שמירת עיניים בנשים

מבקש אמת

משתמש ותיק
הבנתי מכמה אנשים שהניחו כדבר פשוט שיש ענין שמירת עיניים אצל נשים שאסור להם להסתכל על מראות אסורות. אך לא מובן לי כלל מה שייך לומר כן, הלא כשם שאין איסור לאיש להסתכל באיש ה"נ לאשה אין איסור להסתכל באשה.
והנה לעצם המושג של שמירת עיניים באשה יש מקור בילקוט שמואל רמז קח שלדעת רבי יוסי יש איסור לאשה לזון עיניה מאיש, אבל זהו דווקא כשמסתכלת לשם הנאה מיופיו, וגם בזה נראה שרבי יהודה חולק עליו, והבבלי בברכות מח,ב הביא דעת שמואל שאמר שהבנות הסתכלו על שאול ליהנות מיופיו (כדברי רבי יהודה בילקוט שם) ולא מביאה שום הסתייגות מהדברים, וכן בברכות כ,א רבי יוחנן ישב על שערי טבילה כדי שיסתכלו הנשים על יופיו ויולידו ילדים יפים. ואמנם החינוך במצוה קפח כתב שאיסור קריבה לעריות נוהג גם בנשים שאסור להן להרהר באנשים זולתי בעליהן, אבל זה אינו ראיה להסתכלות לשם הנאה כיון שאיסור הרהור הוא בכוונת זנות (ואדרבה אחר שהאריך שם בכל האיסורים של קריבה לעריות הנוהגות אצל אנשים כהסתכלות וכו' לא כתב אצל אשה אלא הרהור). ומדעת רבינו תם שאשה אינה מצווה על השחתת זרע ליכא ראיה לעניננו, דהוא מיירי באופן שמשחיתה ע"י משמוש היד ולא ע"י הרהור.
אך כל הנ"ל אינו שייך אלא לגבי הסתכלות ליהנות מיופי של איש, אבל להסתכלות באשה ליכא ראיה כלל, ולא מיבעיא באופן שאין לה הנאה מזה שזה גם באיש מותר, אלא אף באופן שיש הנאה מראייתה אין שום בעיה, ולא מובן לי מנין ההנחה שיש בזה בעיה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
גם אם אין בזה מחשבת עבירה של ממש אלא ראיה להרבות בתענוגים כבר כתב החינוך מצוה שפז - לא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים
שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וכו'. שורש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטוא לה' כל ימיו. והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה. ודע בני ותהא מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (משנה אבות ד, ה), עברה גוררת עברה ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאות תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים, ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבוש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו, כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין אבל יתאוו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם, ולו ישתו שם כוס מים יפוג יקוד אש תאות היין ויערב להם. כן הדבר הזה, כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ללא תועלת של כלום.
דיני המצוה זו קצרים, הרי ביארנו בזה רוב עיקרן.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
ועובר על זה ויחד מחשבתו בענינים אלו שזכרנו שמביאין האדם לצאת מדרך דעת תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו.
ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה.
 

דורדיא

משתמש ותיק
נראה לי שאם הסתכלות של איש באיש גורמת לו להרהורי עבירה
כמובן שהדבר אסור
כך הסתכלות של אשה באשה שגורמת לה להרהורי עבירה
זה אסור.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ב'קובץ על יד' לפני יותר מ-20 שנה ראיתי שהביאו (או שכתב) להגר"נ קרליץ שליט"א, שגם באשה מצווה בלאו של 'ולא תתורו', אם גורם לה להרהור. ופשוט
 

אליהו52

משתמש ותיק
אם הבנתי אותך נכון אתה רוצה לטעון שאין לאשה איסור להסתכל על אשה אחרת שאינה צנועה במקרה כמובן שהדבר אינו מביא לה הרהורי זנות. (והרי יש מציאות של נשים המסוללות). כי הרי אתה מסכים בדבריך ואף הבאת מקורות לכך שיש איסור גם באשה ממדרשי חז"ל ועוד.
אך אתה מדמה את זה לאיש שאין בו איסור להסתכל על איש... אך שני הדברים לכא' יהיו על אותו משקל, אם האיש חשוד על מש"ז לדוגמא, הרי שהסתכלות ע"מ להנות ודאי מביא לו הרהורים ואסור. ואם אינו מביא לו הרהורים לכא' באמת אין שום בעיה.
אנא באר דבריך
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
גם אם אין בזה מחשבת עבירה של ממש אלא ראיה להרבות בתענוגים כבר כתב החינוך מצוה שפז - לא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים
שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וכו'. שורש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטוא לה' כל ימיו. והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה. ודע בני ותהא מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (משנה אבות ד, ה), עברה גוררת עברה ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאות תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים, ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבוש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו, כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין אבל יתאוו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם, ולו ישתו שם כוס מים יפוג יקוד אש תאות היין ויערב להם. כן הדבר הזה, כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ללא תועלת של כלום.
דיני המצוה זו קצרים, הרי ביארנו בזה רוב עיקרן.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
ועובר על זה ויחד מחשבתו בענינים אלו שזכרנו שמביאין האדם לצאת מדרך דעת תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו.
ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה.

