הרגשים, מחשבות, הרהורים [מוזמנים לכתוב].

עניין

משתמש רגיל
אז נדברו יראי ד'

נושא זה מיועד לכתיבת הרגשים מחשבות והרהורים שהתעררו בכם, ויכולים אולי לחזק ולעורר עוד אנשים.

התועלת בזאת כפולה, הן לכותב עצמו משני פנים א.שע"י הכתיבה יחקק יותר בנפשו כידוע, ב.וכתוב בספר...למען יעמדו ימים רבים.
וכן יהיה מזה תועלת ע"י הקוראים שיחזק אותם, וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.
 

בן של רב

משתמש ותיק
חשוב לציין שיש הרבה נושאים שנידונו כאן בעבר בשתי שפות.
ולא קרבו זה אל זה כל הלילה...

ואסביר:
הרבה פעמים קרה שחלק מהרבנים דפה סברו שמבט מסויים בנושא כלשהוא - זה רק הרגש פרטי של הכותב.
וממילא סבורים היו שזו הטרדה בעלמא לומר/לכתוב זאת לכל אלו שאין להם הרגש מסויים זה.
ואף קצה נפשם במה שהיה נראה להם כהטרדה במקרה הרע, או הגיגים במקרה הפחות רע.
ולפעמים אף הרגישו מאויימים כביכול מישהו בא בכח המקלדת לחזק אותם בהתנשאות...

ומאידך אחרים כאן ממש לא הבינו על מה ולמה כל המהומה.
כי הם התרגלו מרבותיהם שהלכות מחשבה הם בדיוק כמו הלכות דיבור והלכות מעשה = לא לפי רצון האדם אלא כפי רצון בוראו - המלמדו בתורתו בכל חלקיה את המבט הנכון על המציאות.
[אלא שיש ענין נוסף ונפרד - שבמידה שזכה האדם אזי הוא לא רק חושב כך אלא גם מרגיש בליבו.
וקיבלנו מרבותינו שרק כלפי חלק זה >של הלב< יש לפעמים מקום לדברים המחזקים גם כשאינם מדוייקים לאמיתה של ההבנה בפשט הכתוב, ורבים מתבלבלים בזה]

ומוקש זה היה טמון עמוק בסתרם של הרבה ויכוחים כאן.
 

עניין

משתמש רגיל
פותח הנושא
בתוך הימי תשלומין לחג השבועות,
קטע מהספה"ק 'מאור עינים':

וספרתם לכם וגו'. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתרה נודעת להם וכו',  כלל הדבר שתענוג תמידי אינו תענוג, לכך והחיות רצוא ושוב, אך אינו נפסק רק שמשאיר רשימה ועל ידי שמסתלק עושה כלי שיוכל לקבל תענוג. ובלא הסתלקות לא היה כלי ולא היו יכולים לקבל תענוג, וזהו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, כלי לקבל חמדה זהו חיבה יתרה שיהיו יכולים לקבל תענוג, ומבשרי אחזה אלוה כדאיתא במדרש לכך אמרה תורה נדה תטמא שבעה ימים כדי שתתחבב על בעלה, ולכן ציווה השם יתברך שבעה שבועות תספור לך כנגד ז' נקיים כדי שיוכלו לקבל תענוג הגדול דהיינו קבלת התורה, כי בכל חג שבועות אנו מקבלים התורה כמארז"ל  כאילו היום נתנה, ואין לך תענוג כקבלת התורה שהיא ייחוד פנים בפנים כמו שכתוב פנים בפנים דיבר השם אל כל קהלכם וגו'. מאור עינים פרשת אמור.

כאשר מתבוננים בזה זה ממש מרגש, דהיינו שבעצם מתן תורה היה יכול להיות מיד אחר יצ"מ,
אלא שכדי שלנו יהיה התענוג הכי גדול ששיך ציוה הקב"ה לספור ז' שבועות.!!!
[ואולי זה יכול להיות טעם לקריאת היו"ט בשם 'שבועות' להודיע חיבתו ית' לבניו אהוביו.]

