמת כמות, פשוט דיש איסור בכל ענין ואף כשא"א בפועל להשלים שיעורו.
ב

ונמצא דלהבנת האחרונים הנ"ל דסייג יש כאן יש קולא בדין ח"ש כשא"א לצרפו, אך יש בזה עוד נפ"מ להלכה ונמצא קולו חומרו.
דהנה יש לעיין בגדר חצי שיעור, האם הלכה זו ניתנה רק בשיעור ממש כגון חצי זית במאכ"א חצי רביעית בשתיה וכדו', או אף בכל מעשה שהמשך עשייתו יש בו איסור גמור נאמר שתחילת עשייתו אסור מה"ת.
ורבים מן האחרונים אכן דנו לאסור כה"ג מה"ת מדין חצי שיעור שאסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי, ונפרט.
א. במחצית השקל סי' שט"ז סקי"ז כתב דהשולה דג מן הים אף לפני שיבש בו כסלע ונתחייב משום נטילת נשמה, כבר עבר באיסור מה"ת מדין חצי שיעור שאסור מה"ת.(ויש לתמוה לדבריו אטו הסותם פי חברו או המטבילו במים עובר בחצ"ש דאיסור רציחה).
ב. החתם סופר בהגהות לאו"ח סי' תק"ז כתב דאף דאין חיוב במאכלות אסורות אלא בבליעה, בשעת הלעיסה יש כבר איסור תורה משום חצי שיעור שאסור מה"ת.
ג. בנשמת אדם הלכות שבת כלל כ"א סעיף ג' כתב דבתחילת חיתוך הצפרנים יש כבר איסור תורה כדין חצי שיעור אף שהם עדיין מחוברים לגוף ולא גזז כלל.
ד. הפרי מגדים בספרו ראש יוסף למסכת שבת (נ"ח ע"ב) כתב לחדש דהמבשל מים ועדיין לא הגיעו לשיעור יד סולדת בו מ"מ אסור מה"ת משום חצי שיעור, וכ"כ בשו"ת בית יצחק יו"ד סי' פ"ב אות ב', וכ"כ החזו"א או"ח סי' נ' בדרך אפשר עי"ש.
ה. בעזר מקודש אהע"ז סוס"י כ' חידש דאף לשיטת הרמב"ן דאין קריבה בערוה אסורה מה"ת, מ"מ יש בה איסור תורה מצד חצי שיעור כיון שבאופן טבעי עתיד הקירבה להביא לידי ביאה, והרי זה חזי לאצטרופי.
והצד השוה שבדבריהם שכולם כאחד פירשו סברת חזיא לאצטרופי בדרך סייג וגזירה וחידשו דכל מעשה שהמשכו הטבעי או ההרגלי יבוא לידי איסור גמור יש בו דין חצי שיעור שאסור מה"ת.

אך רבים מן האחרונים נקטו כדרך השניה בסברת חזי לאצטרופי, דכל גדר שיעור בהכרח נאמר רק לענין עונשין אבל בהכרח יש איסור בכל משהו דאי אפשר שהיתר יהיה לאיסור ע"י תוספת כמותו, כ"כ באמרי בינה הלכות בשר בחלב סי' ב', הגר"מ בנעט במגן אבות (ע"ד ע"א), יד המלך חמץ ומצה פ"א ה"ו, הגרמ"ש במשך חכמה פרשת צו, וזכורני שהגרי"ש נטנזון ביד שאול הלכות שבועות יו"ד סי' רכ"ב כתב כן בשם הרשב"א (אך ברור שאין זה אלא טעות דפוס או פליטת קולמוס כי אין זכר לדברים בדברי הרשב"א בשום מקום).

אמנם באמת יש מקום לטעון דאף אם נפרש סברת חזיא לאצטרופי כסייג והרחקה, אעפ"כ י"ל דיש איסור תורה אף כשא"א לצרף בפועל, דאפשר דאין האיסור משום חשש שישלם את השיעור במקרה זה שלפנינו אלא שלא ירגיל את עצמו באיסור פחות מכשיעור וברבות הימים יבא לידי איסור שיעור שלם, וכך פירש הפרי מגדים בפתיחה להלכות בשר וחלב ובסי' ס"ה מש"ז סק"ד, ולכן דברי האחרונים דכל שא"א לצרף בפועל אין בו איסור תורה דברי חידוש הם.

