האם יש מילים מיותרות בתורה או בתפילה?

הקטן למאד

משתמש ותיק
האם חייב להיות שכל מילה שאנשי כנסה"ג כתבו בתוך שמו"ע או ברכות ק"ש היא בעל תוכן מחודש, או שיש ביטויים שחוזרים על עצמם בסגנונות אחרים, לחזק הבקשה. [לדוגמא את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, מה החילוק בין 2 הבקשות, יכול להיות שיש הסברים, לא בדקתי כעת, אך האם יתכן פשט שפשוט הכפילו הבקשה בעוד צורה, וצ"ע].
כמו"כ האם בתורה למ"ד דברה תורה כלשון בנ"א א"כ יתכנו מילים מיותרות?
 

ענבשהל

משתמש רגיל
מחלוקת היא בדברי רבותינו האם דורשים כל מילה ומילה בדברי נביאים. הרמב"ם מביא במורה (בהקדמה)
ודע כי המשלים הנבואיים יש בהם שני דרכיםת מהם משלים שכל מלה שבאותו המשל כוללת עניין, ומהם אשר כל המשל מורה על כל העניין הנמשל, ויבואו באותו המשל מלים רבות מאוד שאין כל מלה מהן מוסיפה דבר באותו העניין הנמשל, אלא נאמרו ליפות המשל והסדרת הדברים בו, או כדי להוסיף בהסתרת העניין הנמשל. ויהיה סדר הדברים כפי מה שראוי לפשט אותו המשל, והבן זה היטב. והנה לדוגמת הסוג הראשון מן המשלים הנבואיים, אמרו "והנה סולם מצב ארצה וכו' "הרי אמרו סלם מורה על עניין מסוים, אמרו מצב ארצה מורה על עניין שני, ואמרו וראשו מגיע השמימה מורה על עניין שלישי, ואמרו והנה מלאכי אלוהים מורה על עניין רביעי, ואמרו עולים מורה על עניין חמישי, ואמרו ויורדים מורה על עניין ששי, ואמרו והנה ה' נצב עליו מורה על עניין שביעי. נמצא שכל מלה האמורה במשל זה היא לעניין נוסף בתוך הכללות הנמשלת. אבל דוגמת הסוג השני מן המשלים הנבואיים הוא אמרו: "כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי, וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב, עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה, והנה אשה לקראתו, שית זונה ונצורת לב, הומיה היא וסוררת וגו', פעם בחוץ פעם ברחובות וגו', והחזיקה בו וגו', זבחי שלמים עלי וגו', על כן יצאתי לקראתך וגו', מרבדים רבדתי וגו', נפתי משכבי וגו', לכה נרוה דודים וגו', כי אין האיש בביתו וגו', צרור הכסף וגו', הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו",עניין הכללות הזו היא האזהרה מלהימשך אחר תענוגות הגופות ותאוותיהן, ודימה את החומר, שהוא סיבת כל התאוות הגופניות הללו באשה זונה והיא גם אשת איש. ועל משל זה בנה את כל ספרו. ונבאר בכמה פרקים מן המאמר הזה את חכמתו בדמותו את החומר לאשת איש זונה, ונבאר היאך סיים ספרו זה בשבח האישה אם לא הייתה זונה, אלא מצטמצמת בתיקון ביתה ומצב בעלה. וכל המעצורים הללו העוצרים את האדם מלהגיע לשלמותו הסופית, וכל מגרעת שתהיה באדם, וכל עברה, אינם באים לו אלא מחמת החומר בלבד, כמו שנבאר במאמר זה. והנה סיכום זה הוא המובן מכל המשל הזה, כלומר: שלא יהא האדם נמשך אחר בהמיותו בלבד, כלומר: חומרו, כי חומר האדם הנוכחי הוא חומר שאר בעלי חיים הנוכחי.

