יש לחלק בין מצב שלאחר מעשה האדם שמח בתוצאה גם מצד אהבת השם לבין מצב שגם לאחר מעשה אין לו עניין כלל רק בתועלת האישית.
אחרת זה יכול לפעול לרעה.
מי שנגרם על ידי מעשה שלו (שנעשה שלא בבחירתו) עבירה - האם יענש עליה?
לדוגמא מי שאיבד כסף ומצאו כומר והשתמש בו לעבודה זרה.
החילוק הוא כך:
אם מאבד הכסף אוהב את השם ורוצה לקיים מצוות, הרי שבדיעבד הוא שמח במצוה שנעשתה על ידו.
ואם לא אז לא.
כמו שכתוב גדולה הסרת טבעת וכו', ע"י המן שבו ישראל בתשובה. וכי יקבל שכר ע"ז?
אותו דבר לגבי לשמה. גם בתורה וגם במצוות.
אם בשלא לשמה יש זרע של לשמה, דהינו הלומד מתכוון שיהיה רבי, אבל תכלס' בדיעבד שמח שלמד תורה גם אם לא נעשה רבי בסוף, אז מתוך שלא לשמה בה לשמה. דהיינו, שתוך כדי הלימוד - מגיע לכך שבאמת אכפת לו ומעניין אותו מה הדין ומה ההלכה, לא רק כדי לעמוד במבחן הרבנות אלא כדי לדעת מה רצון השם.
אבל מי שאין לו שום עניין להידבק בה' - אז מלבד הרצון לעבור את המבחן - לא יעניין אותו כהוא זה להמשיך להתפלפל בסוגיא כדי להבינה על בוריה, או ללמוד כל נושא אחר בתורה שאינו בתחום הרבנות שלו וכו'.