למה נדרים נחשב דבר שיש לו מתירין

נושאים שונים

פותח הנושא
אוריאל
משתמש ותיק
הודעות: 1267
הצטרף: 26 יוני 2017, 22:51
נתן תודה: 601 פעמים
קיבל תודה: 420 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

למה נדרים נחשב דבר שיש לו מתירין

שליחה על ידי אוריאל » 04 נובמבר 2018, 12:20

מבואר בנדרים נט. דנדרים נחשב דשיל"מ כיון דמצוה לאיתשולי עלייהו, ולהכי לא בטלין ברוב
ויל"ע לשיטת רש"י ביצה ג: דמה דדשיל"מ לא בטיל ברוב הוא מחמת דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, א"כ גם אם לא היתה מצוה להשאל לכאו' למה לא ייחשב הדבר שיל"מ כיון שצריך הוא להשאל בכדי לא לאכול באיסור*.

גם לכאורה יש נדרים שאין מצוה להשאל עליהם כנדרי זירוזין של צדיקים וכן הנזיר ההוא שאמר עליו שמעון הצדיק ירבו כמותך, וא"כ נמצא שבנדרים אלו לא הוי דשיל"מ.


* - אולי צריך לומר דגם לשיטת רש"י דיש סברא דעד שתאכלנו באיסור, מ"מ כ"ז לא אמרו אלא במה שבא ממילא, כגון שיוצא יו"ט, אבל לעשות פעולה כדי להסתלק מהאיסור לא הצריכוהו אחר שאינו כ"כ מן הדין [כיון דמעיקה"ד בטל ברוב מה"ת]. אלא דבמקום דיש מצוה להשאל כמו בנדרים אז סתמא לשאלה עומדת והוי כאילו יהיה הדבר מותר ממילא.

דרך אגב, יש שם דבר מעניין, שרבי יוסף ענגיל בגליוני הש"ס שם דן, מאחר ואמרו שיש מצוה ע"ז, למה מי שנשאל על נדרו אינו מברך על זה כעל כל המצוות [ויל"ד לדבריו מתשו' הרשבא סי"ח]. ויש לציין של' השו"ע סי' רג "שטוב יותר להשאל על נדרו".

ערכים:


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1668
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 156 פעמים
קיבל תודה: 538 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: למה נדרים נחשב דבר שיש לו מתירין

שליחה על ידי מבקש אמת » 05 נובמבר 2018, 00:42

ההבנה הפשוטה ברש"י היא כמו שכתב הרב המקשה שעד שלא תאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר, והיינו מאחר וההיתר לסמוך על ביטול ברוב אינו לגמרי לכתחילה ממילא מהיות טוב יש לאכול את המאכל באופן שאין צורך להזדקק להיתר ביטול, ורק אם אין לו אפשרות אחרת מתירים לו לסמוך על ביטול ולאכול. אך צ"ע לפי מה שכתב הפתחי תשובה קטז,י שמי שמחמיר על עצמו שלא לאכול דבר שנתבטל בשישים הרי הוא הדיוט, ואם ביטול ברוב הוא בגדר איסור למה נקרא הדיוט? (ובנדרים שם מבואר דגם באופן שנתערב ונתבטל לגמרי כמו בגידולין ישנה לחומרת דשיל"מ)

אלא דנראה להוכיח מכמה מקומות* שכוונת רש"י אחרת היא, והנידון כאן הוא מצד הגדרת המאכל עצמו כהיתר, והיינו שאם ישנה אפשרות שהמאכל עצמו יתהפך להיתר גמור הרי כל עוד שלא הגיע למצב זה עדיין נחשב בגדר "איסור", ואילו אם אין כזו אפשרות הרי הוא מוגדר כהיתר (והיינו שרואים את ההיתר כאן באופן יחסי: אם עתיד להגיע למצב שהאיסור שבו יעלם לגמרי הרי ביחס למצב זה נחשב המצב שלא נעלם אלא מתבטל כאיסור, ואם לא נחשב כהיתר).

