האם שייך בזה כל המתפלל על חבירו??. האם אין זה צחוק??.

יהי חסדך עלינו

משתמש ותיק
ביתד נאמן כמעט כל יום ג' ברשות הרבים מתפרסם מודעה שיש קו טלפון בשם כל המתפלל על חבירו נענה תחלה.
ותוכן הקו שכל אחד מקבל שם של בנ"א שנצרך לישועה והשני מקבל את השם שלך וכך כל אחד מתפלל על חבירו ואז מגיע הישועה.
ורציתי לשאול ממכם. האם אין בזה צחוק ממאמר חז"ל? והרי כוותת חז"ל שאם אני מתפלל מעןמק הלב על חברי אז אני נענה תחלה.
אבל האם יש תוכן שאם אני יאמר בתפלה ראובן בן יעקב וכו'. אני יענה תחלה . לענ"ד כל הריון שאני מרגיש את הצרה של חברי ואני מתפלל עליו ברצנות אז הקב"ה מקבל תפלתי אבל אם אני וכו'.
רציתי לשמוע דעתכם....
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
כל הצורה המסחרית הזו משונה וצורמת לעין ולו יהי שיתבטל ולא היה כולל התפילות של הארגונים למינייהם וכל בר דעת בוחלת נפשו מכך ומתרחק מכך [האם כשמשהו מריץ את כל השמות בקבר של אחד הצדיקים תמורת תשלום יש לזה ערך]
 

מאן דהו

משתמש ותיק
יהי חסדך עלינו אמר:
ביתד נאמן כמעט כל יום ג' ברשות הרבים מתפרסם מודעה שיש קו טלפון בשם כל המתפלל על חבירו נענה תחלה.
ותוכן הקו שכל אחד מקבל שם של בנ"א שנצרך לישועה והשני מקבל את השם שלך וכך כל אחד מתפלל על חבירו ואז מגיע הישועה.
ורציתי לשאול ממכם. האם אין בזה צחוק ממאמר חז"ל? והרי כוותת חז"ל שאם אני מתפלל מעןמק הלב על חברי אז אני נענה תחלה.
אבל האם יש תוכן שאם אני יאמר בתפלה ראובן בן יעקב וכו'. אני יענה תחלה . לענ"ד כל הריון שאני מרגיש את הצרה של חברי ואני מתפלל עליו ברצנות אז הקב"ה מקבל תפלתי אבל אם אני וכו'.
רציתי לשמוע דעתכם....
 
לפי תורת החסידות [המודיע..] דוקא זה מובן. [כך מצאתי בתשובה לשאלה זו באתר חסידי] "לא מצאתי התייחסות ישירה לענין, (ויתכן מאוד שיש, אך אינו ידוע לי כרגע) אבל אולי אפשר להסביר זאת על פי הדברים הבאים: מקובל בשם הבעש"ט דכל הפוסק איזה דבר על חבירו הן לטוב והן לרע הוא פוסק על עצמו. כגון האומר עבור מעשה הטוב או דיבור הטוב שעשה או דיבר זולתו מגיע לו שיעזרהו השי"ת בהדרוש לו, או האומר בעד הלא-טוב שעשה או שדיבר חברו מגיע לו כך וכך, הנה בכל הדברים האלה הוא פוסק על עצמו, בין לרע ובין לטוב, והמצדיק דין שמים על זולתו ואינו מצטער ומעורר עליו רחמים, הנה בדיבורו זה מקטרג על עצמו שמעיינים במעשיו ובדיבוריו, והמשתתף בצערו של חברו ומעורר עליו רחמים בא על שכרו . (כתר שם טוב, הוספות קמ"ו) הכלל הזה מובן על פי המבואר בחסידות, שכל מה שקורה בעולם למטה, הרי הוא משפיע על העולם למעלה. וכידוע הפתגם של המגיד ממזרעטיש, על דברי המשנה - דע מה למעלה ממך, תדע שכל מה שלמעלה - הרי הוא ממך, ותלוי בעבודת האדם. וממילא כשיהודי מעורר רחמים על חבירו (ודרך אגב, הלשון המקורית היא: "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לו - נענה תחילה"), הרי באופן ממילא הוא מעורר רחמים גם עליו מלמעלה. לגבי הענין ש"נענה תחילה" - ההסבר אולי, שכיון שהתעוררות הרחמים על חבירו נעשתה על ידו, הרי הוא הצינור שדרכו השפע יורד למטה. וכיון שזה עובר דרכו, והוא גם צריך לאותו ענין, הרי ממילא הוא הראשון לקבל ברכה זו, ולכן נענה תחילה. בשורות טובות"
 

מאן דהו

משתמש ותיק
יהי חסדך עלינו אמר:
ביתד נאמן כמעט כל יום ג' ברשות הרבים מתפרסם מודעה שיש קו טלפון בשם כל המתפלל על חבירו נענה תחלה.
ותוכן הקו שכל אחד מקבל שם של בנ"א שנצרך לישועה והשני מקבל את השם שלך וכך כל אחד מתפלל על חבירו ואז מגיע הישועה.
ורציתי לשאול ממכם. האם אין בזה צחוק ממאמר חז"ל? והרי כוותת חז"ל שאם אני מתפלל מעןמק הלב על חברי אז אני נענה תחלה.
אבל האם יש תוכן שאם אני יאמר בתפלה ראובן בן יעקב וכו'. אני יענה תחלה . לענ"ד כל הריון שאני מרגיש את הצרה של חברי ואני מתפלל עליו ברצנות אז הקב"ה מקבל תפלתי אבל אם אני וכו'.
רציתי לשמוע דעתכם....
 
דבריך עולים בקנה אחד עם המבי"ט והחיד"א בגליון. אולם לדברי ספר החסידים שהוא מטעם אין חבוש לא בהכרח





גליון "עלים לתרופה"

בענין "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה"


אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמור רבנן, כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, אמר ליה, דכתיב (איוב מב, י) "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו", אמר ליה, את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא (בראשית כ, יז): "ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו" וגו', וכתיב (שם כא, א): "וה' פקד את שרה כאשר אמר" וגו' - כאשר אמר אברהם אל אבימלך (צב ע"א).

