מאיזה גיל אסור לגעת באחיינית?

[לישועתך קויתי השם]

כאן כתב מגיל 3
האם יש דעות אחרות בעניין?
נראה שהעולם מיקל גם אחרי גיל 3 (אולי אני טועה)

[יהודה יעקבזון]

זה הכלל: אל תגעו במשיכי..

[בחינת חכמה]

בשביל מה צריך לגעת באחיינית אחר גיל זה?

[לישועתך קויתי השם]

בשביל מה צריך לגעת באחיינית אחר גיל זה?

לרדת איתה לגינה
לא חסר סיבות
 

[כמו שחל]

לכאו' אין הבדל בין אחיינית לילדה אחרת
ומסתמא יש מקילים עד גיל 6 (ואולי גם עד כדי שיהיו שדים נכונו ושערך צמח)

[מגנא ומצלא]

למה שיהיה הבדל בין אחיינית לילדה אחרת מבחינה הלכתית?
"אז תקרא וה' יענה זה הנושא את בת אחותו"

[מביט]

ידוא שיטת החזו"א שגיל שלוש ל"ד אלא תלוי בהרהור אי נראת קטנה.

[דברי יושר]

אין איסור לגעת אלא בנגיעה של חיבה,
ולכן כל עוד שלא מורגשת חיבה אין סיבה לא לגעת לא באחיינית ולא בכל ילדה אחרת.

מאיזה גיל ישנה חיבה? הכל לפי המקום והזמן.

[קל וחומר של שטות]

אין איסור לגעת אלא בנגיעה של חיבה,
ולכן כל עוד שלא מורגשת חיבה אין סיבה לא לגעת לא באחיינית ולא בכל ילדה אחרת.

מאיזה גיל ישנה חיבה? הכל לפי המקום והזמן.

כך אותי בביתי חינכו שכל נגיעה טבעית, איך צורך למנוע. (כמובן, בילדה קטנה)
אין לי אחיות, אבל אימי אמרה לי לי שהיא כך חונכה גם בגבולות שבין אח לאחות. נגיעה לא טבעית-יש להימנע. נגיעה טבעית, גם אם זה חיבוק או נשיקה (אם זה טבעי ורגילות, מה שלא קורה, במיוחד לא במחנינו, מחנה הליטאים האנטיפתים :))
ועל כן כאשר בת דודתי בת החמש נתלית עלי כדי שאעיף אותה באוויר, אני לא דוחה אותה מעל פני ו"זורם עם הסיטואציה."

[משה בער]

כל זמן שאינה נדה יש איסור בנגיעה של חיבה גם כשאינו מכוון לתאווה ?

[ישתבח שמו לעד]

כאן כתב מגיל 3
האם יש דעות אחרות בעניין?
נראה שהעולם מיקל גם אחרי גיל 3 (אולי אני טועה)

וכן שמעתי מהגאון הרב יעקב יוסף זצ"ל
 

[לישועתך קויתי השם]

כאן הביא מהראש"ל שליט"א שהכל תלוי לפי העניין

וזה הלשון שם: מבואר בדברי מרן הראש"ל שליט"א בספרו ילקוט יוסף פסח ח"ג (עמ' שע, וע"ע לעיל מיניה מעמוד שסא והלאה), ע"פ דברי מרן רבנו הגדול זיע"א בשו"ת יביע אומר ח"ו (חאו"ח סי' יד), שלגבי איסור נגיעה של חיבה בקטנה, שלא אסרוהו חכמים אלא משום הרהור וטרדא, ולא משום ערוה, לכן לפעמים האיסור הוא מגיל שלוש, ופעמים יותר מגיל שלוש, כפי התפתחות הקטנה, שלא אסרו בקטנה כל שאין דעת בני אדם עליהן מחמת קטנותן, ואין כאן שיעור בשנים אלא לפי קטנות גופן, ע"ש. והיינו כל שגוף הקטנה מתחיל לקבל צורה של נערה באופן שגורם שיתכן שדעתם של בני אדם תהיה עליה (אם לא ישמרו אותה בצניעות כמובן), צריך להימנע מקרבה של חיבה כלפיה, מדרבנן על כל פנים. ובשעה שמגיעה לסימני נערות, שכבר נעשית גדולה בהתפתחות גופה, או שהביאה שערות, והיינו בערך בגיל 12 שנים, האיסור הוא מן התורה.

[יאיר]

רמב"ם:

"המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו."

[דיין]

רמב"ם:

"המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו."