נ.ב.אמנם יכול להיות שהיה צריך להיות כך כיון שזה יחוד פב"פ ובשביל זה צריך את הקשר הכי חזק, אבל אין זה משמע בדבה"ק.
 
A

Anonymous

Guest
התחדש לי לאחרונה, מנהג העולם מאכל מסויים שמיוצר על ידי כמה חברות לפי דירוג, יקנו את מה שיותר טעים, זאת אומרת אף שההפרש ביניהם הוא כלל לא יחסי, אבל אם הוא יותר טעים ומשובח ישלמו ללא הינד עפעף. כגון מוצרי אוסם לעומת חברות אחרות אנשי העולם הזה ישלמו ככל שיושת עליהם. כיוצא בזה ביינות. ואף לו יצוייר שיציעו להם דבר פחות טעים בחינם מכל מקום יהיו מוכנים לשלם על המוצר היותר טעים.
נמצינו למדים שכל טעם נוסף מוכנים לשלם עליו, כל דרגה נוספת הוא עולם אחר, לא מסתפקים בגופו של הדבר,
וק"ו הדברים לדברי תורה שכל טעם וכל קנייטש נוסף הוא עולם חדש.
 

במבי

משתמש ותיק
"מאימתי קורין את שמע משיכיר..."

צריך להתחיל את היום עם יכולת הבדלה אפילו בין הפרטים הדקים.

(גם את השבוע מתחילים עם יכולת ההבדלה. שזה הדעת)
 

במבי

משתמש ותיק
המתחיל במצווה אומרים לו גמור -
ודוגמא לדבר זה אם נהג החליט לעצור את הרכב להולך רגל שיחצה את הכביש, הוא חייב להמתין לסוף מעשהו ואבוי אם באמצע חציית ההולך רגל ימאס במעשהו ויחליט להמשיך בנסיעתו...
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
"אבינו מלכנו זכור כי עפר אנחנו"
האם אנחנו זוכרים?...
אמרה חריפה ומכאיבה כאחד...
זה מזכיר את ה"ויכוח" העתיק שבין כנסת ישראל לבין קוב"ה, דאנו מתחננים לפניו שיזכור אותנו כבניו או עבדיו,
ועל זה באה התשובה (מלאכי א, ו) "ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי?" וראה בהמשך המו"מ
שהובא במדרש שמות רבה (מו, ד) שמשיבים שהיצה"ר שנתן השי"ת בתוכינו הוא זה שמעכב בעדנו.
התשובה קשה בהבנה. אם יוכל מאן דהו מבין הכותבים לבארה לי אשמח מאד.
 

בן של רב

משתמש ותיק
יהי חסדך עלינו אמר:
בטל רצונך מפני רצונו.
ולכאורה צריך לדעת בבירור מה רצונך שאז יהיה פה ביטול אמיתי מפני רצונו
אכן. 
כך שמעתי מהמשגיח רבי דב יפה זצ"ל, שמי שלא לומד הלכה - הריהו כאומר ומצהיר שאינו רוצה לעשות רצון ה', כי א"א לעשות רצונו ע"י ניחושים והרגשים בשעה שהוא עצמו אומר לעיין בהוראות. 
 
 

ראשון לציון

משתמש ותיק
אבקש את סליחת הכותבים על כך שאני חושב גם על חדשות כלליות...

בעת ה'בחירות' האחרונות, כששמעתי את התוצאות, משום מה נכנס בלבי רגש של רחמים כנים כלפי שני חברים ידועים בממשלה היוצאת שלא עברו את אחוז החסימה ופשוט נפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. (לא משום שאני מזוהה עם דעותיהם וכו', פשוט רגש רחמים אנושי).

והנה עתה מתברר כי אין דבר אבוד! ושני הנ"ל חזרו לפעולה ויש עוד סיכוי נכבד שנחזור ונראה אותם כשרים בכירים...

ללמדך בכל נושא ונושא, שגם אם לכאורה חווית נפילה קשה, ואף מאסו בך אנשים מסביבך ונתנו לך את ההרגשה שאינך שווה הרבה - אל תקח ללב יותר מידי, אל תתייאש, עוד יש תקוה... הקב"ה הוא גם 'משפיל גאים' וגם 'מגביה שפלים' - ויכול לעשות את זה באופן מפתיע לגמרי. אל יאוש!
 