נפתח בדברי 'ספר חסידים' (סי' תשנג) בטעם ובכללי סגולה זו לקבלת התפלה: "יש מתפלל על אחרים ונענה, ועל עצמו אינו נענה, והרי אמרו 'כל המתפלל על אחרים גם חפצו יעשה', כאברהם שהתפלל בעד אבימלך, וסמיך ליה 'ותלד שרה' (בראשית כא, ב), וכתיב (איוב שם) 'וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו', ואיך נאמר יש מתפלל על אחרים ונענה ועל עצמו אינו נענה, אלא כך מצינו על רבי חייא שלא לקה פשתן בארץ ישראל משעלה רבי חייא, ונהפך שפשתנו לקה ובזכותו לא לקה פשתן של אחרים (ראה חולין פו.), והתפלל על אחרים ותפלתו נשמעה, ועל עצמו התפלל ולא הועיל, שמא משום אין חבוש מתיר עצמו, שנאמר (ישעי' סג, ט) 'בכל צרתם לו צר', והוצרך מלאך פניו להושיעם, אם כן, והלא לאברהם ולאיוב הועיל מה שהתפללו על אחרים, שאני התם, שהיו כשונאים שהיו ראוים לשמוח על מפלתם, כאברהם על אבימלך, והתפלל אעפ"כ עליו. ובאיוב כתיב (איוב טז, ד) 'לו יש נפשכם תחת נפשי', ועם כל זאת התפלל עליהם, זו היא מדת חסידות יתירה, אבל מפני שישראל ערבים זה לזה, לכך כשצער בא על אחד חייבים כולם להצטער ולהתפלל, שנאמר (תהלים לה, יג) 'ואני בחלותם לבושי שק', וכתיב (שם) 'ותפלתי על חיקי תשוב', ואם לא היה מתפלל היה חוטא, שנאמר (שמואל א יב, כג) 'גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם'...".

מבואר מדבריו שטעם הדבר, שהוא נענה תחילה, הוא מפני שנתרבה זכותו כשמתפלל על אחרים, ובזכות כן תפלתו נשמעת גם על עצמו. עוד מבואר, כי כלל זה אמור במתפלל על אנשים כאלו שהיו ראוי לשמוח על מפלתם, כגון על שונאיו, ובכל זאת האדם מתפלל עליהם, זאת היא מדת חסידות יתירה, ונתרבה לו זכות שתתקבל תפלתו על עצמו. [ואמנם יש להעיר מלשון הגמרא: "כל המבקש על חבירו והוא צריך לאותו דבר", הרי שמדובר גם במתפלל על חבירו, וצע"ק].

המבי"ט בספרו 'בית אלקים' (שער התפילה פי"ב) נתן גם כן טעם לדבר בגלל מעלת וגדולת המתפלל, וז"ל: "וסבת הדבר, כי בזמן שהאדם מתפלל על עצמו נראה שהכנעתו וכוונתו בתפלה הוא לתועלת המושג לו בתפלתו ואינה תפלה לשמה, אמנם, כשמתפלל על אחרים כוונתו בתפלה לא להשגת תועלת המושג, כי אם שמודיע ומכיר כי אין מי שיוכל להפיק רצון איש ואיש כי אם הוא ית', ולזה הוא משלים חסרון המתפלל תחלה ואח"כ למי שהתפלל עליו, כיון שהוא לא התפלל על עצמו בהיות צריך לאותו דבר ולא כיון גם כן לעצמו, כמו שאמר הכתוב באברהם 'ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך', כי לא היתה תפלתו כי אם על אבימלך, ובאיוב כתיב 'בהתפללו בעד רעהו', שלא כיון לעצמו כלל כי אם לרעהו, והוא ית' שב שבותו קודם".

ומבואר בדבריו פרט נוסף בסגולה זו, שתועלתה היא רק כשכל כוונתו היא לשמה, דהיינו שמתפלל על חבירו בלבד, ולא שתפלתו תכלל בתפלת חבירו, או שישתמש בסגולה זו בכוונה תחילה שתועיל לעצמו, כי אז שוב אין התפלה לגמרי לשמה, שהרי כוונתו בתפלתו לתועלת אשר תושג לו בה.

דבר זה העלה גם רבינו החיד"א בהערות על 'מוסרי השל"ה' (נדפס בחומש תורה אור ע"פ עיר מקלט ונחל קדומים בסו"פ וירא), שכתב השל"ה הק' בזה"ל: "'וה' פקד את שרה', ולמדו רז"ל מזה, המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כו'... על כן מדה טובה ומצוה רבה עושה אדם כשמתפלל בעד צרת אחרים, הן בעד רבים ואפילו בעד יחיד, כמו שדייקו רז"ל בלשוניהם ואמרו 'המתפלל בעד חבירו'", והוסיף על כך החיד"א: "צריך שיכוין דוקא על חבירו, ולא שמזה ימשך גם לעצמו, וזה פירשו הראשונים (ראה 'אלשיך' איכה ב, יח יט): 'לא לנו ה'', כי אם לכבוד השכינה, 'לא לנו', שאין כוונתינו שימשך תועלת לנו".

אמנם, מצינו חולקים על זה, דהנה כלפי נוסח "רבש"ע" בברכת כהנים: "שיהיו כל חלומותי עלי ועל כל ישראל לטובה, בין שחלמתי על עצמי ובין שחלמתי על אחרים", העיר ה'מגן אברהם' (סי' קל סק"ב) שיש לשנות הנוסח ולהקדים: "בין חלומות שחלמתי על אחרים ובין חלומות שחלמתי על עצמי", והטעם הוא משום "דצריך לבקש על חבירו תחלה", וביתר ביאור מובאים הדברים ב'שו"ע הרב' (שם): "טוב לומר תחלה 'בין חלומות שחלמתי על אחרים', ואחרי כן 'בין חלומות שחלמתי על עצמי ושחלמו אחרים עלי', לפי שאמרו 'המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה', לכן יש לו להקדים תפלתו על אחרים מעל עצמו". מפורש יוצא, שגם במתפלל עבור עצמו יש בו המעלה של 'המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה', אלא שהתנאי הוא שיקדים תחילה להתפלל על חבירו, ואז 'הוא נענה תחילה'.