קטנה היינו פחותה מי"ב שנים ויום אחד

[סאדיגורא]

הרעיון בגיל 3 הוא שמאז היא ראויה לביאה, וזה אומדנא של התורה. כמובן שבזמנה היו מתחתנים בגיל 13...
אם הרגילות היא אחרת, ואין לאדם נורמטיבי (לא מדבר על חולי נפש ממינים שונים...) שום תאוה עד לגיל 5-7 תלוי בילדה - הרי שאין חשש שיבוא לחימום ביאה ואין בזה שום בעיה.
כל זה שייך בלתת יד בכביש וכו'.
לגבי להושיב עליו או לישן במקרה שהיא מפחדת לישון לבד ואין מישהו אחד, לכאו' אין הבדל בין אחות לאחיינית, משום שיכול לגרום לחימום, ואסור.

[אברכצ'יק]

לכאו' אין הבדל בין אחות לאחיינית, משום שיכול לגרום

רמב"ם:

"המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל

יש הבדל, וזה מותר וזה אסור [בראויה לביאה.]

[דבש לפי]

רמב"ם:

"המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו."

זה נוגע לדודה קטנה (ולגביה יש להחמיר יותר מאחות קטנה, שהרי לגבי אחות כתב הרמב"ם "אחותו הגדולה"), מה זה קשור לאחיינית קטנה?

[ברוךווייס]

רמב"ם:

"המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו."

כשהיא ערווה

כך כתוב ברמבם

ואם היא לא ערווה אז לא גם אם היא גדולה רק שהיום כל הגדולות אצלנו הם נידות בכל מקרה כך שזה לא משנה

[מ אלישע]

רמב"ם:

"המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו."

כשהיא ערווה

כך כתוב ברמבם

ואם היא לא ערווה אז לא גם אם היא גדולה רק שהיום כל הגדולות אצלנו הם נידות בכל מקרה כך שזה לא משנה

לצערי ,כשלמדתי יבמות לא זכרתי שסוגיה של שניות היא למעשה אצלי משום הלכה זו.
 

[שמואל092]

כל זמן שאינה נדה יש איסור בנגיעה של חיבה גם כשאינו מכוון לתאווה ?

כל קטנה היא ספק נדה
היות שיש מיעוט המצוי שרואות מיד לאחר הלידה 
(המקור-אחות בחדר תינוקות)
 

[גחלי אש]

גם באתר 'דין' מביאים מגיל שלש ,בהחלט הפתיע אותי.

[אבי חי]

היות שיש מיעוט המצוי שרואות מיד לאחר הלידה 
(המקור-אחות בחדר תינוקות)

עוד מקור - ריש פרק בנות כותים.
ועיין שם דמשום הכי לרבנן דלא חיישי למיעוטא אזלינן בתר רובא וטהורות.

[נחמן הלוי]

רבותיי, הואיל וראיתי שנכשלים בזה ראוי לחלק ולחדד.
אני מכיר סיפור ממשפחה מסוימת על אחד האחים בבית שהיה מאוד אוהב את האחייניות בתור דוד ומשחק אתם ומחבק ומנשק, והוא לא ידע להשים לעצמו גבולות וזה הגיע למקומות ממש גבוליים שכבר גערו עליו והעירו לו מספר חתנים.
תראו את הציטוט של הרב יצחק יוסף שנראה שהוא לשון האחרונים או ראשונים (אינני יודע):
"ופעמים יותר מגיל שלוש, כפי התפתחות הקטנה, שלא אסרו בקטנה כל שאין דעת בני אדם עליהן מחמת קטנותן, ואין כאן שיעור בשנים אלא לפי קטנות גופן".

כלומר הגדר הוא האם יש בנגיעה תאווה, ולדעתי נגיעה הרחוקה מתאווה היא בוודאי רק כשהתינוקת ממש קטנה, אבל מה אם היא קצת גדלה והיא חמודה? הגבולות מאוד מטושטשים ובנקל קל לעבור עליהם.
בפרט בדורנו שאנשים שרויים בתאוות והפריצות מרימה ראש בכל פינה. לכן יש להיזהר ולראות את התמונה בכללותה, ולגדור גדרים. למקרים בהם יש חיבה להמנע מזה ולמנוע מזה.
אמת שאצל אנשים בריאים בנפש, יש בזה גבול יותר ברור, אלא שכיום רבו החולים בנפש.