לא הבנתי איך זה נוגע לעניננו. החינוך מדבר על השתקעות בתאוות באופן כללי, וכלשונו ש"רודף אחר תאוות העולם", והנידון כאן הוא על מעשה ספציפי. דברי החינוך שייכים לאכילת שוקולד באותה מידה כמו להנאה מראיה כזו או אחרת.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
ב'קובץ על יד' לפני יותר מ-20 שנה ראיתי שהביאו (או שכתב) להגר"נ קרליץ שליט"א, שגם באשה מצווה בלאו של 'ולא תתורו', אם גורם לה להרהור. ופשוט

אין צריך להגיע לדברי הגר"נ קרליץ שליט"א, שהרי הדברים מבוארים כבר בחינוך כמו שציטטתי בפתיחת הנושא. הנידון כאן הוא על הסתכלות בלי הרהורים בגברים אחרים. כשאשה רואה אשה אחרת לבושה שלא בצניעות אין שום סיבה בעולם שזה יגרום לה להרהר בגבר זר. והאמת שגם אין סיבה שתהנה מזה בכלל, אבל אפילו אם נהנית משום מה אין זה שייך להרהור על גברים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
זה מה שרציתי להאיר - רק אם גורם לה להרהור, ועפ"ר אין הרהור לאשה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אליהו52 אמר:
אם הבנתי אותך נכון אתה רוצה לטעון שאין לאשה איסור להסתכל על אשה אחרת שאינה צנועה במקרה כמובן שהדבר אינו מביא לה הרהורי זנות. (והרי יש מציאות של נשים המסוללות). כי הרי אתה מסכים בדבריך ואף הבאת מקורות לכך שיש איסור גם באשה ממדרשי חז"ל ועוד.
אך אתה מדמה את זה לאיש שאין בו איסור להסתכל על איש... אך שני הדברים לכא' יהיו על אותו משקל, אם האיש חשוד על מש"ז לדוגמא, הרי שהסתכלות ע"מ להנות ודאי מביא לו הרהורים ואסור. ואם אינו מביא לו הרהורים לכא' באמת אין שום בעיה.
אנא באר דבריך



דבריך צודקים, ומתאימים עם מה שכתבתי. הנידון הוא באשה שמסתכלת על אשה אחרת שלבושה שלא בצניעות, ונהנית מראייתה. לכאורה הרי זה בדיוק כמו איש שנהנה מראיה של גבר זר. ואם כן נמצא שאין ענין של שמירת עיניים באשה, אלא רק במקרה שמביא לה הרהור על גבר זר. (לגבי הרהור על אשה זרה יל"ע, כיון שאם ההרהור הוא רק על קירבה בלבד הרי הדבר מותר, ואם ההרהור על מעשה ארץ מצרים הרי מבואר ברמב"ם פכ"א מאיסו"ב שאינו בגדר זנות אלא איסור בעלמא, וצ"ע האם גם ע"ז יש איסור הרהור).
לכאורה הדברים פשוטים אלא שמאחר ונתקלתי בכמה שהניחו בפשטות שיש לאשה איסור להיות במקומות של פריצות וכד' תמהתי מנין נובעת הנחה זו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
איסור אין. אולי ענין של רגישות כדי לא להתקרר, ואין גבול ליראת שמים וצניעות
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
נדיב לב אמר:
גם אם אין בזה מחשבת עבירה של ממש אלא ראיה להרבות בתענוגים כבר כתב החינוך מצוה שפז - לא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים
שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וכו'. שורש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטוא לה' כל ימיו. והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה. ודע בני ותהא מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (משנה אבות ד, ה), עברה גוררת עברה ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאות תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים, ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבוש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו, כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין אבל יתאוו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם, ולו ישתו שם כוס מים יפוג יקוד אש תאות היין ויערב להם. כן הדבר הזה, כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ללא תועלת של כלום.
דיני המצוה זו קצרים, הרי ביארנו בזה רוב עיקרן.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
ועובר על זה ויחד מחשבתו בענינים אלו שזכרנו שמביאין האדם לצאת מדרך דעת תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו.
ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה.