ולסיומא דמילתא נביא עוד, שסגולת המתפלל בעד חבירו מועילה גם על העתיד, ואע"ג שלעת עתה אינו צריך לאותו דבר, אלא שבעתיד יצטרך לכך, יועיל לו הדבר לעצמו, ואפילו לזרעו אחריו, כמו שכתב ב'ספר חסידים' (סי' ריח): "אם בא ראובן לידי צער, והגיד צערו לשמעון, ושמעון התחנן על ראובן כאלו הצער על עצמו, לבסוף כשיבא על שמעון שום צער ולא התחנן ראובן על שמעון, כמו שמעון על ראובן, הרי כאלו גזלו... ואפילו אם נושע שמעון, שנאמר (ויקרא יט, יח) 'ואהבת לרעך כמוך', ואם התחנן על חבירו אע"פ שלא הועיל, כשיבא הוא או זרעו לאותו צער, הקב"ה זוכר מה שעשה לחבירו כשנעשה לו זה המאורע, ומושיע".
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
יהי חסדך עלינו אמר:
ביתד נאמן כמעט כל יום ג' ברשות הרבים מתפרסם מודעה שיש קו טלפון בשם כל המתפלל על חבירו נענה תחלה.
ותוכן הקו שכל אחד מקבל שם של בנ"א שנצרך לישועה והשני מקבל את השם שלך וכך כל אחד מתפלל על חבירו ואז מגיע הישועה.
ורציתי לשאול ממכם. האם אין בזה צחוק ממאמר חז"ל? והרי כוותת חז"ל שאם אני מתפלל מעןמק הלב על חברי אז אני נענה תחלה.
אבל האם יש תוכן שאם אני יאמר בתפלה ראובן בן יעקב וכו'. אני יענה תחלה . לענ"ד כל הריון שאני מרגיש את הצרה של חברי ואני מתפלל עליו ברצנות אז הקב"ה מקבל תפלתי אבל אם אני וכו'.
רציתי לשמוע דעתכם....
לפי תורת החסידות [המודיע..] דוקא זה מובן. לא מצאתי התייחסות ישירה לענין, (ויתכן מאוד שיש, אך אינו ידוע לי כרגע) אבל אולי אפשר להסביר זאת על פי הדברים הבאים: מקובל בשם הבעש"ט דכל הפוסק איזה דבר על חבירו הן לטוב והן לרע הוא פוסק על עצמו. כגון האומר עבור מעשה הטוב או דיבור הטוב שעשה או דיבר זולתו מגיע לו שיעזרהו השי"ת בהדרוש לו, או האומר בעד הלא-טוב שעשה או שדיבר חברו מגיע לו כך וכך, הנה בכל הדברים האלה הוא פוסק על עצמו, בין לרע ובין לטוב, והמצדיק דין שמים על זולתו ואינו מצטער ומעורר עליו רחמים, הנה בדיבורו זה מקטרג על עצמו שמעיינים במעשיו ובדיבוריו, והמשתתף בצערו של חברו ומעורר עליו רחמים בא על שכרו . (כתר שם טוב, הוספות קמ"ו) הכלל הזה מובן על פי המבואר בחסידות, שכל מה שקורה בעולם למטה, הרי הוא משפיע על העולם למעלה. וכידוע הפתגם של המגיד ממזרעטיש, על דברי המשנה - דע מה למעלה ממך, תדע שכל מה שלמעלה - הרי הוא ממך, ותלוי בעבודת האדם. וממילא כשיהודי מעורר רחמים על חבירו (ודרך אגב, הלשון המקורית היא: "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לו - נענה תחילה"), הרי באופן ממילא הוא מעורר רחמים גם עליו מלמעלה. לגבי הענין ש"נענה תחילה" - ההסבר אולי, שכיון שהתעוררות הרחמים על חבירו נעשתה על ידו, הרי הוא הצינור שדרכו השפע יורד למטה. וכיון שזה עובר דרכו, והוא גם צריך לאותו ענין, הרי ממילא הוא הראשון לקבל ברכה זו, ולכן נענה תחילה. בשורות טובות

לא הבנתי איך זה עונה על הטענות של הרב מאן דהו שאין זה תפילה ולא כלום 
ולגוף הנושא של הסברת דברים על פי תורת הקבלה או חסידות כמדומה שאין ראוי להסביר דברים מופרכים לפי הנגלה כי הם נכונים לפי הקבלה וזהו יסוד וכלל גדול ודו"ק
 

מאן דהו

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
כל הצורה המסחרית הזו משונה וצורמת לעין ולו יהי שיתבטל ולא היה כולל התפילות של הארגונים למינייהם וכל בר דעת בוחלת נפשו מכך ומתרחק מכך [האם כשמשהו מריץ את כל השמות בקבר של אחד הצדיקים תמורת תשלום יש לזה ערך]

אכן צודק בנוגע לקברי צדיקים אבל ביוזמה שהופיעה בעיתון אלו אנשים מסכנים שמוכנים לא להסתפק בשליחת שמות אלא בתפילה ובקשה על האחר
 

