שאלות מבעלי תשובה: רוח הקודש בדורות שעברו

Practic

משתמש רגיל
שאלה:
מובא במסכת ברכות (לד ע"ב): "תנו רבנן: מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל, שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים. כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים. בירידתו, אמר להם: לכו - שחלצתו חמה. אמרו לו: וכי נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטורף...". ולכאורה יש לשאול, וכי מה תמהו אותם תלמידים 'וכי נביא אתה?' וכי לא היה מצוי בזמנם, זמן התנאים הקדושים אנשים רבים בעלי רוח הקודש? וגם ר' חנינא בן דוסא מדוע השיב להם שראה כן ברוח הקודש ולא מתוך סימן בעלמא?

תשובה:

רוח הקודש וגילוי שכינה אינם תלויים בהכרח בקדמות השנים. יתכן שיהיה דור קדום שיש בו פחות גילויי שכינה מהדור שבא אחריו. הסיבה לדבר היא שגילויי שכינה מאת ה' הם, והוא מחליט מתי להופיע על האדם ובאיזה מינון ואופן. הרי בספר שמואל (שמואל א ג,א) נאמר: "וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת־יְקֹוָ֖ק לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר־יְקֹוָ֗ק הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ". בפשטות מבואר שלא היה דבר ה' אל עם ישראל בימים ההם. לאחר שבא שמואל והעמיד תלמידים הרבה, התפשטה הנבואה והביאה לבסוף למשיחת דוד למלך ובנין בית המקדש.
כמו כן, ברור שבזמן הבעל שם טוב ותלמידיו היו גילויי שכינה גדולים יותר מאשר היו בדור שלפניהם בזמן עליית משיח השקר ש"צ ופרעות ת"ח ות"ט. וכללו של דבר, אין תמיה על כך שבדור ההוא הופתעו התלמידים מהנהגת ר' חנינא בן דוסא, כי אפשר שדורם שהיה לאחר החורבן היה בו הסתר פנים והיה זה מקרה נדיר באותה תקופה.
לעיתים כשהדור ירוד, או כששרויים בגלות הדבר גורם שאין שכינה שורה על גדולי הדור וכפי שמצאנו למשל בסנהדרין (יא ע"א): "יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך - נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן". וראה עוד מו"ק (כה ע"א) וסוטה (מח ע"ב).
ובמה אפוא מתבטאת גדולת הדורות הראשונים על פני האחרונים?
מצאנו במסכת ברכות (כ ע"א): "אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? אי משום תנויי - בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי! וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא! ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה - אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן - ולית דמשגח בן! - אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם".
מבואר מהגמרא שאף שהדור שלאחר רב יהודה היו גדולים ממנו בתורה, והיו שונים את כל הש"ס בעוד שבדורו של רב יהודה היו בקיאים בסדר נזיקין בלבד, בכל זאת אין החכמה גורמת למעלה יתירה אלא מסירות הנפש. ובני הדור ההוא הרגישו שהדור שלפניו היה מוסר נפשו על קידוש ה' יותר מהם. זוהי הנקודה העיקרית שחשובה בעיני ה' ובה יש לקודמינו יתרון משמעותי עלינו. יתכן שאנו חכמים יותר מהדור שלפנינו בכל מיני תחומים: מדעיים, רפואיים, טכנולוגיים, ואולי אפילו תורניים. אך בסופו של דבר הדור שעבר היה מוסר נפשו על קידוש ה' הרבה יותר ממנו.
 

חכם באשי

משתמש ותיק
בקצרה,
תלוי מה זה רוח הקודש.

ידוע גם כי אפילו נביא אין מההכרח שידע את הכל. כי אין מתנאי הנביא לידע כל דבר.
 
חלק עליון תַחתִית