לא הבנתי איך זה נוגע לעניננו. החינוך מדבר על השתקעות בתאוות באופן כללי, וכלשונו ש"רודף אחר תאוות העולם", והנידון כאן הוא על מעשה ספציפי. דברי החינוך שייכים לאכילת שוקולד באותה מידה כמו להנאה מראיה כזו או אחרת.
קשור ועוד איך קשור דברי החינוך הנזכרים, למה שכתבת - גם באופן שיש הנאה מראייתה!
מבקש אמת אמר:
הבנתי מכמה אנשים שהניחו כדבר פשוט שיש ענין שמירת עיניים אצל נשים שאסור להם להסתכל על מראות אסורות. אך לא מובן לי כלל מה שייך לומר כן, הלא כשם שאין איסור לאיש להסתכל באיש ה"נ לאשה אין איסור להסתכל באשה.
והנה לעצם המושג של שמירת עיניים באשה יש מקור בילקוט שמואל רמז קח שלדעת רבי יוסי יש איסור לאשה לזון עיניה מאיש, אבל זהו דווקא כשמסתכלת לשם הנאה מיופיו, וגם בזה נראה שרבי יהודה חולק עליו, והבבלי בברכות מח,ב הביא דעת שמואל שאמר שהבנות הסתכלו על שאול ליהנות מיופיו (כדברי רבי יהודה בילקוט שם) ולא מביאה שום הסתייגות מהדברים, וכן בברכות כ,א רבי יוחנן ישב על שערי טבילה כדי שיסתכלו הנשים על יופיו ויולידו ילדים יפים. ואמנם החינוך במצוה קפח כתב שאיסור קריבה לעריות נוהג גם בנשים שאסור להן להרהר באנשים זולתי בעליהן, אבל זה אינו ראיה להסתכלות לשם הנאה כיון שאיסור הרהור הוא בכוונת זנות (ואדרבה אחר שהאריך שם בכל האיסורים של קריבה לעריות הנוהגות אצל אנשים כהסתכלות וכו' לא כתב אצל אשה אלא הרהור). ומדעת רבינו תם שאשה אינה מצווה על השחתת זרע ליכא ראיה לעניננו, דהוא מיירי באופן שמשחיתה ע"י משמוש היד ולא ע"י הרהור.
אך כל הנ"ל אינו שייך אלא לגבי הסתכלות ליהנות מיופי של איש, אבל להסתכלות באשה ליכא ראיה כלל, ולא מיבעיא באופן שאין לה הנאה מזה שזה גם באיש מותר, אלא אף באופן שיש הנאה מראייתה אין שום בעיה, ולא מובן לי מנין ההנחה שיש בזה בעיה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
מבקש אמת אמר:
נדיב לב אמר:
גם אם אין בזה מחשבת עבירה של ממש אלא ראיה להרבות בתענוגים כבר כתב החינוך מצוה שפז - לא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים
שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וכו'. שורש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטוא לה' כל ימיו. והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה. ודע בני ותהא מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (משנה אבות ד, ה), עברה גוררת עברה ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאות תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים, ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבוש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו, כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין אבל יתאוו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם, ולו ישתו שם כוס מים יפוג יקוד אש תאות היין ויערב להם. כן הדבר הזה, כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ללא תועלת של כלום.
דיני המצוה זו קצרים, הרי ביארנו בזה רוב עיקרן.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
ועובר על זה ויחד מחשבתו בענינים אלו שזכרנו שמביאין האדם לצאת מדרך דעת תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו.
ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה.