מאן דהו

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מאן דהו אמר:
יהי חסדך עלינו אמר:
ביתד נאמן כמעט כל יום ג' ברשות הרבים מתפרסם מודעה שיש קו טלפון בשם כל המתפלל על חבירו נענה תחלה.
ותוכן הקו שכל אחד מקבל שם של בנ"א שנצרך לישועה והשני מקבל את השם שלך וכך כל אחד מתפלל על חבירו ואז מגיע הישועה.
ורציתי לשאול ממכם. האם אין בזה צחוק ממאמר חז"ל? והרי כוותת חז"ל שאם אני מתפלל מעןמק הלב על חברי אז אני נענה תחלה.
אבל האם יש תוכן שאם אני יאמר בתפלה ראובן בן יעקב וכו'. אני יענה תחלה . לענ"ד כל הריון שאני מרגיש את הצרה של חברי ואני מתפלל עליו ברצנות אז הקב"ה מקבל תפלתי אבל אם אני וכו'.
רציתי לשמוע דעתכם....
לפי תורת החסידות [המודיע..] דוקא זה מובן. לא מצאתי התייחסות ישירה לענין, (ויתכן מאוד שיש, אך אינו ידוע לי כרגע) אבל אולי אפשר להסביר זאת על פי הדברים הבאים: מקובל בשם הבעש"ט דכל הפוסק איזה דבר על חבירו הן לטוב והן לרע הוא פוסק על עצמו. כגון האומר עבור מעשה הטוב או דיבור הטוב שעשה או דיבר זולתו מגיע לו שיעזרהו השי"ת בהדרוש לו, או האומר בעד הלא-טוב שעשה או שדיבר חברו מגיע לו כך וכך, הנה בכל הדברים האלה הוא פוסק על עצמו, בין לרע ובין לטוב, והמצדיק דין שמים על זולתו ואינו מצטער ומעורר עליו רחמים, הנה בדיבורו זה מקטרג על עצמו שמעיינים במעשיו ובדיבוריו, והמשתתף בצערו של חברו ומעורר עליו רחמים בא על שכרו . (כתר שם טוב, הוספות קמ"ו) הכלל הזה מובן על פי המבואר בחסידות, שכל מה שקורה בעולם למטה, הרי הוא משפיע על העולם למעלה. וכידוע הפתגם של המגיד ממזרעטיש, על דברי המשנה - דע מה למעלה ממך, תדע שכל מה שלמעלה - הרי הוא ממך, ותלוי בעבודת האדם. וממילא כשיהודי מעורר רחמים על חבירו (ודרך אגב, הלשון המקורית היא: "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לו - נענה תחילה"), הרי באופן ממילא הוא מעורר רחמים גם עליו מלמעלה. לגבי הענין ש"נענה תחילה" - ההסבר אולי, שכיון שהתעוררות הרחמים על חבירו נעשתה על ידו, הרי הוא הצינור שדרכו השפע יורד למטה. וכיון שזה עובר דרכו, והוא גם צריך לאותו ענין, הרי ממילא הוא הראשון לקבל ברכה זו, ולכן נענה תחילה. בשורות טובות

לא הבנתי איך זה עונה על הטענות של הרב מאן דהו שאין זה תפילה ולא כלום 
ולגוף הנושא של הסברת דברים על פי תורת הקבלה או חסידות כמדומה שאין ראוי להסביר דברים מופרכים לפי הנגלה כי הם נכונים לפי הקבלה וזהו יסוד וכלל גדול ודו"ק
הוא שאל מפני מה זה יועיל. ועל זה באה תשובה לפי הבעל שם טוב

ובוגע לכללך...זה כלל מופרך של אחד שרואה בתורת הקבלה כדבר מוזר ומשונה כנראה בשגגה
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
איש ווילנא אמר:
מאן דהו אמר:
לפי תורת החסידות [המודיע..] דוקא זה מובן. לא מצאתי התייחסות ישירה לענין, (ויתכן מאוד שיש, אך אינו ידוע לי כרגע) אבל אולי אפשר להסביר זאת על פי הדברים הבאים: מקובל בשם הבעש"ט דכל הפוסק איזה דבר על חבירו הן לטוב והן לרע הוא פוסק על עצמו. כגון האומר עבור מעשה הטוב או דיבור הטוב שעשה או דיבר זולתו מגיע לו שיעזרהו השי"ת בהדרוש לו, או האומר בעד הלא-טוב שעשה או שדיבר חברו מגיע לו כך וכך, הנה בכל הדברים האלה הוא פוסק על עצמו, בין לרע ובין לטוב, והמצדיק דין שמים על זולתו ואינו מצטער ומעורר עליו רחמים, הנה בדיבורו זה מקטרג על עצמו שמעיינים במעשיו ובדיבוריו, והמשתתף בצערו של חברו ומעורר עליו רחמים בא על שכרו . (כתר שם טוב, הוספות קמ"ו) הכלל הזה מובן על פי המבואר בחסידות, שכל מה שקורה בעולם למטה, הרי הוא משפיע על העולם למעלה. וכידוע הפתגם של המגיד ממזרעטיש, על דברי המשנה - דע מה למעלה ממך, תדע שכל מה שלמעלה - הרי הוא ממך, ותלוי בעבודת האדם. וממילא כשיהודי מעורר רחמים על חבירו (ודרך אגב, הלשון המקורית היא: "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לו - נענה תחילה"), הרי באופן ממילא הוא מעורר רחמים גם עליו מלמעלה. לגבי הענין ש"נענה תחילה" - ההסבר אולי, שכיון שהתעוררות הרחמים על חבירו נעשתה על ידו, הרי הוא הצינור שדרכו השפע יורד למטה. וכיון שזה עובר דרכו, והוא גם צריך לאותו ענין, הרי ממילא הוא הראשון לקבל ברכה זו, ולכן נענה תחילה. בשורות טובות

לא הבנתי איך זה עונה על הטענות של הרב מאן דהו שאין זה תפילה ולא כלום 
ולגוף הנושא של הסברת דברים על פי תורת הקבלה או חסידות כמדומה שאין ראוי להסביר דברים מופרכים לפי הנגלה כי הם נכונים לפי הקבלה וזהו יסוד וכלל גדול ודו"ק
הוא שאל מפני מה זה יועיל. ועל זה באה תשובה לפי הבעל שם טוב

ובוגע לכללך...זה כלל מופרך של אחד שרואה בתורת הקבלה כדבר מוזר ומשונה כנראה בשגגה
ועלי נאמר אשרי מי שחושדים בו ואין בו 
כוונתי היא כי הקבלה היא קומה נוספת על הנגלה אבל מכל מקום לא נמצא שתורה לעשות כל מיני פעולות משונות שחורגות מהמקובל בנגלה ולהגיד שעל פי סוד הוא נכון רק הסוד הוא רובד נוסף של ההסבר של המצוות ופרטייהם והפוך בה והפוך בה דכולה בה 
 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
ועלי נאמר אשרי מי שחושדים בו ואין בו 
כוונתי היא כי הקבלה היא קומה נוספת על הנגלה אבל מכל מקום לא נמצא שתורה לעשות כל מיני פעולות משונות שחורגות מהמקובל בנגלה ולהגיד שעל פי סוד הוא נכון רק הסוד הוא רובד נוסף של ההסבר של המצוות ופרטייהם והפוך בה והפוך בה דכולה בה 
 

לא נחשדת במאומה. כפי שכתבת כך הובן לי. ועם זאת סוג דחיתך נובע מאי הכרתך בתורת הקבלה כחלק בלתי נפרד מהתורה בכללה. אלא התעלמות בשוגג ורתיעה לשלב ביניהם. וכמו שסייגתי לפי תורת החסידות שכהנה תמצא בה רבות. זה שלא קבלת [גם אני] לא סותר את דרכם.
 