ג
ועוד נראה דכל עיקר ההנחה דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי, במחלוקת הראשונים היא שנויה דהנה התוס' ביומא שם הקשו דכיון דגזה"כ הוא דילפינן מ"כל חלב" למ"ל סברא דחזיא לאצטרופי, ותירצו דאי לאו סברא זו הוי מוקמינן קרא לרבות כוי ולא לרבות חצי שיעור עי"ש, הרי דלשיטתם אין חזיא לאצטרופי אלא סברא לדרוש איסור זה מקרא אבל לאחר שדרשו איסורו מקרא שוב מסתבר דאיסור כללי יש כאן לכל חצי שיעור, אבל הר"ן שם כתב דלולי סברת חזי לאצטרופי לא היינו אוסרים ח"ש אלא באיסור חלב בלבד שבו מצינו גזה"כ, ואף בדבריו נראה לכאורה כנ"ל דלאחר שהרחיבו איסור זה על כל איסורי תורה שוב אסור אף בלא חזיא לאיצטרופי, אך מאידך אפשר דלשיטתו מסתבר טפי שזה סיבת האיסור משום דחזי לאצטרופי מסתבר דה"ה בכל מאכ"א דחזיא לאצטרופי ח"ש אסור מה"ת, הרי לן שיטתו דאכן סברת חזיא לאצטרופי הוא טעם לאסור ח"ש.

ד
ועוד כתבו המפלפלים בסברת ר' יוחנן דבחצי שיעור גופא חזי לאצטרופי לשיעור שלם ור' יוחנן לשיטתו דנקט בחולין ק"ג ע"ב דאכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב דהנאת גרונו אסרה תורה, ונמצא דבחצי שיעור סגי להגיע לשיעור שלם אם יקיאו ויחזור ויאכלנו, ור"ל לטעמיה דס"ל בחולין שם דפטור בכה"ג דהנאת מעיו אסרה תורה ולכן לא חזיא לאצטרופי ולכן ח"ש אין בו איסור תורה, כ"כ הגרמ"ד פלאצקי בספר חמדת ישראל קונטרס נר מצוה (עמוד 88) וכ"כ המרחשת ח"א סי' נ"ב וכמדומני שכ"כ גם המהר"ץ חיות באחד מספריו, אך פשוט דאף שהדברים נחמדים דברי פלפול הם שאין בהם צורך והכרח אלא להגדיל תורה ולהאדירה.

