ודע כי המשלים הנבואיים יש בהם שני דרכיםת מהם משלים שכל מלה שבאותו המשל כוללת עניין, ומהם אשר כל המשל מורה על כל העניין הנמשל, ויבואו באותו המשל מלים רבות מאוד שאין כל מלה מהן מוסיפה דבר באותו העניין הנמשל, אלא נאמרו ליפות המשל והסדרת הדברים בו, או כדי להוסיף בהסתרת העניין הנמשל. ויהיה סדר הדברים כפי מה שראוי לפשט אותו המשל, והבן זה היטב. והנה לדוגמת הסוג הראשון מן המשלים הנבואיים, אמרו "והנה סולם מצב ארצה וכו' "הרי אמרו סלם מורה על עניין מסוים, אמרו מצב ארצה מורה על עניין שני, ואמרו וראשו מגיע השמימה מורה על עניין שלישי, ואמרו והנה מלאכי אלוהים מורה על עניין רביעי, ואמרו עולים מורה על עניין חמישי, ואמרו ויורדים מורה על עניין ששי, ואמרו והנה ה' נצב עליו מורה על עניין שביעי. נמצא שכל מלה האמורה במשל זה היא לעניין נוסף בתוך הכללות הנמשלת. אבל דוגמת הסוג השני מן המשלים הנבואיים הוא אמרו: "כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי, וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב, עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה, והנה אשה לקראתו, שית זונה ונצורת לב, הומיה היא וסוררת וגו', פעם בחוץ פעם ברחובות וגו', והחזיקה בו וגו', זבחי שלמים עלי וגו', על כן יצאתי לקראתך וגו', מרבדים רבדתי וגו', נפתי משכבי וגו', לכה נרוה דודים וגו', כי אין האיש בביתו וגו', צרור הכסף וגו', הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו",עניין הכללות הזו היא האזהרה מלהימשך אחר תענוגות הגופות ותאוותיהן, ודימה את החומר, שהוא סיבת כל התאוות הגופניות הללו באשה זונה והיא גם אשת איש. ועל משל זה בנה את כל ספרו. ונבאר בכמה פרקים מן המאמר הזה את חכמתו בדמותו את החומר לאשת איש זונה, ונבאר היאך סיים ספרו זה בשבח האישה אם לא הייתה זונה, אלא מצטמצמת בתיקון ביתה ומצב בעלה. וכל המעצורים הללו העוצרים את האדם מלהגיע לשלמותו הסופית, וכל מגרעת שתהיה באדם, וכל עברה, אינם באים לו אלא מחמת החומר בלבד, כמו שנבאר במאמר זה. והנה סיכום זה הוא המובן מכל המשל הזה, כלומר: שלא יהא האדם נמשך אחר בהמיותו בלבד, כלומר: חומרו, כי חומר האדם הנוכחי הוא חומר שאר בעלי חיים הנוכחי.
וכיון שכבר ביארתי לך את זה וגליתי לך סוד משל זה, אל תטריד את מחשבתך לומר ומה עניין אמרו "זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי", ואיזה עניין נכלל באומרו "מרבדים רבדתי ערשי", ואיזה עניין נוסף על הכללות הזו באומרו "כי אין האיש בביתו", וכך כל שאר מה שנאמר בפרשה זו, כי כל זה המשך לשון לפי פשט המשל, כיון שהמצבים האלה שהזכיר הם סוג מצב הזונים, וכך הדיבורים האלה וכיוצא בהם הם מסוג דברי הנואפים זה עם זה.