שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ בְּעֵת שֶׁבָּא מֵהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ עַד שֶׁבָּא לְזַסְלַב וְשָׁם נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה וְאָז כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ לְפה בְּרֶסְלַב דִּבֵּר הַרְבֵּה מִשִּׁדּוּכִים וְאָמַר שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיָן זֶה שֶׁל שִׁדּוּכִים. וּכְבָר נִרְשַׁם מְעַט מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאָמַר שֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ רַאדְוִויל בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה מִקְּהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד, אָז בָּאוּ כַּמָּה עֲגָלוֹת עִם נָשִׁים שֶׁבָּאוּ בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ. וְאָמַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ. וְאָמַר שֶׁכָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה זִוּוּגִים רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנִים נִפְלָאִים. כִּי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת זִוּוּג וְשִׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁזֶּה יִשָּׂא אֶת זאת וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר בְּחִינַת הַזִּוּוּג שֶׁל זֶה הָאִישׁ עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה. וְלִפְעָמִים בָּאִים שַׁדְכָנִים וּמְדַבְּרִים הַשִּׁדּוּךְ אֲבָל אֵינוֹ נִגְמָר וְגַם זֶה בְּחִינַת זִוּוּג מִשִּׁדּוּךְ. וּבְוַדַּאי הִיא בְּחִינַת זִוּוּג יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן. וְלִפְעָמִים נוֹסְעִים לַעֲשׂוֹת הַשִּׁדּוּךְ וּבְעֵת הַגְּמָר נִפְרָדִים מֵאֵיזֶה סִבָּה. וְלִפְעָמִים נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ וְאַחַר כָּךְ מַפְסִיקִים הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּנָאִים. וְלִפְעָמִים בָּאִין לִידֵי נִשּׂוּאִין וְאַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ נַעֲשֶׂה גֵּט בֵּינֵיהֶם. וְלִפְעָמִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה הַגֵּט עַד אַחַר אֵיזֶה זְמַן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים וְהַזִּוּוּגִים שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים אַחַר כָּךְ, אֲבָל כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ. כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כַּמָּה זִוּוּגִים רַק שֶׁאֵצֶל זֶה נִגְמָר אֵיזֶה זִוּוּג שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מִזֶּה הַשִּׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר יוֹתֵר אוֹ עַל יְדֵי אֵיזֶה הִתְקַשְּׁרוּת אוֹ נְסִיעָה אוֹ עֻבְדָּא בִּשְׁבִיל הַשִּׁדּוּךְ לְפִי שָׁעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הַדָּבָר הוּא עִנְיָן נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁלּא נִשְׁמַע כָּזאת שֶׁהַדִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהַשִּׁדּוּךְ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת שִׁדּוּךְ. וְכֵן מְבאָר בְּהָאָלֶף בֵּית שֶׁלּוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁהַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ מֵהַשִּׁדּוּךְ עוֹשֶׂה רשֶׁם בּוֹ וּבָהּ, עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת חִתּוּן בְּסִימָן ז'. וְהַדָּבָר נִרְאֶה לָעֵינַיִם כִּי יָדַע בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים שֶׁלּא נִתְגַּלוּ בָּעוֹלָם, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשָּׂגוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת. וּבֶאֱמֶת סִפְּרוּ שֶׁהִתְפָּאֵר אָז שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיַן הַשִּׁדּוּכִים מַה שֶּׁאֵין יוֹדְעִין בָּזֶה כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מְאוּמָה
אליהו52 אמר:יש שמועה הפוכה בשם הגר"א ששמעתי מכמה אנשים ולא ראיתיה שאין לעשות שום השתדלות בשידוכים
איך זה מסתדר עם זה? שמעתי שזה עובד. ודאי שרואים דברים שמימיים בשידוכים אבל לכא' רואים שההשתדלות עוזרת.אולי הכוונה להגר"א כדלהלן:
על ענין הזיווג אמרו במו"ק דף י"ח ע"ב מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש עיי"ש, ומבואר שבהנהגת זיווג יש הנהגה מיוחדת של "מה'" אשה לאיש.
ועי' מש"כ הגר"א (ביהל אור עמ' ל"ג) שההתעסקות בהשתדלות בשידוכין הוא שוא והבל וז"ל: וכמו שנאמר "אם ה' לא יבנה בית שוא עצל בוניו וכו'" שהוא הזווג שנקרא בנין – בית כידוע, ואמר "אם ה' וכו' ששוא הוא עסק בני אדם בענין הזיווג שהכל הוא מאת ה', וזה שנא' אך הבל בני אדם כזב בני איש רק במאזנים לעלות אבל המה מהבל יחד וכו', עכ"ל.