A

Anonymous

Guest
ראשון לציון אמר:
אבקש את סליחת הכותבים על כך שאני חושב גם על חדשות כלליות...

בעת ה'בחירות' האחרונות, כששמעתי את התוצאות, משום מה נכנס בלבי רגש של רחמים כנים כלפי שני חברים ידועים בממשלה היוצאת שלא עברו את אחוז החסימה ופשוט נפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. (לא משום שאני מזוהה עם דעותיהם וכו', פשוט רגש רחמים אנושי).

והנה עתה מתברר כי אין דבר אבוד! ושני הנ"ל חזרו לפעולה ויש עוד סיכוי נכבד שנחזור ונראה אותם כשרים בכירים...

ללמדך בכל נושא ונושא, שגם אם לכאורה חווית נפילה קשה, ואף מאסו בך אנשים מסביבך ונתנו לך את ההרגשה שאינך שווה הרבה - אל תקח ללב יותר מידי, אל תתייאש, עוד יש תקוה... הקב"ה הוא גם 'משפיל גאים' וגם 'מגביה שפלים' - ויכול לעשות את זה באופן מפתיע לגמרי. אל יאוש!
ואותה דוגמא ממש גם להיפוך. יש מי שנכנס ממש על הגבול, ועד שנשם לרווחה כבר התפזרו...
 
 

עניין

משתמש רגיל
פותח הנושא
אמיתת וצידקת מוּסרי התורה מול רִגשות היושר העממי

[1]הנה בפשטות דיני התורה הם הצדק מצד המצַווה שזה מי שאמר והיה עולם, ואפי' אם זה סותר את היושר המוּסרי כיון שאנו ברואיו,
[2]אמנם באמת דיני התורה הם הם היושר והצדק, שהרי בורא ה(מושג )צדק והיושר אמר שזה כך.

[3]אבל באמת זה הרבה יותר מזה, דהיינו לא רק שיושר התורה היא אמת נִבראת, אלא זה אמת עצמית שהרי 'אסתכל באורייתא וברא עלמא',
  דהיינו אחרי שיש כזה דבר רחמים שהוא אמת מצד עצמו אז נברא האדם אם ידים לעשות וכו' וכו', והבן.


נ.ב. מותר להסביר למה האמת היא הנכונה גם אם אסור להגיד הפוך.
 

במבי

משתמש ותיק
עולא בר קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזיל ליה ללוד גבי רבי יהושע בן לוי אתון ואקפון מדינתא, אמרו להן 'אין לית אתון יהבון ליה לן אנן מחרבין מדינתא', סלק גביה רבי יהושע בן לוי ופייסיה ויהביה לון, והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי ולא אתגלי, וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי אמר ליה ולמסורות אני נגלה, א"ל ולא משנה עשיתי, א"ל וזו משנת החסידים? (ירושלמי תרומות ח-ד דף מ"ו ע"ב)

ומסביר ה"תרומה דרבנן" ולא משנה עשיתי - ולא בדין עשיתי בשאם ייחדו להן ימסרו אותו.
וזו משנה חסידים - אע"פ שכן הוא הדין אין זה מידת חסידות ולא היה לך למוסרו אלא להניח לאחרים לעשות כן.
ומביא בשם החזו"א שהסביר שאין הקב"ה מזמין דבר זה לחסידיו, ואם נזדמן לחסיד דבר כזה צריך להתפלל שיצילהו ה' ותפילתו ודאי תקובל.

וא"כ יוצא מכאן כלל חשוב שלא כל דבר שנצרך לעשות אכן צריך לעשותו, אלא תן לזולת לשלוח יד לביב השופכין ולשחרר את הסתימה.
 