לא הבנתי איך זה נוגע לעניננו. החינוך מדבר על השתקעות בתאוות באופן כללי, וכלשונו ש"רודף אחר תאוות העולם", והנידון כאן הוא על מעשה ספציפי. דברי החינוך שייכים לאכילת שוקולד באותה מידה כמו להנאה מראיה כזו או אחרת.
קשור ועוד איך קשור דברי החינוך הנזכרים, למה שכתבת - גם באופן שיש הנאה מראייתה!
מבקש אמת אמר:
הבנתי מכמה אנשים שהניחו כדבר פשוט שיש ענין שמירת עיניים אצל נשים שאסור להם להסתכל על מראות אסורות. אך לא מובן לי כלל מה שייך לומר כן, הלא כשם שאין איסור לאיש להסתכל באיש ה"נ לאשה אין איסור להסתכל באשה.
והנה לעצם המושג של שמירת עיניים באשה יש מקור בילקוט שמואל רמז קח שלדעת רבי יוסי יש איסור לאשה לזון עיניה מאיש, אבל זהו דווקא כשמסתכלת לשם הנאה מיופיו, וגם בזה נראה שרבי יהודה חולק עליו, והבבלי בברכות מח,ב הביא דעת שמואל שאמר שהבנות הסתכלו על שאול ליהנות מיופיו (כדברי רבי יהודה בילקוט שם) ולא מביאה שום הסתייגות מהדברים, וכן בברכות כ,א רבי יוחנן ישב על שערי טבילה כדי שיסתכלו הנשים על יופיו ויולידו ילדים יפים. ואמנם החינוך במצוה קפח כתב שאיסור קריבה לעריות נוהג גם בנשים שאסור להן להרהר באנשים זולתי בעליהן, אבל זה אינו ראיה להסתכלות לשם הנאה כיון שאיסור הרהור הוא בכוונת זנות (ואדרבה אחר שהאריך שם בכל האיסורים של קריבה לעריות הנוהגות אצל אנשים כהסתכלות וכו' לא כתב אצל אשה אלא הרהור). ומדעת רבינו תם שאשה אינה מצווה על השחתת זרע ליכא ראיה לעניננו, דהוא מיירי באופן שמשחיתה ע"י משמוש היד ולא ע"י הרהור.
אך כל הנ"ל אינו שייך אלא לגבי הסתכלות ליהנות מיופי של איש, אבל להסתכלות באשה ליכא ראיה כלל, ולא מיבעיא באופן שאין לה הנאה מזה שזה גם באיש מותר, אלא אף באופן שיש הנאה מראייתה אין שום בעיה, ולא מובן לי מנין ההנחה שיש בזה בעיה.
אבל הינך מסכים שלא בא החינוך לאסור כל מעשה שיש בו הנאה, אלא רק רדיפה אחרי ההנאות והשתקעות בהן, הלא כן?
 
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
אשמח אם יעלו כאן מקורות בנושא
האם אשה מצווה להזהר בשמירת העיניים, מגברים ומנשים, ועד כמה, דה"ז פשוט שמותר לה להסתכל בפני חברותיה, השאלה אם יש גבול והיכן הוא.
 

HaimL

משתמש ותיק
ראה קונטרס בד קדש, מהרה"ק אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש זצ"ל.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
שמעתי בשם הרב וואזנער זצ"ל, שאמר שגם לאשה יש ולא תתורו, אך לא על הדבר החיצוני הגופני כמו אצל איש, אלא להיות מוקסמת מהאישיות ומהפנימיות ולחשוב מחשבות זנות על האיש, וזה לא תתורו באשה. ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצ"ז אות ב' שכ"כ.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לומד מכל אדם אמר:
אשמח אם יעלו כאן מקורות בנושא
האם אשה מצווה להזהר בשמירת העיניים, מגברים ומנשים, ועד כמה, דה"ז פשוט שמותר לה להסתכל בפני חברותיה, השאלה אם יש גבול והיכן הוא.