ולפי סברא זו מיושבת הקושיא, שכוונת הגמ' שדווקא אם יש מצוה להשאל על הנדר מצד עצמו הרי החפץ נחשב בעצמותו כחפץ העומד לבוא לידי מצב של היתר גמור, שהרי עומד לשאלה, אבל אם אין מצוה כזו הרי אין החפץ נחשב מצד עצמו כעתיד לבוא למצב של היתר (ומה שביד הבעלים להשאל אינו משנה את הגדרת החפץ מצד עצמו) וכיון שכך אינו נחשב כעומד במצב של איסור, וממילא שוב אין מצוה להשאל עליו.











*כמה ראיות לדבר:

א. הש"ך יו"ד סט-נו ביאר פסק השו"ע דחתיכה שלא נמלחה ג' ימים בטלה ברוב, דקמ"ל דאף שאפשר לאכלו צלי לא מקרי דשיל"מ כיון דצלי לא נאסר מעולם. ולכאורה ממנ"פ קשה, אם האפשרות לאוכלו צלי לא נחשב יש לו מתירין משום שאינו חפץ לאכול צלי, א"כ לא היה הש"ך צריך לבוא לטעם שצלי לא נאסר מעולם. ואם לא מתחשבים ברצונו ונחשב כיש לו מתירין א"כ מה בכך שלא נאסר מעולם, סוף סוף יש לו האפשרות לאכול בהיתר גמור בלי צורך לסמוך על היתר ביטול? ומוכח מזה שכיון שהחתיכה אינה עתידה לבוא למצב שהאיסור שבה יעלם (שהרי ההיתר של צלי אינו מעלים את האיסור אלא שבכה"ג ליכא איסור מעולם) א"כ אינה נחשבת במצב יחסי של איסור כלפי ההיתר אלא היתר גמור.

ב. דעת הפרי חדש באו"ח תצז,ג דחומרת דשיל"מ אינו אלא בספק במציאות כביצה שספק נולדה ביו"ט או מערב יו"ט, אבל בספיקא דדינא אין צריך להחמיר, וכן הוכיח בחידושי רעק"א בשבת לח,ב מדברי הר"ן. ולכאורה תמוה שלפי הטעם שעד שלא תאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר א"כ גם בספיקא דדינא שייך סברא זו, שימתין עד שכבר יהיה מותר לכו"ע ולמה לו להכניס עצמו לספק ולהזדקק לסמוך על המתירים? ומוכרח מזה שמאחר והחפץ הנדון לעולם לא יכנס למצב של "יותר היתר" כיון שהנידון אינו על החפץ אלא על ההלכה, א"כ לא שייך בזה הסברא שמוגדר במצב יחסי של איסור.

ג. במנחות סח,ב פליגי אמוראי אם מותר לאכול חדש בחו"ל ממוצאי ט"ז כיון דחדש בחו"ל דרבנן וספיקו לקולא או רק מי"ז בבוקר כיון דחדש בחו"ל דאורייתא, והקשה הצל"ח בביצה ד,א הא גם אם הוי דרבנן מ"מ הו"ל דבר שיש לו מתירין וספיקו לחומרא. ותירץ דכיון שהספק הוא על הזמן אם הוא ט"ז או י"ז ולא על התבואה לא חשיב דשיל"מ כיון שהזמן אין לו היתר אלא שחלף לו וממילא התבואה מותרת. ומבואר כסברא זו שמאחר ואין הנידון על החפץ אלא על הזמן לא חשיב שהחפץ עתיד לבוא למצב של היתר.

ד. הצל"ח בביצה כד,ב חידש דרק באכילה אמרי' דדשיל"מ ספיקו לחומרא דעד שלא תאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, אבל בטלטול לא שייך לומר כן דכל רגע יכול לטלטל עוד, וכן צידד החת"ס ביו"ד סוף תשו' קנ"ו גבי היתר אשה לבעלה דלא שייך בה דשיל"מ כיון שתפסיד כמה עונות. אמנם בהגהות רעק"א על המג"א שח,יז כתב דבספק נשבר בשבת או בע"ש הוי דשיל"מ וספיקו לחומרא אף דאיירי בטלטול, וגם במג"א שח,י מבואר דלא כהצל"ח ע"ש. ( ולכאו' גם ברמב"ן שבת קנא,א מוכח דלא כהצל"ח שכתב לדינא דדשיל"מ גבי שימוש בחלילין שהביא נכרי מחוץ לתחום). אך מסברא טעם המחמירים תמוה וכמו שטען הצל"ח, שהרי לא שייך בזה סברת עד שלא תאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר דמה נוגע טלטול של היום לטלטול של מחר. וע"כ שהיות והנידון על החפץ אם מותר או אסור הרי כיון שעתיד להיות מותר בטלטול נחשב כעת כ"אסור" ולכן צריך להמתין עד מוצ"ש (והצל"ח אינו חולק על עצם הסברא אלא דס"ל שהנידון על הטלטול ולא על החפץ).