ראשון לציון

משתמש ותיק
גמרא מפורשת: מחלפי סעודתייהו

אחד נותן לשני והשני נותן לראשון

אף אחד לא מרויח כלום כי כל אחד יודע שהשני יתן לו בחזרה

ואעפ"כ קיימו מצוה רבה!
 

מאן דהו

משתמש ותיק
ראשון לציון אמר:
גמרא מפורשת: מחלפי סעודתייהו

אחד נותן לשני והשני נותן לראשון

אף אחד לא מרויח כלום כי כל אחד יודע שהשני יתן לו בחזרה

ואעפ"כ קיימו מצוה רבה!

כי עצם ההחלפה מורה על קרבה ביניהם מה שאין כן כאן ונצטרך להגיע לדברי ספר החסידים
 
A

Anonymous

Guest
כמדומה שהרעיון של המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה הוא משום שהוא גמל חסד עם חבירו והתפלל עליו, אבל אם עושים עסק ביניהם אני עליך ואתה עלי אין בזה שום גמילות חסד. בדיוק כשם ששני בני אדם חוזרים מהמכולת וכל אחד יסחוב את משאו של חבירו אין בזה שום גמילות חסד.
 

ראשון לציון

משתמש ותיק
מי אמר לך שכאשר שני בני אדם חוזרים מן המכולת כו'?

וכבר הבאתי לעיל את דברי הגמרא בענין "מחלפי סעודתייהו" שמקיימים מצוה של משלוח מנות
 

מאן דהו

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
כמדומה שהרעיון של המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה הוא משום שהוא גמל חסד עם חבירו והתפלל עליו, אבל אם עושים עסק ביניהם אני עליך ואתה עלי אין בזה שום גמילות חסד. בדיוק כשם ששני בני אדם חוזרים מהמכולת וכל אחד יסחוב את משאו של חבירו אין בזה שום גמילות חסד.
לדעתי יש כאן עירובי תחומין. לא דנים על מצוה [חוץ מזה שתפילה ודאי קיים] דנים על הסגולה שבדברי חז"ל. ובספר החסידים כתב הנימוק לדברי חז"ל שאין חבוש מתיר עצמו וממילא שייך
 

מאן דהו

משתמש ותיק
ראשון לציון אמר:
מי אמר לך שכאשר שני בני אדם חוזרים מן המכולת כו'?

וכבר הבאתי לעיל את דברי הגמרא בענין "מחלפי סעודתייהו" שמקיימים מצוה של משלוח מנות

כבר כתבתי לדעתי שאין לדמות
משלוח מנות אחד מהטעמים להרבות קירוב אחוה ורעות ועצם ההחלפה בין השנים בדווקא היא מקרבת
 
A

Anonymous

Guest
ראשון לציון אמר:
מי אמר לך שכאשר שני בני אדם חוזרים מן המכולת כו'?

וכבר הבאתי לעיל את דברי הגמרא בענין "מחלפי סעודתייהו" שמקיימים מצוה של משלוח מנות
פשוט מסברא שאין בזה שום קיום של גמילות חסד ואין צריך כלל ראיה לזה.
וכנראה שמשלוח מנות זה דבר אחר.
 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
כמדומה שהרעיון של המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה הוא משום שהוא גמל חסד עם חבירו והתפלל עליו, אבל אם עושים עסק ביניהם אני עליך ואתה עלי אין בזה שום גמילות חסד. בדיוק כשם ששני בני אדם חוזרים מהמכולת וכל אחד יסחוב את משאו של חבירו אין בזה שום גמילות חסד.

רחמים אמר:
שמעתי מר' יצחק יוסף בשיעור פרשת בהעלתך תשע"ח, שבמצוות בין אדם לחבירו נחשב למצווה גם אם לא כוון כלל, ואמר שכך הדין לסוברים שמצוות כיבוד אב ואם היא מצווה שבין אדם לחבירו ושלומדים את זה מפיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד
ולפי זה ועמך כולם צדיקים מלאים מצוות כרימון, ממנקה הרחובות ועד למנכלים הגדולים.

תלמיד צעיר אמר:
אני שמעתי שהח"ח אמר פעם למנקה רחובות שקיבל ממון על נקיונו שיחשוב בליבו שעושה זאת גם למען האנשים ויעמוד לו לחסד. משמע מהעניין שזה דווקא אם הוא כיוון לזה אבל אם לא אין זה חסד.
יאיר אמר:
תלמיד צעיר אמר:
אני שמעתי שהח"ח אמר פעם למנקה רחובות שקיבל ממון על נקיונו שיחשוב בליבו שעושה זאת גם למען האנשים ויעמוד לו לחסד. משמע מהעניין שזה דווקא אם הוא כיוון לזה אבל אם לא אין זה חסד.
אכן, גם אני שמעתי כך בשם הח"ח וזה פשוט וברור. (וזה דבר ידוע גם בשם הגר"א ועוד) ומי לנו גדול כח"ח?

