גר שתגייר ע"ד לעבור לפני המתפלל

נושאים שונים

פותח הנושא
זוזו
הודעות: 83
הצטרף: 11 דצמבר 2017, 00:51
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 22 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

גר שתגייר ע"ד לעבור לפני המתפלל

שליחה על ידי זוזו » 02 יוני 2019, 10:46

הוא מוכן לקבל עליו כל התורה חוץ מלעבור לפני המתפלל שהוא לא מתכון לשמור ע"ז.
וא"ת לא הוי גר מה הדין אם אלו שגיירו אותו הם עצמם לא מקפידים ע"ז והוא עצמו שוגג כלפי העבירה הזו בגללם, אך באופן כללי הוא מוכן לקבל ע"ע את כל התורה "נעשה ונשמע".
זה יכול להיות נוגע למי שנתגייר ע"י אינשי לא כ"כ מעלי שהציגו לו את התורה באופן מאד קליל והוא ראה משך זמן רב איך נראה חיי יהודי (קליל "לייט" בלע"ז) וזה התאים לו. האם גירותו גירות 


הנופל
הודעות: 170
הצטרף: 23 אפריל 2019, 19:34
נתן תודה: 55 פעמים
קיבל תודה: 45 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גר שתגייר ע"ד לעבור לפני המתפלל

שליחה על ידי הנופל » 02 יוני 2019, 10:52

למה כוונתך הדוגמא שבחרת:
דין דרבנן? דין שאינו חובה גמורה?


פותח הנושא
זוזו
הודעות: 83
הצטרף: 11 דצמבר 2017, 00:51
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 22 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גר שתגייר ע"ד לעבור לפני המתפלל

שליחה על ידי זוזו » 02 יוני 2019, 11:11

עיקר השאלה האם שהציגו לו את התורה הוא לא קיבל את התמונה הנכונה על חומרת שמירת התורה וכל דקדוקיה האם הוי גירות אף שלפי הרמה שהציגו לו הוא מוכן לקבל ע"ע "הכל"
אם זה מעכב אז כל שבא להתגייר היו צריכים לעשות לו מבחן רציני לראות מה הוא מבין לגבי קיום התורה ורצינות העניין


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1553
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 131 פעמים
קיבל תודה: 492 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גר שתגייר ע"ד לעבור לפני המתפלל

שליחה על ידי מבקש אמת » 02 יוני 2019, 11:18

בנידון שהעלית ממש דן האגרות משה, וקודם שאצטט מדבריו יש להקדים את שורש ההלכות.

בשו"ע יו"ד רסח,ב כתב וז"ל:

ומודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים ומאריכין עמו בדבר זה ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות שאומרים לו קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה חייב סקילה ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת חללת שבת אתה חייב סקילה ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו.

וכתב הש"ך בסק"ה:

כלומר אף באותן מקצת עונשין אין להודיעו כל דקדוקי עונשין, אלא מודיעין אותו דרך כלל, קודם שבאת למידה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חיללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חלב (וכו'). ואין להודיעו כל הדקדוקים והחומרות שיש באיסור חלב ואיסור שבת, דשמא כוונתו לשמים. כן כתב הב"ח.

אמנם זה בנוגע לרמת הידיעה במצוות הנדרשת ממנו. אך ביחס לאחד היודע שיש כזו הלכה ואינו מתכונן לקיימה איתא בבכורות ל,ב:

עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, ר' יוסי בר' יהודה אומר אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים

ונחלקו הראשונים בטעם הדבר: דעת רבינו יהודה החסיד (בספר חסידים סי' תתקצה) שהחסרון הוא משום שאי אפשר לקבל התורה לחצאין, וכלשונו: "תורת ה' תמימה ואיזו תורה בעלת מום אלא מי שקיבל עליו דברי חברות חוץ מדבר אחד, או נכרי שקבל עליו כל התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו". אמנם רבינו גרשום בבכורות שם כתב שהטעם משום שאם לא מוכן לקבל על עצמו דבר זה מסתמא לא יקיים דברים אחרים, ולפי"ז יוצא שאם באמת ברור שיקיים דברים אחרים אלא שרק דבר אחד לא מוכן לקיים מאיזה טעם, אין מניעה לקבלו.

ועדיין יל"ע האם בדיעבד הגיור חל, ודן בזה האגרות משה יו"ד ח"ג סי' קו, ומצדד שחל, וז"ל:

 בבכורות דף ל' ע"ב איתא נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ולר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים, ויש להסתפק אם הוא רק דין דלכתחלה וכלשון אין מקבלין שמשמע לכתחלה, או שגם בדיעבד אינו גר. ואף שודאי מקבלין גרים אף שלא ידעי רוב דיני התורה שהרי מודיעין אותם רק מקצת מצות, ופשוט שאף רוב דיני שבת אין מודיעין אותן, וגם מצינו עוד יותר שאף שלא ידע הגר שום מצוה הוא גר, דהא מפורש בשבת דף ס"ח ע"ב גר שנתגייר בין הנכרים חייב חטאת אחת על כל מלאכות של כל השבתות ועל הדם אחת ועל החלב אחת ועל ע"ז אחת, הרי נמצא שלא הודיעוהו שום מצוה אף לא עיקרי האמונה ומ"מ הוא גר, הוא משום דאיירי שקבל עליו לעשות כל מה שהיהודים צריכין לעשות וזה סגי לגרות, ואין חוששין לומר דדילמא אם היה יודע ממצוה זו לא היה מקבל עליו, דאף אם יאמר כן הוא רק דברים שבלב, וההודעה הוא רק לכתחלה. ומוכרחין לומר בלשון הש"ע בסעיף ג' שכתב כל עניני הגר בין להודיעו המצות לקבלם צריך שיהיה בג' הכשרים לדון לאו דוקא, דעיקר הכוונה הוא שקבלת המצות צריך בפני ג' אבל ההודעה אינה מעכבת, אך נקט לשון להודיעו משום דכן הא עושין הב"ד שמודיעים מקצת המצות בשעת קבלה, וכן הלשון דבסעי' י"ב שכתב או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן ה"ז גר, הוא לאו דוקא אלא אפילו לא הודיעוהו כלל איזה מצות אם אך קבל עליו שמקבל עליו כל המצות שחייבין ישראל הוא גר, ורק משום שאין דרך לשכח להודיעו איזה מצות נקט הש"ע ששכחו להודיעו שכר המצות ועונשן שזה אפשר לשכח לפעמים.

אבל כשאומרים לו שאיכא מצוה זו או שיודע מעצמו איזה מצוה שראה איך שישראל נוהגין במצוה זו ואומר שמצוה זו אינו רוצה לקבלה ע"ז תניא שאין מקבלין, וא"כ אפשר שאף בדיעבד כשקבלוהו אינו גר, אף שנקט לשון אין מקבלין דהוא לשון דלכתחלה. ולכאורה מהא שאר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים, שמסתבר שכיון שקבל עליו כל מצות דאורייתא ואף בל תסור בכלל דהא קבל עליו כל איסורין ומצות דרבנן, הרי יש לו להיות גר מדאורייתא, שלא מסתבר שחכמים יעקרו הגרות דאורייתא שנוגע לקידושין ולכמה דברים ולהקל בהם ולא היה מזכיר זה הגמ' בפירוש, וא"כ צריך לומר לר"י ב"ר יהודה דרק אין מקבלין לכתחלה ובדיעבד כשקבלוהו הוא גר, שלכן משמע שגם לדין הרישא בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחלה אין מקבלין אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצוה זו שלא קבל עליו דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל.

ויהיה ניחא לפ"ז מה שהלל קבל את הגר שלא קבל עליו תורה שבע"פ דמפורש ברש"י שבת דף ל"א ע"א דתיכף גייריה, דהא הקשה רש"י מחוץ לדבר אחד שלא מקבלין, ואם לא גייריה ממש אלא לאחר שקבל עליו גם תורה שבע"פ לא היה שייך להקשות כלל... שכיון שאיכא עכ"פ קבלת מצות אף שלא בכולן הוא גר ונתחייב בכולן אף שלא קבלם דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה, ואין ענין קבלת המצות משום דבלא קבלת המצות א"א לחייבו אלא דהוא דין ממעשה הגרות דבעינן קבלת המצות כמו דבעינן מילה וטבילה, וסגי לזה קבלת איזה מצות אף שלא קבל כולן. אבל הוקשה לרש"י על הלל שקבליה לגיירו לכתחלה מהא דאין מקבלין אף כשלא קבל עליו אף רק דבר אחד וכ"ש שלא היה לו לקבל גר זה שלא קבל עליו כל התורה שבע"פ, וע"ז תירץ שפיר שהיה הלל מובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו ויקיים גם כל דיני תורה שבע"פ, אבל נתן רש"י טעם להבטחתו דהלל שהיה זה מחמת שלא היה כופר בתורה שבע"פ שהיה יודע שאיכא תורה כזו אך לא האמין להלל שמה שאומר לו היא אותה התורה שניתנה מפי הגבורה שבזה היה שייך שיסמוך עליו אחר שילמדנו, שאם היה כופר לומר שליכא כלל תורה שבע"פ לא היה שייך שיהיה הלל בטוח שאחר שילמדנו יסמוך עליו שאיכא גם תורה שבע"פ, דהא הטעם שאינו מאמין הוא משום דלא נכתבה כמו שנכתבה התורה שבכתב כמו שכופרים הצדוקים מטעם זה, שלכן אף שאפשר שיתחיל להאמין מ"מ לא שייך שיהיה בטוח בזה וממילא היה אסור להלל לגיירו, לכן פי' שידע הנכרי שיש תורה שבע"פ אבל אמר שלא מאמין להלל שלכן שייך שיהיה בטוח שיסמוך עליו.

וכן הוא במה שגייר למי שנתגייר ע"מ שיעשהו כ"ג שמצד הגרות היה גר אף שלא קבל עליו איסור זרות לעבודה אך שהיה קשה על מה שהלל קבלו הא כיון שלא קבל עליו איסור זרות לעבודה לא היה לו לקבלו וע"ז שייך תירוץ רש"י על עובדא קמייתא דכיון שהיה הלל בטוח שאחר שילמדנו יקבל עליו גם מצוה זו היה רשאי לגיירו


 

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: גבריאל פולארד, נשש | 11 אורחים