במבי

משתמש ותיק
ידוע שר' אבהו היה רגיל להיות בבית הקיסר וכן איתא בסנהדרין יד. ואנו יודעים שכדי להיות בן בית אצל הקיסר צריך להיות בקי בכל גינוני מלכות ושם דף ג: מוזכר לשון מגדף בה ר' אבהו ומדהים שאותו ר' אבהו שבבית הקיסר נהג מסתמא בעדינות אצילית היה כאש להבה בבית המדרש כעדינו העצני.
(וכן איתא בתוס' כתובות ב: שלשון מגדף בה ר' אבהו מורגל בש"ס)
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
הן עתה נכנס לתוקפו חוק המחייב לסמן מוצרים שאינם בריאים בסימון מותאם (סוכר בכמות גבוהה וכדו')
וחשבתי שכאשר באים לקרוא איזה דבר שיש בו לשה''ר לחשוב שיש על זה סימון 'מכיל לשון הרע' או כשיוצאים החוצה לרחוב לחשוב ע''כ שבהסתכלות מפורשת יש איסור וכן ע''ז הדרך
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חסיד אחד ניגש לרבו השפת אמת זצוק"ל ואמר לו "רבי נתקשתי מאוד בעת שהתחלתי ללמוד בשו"ע או"ח סימן א' סעיף א' "יתגבר כארי..." "- וכי יאה הדבר שהדבר הראשון שמרן הבית יוסף ראה לנכון לדבר עליו בפתחו פתח השו"ע הוא "ארי"... הרי הארי חיה טמאה היא!!??

ענהו השפת אמת שיש ליישב הקושיא ע"י תשובה שהשיב ה"קוצקר" (אדמו"ר רבי מנחם מנדל "השרף" מקוצק זצוק"ל) לקושיא שהקשה לעצמו,.
הקשה הקוצקר היתכן שהמילים הראשונות שהאדם מוציא מפיו תיכף כשמתעורר משנתו הם "מודה אני", וכי מיד שמתעורר כבר צריך לדבר על "האני" לפני כל דבר אחר??! לפחות שיגיד "רבונו של עולם מודה אני לפניך"!
ענה הקוצקר ז"ל "אזא אני וואס פאר דעם קימט א "מודה" איז שוין א קנאפפע אני!! ("אני" שיש לפניו "מודה" הוא כבר בקושי אני!!" ).

אמר השפת אמת לחסיד כן הוא לגבי ה"ארי" - ארי שיש לפניו "יתגבר" הוא כבר לא חיה טמאה!!
ודברי פי חכם חן ושפתיים ישק
 

איש ירושלם

משתמש רגיל
נוכחתי בהרבה הזדמנויות כמה שכדאי וראוי לברר על כל מנהג מה טעמו,
הרבה מאד הרגשות מרוממות וירא"ש נשללת מאיתנו מחסרון ידיעה בטעמי המנהגים, וחבל.
למשל, בקידוש לבנה אומרים "דוד מלך ישראל חי וקיים",
האם יצא לנו לחשוב בעצם מה הקשר בין דוד המלך לקידוש לבנה, למה לא אומרים "עוד יוסף חי" או "חזק חזק ונתחזק"??
הרמ"א כותב הטעם לזה, שמלכותו של דוד נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה.
ותגידו עוד משהו, למה רוקדים אחרי קידוש לבנה?? נו, אולי זה סתם ככה להרים קצת ת'מצב-רוח, אה??
לא! גם את זה מסביר הרמ"א :
עתידה כנסת ישראל לחזור ולהידבק בבעלה שהוא הקב"ה,
דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה'
ולכן עושים שמחות ורקודים דוגמת שמחת נשואין. (רמ"א סימן תכ"ו סעי' ב')
או.. אה.. איזה יופי.. כמה תוכן ומשמעות עכשיו קיבלנו ע"י ידיעות אלו?!
מעכשיו, בכל חודש כשנאמר בקידוש לבנה "דוד מלך ישראל חי וקיים" יעמוד לנו מול העיניים שעתידה מלכותו להתחדש כמו הלבנה
וכאשר נרקוד לאחר מכן, נזכור את זכותינו העצומה ועתידה הזוהר של כנסת ישראל להידבק בבעלה שהוא הקב"ה, זה לא שסתם כך רוקדים.
נו, אז כדאי בכל דבר לברר ככה מה כתוב ע"ז, אולי נצליח בדרך הזו וזה קצת יטהר לנו את הלב, ונהיה כמו היהודים החמים של הדורות הקודמים,
אוי, רבונו של עולם!!! זה לא להאמין כמה קהים הרגשות!!! "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם", אבל, אולי, אולי "יש תקוה לאחריתך" בדרך הנ"ל.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
במבי אמר:
עולא בר קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזיל ליה ללוד גבי רבי יהושע בן לוי אתון ואקפון מדינתא, אמרו להן 'אין לית אתון יהבון ליה לן אנן מחרבין מדינתא', סלק גביה רבי יהושע בן לוי ופייסיה ויהביה לון, והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי ולא אתגלי, וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי אמר ליה ולמסורות אני נגלה, א"ל ולא משנה עשיתי, א"ל וזו משנת החסידים? (ירושלמי תרומות ח-ד דף מ"ו ע"ב)