ה
ולאחר שהארכנו בדרכי ההבנה השונים שכתבו האחרונים, נראה לכאורה מדברי הראשונים הבנה יסודית נוספת בגדר איסור חצי שיעור.
דהנה מצינו בדברי הרמב"ם בכמ"ק שהרחיב גדר זה, ונבאר.
כתב הרמב"ם בפ"ג ממאכ"א ה"ו "אע"פ שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מן התורה אין לוקין עליהם שנאמר מבשרם לא תאכלו על הבשר הוא לוקה ואינו לוקה על הביצה ועל החלב והרי האוכל אותן כאוכל חצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות".
ועוד כתב הרמב"ם בפ"ז ממאכ"א הט"ז "יראה לי שכל אלו החוטין והקרומות איסורן מדברי סופרים ואם תאמר שהם אסורין מן התורה בכלל כל חלב וכל דם אין לוקין עליהם אלא מכת מרדות ויהיו כחצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו".
ויש מן האחרונים שהוציאו מדברי הרמב"ם גדר כללי דיש חצי שיעור באיכות, עיין בחי' החת"ס סוגיות סי' מ"ג שהטביע מטבע זה דיש חצי שיעור באיכות מתוך דברי הרמב"ם הנ"ל. וע"ע בחי' חת"ס ביצה י"ז ע"א דריבוי בשיעורים הוי כעין חצי שיעור באיכות וגם שם ביסס את דבריו על דברי הרמב"ם הנ"ל.ועיין שו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' קנ"ה) שכתב דהריגת עובר הוי כחצי שיעור לגבי איסור רציחה דיש ח"ש באיכות (ועיין מנחת אשר שמות סי' ב'), ובספר שיח השדה שער הכללים כלל י"א בהג"ה האריך מאד ביסוד זה דחצי שיעור באיכות.
ולעומתו מצינו באחיעזר ח"ג סי' ל"א אות ב' שכתב שלא ידע כלל מה זה חצי שיעור באיכות, ובאמת אין דין חצי שיעור אלא בשיעור כמותי בלבד, וכתב לפרש שאין כונת הרמב"ם כלל לדמיון מהותי בין הני איסורים לחצי שיעור אלא דכשם שמצינו בחצי שיעור איסור תורה ללא מלקות כמו"כ בהני אף דאסורים מה"ת אין בהם מלקות עי"ש.
ולענ"ד רחוק לומר כן בדברי הרמב"ם הלא כל רבותינו הקדמונים למדונו לדקדק בלשון הרמב"ם המזוקקת שבעתיים ולדרוש בלשונו חסירות ויתירות, ורחוק לומר שאין כונתו אלא לדמיון בעלמא ולא לקשר מהותי בין הדינים ואף אם בהא דפ"ז יש לטעון דכיון דילפינן איסורן מכל חלב דינם כדין חצי שיעור, בהא דפ"ג למה דימה איסורן לאיסור חצי שיעור אם לא שיש מושג חצי שיעור באיכות. אמנם בדברי המ"מ שם מבואר דהדמיון לח"ש הוי משום שאין לוקין על הריבוי אלא על מה דכתיב להדיא ומשמע שהבין שאין כאן דמיון במהות, אך החזו"א ביו"ד סי' י"ב אות ג' כתב "דכל שאינו בשר גמור אסור אבל מקלש קליש איסורו וכי היכי דפחות מכזית אין בו שיעור ה"נ בלית ליה איכות הראוי לית ביה שיעורא" הרי שגם הוא חידש בשיטת הרמב"ם גדר ח"ש באיכות. (וכבר הבאתי את מש"כ הרדב"ז בשו"ת אלף תע"ז ובסי' אלף ת"ד דאין מוסמך כהמ"מ לפרש את דברי הרמב"ם ובסי' אלף רמ"ה כתב שדקדק יותר מן הטור בדברי הרמב"ם עי"ש).
ובאמת מצינו לעוד מגדולי האחרונים שחידשו מדעתם מעין גדר חצי שיעור באיכות, עיין בפלתי בבית הספק בסי' ק"י בתחילתו שתמה איך למדו חז"ל מכל חלב לאסור חלב הכוי ואיסור חצי שיעור הלא שני דינים הם ואיך למדום מפסוק אחד, ותירץ דכיון דכוי הוא הנולד מצבי הבא על התיש הוי כחצי חיה וחצי בהמה וממילא הוי כחצי שיעור דחצי חלבו כחלב בהמה שאסורה וחציו כחלב חיה שמותרת, ופשוט דאין זה חצי שיעור ממש דאין חצי זית חלבו דחיה וחציו דבהמה אלא כולו מורכב מחיה ובהמה, אלא כעין חצי שיעור באיכות ודו"ק בזה.
ועיין בשו"ת חכם צבי סי' פ"ב בשנים שעשו שאסור מה"ת כעין חצי שיעור. וע"ע בבית מאיר או"ח סימן תרל"ו דסותר שלא ע"מ לבנות בשבת שאינו חייב מ"מ אסור מה"ת כדין חצי שיעור, (אך לכאורה אין פשר לדבריו דמה דמיון בין זה לזה, ואף ח"ש באיכות לכאורה אין כאן וצ"ע.
וכבר מצינו כעי"ז בדברי הקדמונים, עיין בקרית ספר הלכות נדרים פי"א שכתב דנדר ארוסה שהופר ע"י הארוס ולא ע"י האב או להיפך אע"ג דמקלש קליש מ"מ אסור מה"ת כמו חצי שיעור.
אך העולה על כולם דברי הרמב"ן בספר המצוות ל"ת שנ"ג שחלק על הרמב"ם שכתב דקריבה בעריות הוי לאו ונמנה במנין התרי"ג והרמב"ן כתב דאינו אסור אלא מדרבנן "כי אצלם זה האיסור מדרבנן או יהיה מן התורה דכל דמתהני מאיסורא אסורה כענין חצי שיעור" ומדבריו למדנו לא רק גדר חצי שיעור באיכות אלא גם ביאור הדברים "דכל דמתהני מאיסורא אסור" (ומלשון זה ברור דאין כונתו למה שכתב בעזר מקודש (הובא לעיל אות ב') דקריבה אסור משום דמתוך קריבה יבוא לידי ביאה, אלא משום הנאת הקריבה וז"פ).
ונראה ביאור דבריו דלעולם הוי עצם החטא במהותו וענינו, ופרטי המעשה ניתנו לענין עונש בלבד וזה גדר איסור חצי שיעור, דהשיעור לא ניתן אלא לענין עונש אבל כיון שיש בו הנאת אכילה אסור מה"ת במאכ"א, וכך לענין איסורי ביאה וכיון דבקריבה יש מעין הנאת ביאה יש בו איסור תורה אף שאין כאן מעשה ביאה, דגדר איסו"ב כגדר מאכ"א ובשניהם הוי מהות האיסור בהנאה ולא במעשה, וכמו שמצינו לגבי מתעסק בחלבים ועריות דחייב שכן נהנה, וזה גם כונתם באמרם (קידושין מ"ג) "מודה שמאי הזקן באומר לחבירו צא אכול את החלב בעול על הערוה דחייב שלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב", וכל שיש בו ממהות החטא יש בו איסור מה"ת אף שלא נשלמו תנאי החיוב, וזה יסוד חדש והבנה מחודשת בדין חצי שיעור אסור מה"ת, ודו"ק בו.
והדברים מחודשים דמתוך דברי הרמב"ם במאכלות אסורות אפשר דאין הדברים אמורים אלא כשיש חסר באיכות החפצא כקרומיות של דם וכביצי טמאים שיש בהם מעשה אכילה אלא שאין כאן דם גמור ובשר גמור כנ"ל אבל כשיש חסר באיכות המעשה כגון בקריבה בעריות אין הכרח שיש דין ח"ש ואף הרמב"ן לא כתב כן אלא בדרך ספק, ולכאורה נראה דטעימה ללא בליעה הוי כמו קריבה בערוה, ודו"ק כי קצרתי מאד, במקום שאמרו להאריך, ועוד חזון למועד.
ועיין עוד מה שנתבאר בענין חצי שיעור בממונות לעיל בסימן ו' ומה שנתבאר בענין חצי שיעור במלאכת שבת במנחת אשר לשמות סי' נ"ט ובמנחת אשר עמ"ס שבת סי' ס"ז. ועיין עוד מה שכתבתי במנחת אשר לבראשית סימן מ"ז בשיטת החכם צבי סימן פ"ו דח"ש אסור מה"ת אחשביה ונפלאתי בדבריו דאף דמצינו גדר אחשביה להחשיב את מה שאיננו חשוב לא מצינו בדברי הראשונים דשיטת ר' יוחנן דח"ש אסור מה"ת משום אחשביה הוא עי"ש.