רחמים אמר:
טוב, זו מחלוקת אחרונים, והגמ' בפסוק פזר נתן לאביונים מסייעת לדברי האומרים שבמצוות שבין אדם לחבירו יוצא ידי חובה גם בלי כוונה כלל, עוד מקורות:
וז"ל היביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן כט ד"ה ואנכי:
וכ"כ בשו"ת שערי דעה ח"א (סי' נז), שבמצות שבין אדם לחבירו מצינו שלא הקפידה תורה על כוונה, ואפי' למ"ד מצות צריכות כונה אפשר שזה אינו אלא במצות שבין אדם למקום, ולכן האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני ה"ז צדיק גמור. וכן בכל מצות שבין אדם לחבירו שעיקרן מפני תקנות העולם שרצה הבורא יתברך להיטיב לברואיו לא איכפת לן בכוונת העושה כלל. ע"ש. וכ"כ עוד השערי דעה בח"ב (ס"ס יז). ע"ש. וע"ע בנחל יצחק ח"ב (בפתיחה אות יד והלאה). ובמש"כ בס' חזון עובדיה ח"א (סי' כט עמוד קנח). ע"ש. וא"כ אף במקום מטונף אפשר לקיים מצות צדקה. ודו"ק.
הגאון ר' אברהם לופטביר זצ"ל בספרו זרע אברהם (בסוגי' דכוונה לשני דברים אות ב') כותב:
ראיתי מקשין בהא דפריך גבי מי שאמר לו אביו הבא גוזלות ועלה לבירה ומת דפריך כמה קושיות ולמא לא מקשה, דלמא לא הי' מכוין לשם מצוה, ובפרט לשיטת הסוברים דאם כיון שלא לצאת לא יצא. אך נראה פשוט, דבמצוה שבין אדם לחבירו לא בעי כוונה. ובפרט למ"ש החרדים דטעם מצות צריכות כוונה משום דכתיב לעבדו בכל לבבכם, וזה לא שייך במצות שבין אדם לחבירו כמו צדקה וכיבוד אב ואם. דהא קיי"ל דאם נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הרי זה מתברך והנותן סלע לצדקה ואומר על מנת שיחי' בני הרי זה צדיק גמור. ואולי היינו הטעם דבמצוה שאפשר לעשותה ע"י שליח ולא הטילה התורה עליו לעשותה בעצמו בזה לא בעינן כוונה ועיין גיטין (דף לה א) מ"ט איענשה משום דאשתרשי לה מקום דינר.

המימד הנוסף של הענין אמר:
בסי' לח בביאוה"ל שם מפורש שכשעושים - גם וגם - נחשבים עוסק במצוה
וע"ש פרטים נוספים.

ב. הגראי"ל אמר ל... הפוליטיקאי ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" בדור הזה היינו תכניס - גם - כונה לש"ש.
ולא כפי שנראה כיום שהמושג לש"ש זה כמו לטפס לשמים
(על מנת שתעלי לרקיע...) ומצוה לפרסם.

ג. יצויין שבפתיחת ירחון תבונה כ' ר' ישראל סלנטר שאולי כל העוסקים עם הציבור יהיו מעשיהם לש"ש היינו רק שיראו להגיע לתכלית הרצויה.
ולא שאין להתעלות יותר אלא שזכות אבותם מסייעתם היינו גם כשהוא רק מקפיד שהציבור לא יפסידכנ"ל.
 

ayedavid

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
פשוט מסברא שאין בזה שום קיום של גמילות חסד ואין צריך כלל ראיה לזה.
וכנראה שמשלוח מנות זה דבר אחר

כמו שבכל מעשה חסד אפשר לדון על המניע בנפרד מהמעשה, גם בתפילה לכאורה. אמנם המניע הראשוני אינו חסד, אבל התפילה יכולה להיות חסד עצום, וגם אפשר שבשעת התפילה הוא ממש יתכוון לשם רפואת האחר וישכח את עצמו , למרות ההסכם המוקדם ביניהם

השאלה אם המתפלל על חבירו נענה תחילה הוא דווקא בגלל שהתעורר לכך מעצמו או די בזה שמתפלל
 

נבשר

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
בדיוק כשם ששני בני אדם חוזרים מהמכולת וכל אחד יסחוב את משאו של חבירו אין בזה שום גמילות חסד.
דווקא שמעתי שר' אל'ה לאפיאן דיבר על זה בישיבה בנטילת ידיים שבין כך כולם נוטלים ידיים, אז למה שכל אחד לא ימלא לשני את הספל, ולכאו' מה הרווח הרי כל אחד היה ממלא לעצמו והשתא ממלא לחבירו ואף לו יש מוכן, ודוחק לומר שקאי הראשון שהוא ימלא לעצמו ולאחרים, אלא ודאי שזהו צורת עולם מתוקן שבו כולם עושים אותו דבר, אבל כל אחד עבור השני. או שתדחוק שאדם יתרגל לעשות דברים בשביל אחרים ולא בשביל עצמו.
 

ayedavid

משתמש ותיק
עוד מהמג"א בסימן ר"ל ס"ק ו' בשם יש"ש:
"מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענ' תחלה"
 

מאן דהו

משתמש ותיק
נבשר אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
בדיוק כשם ששני בני אדם חוזרים מהמכולת וכל אחד יסחוב את משאו של חבירו אין בזה שום גמילות חסד.
דווקא שמעתי שר' אל'ה לאפיאן דיבר על זה בישיבה בנטילת ידיים שבין כך כולם נוטלים ידיים, אז למה שכל אחד לא ימלא לשני את הספל, ולכאו' מה הרווח הרי כל אחד היה ממלא לעצמו והשתא ממלא לחבירו ואף לו יש מוכן, ודוחק לומר שקאי הראשון שהוא ימלא לעצמו ולאחרים, אלא ודאי שזהו צורת עולם מתוקן שבו כולם עושים אותו דבר, אבל כל אחד עבור השני. או שתדחוק שאדם יתרגל לעשות דברים בשביל אחרים ולא בשביל עצמו.

