פרסום מעשה גרוע או עבירה - מתי יש בו משום חילול ה'?

אסף

משתמש ותיק
דובר בכמה אשכולות סביב הנושא של קידוש ה' וחילול ה' וראיתי לנכון לפתוח אשכול אודות שאלה שנשאלה בתוך גיליון "רוממות" והובאה באשכול המתעדכן של רוממות (אינני יודע להוסיף קישור)


מתוך מדור הקושיות:

"בסוטה דף ב. אמרינן הרואה סוטה בקלקולה (פי' בניוולה) יזיר עצמו מן היין. וידוע לפרש שהרואה את החוטא, אפילו שרואה אותו בניוולו ועונשו, יש עליו השפעה שלילית והוא עלול לחטוא מכח ראייה זו. והובא במכתב מאליהו ח"ג עמ' 128 ח"ד עמ' 11 בשם פרי הארץ).
ויש להעיר על זה הערה עצומה, דלקמן שם בדף ח: איתא דכל הנשים חייבות לבא ולראות את הסוטה, שנא' וכל הנשים תוסרנה ולא תעשנה כזמתכנה. הרי מפורש להיפך, שראיית החוטאת בעונשה מרחיקה את הרואים מן החטא."

וכעין זה יש לשאול גם כן מצד חילול ה' - מתי יש לפרסם מעשה רע ועונשו כמו שנא' כמה פעמים "למען ישמעו ויראו" ומתי ראוי להימנע מהפרסום בשל חילול ה'?
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
בענין הקושיה מסוטה, כמדו' החילוק כך, הרואה סוטה בקלקולה איירי שלא לחטט ולברר מה ומי וכו' וכו' כי עצם החשיפה לדברים מכוערים אף שזה נראה מכוער וכו' זה משפיע,
לא כן כאשר מתעסקים עם ה"עונש" שלה היינו בעת שהיא נענשת בזה אדרבה זה משפיע על האדם להתרחק מהכיעור, ודו"ק.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
ואגב, כך מפורסם בשם הגרי"ז עה"פ בפרשת נצבים (כט, טז-יז), "וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם. פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה".

ומפרש רש"י, "ותראו את שקוציהם" – על שם שהם מאוסים כשקצים. "גלוליהם" – שמוסרחים ומאוסין כגלל. "פן יש בכם" – לפי שראיתם האומות עובדי עבודה זרה, ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם, לפיכך אני צריך להשביעכם.

וצריך להבין, אם הם ראו אותן מאוסים כשקצים, מוסרחים ומאוסין כגלל, הלא אדרבה, אין מי שיפנה אליהם, ולמה צריך להשביעם?!

וביאר הגרי"ז, שגם אם רואים עבודה זרה מאוסה כשקצים וגללים, אבל מאחר שראו אותה, צריך כבר לחשוש שמא לבבם פונה מעם ה'. כי גם לראות את העבודה זרה מאוס ומסריח לא צריך, כי די בזה שרואים, ואפילו בצורה כזאת, שזה משפיע לרעה על האדם.

וראיתי בשם הג"ר לייב חסמן זצ"ל, לבאר את הלשון של הפסוק הנ"ל – "וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב", שאמנם בתחילה הם נראים כ"שיקוצים וגילולים", אך כשממשיכים לראות, הם כבר נראים כ"עץ ואבן", וכשממשיכים לראות יותר, זה כבר נראה "כסף וזהב"!
 
חלק עליון תַחתִית