בנציון אמר:
בבבלי עז אמר:
(מגילה כה, ב) "מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול"
חשוב לבאר כונתו של הרב @בנציון שודאי לא רמז לכבודו של הרב @בבלי עז שיבדוק בתועבות אמו ח"ו.
אלא רק הוכיח מהנ"ל את עצם העקרון שכבודה של ירושלים גם אחרי החורבן הוא מאוד חשוב.
(שהרי ר' אליעזר היה אחרי החורבן)
וכי ישאל השואל למה כאן לא יעלה על הדעת לחשוד
ואילו שם כן חשד בו ר"א עד כדי כך ?
אולי יש לחלק ע"פ הידוע שיש שני סוגי לוכדי עכברים.
יש מי ששמח במציאת והוצאת הדיבה ונהנה מהרע ומההתנשאות שלו עליו
וכמו החתול ששמח בקיומם של העכברים שבכך יוכל להתענג עליהם.
ויש מי שמיצר והיה מעדיף שלא יהיה רע כלל - וכמו הבעלבוסטע.
ולעניננו: יש מי שמגיע לביהמ"ק ובוכה ששועלים הלכו בו כמו ר"א עצמו (התחילו הם בוכים ור"ע משחק)
ויש מי ששמח לפרסם דיבתה - וכנראה זיהה ר"א ניצוץ של ברק בעיניו של אותו "קורא בתורה" הנ"ל.
נ. ב. פשיטא שכשיהודי מתאונן על הפריצות יש להניח שזה בא מלב טהור שמרגיז ומצער אותו המצב, וזה מפריע לו ליהנות מקדושת ירושלים.
[ובמאמר המוסגר: מלבד הצער על שכינתא בגלותא יש את הקושי האישי של כל אדם מול המצב הקשה ברה"ר - בכל אימת דליכא דרכא אחרינא.
אך כבר אמר על זה רבי שמואל רוזובסקי - שהכל תלוי כמה ההחלטה יצוקה בבטון שלהסתכל ח"ו זה מופרך לגמרי ולא קיים בכלל כאופציה.
וכל אלו שהגיעו להחלטה נחושה בזה - יכולים להעיד שבעקבות זה גם ראיה לאונסו לא כ"כ מכבידה ולא מענינת...]