באחד מבתי המדרשות אצלנו גם נהוג כך. הגבאים תלו פתק עם ציטוט דומה
אבל לא מבין מה התועלת. האסטניסים שגם אני נמנה ביניהים, שופכים את המים שמלאו אחרים. לדעתי בזמנינו יש לבטל מנהג זה
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
נבשר אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
בדיוק כשם ששני בני אדם חוזרים מהמכולת וכל אחד יסחוב את משאו של חבירו אין בזה שום גמילות חסד.
דווקא שמעתי שר' אל'ה לאפיאן דיבר על זה בישיבה בנטילת ידיים שבין כך כולם נוטלים ידיים, אז למה שכל אחד לא ימלא לשני את הספל, ולכאו' מה הרווח הרי כל אחד היה ממלא לעצמו והשתא ממלא לחבירו ואף לו יש מוכן, ודוחק לומר שקאי הראשון שהוא ימלא לעצמו ולאחרים, אלא ודאי שזהו צורת עולם מתוקן שבו כולם עושים אותו דבר, אבל כל אחד עבור השני. או שתדחוק שאדם יתרגל לעשות דברים בשביל אחרים ולא בשביל עצמו.

באחד מבתי המדרשות אצלנו גם נהוג כך. הגבאים תלו פתק עם ציטוט דומה
אבל לא מבין מה התועלת. האסטניסים שגם אני נמנה ביניהים, שופכים את המים שמלאו אחרים. לדעתי בזמנינו יש לבטל מנהג זה
א. רובא דעלמא אינם איסטניסים באופן מופרז כ"כ, העובדה היא שרוב האנשים משתמשים במים ולא שופכים.
ב. המציאות היא שכל אחד שממלא לחברו פועל בעצמו פעולה של עשייה למען הזולת ומקיים בזה כמה מצוות. הרי אם ירצה יכול הוא להשתמש במים המוכנים ולא למלא שוב.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
באמת שלא הבנתי את שאלתו של @יהי חסדך עלינו פותח הנושא.
תפילה מעומק הלב, אך במקום על עצמי, היא על חברי, מעלת תפילה כזו לכאורה יותר גבוהה, אף אם בתמורה חברי מתפלל עלי.
יש כאן גם את ההרגש על הזולת, הוא נושא בעול עם חבירו. הוא חש גם בכאב חבירו, ולא רק שלו עצמו.
ובמיוחד אם תפילה זו פועלת לחברו טוב, הרי שזכות נוספה לזכויות המתפלל. כדי שגם הוא יקבל את מבוקשו.
איני רואה בזה זילות של דברי חכמים, אלא קיום דבריהם.

מה שכתב @אמונת אומן.
לגבי ישיבת כפר חסידים, שכל אחד ממלא עבור חבירו את ספל המים. וכתב שהיה יכול שלא למלאות, וזה שמילא מים אחריו, זהו חסד,
אני סבור בהחלט שזהו חסד, אך הטענה שאם לא היה רוצה למלאות לא היה ממלא, היא לא טענה, שהרי הנוטל קיבל מימיו מן המוכן, ולקחת מהציבור ולא להחזיר, זה כבר.....ההפך המוחלט מחסד.
אך העיקר הוא, שהמעשה בפועל יהיה עבור הזולת, ולא עבור עצמו.
 
ומאותו הענין נא להתפלל עבור הבחור שמואל חיים בן שיינדיל צירל לרפו"ש

גם אם אין כאן ענין של נענה תחילה יש כאן ענין של המתפלל בעד חבירו
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
באמת שלא הבנתי את שאלתו של @יהי חסדך עלינו פותח הנושא.
תפילה מעומק הלב, אך במקום על עצמי, היא על חברי, מעלת תפילה כזו לכאורה יותר גבוהה, אף אם בתמורה חברי מתפלל עלי.
יש כאן גם את ההרגש על הזולת, הוא נושא בעול עם חבירו. הוא חש גם בכאב חבירו, ולא רק שלו עצמו.
ובמיוחד אם תפילה זו פועלת לחברו טוב, הרי שזכות נוספה לזכויות המתפלל. כדי שגם הוא יקבל את מבוקשו.
איני רואה בזה זילות של דברי חכמים, אלא קיום דבריהם.

מה שכתב @אמונת אומן.
לגבי ישיבת כפר חסידים, שכל אחד ממלא עבור חבירו את ספל המים. וכתב שהיה יכול שלא למלאות, וזה שמילא מים אחריו, זהו חסד,
אני סבור בהחלט שזהו חסד, אך הטענה שאם לא היה רוצה למלאות לא היה ממלא, היא לא טענה, שהרי הנוטל קיבל מימיו מן המוכן, ולקחת מהציבור ולא להחזיר, זה כבר.....ההפך המוחלט מחסד.
אך העיקר הוא, שהמעשה בפועל יהיה עבור הזולת, ולא עבור עצמו.
לענ"ד ההיפך הוא הנכון. 
אדם ממלא את הכלי עבור חברו כדי לקיים מצוות חסד, וחברו לא מקבל מהציבור אלא נהנה מחסד של איש פרטי שנתקיימה מחשבתו לעשות חסד.
דווקא אם חברו מתחייב למלא את הכלי בתורו, זה מה שהופך את זה לפעולת גומלין ולא לחסד... 
כך שבודאי ראוי להיות אף הוא מהנותנים, אבל ממש לא בתורת חיוב,ואם הוא ממהר כעת בודאי מותר לו לבנות מהחסד שעשה חברו, וכאשר הוא יהיה פנוי יקיים אף הוא מצוות חסד. 
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מוחל וסולח אמר:
לענ"ד ההיפך הוא הנכון. 
אדם ממלא את הכלי עבור חברו כדי לקיים מצוות חסד, וחברו לא מקבל מהציבור אלא נהנה מחסד של איש פרטי שנתקיימה מחשבתו לעשות חסד.
דווקא אם חברו מתחייב למלא את הכלי בתורו, זה מה שהופך את זה לפעולת גומלין ולא לחסד... 
כך שבודאי ראוי להיות אף הוא מהנותנים, אבל ממש לא בתורת חיוב,ואם הוא ממהר כעת בודאי מותר לו לבנות מהחסד שעשה חברו, וכאשר הוא יהיה פנוי יקיים אף הוא מצוות חסד. 
פלגינן.
דעת הנותן, לחסד.
המקבל?
זה כן ציבור, כי זוהי ההנהגה.
ולא התכוונתי להאשים בחומרה את האנוס.

