הקדושה אינה שורה באדם האוכל הרבה

אוריאל

משתמש ותיק
"הקדושה אינה שורה באדם האוכל הרבה", לשון החיד"א המצו"ב.
ולפו"ר צ"ב מהך דברכות מד. ופסחים פט. ומגילה ז: שהיו אמוראים קדושים אוכלים הרבה מאד [אם לא שנוציא כל אלו הגמרות מפשוטן].
ולכאו' צ"ל סברא פשוטה, דודאי מי שמכוון באכילתו לש"ש להברות גופו לעבודת השם, וכ"ש אם מכוון גם סדר הכוונות, ודאי אין מניעה לאכול הרבה, וכמו שרמז הבא"ח אין קידוש אלא במקום סעודה, וכל האכילה היא רוחנית. והמדובר על אדם מן השורה, שאוכל להנאתו וצרכי גופו בעלמא, שזה ראוי לו למעט ככל האפשר באכילתו. אלא שלא הבנתי כ"כ לפ"ז בסיפור הנ"ל של החיד"א מנין לר"י קובו שאותו אחד לא היה מכוון גם כן לש"ש וכנ"ל, וי"ל.
 

קבצים מצורפים

  • חידא.png
    חידא.png
    70.3 KB · צפיות: 90

בן של רב

משתמש ותיק
הגר"א (באמרי נועם?) אומר על הגמ' בברכות הנ"ל
שאכלו כדי לזכך את השכל ולהשיג בתורה.

בקיצור הכל לפי הענין.
והאריך בזה המס"י בפרק הקדושה וביאר שם ההבדל בין הפרוש לקדוש.

וקיבלתי מהגר"נ רוטמן שאי"ז רק לאלו שהגיעו עד שם...
אלא גם בכל דרגה נמוכה יש אפשרות לקיים מעין פרישות
ויש גם אפשרות לקיים מעין קדושה ע"י שימוש מושכל בעניני העולם לתועלת
(כלומר: או זה או זה, תלוי מה נכון לפי הענין) .
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן של רב אמר:
הגר"א (באמרי נועם?) אומר על הגמ' בברכות הנ"ל
שאכלו כדי לזכך את השכל ולהשיג בתורה.
יישר כח. אכן לשון הגר"א באמרי נועם שם "דעתם היה כדי להזדכך השכל על ידי אכילת הפירות". [שאר הדברים שכתב מעלתו לא הבנתי הקשרם לנושא שפתחתי].
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
על מעשה זה כיון הבן איש חי שנה ב' בראשית
הבן איש חי שנה ב' פרשת בראשית אמר:
ולכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (פסחים קא.): אין קידוש, אלא במקום סעודה; רמזו לפי דרכם, שלא יתקדש האדם בקדושה יתרה לפלוט הסיגים הבלועים בו, אלא במקום סעודה, כלומר, כאשר יהיה נזהר באכילתו בכל הפרטים הנזכרים לעיל. ועוד רמזו חכמינו זיכרונם לברכה לפי דרכם על דרך שאמרו (גיטין ע.): סעודה שהנאתך מרובה בה, משוך ידך ממנה, כי על ידי מיעוט אכילה מקנה האדם קדושה יתרה לנפשו ונחה עליו רוח ה'; ולכן, סימן של הצדיק עובד אלוקים הוא ניכר על ידי אכילתו, וכמו אותה המעשה שכתב הגאון חיד"א ז"ל ב"שמחת-הרגל", דף י, עמוד ב, ברמזי "קדש ורחץ וכו'" – מעשה שהיה בזמן הרב הגאון מהר"י קובו ז"ל; יעין שם.

וע"ש עוד ראה כאן
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
מביאים בשם מהרח"ו שזוכים לרוח הקודש ע"י ברכות הנהנין של אכילה ושתיה. ואולי מחמת כן אכלו. (לשונו הק' הובאה בשער הספר הנפלא וזאת הברכה בשם הכה"ח)
 

בנציון

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
מביאים בשם מהרח"ו שזוכים לרוח הקודש ע"י ברכות הנהנין של אכילה ושתיה. ואולי מחמת כן אכלו. (לשונו הק' הובאה בשער הספר הנפלא וזאת הברכה בשם הכה"ח)

אם כן לא היו צריכים לאכול כ"כ הרבה. וכבר הביאו כאן בהודעות הקודמות הסבר בשם הגר"א למה אכלו.
 
