תלמוד תורה כנגד כולם

נדיב לב

משתמש ותיק
במשנה ריש פאה שנו: ותלמוד תורה כנגד כולם.

ובירושלמי פאה איתא: 'ר' ברכיה ור' חייא דכפר תחומין, חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר א' מן התורה, וחד אמר אפי' כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר א' מן התורה, רבי אבא אבוי דרבי אבא בר מרי בשם ר' אחא, כתוב א' אומר וכל חפצים לא ישוו בה וכתוב א' אומר וכל חפציך לא ישוו בה חפצים אלו אבנים טובות ומרגליות, חפציך אלו ד"ת דכתיב כי באלה חפצתי נאום ד'' עכ"ל.

מבואר בירושלמי דאפילו כל המצוות יחד אינן שוות לדבר אחד מהתורה. הרי מעלת התורה גדולה מכל שאר המצוות
ונמצא סותר למשנה תחילת פאה - תלמוד תורה כנגד כולם. שמבואר שהתורה וכל המצוות שווים במעלתם
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
ת"ת קודם למצוות שבין אדם לחברו אם אפשר שיעשו ע"י אחרים
וזה הכוונה שאפילו כל המצוות אינם שוות לדבר א' מן התורה, שאם יש לפניו לימוד פסוק או מצווה עליו ללמוד תורה.
וזה הכוונה ות"ת כנגד כולם שאין שום מצווה של בין אדם לחבירו שת"ת נדחה מפניה כשיכולה להעשות ע"י אחרים
(עלי תמר לרב ישכר תמר שהיה בשנת תרצ"ג רב של תל אביב)
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
יפה שאלת.
ראה במשנת ר' אהרן (ח"א עמ' כ"ז) שעמד בזה, ואף מוסיף להקשות שבפאה נתבאר שהיא שקולה רק כנגד מצות מסויימות שנמנו שם ולא כנגד כל התורה כולה.
וכתב ליישב דדברי המשנה בפאה לא איירי אלא מענין המצות שיש בהם קיבול שכר בעוה"ז, והם המצות שיש בהם ענינים של חסד עם בין אדם לחבירו,
שהוא בבחינת מדה כנגד מדה, במה שגומל לחבירו חסד בעוה"ז מקבל שכר טוב גם בעוה"ז. ובזה שקולה היא התורה, שגם תורה היא חסד, הן בללמד לאחרים,
והן מצד התועלת הסגולית של תורה שמעניקה חיות בכל העולמות.
אך דברי הירושלמי מתייחסים לא על עניני השכר גרידא, אלא על עצם מעלת החשיבות של גוף המצוה, ובזה נתבאר שמעלת המצוה של ת"ת כ"כ חשובה,
עד שכל מצות התורה כולם, אינם מגיעים לידי מעלתה.
ואגב, במשנה באבות איתא "שאי אתה יודע מתן שכר של מצות". והקשו המפרשים שהרי במשנה בפאה נתבאר מתן שכר של מצות ת"ת כנגד כולם.
והראו לי כמדומה מהתויו"ט שמיישב זאת, שכל מה שלא גילו ממעלות המצות, הוא דווקא ביתר מצות התורה, אך ת"ת אין כל דמיון והשואה לרום מעלתה,
והיא לא נכללת בהא שאי אתה יודע מתן שכר של מצות. ואדרבה בזה אנו יודעים שהיא שקולה כנגד כולם ואף מעבר לזה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
בישוב הקושיה נראה לומר שבעצם שני ענינים שונים הם. המשנה פאה האומרת ת"ת כנגד כולם, ענינו הוא כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות וזה לשונו: וכשתחקור על הענין תמצא ת"ת שקול כנגד הכל, כי בת"ת יזכה האדם לכל זה, כמו שביארנו בתחילת דברינו שהתלמוד מביא ליד מעשה עכ"ל. וזה מצד שהתורה היא המביאה את האדם לידי קיום כל המצוות, ולכן שקולה ככל המצוות. ומצד זה אין התורה יותר מכל המצוות, ואדרבה כל מעלתה בזה שמביאה אותו לידי קיום כל המצוות. אלא שקולין הן, ואילו הירושלמי התיחס לקדושת התורה וגודל יקרת מצות תלמוד תורה, שחלוק ביסודו מכל שאר המצוות, וכמו שהאריך בזה בס' נפש החיים ש"ד שבלימוד התורה האדם מתדבק עם קונו דהוא ורצונו חד הוא, ויסוד שרשו נעלה מכל המצוות, ובזה נאמר בירושלמי שאף כל המצוות כולן אינן שוות לדבר אחד מהתורה מן התורה ודומה לדברים שהזכירו כאן
 

במבי

משתמש ותיק
מי אמר שכנגד היינו בשווה להם אולי הוא מלשון מכריע את הכף.

וכן אעשה לו עזר כנגדו בא לומר שהאשה שווה לאיש?
 

בן של רב

משתמש ותיק
במבי אמר:
מי אמר שכנגד היינו בשווה להם אולי הוא מלשון מכריע את הכף.

וכן אעשה לו עזר כנגדו בא לומר שהאשה שווה לאיש?
קניתי את הרעיון. 
וא"כ אקנה בשינוי... לענ"ד כנגד היינו >מכוון כנגד המצוות וכמו שהאשה היא כנגדו לעזרתו ושלי ושלכם שלה. 

דהנה התורה עצמה לא אומרת כמעט כלום על ללמוד. (תבדקו אותי... )
אלא מאי כל הלימוד הוא היכ"ת לקיום בפועל. 
וסגולתו הרוחנית היא כה עצומה עד שאין כמו השינון כדי לחזק את הקיום. 
ממילא כל לימוד של נושא אחד הוא כנגד כל המצוות כי הוא גורם לקיים הכל. 
בקיצור "המאור שבה מחזירן למוטב". = גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. [ואכמ"ל איך זה עובד בפועל, אבל כך רואים שעיקר קיום המצוות הפרטיות והציבוריות - הוא ע"י אלו הלומדים] 

נ. ב. כך מפורש ברמב"ם הלכות ת"ת שכל עדיפות ת"ת היא משום שמביאה לידי מעשה, משא"כ המעשה לא מביא לידי תלמוד ע"ש. 
 
 
חלק עליון תַחתִית