שורש יופי חיצוני - ביופי הפנימי [דברי הגר"א]

[מרדכי מהצפון]

זכרוני שהגר"א כותב שכל יופי חיצוני, הוא משום שבשורש האדם יש יופי פנימי,
ולכן אשה שמתה אין לה יופי חיצוני, ולכן עיקר היופי הוא בהוד שביופיה שמכוון נגד הודה הפנימי.

דרוש לי המקור בדברי הגר"א, אך אני לא מצליח למצוא את דבריו, מישהו כאן יכול לעזור בענין ?

ייש"כ
 

[מתון מתון]

זכרוני שהגר"א כותב שכל יופי חיצוני, הוא משום שבשורש האדם יש יופי פנימי,
ולכן אשה שמתה אין לה יופי חיצוני, וללכן עיקר היופי הוא בהוד שביופיה שמכוון נגדר הודה הפנימי.

דרוש לי המקור בדברי הגר"א, אך אני לא מצליח למצוא את דבריו, מישהו כאן יכול לעזור בענין ?

ייש"כ

בס' הליכות יהודה מהרה"ק מהר"י מדז'יקוב מובא מקורות בזה מספרי חסידות [זרע קודש, ועוד], ואין הס' כעת תח"י. 

ואגב, ההבחנה מהו יופי חיצוני אינו מסור למבלי עולם כמובן, ושמעתי שא' שאל להגה"ח רבי אלעזר ביין ז"ל על הליכתו לשולחן הרה"ק מראחמסטריווקע זי"ע שהרי הוא חסיד גור, השיבו הגה"ח שאי' ברמב"ם כי ההתבוננות על הצורות הנאות מרחיבה דעתו של אדם, צורתו של הרה"ק מראחמסטריווקע בעת ששרים הזמר הק' י-ה אכסוף היא צורה נאה...

[ציון הלא תשאלי]

אומר הגר"א : שקר החן והבל היופי ... אישה יראת ה' היא תתהלל ...

במה אישה יראת ה' היא תתהלל ???? ביופי ובחן שלה !!!

כל היופי של האישה והחן שלה באיחם לידי ביטוי כאשר יש לאישה יראת שמים, וללא יראת שמים אין זה יופי וחן אלא ...

[יואל נהרי]

אומר הגר"א : שקר החן והבל היופי ... אישה יראת ה' היא תתהלל ...

במה אישה יראת ה' היא תתהלל ???? ביופי ובחן שלה !!!

כל היופי של האישה והחן שלה באיחם לידי ביטוי כאשר יש לאישה יראת שמים, וללא יראת שמים אין זה יופי וחן אלא ...

איפה הגר''א? אני שמעתי זאת בשם האלשיך.

[ציון הלא תשאלי]

אומר הגר"א : שקר החן והבל היופי ... אישה יראת ה' היא תתהלל ...

במה אישה יראת ה' היא תתהלל ???? ביופי ובחן שלה !!!

כל היופי של האישה והחן שלה באיחם לידי ביטוי כאשר יש לאישה יראת שמים, וללא יראת שמים אין זה יופי וחן אלא ...

איפה הגר''א? אני שמעתי זאת בשם האלשיך.

גם במצודת דוד משלי פרק לא פסוק ל : 
שקר החן - חן האשה ויפיה הם שקר והבל ר"ל אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה אבל אשה יראת ה' היא הראויה להללה בזה: 

[יושב אוהלים]

המהר"ל בספרו "דרך חיים" על המשנה במסכת אבות פרק ו' משנה י' מבאר כי היופי נובע "מעניין אלוקי שיש בנבראים, מכיוון שאין היופי מתייחס אל הגשמי כלל".
יופיה של זריחה או שקיעה אינה נובעת מן הצורה הפיסית של השמש, אלא מכך שניכר בה כוח אלוקי. כמו כן, אדם מאושר וקורן, או אדם בעל שאר רוח, עניו ובעל קסם אישי - יפה בעינינו, שכן ניכרת בו זוהרה של הנשמה והאור האלוקי השורה בו, שפורץ ובוקע מבעד למעטה הגופני שבו.
היופי הוא זיו האור. דוגמא מובהקת ליופי שאינו נובע משלמות פיסית ואסתטית, אלא מאור אלוקי הנחזה מבעד למעטה החומרי - את יופיה של ירושלים.
בגמרא במסכת קידושין דף מ"ט עמ' ב' נאמר כי "עשרה קבים של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל שאר העולם". מהו יופיה של ירושלים? יופי פיסי? האם ירושלים יפה יותר במישור הפיסי מכל שאר ערי העולם? המהר"ל בספרו "חידושי אגדות" שם מבאר כי "היופי שייך דווקא לארץ שיש בה קדושה מופשטת, כי היופי הוא זיו האור". כלומר, ההארה הרוחנית והקדושה של דבר היא מקור יופיו.
חכמת אדם תאיר פניו - נר נשמתו של האדם הוא שקורן ומאיר את פניו.