פותח הנושא
אוריאל
משתמש ותיק
הודעות: 1267
הצטרף: 26 יוני 2017, 22:51
נתן תודה: 601 פעמים
קיבל תודה: 420 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: למה נדרים נחשב דבר שיש לו מתירין

שליחה על ידי אוריאל » 05 נובמבר 2018, 23:35

אוריאל כתב:מבואר בנדרים נט. דנדרים נחשב דשיל"מ כיון דמצוה לאיתשולי עלייהו, ולהכי לא בטלין ברוב
ויל"ע לשיטת רש"י ביצה ג: דמה דדשיל"מ לא בטיל ברוב הוא מחמת דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, א"כ גם אם לא היתה מצוה להשאל לכאו' למה לא ייחשב הדבר שיל"מ כיון שצריך הוא להשאל בכדי לא לאכול באיסור.
היום ראיתי שהיא כעין קושיית הט"ז יו"ד סי' שכג, ויעו"ש באורך.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1668
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 156 פעמים
קיבל תודה: 538 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: למה נדרים נחשב דבר שיש לו מתירין

שליחה על ידי מבקש אמת » 06 נובמבר 2018, 23:31

יש להוסיף למה שכתבתי שעצם הסברא שדבר שיש לו מתירין מגדיר את המאכל עצמו כאיסור (ולא שהוא מבחינה טכנית שיכול להסתדר באופן אחר) מבוארת בר"ן נדרים נב,א. אלא שהר"ן מפרש זאת בצורה הפוכה - שהעובדה שיש לו מתירין גורמת למאכל להחשב כהיתר וכיון שבשורשו חשוב היתר אינו בטל דהיתר בהיתר לא בטל, ואילו הסברא שנלענ"ד מבוארת ברש"י היא להיפך - שהעובדה שיש לו מתירין גורמת למאכל להחשב כעת כאיסור עד שיתהפך להיתר.

והמעלה בפירוש רש"י היא שסברא זו מועילה גם לענין ספיקות, שהחמירו בספק בדבר שיש לו מתירין כיון שנחשב לאיסור, משא"כ סברת הר"ן מועילה רק לביטול ברוב ולא לספיקות.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה
  • הטעם שאין מתירין נדרים בשבת
    על ידי אוריאל » 01 פברואר 2019, 11:47 » ב בית המדרש
    0 תגובות
    110 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי אוריאל
    01 פברואר 2019, 11:47
  • נדרים פז. הפרה אחת לכמה נדרים
    על ידי אוריאל » 26 פברואר 2019, 00:32 » ב ש"ס ודף היומי
    3 תגובות
    158 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי מבקש אמת
    26 פברואר 2019, 01:33
  • קושיא במסכת ביצה בענין ביטול ביש לו מתירין
    על ידי זקן ויושב בישיבה » 21 ינואר 2019, 19:57 » ב ש"ס ודף היומי
    16 תגובות
    451 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי זקן ויושב בישיבה
    22 ינואר 2019, 09:21
  • למה לא נחשב הדבר שהוציא עצמו מן הכלל?
    על ידי אוריאל » 12 אוקטובר 2018, 01:44 » ב בית המדרש
    0 תגובות
    105 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי אוריאל
    12 אוקטובר 2018, 01:44
  • למה קיימא לן שיש שליחות בכל התורה
    על ידי מלמד להועיל » 14 ינואר 2019, 23:46 » ב בית המדרש
    9 תגובות
    349 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי מבקש אמת
    15 ינואר 2019, 19:40

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 3 אורחים