[עץ פרי]

כל קטנה היא ספק נדה
היות שיש מיעוט המצוי שרואות מיד לאחר הלידה 
(המקור-אחות בחדר תינוקות)

בכמה נחשב מיעוט המצוי??
דבר זה הוא מחלוקת הפוסקים
ולמיטב ידיעתי בעניין שכיחות בתינוקות
מדובר באחוז נמוך שלרוה"פ אינו ספק.
כך גם מבואר בפוסקים בכמה מקומות
שרק גדולות מי"ב בחשש נידה
ואולי בשתנו הטבעים בנושא זה
ויתכן הדבר עקב תרופות והורמונים.

[עץ פרי]

רבותיי, הואיל וראיתי שנכשלים בזה ראוי לחלק ולחדד.
אני מכיר סיפור ממשפחה מסוימת על אחד האחים בבית שהיה מאוד אוהב את האחייניות בתור דוד ומשחק אתם ומחבק ומנשק, והוא לא ידע להשים לעצמו גבולות וזה הגיע למקומות ממש גבוליים שכבר גערו עליו והעירו לו מספר חתנים.
תראו את הציטוט של הרב יצחק יוסף שנראה שהוא לשון האחרונים או ראשונים (אינני יודע):
"ופעמים יותר מגיל שלוש, כפי התפתחות הקטנה, שלא אסרו בקטנה כל שאין דעת בני אדם עליהן מחמת קטנותן, ואין כאן שיעור בשנים אלא לפי קטנות גופן".

כלומר הגדר הוא האם יש בנגיעה תאווה, ולדעתי נגיעה הרחוקה מתאווה היא בוודאי רק כשהתינוקת ממש קטנה, אבל מה אם היא קצת גדלה והיא חמודה? הגבולות מאוד מטושטשים ובנקל קל לעבור עליהם.
בפרט בדורנו שאנשים שרויים בתאוות והפריצות מרימה ראש בכל פינה. לכן יש להיזהר ולראות את התמונה בכללותה, ולגדור גדרים. למקרים בהם יש חיבה להמנע מזה ולמנוע מזה.
אמת שאצל אנשים בריאים בנפש, יש בזה גבול יותר ברור, אלא שכיום רבו החולים בנפש.

היו מקרים בעולם שהוכיחו שלטירוף אין גבול
אבל אצל אדם מן היישוב לא בגיל זה ולא קרוב אליו
ואמת שהיודע בעצמו שהוא סובל מהפרעה כלשהי
אף מתחת גיל שלוש יהיה אסור לו לכולי עלמא.
כיום לא רבו החולים בנפשם יותר מבימים עברו
רק שכיום יש יותר מודעות לסוגיות אלו, וטוב שכך.
 

[אבי חי]

כל קטנה היא ספק נדה
היות שיש מיעוט המצוי שרואות מיד לאחר הלידה 
(המקור-אחות בחדר תינוקות)

בכמה נחשב מיעוט המצוי??
דבר זה הוא מחלוקת הפוסקים
ולמיטב ידיעתי בעניין שכיחות בתינוקות
מדובר באחוז נמוך שלרוה"פ אינו ספק.
כך גם מבואר בפוסקים בכמה מקומות
שרק גדולות מי"ב בחשש נידה
ואולי בשתנו הטבעים בנושא זה
ויתכן הדבר עקב תרופות והורמונים.

 

היות שיש מיעוט המצוי שרואות מיד לאחר הלידה 
(המקור-אחות בחדר תינוקות)

עוד מקור - ריש פרק בנות כותים.
ועיין שם דמשום הכי לרבנן דלא חיישי למיעוטא אזלינן בתר רובא וטהורות.

האם נשתנו הטבעים בזה - לא יודע, ולא שמעתי מה שיגרום לחשוב כן.
(אמנם מפשטות הגמ' משמע שמצינו רואות אפילו מיד אחר לידתן וכ"ש לאחמ"כ, ואילו התופעה המצויה כיום היא עד גיל חודש. ואין בזה נ"מ)

[נחמן הלוי]

רבותיי, הואיל וראיתי שנכשלים בזה ראוי לחלק ולחדד.
אני מכיר סיפור ממשפחה מסוימת על אחד האחים בבית שהיה מאוד אוהב את האחייניות בתור דוד ומשחק אתם ומחבק ומנשק, והוא לא ידע להשים לעצמו גבולות וזה הגיע למקומות ממש גבוליים שכבר גערו עליו והעירו לו מספר חתנים.
תראו את הציטוט של הרב יצחק יוסף שנראה שהוא לשון האחרונים או ראשונים (אינני יודע):
"ופעמים יותר מגיל שלוש, כפי התפתחות הקטנה, שלא אסרו בקטנה כל שאין דעת בני אדם עליהן מחמת קטנותן, ואין כאן שיעור בשנים אלא לפי קטנות גופן".