עוד יש במהר"ל בספרו "חידושי אגדות" על מסכת נדרים דף נ' עמ' ב' מציין את דברי הפסוק (קהלת ח', א') "חכמת אדם תאיר פניו" כי "דבר זה כמו שהיה אצל משה שנאמר בו (שמות ל"ד, כ"ט) "כי קרן אור פניו" - ואין היופי ההוא יופי גשמי רק אור נבדל שראוי לבעל שכל, כי החכמה היא אור בוודאי". הנה כי כן, האור האלוקי הוא שניבט מן האדם ומאיר את פניו. בדרך זו באר המהר"ל בספרו נתיבות עולם, נתיב אהבת רֵע פרק א' את דברי חז"ל (בבא מציעא דף נ"ח עמ' ב') כי "המלבין פני חברו כאלו שופך דמים" כי "זהו ענין פנימי, כי מי שמלבין חברו הוא מכבה אור הפנים - שהוא האדם, כמו שמכבה את הנר. וזה נקרא שפיכות דמים של אדם, כי צלם אלוקים הוא צורתו של אדם. ולפיכך מי שמלבין ומבטל את צלם פניו עד שהוא מלבין אותו ומכבה את אורו זה נקרא שפיכת דם".

[חדא פלפלתא]

עיין בהגהות יעב"ץ ברכות נז: שלשה דברים מרחיבין דעתו וכו

[מרדכי מהצפון]

אומר הגר"א : שקר החן והבל היופי ... אישה יראת ה' היא תתהלל ...

במה אישה יראת ה' היא תתהלל ???? ביופי ובחן שלה !!!

כל היופי של האישה והחן שלה באיחם לידי ביטוי כאשר יש לאישה יראת שמים, וללא יראת שמים אין זה יופי וחן אלא ...

אני מתכוון ליופי פנימי מהותי, על הדרך שהביא @יושב אוהלים 

ולא מעשים יפים בעלמא, שאין זה יופי פנימי המשתקף בחיצוני, אלא סה"כ שאין טעם לשבח בחיצוניות כל זמן שהפנימיות מכוער.
 

[מביט]

איפה הגר''א? אני שמעתי זאת בשם האלשיך.

הגר"א נמצא בקול אליהו בראשית כט' יז'
וע"ע פלא יועץ ערך יופי

[נחמן הלוי]

לכאורה ההרמוניה שבטבע, מבטאת את היופי. וכך בבן אדם שהשילוב של האיברים והיחסיות בניהם מבטאים יופי, כנראה ששילוב זה נמשך מלמעלה והוא גם מורה על שורש רוחני שמבוטא דרכו.
בעיניים זה עוד יותר גדול כי בעיניים, משתקפת הנשמה, ואם הנשמה זכה, זה בא לידי ביטוי בעיניים.
אולם יכול להיות גם רשעים יפים, ורבי נחמן מדבר על חן של שקר, כך שצ"ע איך זה מסתדר ביחד.

[יואל נהרי]

איפה הגר''א? אני שמעתי זאת בשם האלשיך.

הגר"א נמצא בקול אליהו בראשית כט' יז'
וע"ע פלא יועץ ערך יופי

וזה המקור שראיתי בשם האלשיך
נחל קדומים [להחיד"א] בראשית פרשת חיי שרה:
ושמעתי במה שפירש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, דהכוונה אשה יראת ה' שיש לה יופי היא תתהלל אבל אם לא יש לה יראת ה' אין להללה דשקר החן. והשתא שרה אמנו דהכתוב משבחה ביופי בת כ' כבת ז' ליופי מוכרח שהיתה יראת ה' דאם לאו אין להללה ביופי ומזה נשמע דלא חטאה מבת ז' עד בת כ':

[מביט]