מסתבר שיועיל למר אשכול שנפתח בנוגע לשאלתו.
שמירת עיניים בנשים



נ.ב הודעה זו נכתבה קודם שהתעשת מאן דהו לחבר את שני האשכולות.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמדו' יש מחלוקת תנאים אם אסור לנשים להסתכל על גברים [היינו בהסתכלות בעלמא].
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
כמדו' יש מחלוקת תנאים אם אסור לנשים להסתכל על גברים [היינו בהסתכלות בעלמא].
איפה מצאת שיש מי שסובר שיש איסור להסתכל בעלמא על גברים? הלא אפילו על נשים אין איסור בהסתכלות אלא אם עלולה להביא להרהור, ומאחר ואצל נשים היא בדרך כלל לא מביאה לידי הרהור אין טעם לאסור.
אם ההסתכלות אינה מביאה לידי הרהור אך יש לה הנאה מיופי הדבר, נראה שנחלקו בזה תנאים (ילקו"ש שמואל א' רמז קח): "כל האורך הזה למה, מביטות בנויו של שאול היו ולא היו שבעות ממנו דברי ר' יהודה, אמר ליה ר' יוסי אם כן עשית בנות ישראל כזונות, והלא כשם שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מאיש שאינו שלה, אלא שלא הגיע עדין השעה שאמר הקב"ה לשמואל כעת מחר אשלח אליך".
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
לומד מכל אדם אמר:
אשמח אם יעלו כאן מקורות בנושא
האם אשה מצווה להזהר בשמירת העיניים, מגברים ומנשים, ועד כמה, דה"ז פשוט שמותר לה להסתכל בפני חברותיה, השאלה אם יש גבול והיכן הוא.
מה שייך בכלל שמירת העיניים מנשים, וכי אשה היא חפץ טמא שאין להסתכל בו?
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
איפה מצאת שיש מי שסובר שיש איסור להסתכל בעלמא על גברים? הלא אפילו על נשים אין איסור בהסתכלות אלא אם עלולה להביא להרהור, ומאחר ואצל נשים היא בדרך כלל לא מביאה לידי הרהור אין טעם לאסור אא"כ במקרה שיש לה הרהור.
איני זוכר היכן המחלוקת כרגע, אבל כמדו' שאכן טעם המ"ד שאוסר, היינו משום שחשש שתבוא להרהור.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
מבקש אמת אמר:
איפה מצאת שיש מי שסובר שיש איסור להסתכל בעלמא על גברים? הלא אפילו על נשים אין איסור בהסתכלות אלא אם עלולה להביא להרהור, ומאחר ואצל נשים היא בדרך כלל לא מביאה לידי הרהור אין טעם לאסור אא"כ במקרה שיש לה הרהור.
איני זוכר היכן המחלוקת כרגע, אבל כמדו' שאכן טעם המ"ד שאוסר, היינו משום שחשש שתבוא להרהור.
מדברי רבי יוסי משמע שהבעיה היא שזנה עיניו מאיש שאינו שלה, ולא מטעם הרהור. לכאורה זה מדין קריבה לעריות שנאסר מדרבנן לאיש ליהנות מיופי של אשה אף אם אינו מהרהר בה, ולא מצד איסור 'ולא תתורו' שהוא הסתכלות דרך זנות כמבואר ברמב"ם.
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בקובץ על יד לפני שנים רבות, הובא מהגרנ"ק ז"ל שפשיטא גם אשה בכלל ולא תתורו.
אמנם על דרך כלל אצל אשה זה שייך בבחינה וברובד אחר לגמרי משל איש.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
בקובץ על יד לפני שנים רבות, הובא מהגרנ"ק ז"ל שפשיטא גם אשה בכלל ולא תתורו.
אמנם על דרך כלל אצל אשה זה שייך בבחינה וברובד אחר לגמרי משל איש.

חינוך שפז:
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
 

אורח

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
חינוך שפז:
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
החינוך מבאר את המצוה לענין תאוות העוה"ז באופן כללי עיי"ש, ואין ראיה מדבריו
 

רבינא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הבנתי מכמה אנשים שהניחו כדבר פשוט שיש ענין שמירת עיניים אצל נשים שאסור להם להסתכל על מראות אסורות. אך לא מובן לי כלל מה שייך לומר כן, הלא כשם שאין איסור לאיש להסתכל באיש ה"נ לאשה אין איסור להסתכל באשה.
והנה לעצם המושג של שמירת עיניים באשה יש מקור בילקוט שמואל רמז קח שלדעת רבי יוסי יש איסור לאשה לזון עיניה מאיש, אבל זהו דווקא כשמסתכלת לשם הנאה מיופיו, וגם בזה נראה שרבי יהודה חולק עליו, והבבלי בברכות מח,ב הביא דעת שמואל שאמר שהבנות הסתכלו על שאול ליהנות מיופיו (כדברי רבי יהודה בילקוט שם) ולא מביאה שום הסתייגות מהדברים, וכן בברכות כ,א רבי יוחנן ישב על שערי טבילה כדי שיסתכלו הנשים על יופיו ויולידו ילדים יפים. ואמנם החינוך במצוה קפח כתב שאיסור קריבה לעריות נוהג גם בנשים שאסור להן להרהר באנשים זולתי בעליהן, אבל זה אינו ראיה להסתכלות לשם הנאה כיון שאיסור הרהור הוא בכוונת זנות (ואדרבה אחר שהאריך שם בכל האיסורים של קריבה לעריות הנוהגות אצל אנשים כהסתכלות וכו' לא כתב אצל אשה אלא הרהור). ומדעת רבינו תם שאשה אינה מצווה על השחתת זרע ליכא ראיה לעניננו, דהוא מיירי באופן שמשחיתה ע"י משמוש היד ולא ע"י הרהור.
אך כל הנ"ל אינו שייך אלא לגבי הסתכלות ליהנות מיופי של איש, אבל להסתכלות באשה ליכא ראיה כלל, ולא מיבעיא באופן שאין לה הנאה מזה שזה גם באיש מותר, אלא אף באופן שיש הנאה מראייתה אין שום בעיה, ולא מובן לי מנין ההנחה שיש בזה בעיה.
מה הצד שמראות אסורות מותר לנשים להסתכל?
 
חלק עליון תַחתִית