מבו' בהגר"א שהשתדלות בענין זווג הוא "כזב" ו"הבל".
שמעתי מס' פעמים מכמה אנשים שכל השתדלות בשידוכין מקדמת את מציאת בן הזוג. האם יש מקור לזה?
דברי הגרמ"ס זצ"ל (אם אכן אמר כך) אינם מובנים, כי לכאורה המקור לזה הוא עצם אמונתנו בהנהגת הקב"ה את העולם.מובא בשם הג"ר מאיר סאלאווייציק, שאין מקור לזה שכל הצעה מקרבת את השידוך הנכון.
ואם הציעו לו עשר הצעות ואח"כ זכה בלוטו זה אומר שלפני שזכה היה צריך לעבור עשר הצעות?הרי אם הציעו לאדם 10 הצעות שידוך לפני שהגיע לזיווגו האמיתי, א"כ אנו מאמינים באמונה שלימה שלפני שהוא היה צריך להתארס היה צריך לקבל 10 הצעות לא נכונות,
פשוט וברור ללא שום צל של ספק שכן.ואם הציעו לו עשר הצעות ואח"כ זכה בלוטו זה אומר שלפני שזכה היה צריך לעבור עשר הצעות?
כנראה שלא זה נושא הדיון.וכי יעלה על דעתך שהקב"ה עושה משהו שלא צריך?? אתמהה.
וכי אתה באמת חושב שיתכן שאם יהודי התארס אחרי שיהודי אחר בקצה העולם השני קרא עיתון, זה לא היה חייב להיות כך, אלא הוא היה יכול להתארס גם לפני שההוא קרה את העיתון? אתה באמת חושב שסדר הדברים בעולם הוא סתם ככה, בלי חשבון?ולדבריך כשם שכל הצעה מקרבת כך גם כל קריאת עיתון וכל מה שקורה איתי, וכשם שזה מקרב את השידוך כך זה מקרב את המוות שלו ושל כל מי שהוא ישמע עליו וכו'
סליחה על השאלה אבל האם אתה באמת כן חושב ככה??? באופן כללי יש סדר והכל מחושבן לפרטים אבל זה לא מכריח תליה מוחלטית בכל פרט בכלל שאר הענינים!וכי אתה באמת חושב שיתכן שאם יהודי התארס אחרי שיהודי אחר בקצה העולם השני קרה עיתון, זה לא היה חייב להיות כך, אלא הוא היה יכול להתארס גם לפני שההוא קרה את העיתון? אתה באמת חושב שסדר הדברים בעולם הוא סתם ככה, בלי חשבון?
לעצם הענין כבר השיב הרב בחצרות אלקינו אבל גם אם אתה צודק נדון האשכול הוא האם יש קשר מיוחד בין הצעות לבין הזיווג עצמו כמו שכתב הרב צפרא טבאוכי אתה באמת חושב שיתכן שאם יהודי התארס אחרי שיהודי אחר בקצה העולם השני קרה עיתון, זה לא היה חייב להיות כך, אלא הוא היה יכול להתארס גם לפני שההוא קרה את העיתון? אתה באמת חושב שסדר הדברים בעולם הוא סתם ככה, בלי חשבון?
הכל מחושבן? גם זה שהוא היה צריך להתארס אחרי שההוא קרא את העיתון? או שזה כבר ללא חשבון אלא רנדומי ח"ו, וזה לא היה צריך להיות כך ח"ו.באופן כללי יש סדר והכל מחושבן
???ח"ו,
"והן אמת כי מה' אשה לאיש וארבעים יום קדם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני (סוטה ב, א). ומכל מקום כבר אני עני תרצתי על זה וכיוצא בה שכמדמה ששלשה מיני גזרות יש, אחד שגוזרין עליו שתבוא אליו טובה ולא תאנה אליו רעה, ואז תבוא לו הטובה על כרחו על דרך שפרשו אף מרומם.
שני שגוזרין עליו גזרה רעה ונכתב ונחתם ואז אין מציל.
שלישי שגוזרין עליו שיבוא לו כפי בקשתו וכפי השתדלותו. אי לזאת למחש בעי שמא הוא מכת שלישית שאמרנו, וכל אשר בכחו לעשות יעשה וימכר כל אשר לו לקנות חלק טוב בגורלו, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה (שיר השירים ח ז) כך היא החובה:"
שמעתי מס' פעמים מכמה אנשים שכל השתדלות בשידוכין מקדמת את מציאת בן הזוג. האם יש מקור לזה?
עיין מה שכתב יהודי מעלי , דכל הצעה וכו, מקרב את הזיווג לכן נהג לשלםידוע גם מהדברי חיים מצאנז ששילם לכל מי שהציע שידוך, אף שלא הגיע לידי גמר, מחמת סברא זו