אלו דברי הגר"א בקול אליהו פרשת ויצא.
"וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹאַר וִיפַת מַרְאֶה". הנה שלמה המלך עליו
השלום אמר בסוף משלי: "ׁשֶקֶר החן וְהֶבֶל הַיֹופִ י אִשָה יִרְאַ ת ה'
הִיא תִתְהַלָל", ובאמת, מצינו גבי האימהות אשר נשתבחו בחן
וביופי, וגם ברבקה כתיב: "וְהַנַעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד". וצריך
לומר, דהפירוש בפסוק כך הוא:
"שקר החן והבל היופי" - היינו כשהן בלתי יראת ה', והם
כנזם באף חזיר. אבל "אישה יראת השם היא תתהלל" -
רוצה לומר דגם בחן וביופי תתהלל.
 

[את והב]

זכרוני שהגר"א כותב שכל יופי חיצוני, הוא משום שבשורש האדם יש יופי פנימי,
ולכן אשה שמתה אין לה יופי חיצוני, וללכן עיקר היופי הוא בהוד שביופיה שמכוון נגדר הודה הפנימי.

דרוש לי המקור בדברי הגר"א, אך אני לא מצליח למצוא את דבריו, מישהו כאן יכול לעזור בענין ?

ייש"כ

כמדומני שזיכרונך מתעתע בך...

[איש ווילנא]

מן הסתם הכוונה לדברי הגר"א בביאור לאסתר פרק ב פסוק ז
וכן בביאור הגר"א לשיר השירים פרק א פסוק ה.

[בינה והשכל]

 

"וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹאַר וִיפַת מַרְאֶה". הנה שלמה המלך עליו
השלום אמר בסוף משלי: "ׁשֶקֶר החן וְהֶבֶל הַיֹופִ י אִשָה יִרְאַ ת ה'
הִיא תִתְהַלָל", ובאמת, מצינו גבי האימהות אשר נשתבחו בחן
וביופי, וגם ברבקה כתיב: "וְהַנַעֲרָה טֹבַת מַרְאֶ ה מְאֹד". וצריך
לומר, דהפירוש בפסוק כך הוא:
"שקר החן והבל היופי" - היינו כשהן בלתי יראת ה', והם
כנזם באף חזיר. אבל "אישה יראת השם היא תתהלל" -
רוצה לומר דגם בחן וביופי תתהלל.

אין לזה קשר עם מש"כ 

זכרוני שהגר"א כותב שכל יופי חיצוני, הוא משום שבשורש האדם יש יופי פנימי,
ולכן אשה שמתה אין לה יופי חיצוני.

דברי הגר"א שהבאת הם שאף שיש יופי לכאלו שאינן יראות מ"מ אין לשבחן בזה ואדרבא הוא נזם זהב באף חזיר.
 

[יעקב לב]

במעשה דר"א שראה מכוער ביותר, מבאר העיון יעקב (על עין-יעקב שם תענית כ): שראה שאין בו חכמה כי 'חכמת אדם תאיר פניו'.

[אחד מן הגולה]

המהר"ל בספרו "דרך חיים" על המשנה במסכת אבות פרק ו' משנה י' מבאר כי היופי נובע "מעניין אלוקי שיש בנבראים, מכיוון שאין היופי מתייחס אל הגשמי כלל".

לא הכרתי את המהר"ל, אך תמיד היה לי ברור כך מתוך דברי התוס' במגילה טו.
שאמרו בגמ' ארבע נשים יפיפיות היו בעולם והק' תוס' אמאי לא חשיב חוה, שאפי' שרה היתה כקוף לפני חוה. ותי' "דלא חשיב אלא אותן הנולדות מאשה", ומוכח בדברי התוס', דמה שנולדו מאשה, זהו באמת סיבה שלא יהיה בהם יופי, ואילו חוה שלא נולדה מאשה, וכולה אלוקית פשיטא שהיה בה יופי טפי, ורק שהיה צריך למנות את אלו שאע"פ שנולדו מאשה עדיין היה בהם יופי.
וזהו ממש כדברי מהר"ל הנ"ל.

[מביט]

אין לזה קשר עם מש"כ

הבאתי ד' הגר"א על מה שהביאו בשם האלשיך.

