השו"ע יו"ד רסה,יא כותב שנוהגין לעשות כסא לאליהו שנקרא מלאך הברית ואומרים זה כסא אליהו, וכתב בביאור הגר"א שם: בפר"א שם וכך היו ישראל נוהגין למול עד שנחלקו לשני ממלכות ומלכות אפרים מנעו מהם את המילה ועמד אליהו ז"ל וקנא קנאה גדולה ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו כו' עמד אליהו וברח כו' נגלה עליו הקדוש ברוך הוא וא"ל מה לך פה אליהו א"ל קנא קנאתי א"ל הקדוש ברוך הוא לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על ג"ע שנאמר פינחס ב"א וכאן אתה מקנא חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים שיהו עושים מושב כבוד למלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים
והרמב"ם בשמונה פרקים פרק ז כתב:
"ואין מתנאי הנביא שיהיו לו מעלות המידות כולן עד שלא תחסרהו פחיתות כלל שהרי שלמה נביא... ומצאנו לאליהו זכור לטוב מידת הכעס, [highlight=yellow]ואף על פי שהשתמש בה כלפי הכופרים ועליהם היה כועס[/highlight], אבל בארו החכמים שה' הרחיקו ואמר לו לא יצלח לבני אדם מי שיש לו קינוי כשעור שיש לך שהוא ימיתם"
הרי שקפדנות זו של אליהו אף שהיתה לכבוד שמים מ"מ יש בה חסרון. ואולי י"ל שרק להנהגה אינו ראוי אבל אין בזה חסרון בעצם, אך משמעות חז"ל שהיתה עליו איזו טענה.
יתכן לבאר שמה שאליהו אינו נגלה למי שקפדן הוא אדרבה בתור תיקון לחסרונו, כמו שבא לראות את הבריתות כתיקון למה שאמר שבני ישראל עזבו את ברית ה', וה"ה שאינו נגלה למי שקפדן כיון שמחמת קפדנותו נגזר עליו להתרחק טובא ממי שקפדן.