כלומר הגדר הוא האם יש בנגיעה תאווה, ולדעתי נגיעה הרחוקה מתאווה היא בוודאי רק כשהתינוקת ממש קטנה, אבל מה אם היא קצת גדלה והיא חמודה? הגבולות מאוד מטושטשים ובנקל קל לעבור עליהם.
בפרט בדורנו שאנשים שרויים בתאוות והפריצות מרימה ראש בכל פינה. לכן יש להיזהר ולראות את התמונה בכללותה, ולגדור גדרים. למקרים בהם יש חיבה להמנע מזה ולמנוע מזה.
אמת שאצל אנשים בריאים בנפש, יש בזה גבול יותר ברור, אלא שכיום רבו החולים בנפש.

היו מקרים בעולם שהוכיחו שלטירוף אין גבול
אבל אצל אדם מן היישוב לא בגיל זה ולא קרוב אליו
ואמת שהיודע בעצמו שהוא סובל מהפרעה כלשהי
אף מתחת גיל שלוש יהיה אסור לו לכולי עלמא.
כיום לא רבו החולים בנפשם יותר מבימים עברו
רק שכיום יש יותר מודעות לסוגיות אלו, וטוב שכך.

לא כיום יכול להיות נתק כזה הזוי, שמצד אחד יהיו אנשים בריאים בדעת שכלל לא יעלו על דעתם אופציות כאלו ולא יחשדו באיש, ומצד שני אנשים עם בעיות קשות ומסוכנות.
ולגבי דורות עברו, בדורות עברו לא הייתה מודעות משני הצדדים, כלומר גם האלה הבעייתיים לא היו מודעים למציאות הזו, וממילא לא חשבו על זה כלל.
 

[משה בער]

כל זמן שאינה נדה יש איסור בנגיעה של חיבה גם כשאינו מכוון לתאווה ?

כל קטנה היא ספק נדה
היות שיש מיעוט המצוי שרואות מיד לאחר הלידה 
(המקור-אחות בחדר תינוקות)

כיון שלא ניתן לבדוק את זה יש לסמוך על רוב
 

[עץ פרי]

ולגבי דורות עברו, בדורות עברו לא הייתה מודעות משני הצדדים, כלומר גם האלה הבעייתיים לא היו מודעים למציאות הזו, וממילא לא חשבו על זה כלל.

בדורות עברו בעבר רחוק אין לנו יכולת לדעת
אולי טיפלו בדרך זו או אחרת בבעיה, אולי לא
בדורות קרובים אלינו אנו יודעים טוב מה היה
השטיח היה מספיק גדול לטאטא תחתיו הכל.

[משה בער]

רבותיי, הואיל וראיתי שנכשלים בזה ראוי לחלק ולחדד.
אני מכיר סיפור ממשפחה מסוימת על אחד האחים בבית שהיה מאוד אוהב את האחייניות בתור דוד ומשחק אתם ומחבק ומנשק, והוא לא ידע להשים לעצמו גבולות וזה הגיע למקומות ממש גבוליים שכבר גערו עליו והעירו לו מספר חתנים.
תראו את הציטוט של הרב יצחק יוסף שנראה שהוא לשון האחרונים או ראשונים (אינני יודע):
"ופעמים יותר מגיל שלוש, כפי התפתחות הקטנה, שלא אסרו בקטנה כל שאין דעת בני אדם עליהן מחמת קטנותן, ואין כאן שיעור בשנים אלא לפי קטנות גופן".

כלומר הגדר הוא האם יש בנגיעה תאווה, ולדעתי נגיעה הרחוקה מתאווה היא בוודאי רק כשהתינוקת ממש קטנה, אבל מה אם היא קצת גדלה והיא חמודה? הגבולות מאוד מטושטשים ובנקל קל לעבור עליהם.
בפרט בדורנו שאנשים שרויים בתאוות והפריצות מרימה ראש בכל פינה. לכן יש להיזהר ולראות את התמונה בכללותה, ולגדור גדרים. למקרים בהם יש חיבה להמנע מזה ולמנוע מזה.
אמת שאצל אנשים בריאים בנפש, יש בזה גבול יותר ברור, אלא שכיום רבו החולים בנפש.

גם אם זה לא ראוי השאלה מה האיסור ע״פ ההלכה אם היא לא נדה