[עמנואל]

זה רעיון שקל ליפול אליו, ובפרט במחוזותינו שמורגלים  לכך שיש הרבה סמלים וסימנים בכתבים המקודשים ובהנהגת הבריאה.
אבל האמת היא שיופי הוא חיצוני והוא חיצוני, כמו שלנאצים שהיה להם הרבה יופי.
"יופי פנימי" זה המצאה שאיני יודע מה מקורה, אבל ברור שאינה אלא משל השאול מהיופי החיצוני שבנ"א נמשכים אליו.

[מרדכי מהצפון]

אבל האמת היא שיופי הוא חיצוני והוא חיצוני, כמו שלנאצים שהיה להם הרבה יופי.
"יופי פנימי" זה המצאה שאיני יודע מה מקורה, אבל ברור שאינה אלא משל השאול מהיופי החיצוני שבנ"א נמשכים אליו.

חוסר ידע שלך לא הופך את זה להמצאה !

דוגמא בעלמא, ראה זוה"ק בראשית דף מה. יופי פנימי מהותי

אברהם דאיהו ימינא לעילא נטיל רוחא... ושפירו דאתתא באינון שדים. יצחק דאיהו שמאלא נטיל ההוא היכלא תרין רוחין נוג"ה וזה"ר...  

 

וראה שיר השירים רבה פרשה ד' אות י"ב יופי חיצוני (וכעין זה בירושלמי כתובות ז' ז', ירושלמי קידושין ב' ד', ברכות דף י:)

'שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה' (שה"ש ד' ה'). מה השדים הללו הודה והדרה של אשה... מה השדים הללו נויה של אשה... מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה...

וזה לא דבר שבמקרה שהיופי הפנימי מתבטא ביופי חיצוני ! וכמש"כ לעיל זכורני א' הקדמונים שביאר את זה קצת בהרחבה.

[מביט]

אבל האמת היא שיופי הוא חיצוני והוא חיצוני, כמו שלנאצים שהיה להם הרבה יופי.

היופי החיצוני הוא מעלה גדולה כשיש גם יופי פנימי כמו שהבאתי את ד' הגר"א לעיל.
גם התורה משבחת את יופיים החיצוני של אימותינו.
ע"ע פלא יועץ ערך יופי.

[מביט]

בעיניים זה עוד יותר גדול כי בעיניים, משתקפת הנשמה, ואם הנשמה זכה, זה בא לידי ביטוי בעיניים.

לא ראינו יותר צדיקים וגדולים עם עיניים יפות ואולי להיפך..
לא זכיתי לראות את גדולתם ומעלתם של יפי התואר החיצוני ברוחניות יותר מאחרים וצ"ע.

[נחמן הלוי]

לא ראינו יותר צדיקים וגדולים עם עיניים יפות ואולי להיפך..
לא זכיתי לראות את גדולתם ומעלתם של יפי התואר החיצוני ברוחניות יותר מאחרים וצ"ע.

עיניים יפות כוונתי לנשמה יפה. כלומר אתה יכול לראות בן אדם שאולי לא יהיה הכי יפה, אבל המבט שלו ומראים על חוכמה פנימית בעולם.
ואולי זה מה שנקרא חן

[מרדכי מהצפון]

לא ראינו יותר צדיקים וגדולים עם עיניים יפות ואולי להיפך..
לא זכיתי לראות את גדולתם ומעלתם של יפי התואר החיצוני ברוחניות יותר מאחרים וצ"ע.

עיניים יפות כוונתי לנשמה יפה. כלומר אתה יכול לראות בן אדם שאולי לא יהיה הכי יפה, אבל המבט שלו ומראים על חוכמה פנימית בעולם.
ואולי זה מה שנקרא חן

אכן זה נקרא חן, כמבואר בספרים, ואכ"מ.
 

[יראתי בפצותי]

ואגב, ההבחנה מהו יופי חיצוני אינו מסור למבלי עולם כמובן,

אסתר נשתבחה ביופי שהיה לעיני אחשורוש, ולא רק היא, יופי הכוונה לאיך שזה נתפס בעיני בנ"א, ולא איזה יופי שנראה (למאמינים) רק לעיני הראויים.