אוריאל אמר:
"הקדושה אינה שורה באדם האוכל הרבה", לשון החיד"א המצו"ב.
ולפו"ר צ"ב מהך דברכות מד. ופסחים פט. ומגילה ז: שהיו אמוראים קדושים אוכלים הרבה מאד [אם לא שנוציא כל אלו הגמרות מפשוטן].
ולכאו' צ"ל סברא פשוטה, דודאי מי שמכוון באכילתו לש"ש להברות גופו לעבודת השם, וכ"ש אם מכוון גם סדר הכוונות, ודאי אין מניעה לאכול הרבה, וכמו שרמז הבא"ח אין קידוש אלא במקום סעודה, וכל האכילה היא רוחנית. והמדובר על אדם מן השורה, שאוכל להנאתו וצרכי גופו בעלמא, שזה ראוי לו למעט ככל האפשר באכילתו. אלא שלא הבנתי כ"כ לפ"ז בסיפור הנ"ל של החיד"א מנין לר"י קובו שאותו אחד לא היה מכוון גם כן לש"ש וכנ"ל, וי"ל.
כתוב מפורש שלא היה בר הכי כלל, אז אדם כזה שאוכל הרבה יש חשש גדול שהכל מסט"א, אבל אמוראים הקדושים ברור שאם אוכלים הכל זה בקדושה, וכמו שדרכם של חז"ל לדרוש פסוקים שאמרו בצדיקים לטובה אף שפשט הפסוק לרעה וכמו בוישכב ראובן, ולעומת זאת ברשעים דורשים לרעה פסוקים שמשמעותם לטובה כמו בויבוא הפליט וגו' ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף.
 

בן של רב

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
בן של רב אמר:
הגר"א (באמרי נועם?) אומר על הגמ' בברכות הנ"ל
שאכלו כדי לזכך את השכל ולהשיג בתורה.
יישר כח. אכן לשון הגר"א באמרי נועם שם "דעתם היה כדי להזדכך השכל על ידי אכילת הפירות". [שאר הדברים שכתב מעלתו לא הבנתי הקשרם לנושא שפתחתי].
יש עוד שהעירו שנראה לא קשור.
וכנראה כדי שיובן איך זה קשור - יש לעבור על המס"י הנ"ל כי זה יסודי בהרבה גופי תורה.

ואתן רק דוגמה אחת אקטואלית:
הנה ידוע שאכילת אדם ואכילת מזבח הם מקבילים וקשורים כמש"ש המס"י
וכן נ' כמה פעמים במס' זבחים רמזים לזה
(ובקריאת התורה היום שמתי לב שהמקום היחיד קרבנות המוסף נקראים לחם הוא החג של הלחם = המצות)

ולעניננו: אם (לאדם רגיל) לאכול הרבה זה תמיד לא טוב
א"כ גם אין לאכול הרבה בשר בלילה הקדוש של היציאה ממצרים.
והנה ההלכה בדיוק להיפך - יש לאכול מצה לתאבון והאפיקומן צריך להיות לשובע ממש
(ויש בשביל זה חגיגת י"ד - לכל אחד ואחד)
 
בנציון אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
מביאים בשם מהרח"ו שזוכים לרוח הקודש ע"י ברכות הנהנין של אכילה ושתיה. ואולי מחמת כן אכלו. (לשונו הק' הובאה בשער הספר הנפלא וזאת הברכה בשם הכה"ח)

אם כן לא היו צריכים לאכול כ"כ הרבה. וכבר הביאו כאן בהודעות הקודמות הסבר בשם הגר"א למה אכלו.

נ' פשוט שמעלת ברכות הנהנין היא מכח מעלת הפרי הנסתרת
וע"י שמשבחים עליו הוא מגיע לתכליתו בכך שהפך להיות חלק מכבוד שמים כשעל ידיו הכירו והרגישו את טוב ה'
ממילא מובן שכלפי ה% הללו בעומק נפש האדם שבהם האכילה לש"ש כראוי - מצידם יש עדיפות בריבוי.
(הנידון אם להרבות או לא - תלוי בשאלה מה גובר...)
 
חלק עליון תַחתִית