סבא
משתמש ותיק
הודעות: 1799
הצטרף: 19 דצמבר 2017, 14:40
נתן תודה: 512 פעמים
קיבל תודה: 696 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אכילת עראי חוץ לסוכה - חצי שיעור

שליחה על ידי סבא » 05 אוקטובר 2018, 09:51

עכשיו מצאתי שגם באלף למטה בסימן תרכ"ה סעיף נ"ב כתב סברא של האדר"ת, שפחות משיעור אינו רק חצי שיעור, אלא דהוי עליו שם "עראי", ושני "עראי" לא נעשה קבע.
אלף למטה.jpg
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


פותח הנושא
אוריאל
משתמש ותיק
הודעות: 1266
הצטרף: 26 יוני 2017, 22:51
נתן תודה: 601 פעמים
קיבל תודה: 420 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אכילת עראי חוץ לסוכה - חצי שיעור

שליחה על ידי אוריאל » 05 אוקטובר 2018, 11:43

@סבא יישר כח!


יוסי יעבץ
משתמש ותיק
הודעות: 206
הצטרף: 23 ספטמבר 2018, 03:16
נתן תודה: 211 פעמים
קיבל תודה: 79 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: אכילת עראי חוץ לסוכה - חצי שיעור

שליחה על ידי יוסי יעבץ » 06 אוקטובר 2018, 20:01

יוסי יעבץ כתב:
דרומאי כתב: זה נגד גמרא מפורשת
כפי שכתבתי כבר זו טעות לכתוב נגד גמרא מפורשת
הרי כל האחרונים שכתבו הגדרות ודאי לך שהם לא טעו
וההבנה בכל ההגדרות שהעלו היא אחת
שהחזי לאצטרופי הוא לא סיבת הענין
אלא סימן וכמו שהצפנת פענח מגדיר
את זה כרעל ועוד הגדרות.
הגר"מ בנעט רבו של החת"ס יד המלך בנו של הנודע ביהודה לא שכחו גמרא מפורשת..

מתוך השיעור המלא של הרב וייס-
לא סיבה יש בסברא זו דחזי לאצטרופי אלא סימן, דכיון דבשיעור שלם יש לאו וחטאת בהכרח דבכל משהו יש חפצא דאיסורא, דלא יתכן שחצי שיעור היתר גמור הוא ורק השלמת השיעור גוררת חטא ועון.
כך רבים מן האחרונים נקטו כדרך השניה בסברת חזי לאצטרופי, דכל גדר שיעור בהכרח נאמר רק לענין עונשין אבל בהכרח יש איסור בכל משהו דאי אפשר שהיתר יהיה לאיסור ע"י תוספת כמותו, כ"כ באמרי בינה הלכות בשר בחלב סי' ב', הגר"מ בנעט במגן אבות (ע"ד ע"א), יד המלך חמץ ומצה פ"א ה"ו, הגרמ"ש במשך חכמה פרשת צו, וזכורני שהגרי"ש נטנזון ביד שאול הלכות שבועות יו"ד סי' רכ"ב כתב כן בשם הרשב"א וכו.


כדאי להוסיף גם את ר' יוסף ענגיל הצפנת פענח בית האוצר ור' אלחנן וסרמן שמעלה צד כזה.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 3 אורחים