[יהודידי]

לגבי יוסף כתוב יפה תואר. וכתוב בספרים שככל שאדם יותר מקדש עצמו. ובפרט בשמירת עניים וכ"ו כך בהיה לו יותר חן דקדושה.
ורואים את זה בחוש. שיכול להיות אדם יפה ואיך שמתחיל לדבר. לא בא לך לשמוע אותו. מרוב שהוא חסר כריזמה מינמלית. בקיצור חסר חן.
ולעומת זאת יכול להיות אדם כלל לא יפה. שאיך שמתחיל לדבר כולם נמשכים להקשיב. ויש לו ממש חן בדיבור.
ואם דיברנו על חן. אי אפשר שלא להזכיר את דברי ר' נחמן בליקו"מ (תורה א') שאומר שם שע"י התורה מעלים את החן מבין הגויים. וע"י תורה זוכין לתת כח למלכות דקדושה. ואז זוכים לקשר עצמו לשכל של כל דבר. ואז דבריו מקבלים חן. ומתקבלים בפני מי שמדבר. צרפתי כאן קטע מתחילת התורה.
דע, כי על ידי התורה נתקבלים כל התפלות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים. והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין, הן ברוחני הן בגשמי. כי עכשו בעוונותינו הרבים חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל, כי עכשו עקר החשיבות והחן הוא אצלם. אבל על ידי התורה נתעלה החן והחשיבות של ישראל, כי התורה נקראת (משלי ה): "אילת אהבים ויעלת חן"; שמעלה חן על לומדיה (ערובין נ"ד: ). ועל ידי זה נתקבלין כל התפלות והבקשות

[למה זה תשאל לשמי]

ספר נדיר ויקר המציאות. ליתוהי באוצה''ח ובHebrewBooks. כל המוריד - ואצ''ל הקורא - אינו מפסיד.

על היופי-הרב מנחם נחום פריעדמאן מאיצקאן.pdf

 

[מוחל וסולח]

לא ראינו יותר צדיקים וגדולים עם עיניים יפות ואולי להיפך..
לא זכיתי לראות את גדולתם ומעלתם של יפי התואר החיצוני ברוחניות יותר מאחרים וצ"ע.

עיניים יפות כוונתי לנשמה יפה. כלומר אתה יכול לראות בן אדם שאולי לא יהיה הכי יפה, אבל המבט שלו ומראים על חוכמה פנימית בעולם.
ואולי זה מה שנקרא חן

אדם רואה בבואת עצמו.
ולא שייך אותה ראיה והבנה לכל אחד.

[המצפה לישועת ה']

אבל האמת היא שיופי הוא חיצוני והוא חיצוני, כמו שלנאצים שהיה להם הרבה יופי.

היופי החיצוני הוא מעלה גדולה כשיש גם יופי פנימי כמו שהבאתי את ד' הגר"א לעיל.
גם התורה משבחת את יופיים החיצוני של אימותינו.

זה לא שני ענינים שונים, אשר רק 'משלימים' זה את זה. זה אותו הענין ממש.

במצב המתוקן, הגשמיות והרוחניות צריכים ללכת כרוכים יחדיו, דהיינו, שכל מי שהוא טוב וישר, הוא צריך להיות מושלם בכל מיני ההטבה, והטוב שלו יהיה נראה עליו כלפי חוץ, לעיני הכל, ומי שהוא רע ורשע, הדבר צריך להיות מתבטא בכל מיני רוע ופחיתות שקיימים אצלו.

כל מצב אחר שאנחנו מכירים מגיע רק מהמצב המקולקל בו אנו שרויים זמן רב שנקרא 'גלות'.

'יופיים החיצוני' של אמותינו לא רק בא 'לבטאות' יופי פנימי, הוא היה תוצאה ישירה ממנו.

[המצפה לישועת ה']

בעיניים זה עוד יותר גדול כי בעיניים, משתקפת הנשמה, ואם הנשמה זכה, זה בא לידי ביטוי בעיניים.

לא ראינו יותר צדיקים וגדולים עם עיניים יפות ואולי להיפך..
לא זכיתי לראות את גדולתם ומעלתם של יפי התואר החיצוני ברוחניות יותר מאחרים וצ"ע.

כנ"ל. אין הדברים אמורים אלא בזמן הגלות בלבד.

לא מצינו מלך אחד ממלכי ישראל שהיה מכוער, חלילה, ואחד מהתנאים הראשונים להיות ראוי למלכות היה התנאי של יופי חיצוני.

גם כהן גדול נדרש ממנו נוי חיצוני.

אפילו בזמן הגלות, בזמן התנאים והאמוראים, עדיין שרר מעט כלל זה. ראה באריכות בפרק הפועלים בב"מ ובשאר מקומות.