וכיון שכבר ביארתי לך את זה וגליתי לך סוד משל זה, אל תטריד את מחשבתך לומר ומה עניין אמרו "זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי", ואיזה עניין נכלל באומרו "מרבדים רבדתי ערשי", ואיזה עניין נוסף על הכללות הזו באומרו "כי אין האיש בביתו", וכך כל שאר מה שנאמר בפרשה זו, כי כל זה המשך לשון לפי פשט המשל, כיון שהמצבים האלה שהזכיר הם סוג מצב הזונים, וכך הדיבורים האלה וכיוצא בהם הם מסוג דברי הנואפים זה עם זה.
ומוסיף על זה הרב קפאח שם:
הערה חשובה זו ראוי לזכרה תמיד, שלא כדעת הסוברים שרשאים אנו לדייק מדברי המחבר אף מה שלא עלה על דעתו. וכבר דברו בזה רבים ואין צורך להאריך בעניין זה כאן.
ובדברי ראב"ע מופיע זה ביתר חריפות אף על דברי תורה (שמות כ' א'):
משפט אנשי לה"ק פעם יבארו דבורם באר היטב ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם. ודע כי המלות הם כגופות והטעמים הם כנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. ע"כ משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משנוי המלות אחר שהם שוות בטעמן. והנה אתן לך דמיונות: אמר ה' לקין: ארור אתה מן האדמה. כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ. וקין אמר: הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה. ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שנוי המלות. והנה אמר אליעזר: הגמיאיני נא. והוא אמר: ואומר אליה השקיני נא. אמר משה: בכור השבי אשר בבית הבור. וכתוב: בכור השפחה אשר אחר הרחים. ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא ,למי שאין לו לב להבין והכלל כל דבר שנוי כמו חלום פרעה ונבוכדנצר. ואחרים רבים תמצא מלות שונות. רק הטעם שוה. וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה ופעם ארוכה. כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת או לגרוע אותו. והדבר שוה. אמר השם: ותכלת וארגמן. ומשה אמר: תכלת וארגמן. אמר השם: אבני שהם. ומשה אמר: ואבני שהם.
וכאלה רבים ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי"ו אחז דרך קצרה ולא יזיק. גם הכתוב בוי"ו לא יזיק בעבור שהוסיף לבאר. והנה הוי"ו שהיא נראית במבטא הפה אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע ולמה נכתב ולמה נוסף. כי זה וזה נכון. והנה על הנראה שיבוטא בו לא יבקש עליו בכתב טעם. א"כ למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא יבוטא בו. כמו מלת לעולם למה נכתב מלא או למה חסר. והנה בני הדור יבקשו טעם למלא גם לחסר. ואילו היו מבקשים טעם לאחד מהם. או שהמנהג היה לכתוב הכל על דרך א' הייתי מחריש. והנה אתן לך משל: אמר לי אדם אחד כתוב לרעי וזה כתוב: אני פלוני אוהבך לעולם. וכתבתי פלני בלא וי"ו. אהבך גם כן בלא וי"ו. לעלם חסר. ובא ראובן ושאלני למה כתבת חסרים?!
ואני אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר לי. ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים אולי יבא לוי ויודיעני איך אכתוב. ולא ארצה להאריך רק המשכיל יבין ועתה אפרש לך השאלות הנזכרות.
אך חלוקים הם על דברי רוב רבותינו ועיין עוד בקובץ המצורף. אך לעניין תפילה יראה לי שכל רבותינו יסכימו שמכיוון שלא נתקנה התפילה בדרך נבואה, אלא רק הנהיגו אנשי כנסת הגדולה נוסח אחיד עבור אלו שאינם יודעים להתפלל, אין כל טעם מיוחד בחזרה על מילים אלא אך ורק לחזק הבקשה.
 

קבצים מצורפים

  • אמת ואמונה.pdf
    389.5 KB · צפיות: 6

חגי פאהן

משתמש ותיק
הגמרא מגיעה למסקנה שיש שתי מילים בתורה שלא ידוע מה לומדים מהן. או באמצע בבא קמא או בתחילת בבא מציעא.
 
חלק עליון תַחתִית