וכפי שציינתי, העיקר בזה, עצם המחשבה על הזולת.
 

אסף

משתמש ותיק
נראה לי להציע פשט בענין "המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה" בפני המשתתפים, ואבקש להביע את דעתכם לחיוב או לשלילה.

הנה ענין התפילה אינו רק היכי תמצי למילוי החסרונות, כמובן לכל מתבונן, שהרי ברצות ה' לא נחסרו אותם הדברים המתבקשים בתפילה. וכן מוכח גם מהגמ' ששואלת מפני מה היו אבותינו עקורים ומשיבה בשביל שהקב"ה מתאוה לתפילתם, וכתב הרב דסלר שלכך אחר שנתפללו והגיעה התוחלת המבוקשת מהם בזה, סר האמצעי של החיסרון שהניעם להתפלל וממילא נפקדו.

ממילא מובן שהמצופה מהאדם שלא יצטמצם בבקשת הצורך הפרטי הזה אלא ירחיב את המבט והתפילה תהיה כללית יותר וגבוהה יותר. דהיינו, שאם כעת עומד לפני מישהו שיכול למלא את רצונו עליו להסביר מדוע הוא נצרך לאותו הדבר, ומאחר והעומד לנגדו אינו סתם בעל יכולת אלא הוא היוצר את היש והוא הבורא את החסר ויש לו מטרה, א"כ על האדם למצוא חן בעיניו ולהשים את עצמו במקום נכון כלפי הציפיות של הבורא ממנו ביחס לאותם הבקשות אותם הוא מבקש.

מתוך כך מגיעים להכרה גבוהה יותר של תכלית הבריאה - שהיא כוונת הבורא העמוקה העומדת מאחורי כל יוזמה של נתינה או חיסרון שקיימים כאן. כאשר הבקשה הכללית היא לגילוי כבוד שמים, (שהיא כמובן תכלית הכל) ובתוך זה משתלב הגילוי הפרטי של כל אדם בפני עצמו שבכדי להוציאו לפועל יש לו צורך באי אלו תוספות ודברים החסרים לו, בזה הגיע האדם לאיחוד רצונו עם רצון הבורא וזהו המכוון בתפילה (לשון פתיל שמתחבר).

כשמגיעים לשם, זהו המבוקש ושוב אי"צ בחיסרון ומתמלאים כל הבקשות והחסרונות.

לכן, יתכן לומר שהצעד הראשון בהתרחבות אל מעבר לריבוע המצומצם של הבקשה הפרטית, מתבצע בבקשה כללית על עצם החיסרון שהפרט שרוי בו ומתבטא בתפילה על חסרונו של האחר שכואב לאדם באותה מידה של כאבו האישי. תפילה זו אינה רק הכ"ת להסיר את הקושי והמועקה הפרטיים יש בה בקשת תיקון כללי לחסרונות שבבריאה והיא נענית תחילה.

ולאור הדברים אפשר שהפשט ב'מתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה', שהמענה אינו תמיד בהגעת הישועה אלא בקבלת התפילה הגבוהה שהגיע אליה שהוא המכוון שבתפילה.

ולסיום אציין שאחת מקרובות משפחתי היתה זקוקה לסיעתא דשמיא מרובה ללידת כל ילד, ונתארגנה במסגרת פרטית של שבע נשים שקראו יחד את ספר התהילים כל יום וייחדו כל יום לזכות אחת מהם (ואע"פ שלא כולן הכירו זא"ז), והיתה זו תפילה מיוחדת מעומק לב של נשים שגורלן משותף.

ואכן כולן זכו. זכו בתפילה וגם בישועה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א בזה:

שאלתי פעם את הגר"ח קנייבסקי שליט"א : אם יש משהו שאני צריך, ואני שומע ממישהו את שמו של מישהו אחר שג"כ צריך אותו דבר, ואני מתפלל עליו, ואין לי קשר לאדם הנ"ל כלל ואינני מכירו כלל, האם זה נקרא מתפלל בעד חבירו שהוא נענה תחילה? (ושאלתי אם יש לדייק מלשון המתפלל בעד "חבירו" - אולי חבירו דוקא -שמרגיש בצערו ממש), וכן שאלתי האם מועיל אם מסכמים ביניהם או מישהו אחר "משדך ביניהם" שכ"א מהם יתפלל בעד השני.
והשיב לי הגר"ח שכיון שאני צריך דבר זה, ממילא אני מכיר את הצער שיש לשני במה שחסר לו, א"כ גם כשאינני מכירו אותו כלל זה תפילה עם הכרת צערו של השני, וע"ז נאמר מי שמתפלל בעד חבירו. וגם לא משנה מה שהשני גם מתפלל עבורי.
ואמרתי להגר"ח שליט"א ששמעתי פעם (אינני זוכר לא ממי שמעתי ולא מי בשם מי אמרו) לפרש כל המתפלל בעד חברו "והוא צריך לאותו דבר" הוא נענה תחילה, היינו כשהוא צריך לאותו דבר לשני! היינו שהוא מתפלל באופן שזה צורך שלו שהשני יוושע, ואז הוא נענה תחילה.

וענה הגר"ח שליט"א "דרשות יש הרבה" עכ"ל.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מענין לענין באותו ענין שמעתי מהג"ר אלימלך בידרמן שליט"א, (אולי אמרו רמ"ב בשם מישהו אחר), פירוש יפה על מ"ש (ברכות נג:) גדול העונה אמן יותר מן המברך, משום שבסתמא כשאדם מברך ברכה הוא משבח על מה שהוא רואה השבח בדבר הזה, (בברכת הנהנין בוראי מברך על מה שנהנה, ובברכת השבח הוא משבח ג"כ על פי מה שהוא רואה שבחו של הקב"ה בדבר זה), אבל כשעונה אמן על ברכת חברו, הרי הוא עונה אמן על מה שבירך חבירו, דהיינו הוא מודה לשבח להקב"ה על מה שקיבל חבירו!,  וזה גדול יותר ממברך בעצמו שהוא רק מברך על מה שהוא עצמו קיבל.
 
חלק עליון תַחתִית