ומסביר ה"תרומה דרבנן" ולא משנה עשיתי - ולא בדין עשיתי בשאם ייחדו להן ימסרו אותו.
וזו משנה חסידים - אע"פ שכן הוא הדין אין זה מידת חסידות ולא היה לך למוסרו אלא להניח לאחרים לעשות כן.
ומביא בשם החזו"א שהסביר שאין הקב"ה מזמין דבר זה לחסידיו, ואם נזדמן לחסיד דבר כזה צריך להתפלל שיצילהו ה' ותפילתו ודאי תקובל.

וא"כ יוצא מכאן כלל חשוב שלא כל דבר שנצרך לעשות אכן צריך לעשותו, אלא תן לזולת לשלוח יד לביב השופכין ולשחרר את הסתימה.
ושמעתי שיש להכיר טובה למי ששחרר את הסתימה,
ולא לזוכרו עם השופכין, אלא שיש בו נשמה טהורה, 
​​​​​
 
 

במבי

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
במבי אמר:
עולא בר קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזיל ליה ללוד גבי רבי יהושע בן לוי אתון ואקפון מדינתא, אמרו להן 'אין לית אתון יהבון ליה לן אנן מחרבין מדינתא', סלק גביה רבי יהושע בן לוי ופייסיה ויהביה לון, והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי ולא אתגלי, וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי אמר ליה ולמסורות אני נגלה, א"ל ולא משנה עשיתי, א"ל וזו משנת החסידים? (ירושלמי תרומות ח-ד דף מ"ו ע"ב)

ומסביר ה"תרומה דרבנן" ולא משנה עשיתי - ולא בדין עשיתי בשאם ייחדו להן ימסרו אותו.
וזו משנה חסידים - אע"פ שכן הוא הדין אין זה מידת חסידות ולא היה לך למוסרו אלא להניח לאחרים לעשות כן.
ומביא בשם החזו"א שהסביר שאין הקב"ה מזמין דבר זה לחסידיו, ואם נזדמן לחסיד דבר כזה צריך להתפלל שיצילהו ה' ותפילתו ודאי תקובל.

וא"כ יוצא מכאן כלל חשוב שלא כל דבר שנצרך לעשות אכן צריך לעשותו, אלא תן לזולת לשלוח יד לביב השופכין ולשחרר את הסתימה.
ושמעתי שיש להכיר טובה למי ששחרר את הסתימה,
ולא לזוכרו עם השופכין, אלא שיש בו נשמה טהורה, 
​​​​​
הבאתי זאת ב"משל בעלמא" ואין הכי נמי בעניין הסתימה יש להכיר טובה ואפי' טובה גדולה מאד לפועל הנצורות אבל כוונתי הייתה לאדם שנצרך לבצע מעשה לא חיובי וישנה אפשרות שאדם אחר שיבצעה ואז עדיף להמנע.
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
בבקשת מחילחה,
חשבתי שמובן כדבריך האחרונים,
והייתי צריך לבאר שרק נזכרתי במשל.
 
חלק עליון תַחתִית