לענ"ד הסיבה שקשה לאדם לסלוח ובעיקר כאשר הושפל כבודו, היא מפני שהוא מרגיש שבפגיעה בו נמחק חלק מהאישיות שלו. הכבוד של האדם הוא העצמיות שלו - ז"א שבערך שהוא מעריך את עצמו הוא רואה את עצמו, ואם ירד ערכו (ואם פגעו בו פגיעת אמת, שבה העמידו את דמותו כצורתה הנכונה - על אחת כמה וכמה) - מחקו ממנו חלק מעצמו.
איך אפשר לסלוח על כזאת פגיעה אנושה?
באמת אי אפשר.
העבודה המתאימה לזה פשוט לא להיפגע. ואסביר את כוונתי - כשאדם מגיע לתפיסה והכרה עצמית נכונה הוא יכול ל ב ח ו ר שלא להיפגע.
(שמעתי פעם מא' מבאי ביתו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שהגראי"ל אמר לו שמעולם - מעולם! לא נפגע מאף אחד, חוץ מפעם אחת, ובכל עת שהוא נזכר בזה הוא לא מבין מה היה לו להיפגע... ולכאו' אין כאן עבודה מיוחדת של הגראי"ל - כיון שהוא חי בעולם אחר, אדם שלא מעריך את עצמיותו לפי מה שזולתו חושב או אומר עליו ולא לפי הערך שמעריכים אותו בקהל.)
יש להבחין בין שני צורת יחס.
יש אדם שפוגע בחבירו מתוך שאינו מעריך את אישיותו - הוא עומד כמתנגד אליו (יש שיקראו לזה "הוא לא מסמפט אותו", ואם נהיה חריפים הוא לא רואה אותו כלל כמי שראוי להביע דעה או אפילו אינו רואה תועלת וצורך בקיומו), הוא נרתע ממנו עד חשיבה שאין אני והוא יכולים לעמוד בכפיפה אחת.
ויש את מי שמבקר עניינית את מעשיו דיבוריו או מחשבותיו של זולתו. מכאן אפשר ליפול מהר לכיוון הראשון אבל לא בהכרח. תלמיד חכם שאורייתא קמרתחא ביה אינו פוגע אישית בבני אדם ואינו פוסל אותם, אלא חלוק בדעות, בהבנות, ובמגוון צורות של השכלה.
ובוודאי שאזהרת התורה שלעולם לא תתפרש ביקורת עניינית כפגיעה באישיות, אכן החכם יודע לקיים "הוכח תוכיח את עמיתך" ועם זאת "ולא תישא עליו חטא".
מכאן מדריך לנפגע - מה יעשה הנפגע מצידו.
החינוך מביא דוגמא לצורת התמודדות וקיום מצות "לא תיקום ולא תיטור" מהנהגתו של דוד המלך ע"ה עם שמעי בן גרא, וז"ל "משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך, תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא" ויעוין שם כל המצוה.
ובקצרה - דוד ראה את דבריו של שמעי כקול מן השמים (שבוודאי בא לבקר ע"מ לתקן ולהשיב את האדם בתשובה) וכביקורת עניינית שאין בה כדי להיפגע - ה' אמר לו קלל ולא שמעי. ומצד שני הוא עצמו אינו מעניש את שמעי שמא ואולי יש כאן נקימה אישית מתוך הפגיעה באישיותו של דוד שתתלבש בתוך העונש המגיע לשמעי.
וא"כ אפשר לשמוע בקול כל הבא לפגוע, איזושהי נקודה אמיתית שיש לתקן והוא צודק במה שהוא אומר, ויתכן שאתה לא מודע אליה וזה רק יהיה לטובתך. ומכאן עולה הזעקה הפנימית מאישיותך הפגועה - אבל למה הביקורת נאמרה בצורה מבזה כ"כ, ובוודאי שהוא לא התכוון לטובתי, ובעצם - אני נפגעתי מהיחס שלו ולאו דווקא מהביקורת.
הכל נ כ ו ן.
אבל - ה' הוא שאמר לו קלל. קח את הדברים לתועלתך.
אתה לא חייב להשיב לו טובה ולא להיות מהר חבר שלו, אבל דע לך שיותר ממה שאתה מסכן - הוא מפסיד ונגרע ע"י המאורע. כי באמת הוא ניסה לפגוע בכבודך ועבר באיסור חמור כרציחה, אבל אתה לא חייב להיפגע. תתכנס בתוך עצמך, תאהב את אישיותך, תנפה את הדברים השליליים הלא נכונים שהטיחו בך, ותן לחיים להמשיך בזרימה בריאה טבעית ומלאת שמחה.
אתה לא חייב מיידית לאהוב את הפוגע, אבל כשאתה לא תלוי בו, אתה רואה במבט אחר את הסיטואציה של הפגיעה ופתאום הוא מתגלה כדמות אחרת (בד"כ יותר קטן...) ולא מאיימת ומרושעת כמקודם.
ואולי אולי תגיע למסקנה שגם הוא לא התכוון כ"כ אליך אלא להתנהגות מסוימת שגם אתה לא מרוצה ממנה... ואז תוכלו ליצור קשר מחודש בריא ומתוקן.
שמעתי מהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל בדרשת ט' באב, שהנה ידוע הסיפור שהניע את הגרי"ס זצ"ל להקים את תנועת המוסר - על אותו סנדלר שעלה לגדולה וזכה להשתדך עם ביתו של רב העיירה. והנה בדרכו אל החופה, עמד אחד השכנים וליבו לא נתנו לפרגן לסנדלר דנן את מעמדו החדש, חלץ את נעלו ושאל את המחותן "כמה יעלה לתקן נעל זו?"
ליבו של המחותן לא עמד בכך, והוא כרע נפל מתוך בושה נוראה זו. וכשראה הגרי"ס עד היכן מביאה השחתת בני אדם, יצא להניח יסודות חדשים של חינוך האדם בדרך המוסר.
ואמר הגרמ"מ שהוא שמע פשט נוסף בהתעוררותו של הגרי"ס לרגל מעשה זה.
הנה עומד לו אדם שחנן אותו הקב"ה בחסד מיוחד ונתקיים בו מאשפות ירים אביון, ובמקום לסנדל אנשים הוא נח על זרי התהילה ואף רב העיירה נאות להשתדך איתו - הלא דבר הוא! והנה ברגע קט, בהשיל רעהו סנדלו לפניו ומבקש לבזותו מתוך הקנאה החונקת את גרונו - הוא לא עומד בכך!
ושאל הגרמ"מ - מה אתה מת???????!!!!
אמרו לך משהו ושכחת את כל מה שקבלת את מעמדך האמיתי והגבוה כהיום?? מה אתה מת ממילה שנאמרה ע"י צר עין????
אם אדם מסוגל להגיע לשפל כזה שכבודו מצטמצם למבט של זולתו עליו, ואינו מכבד ומעריך את עצמו דיו בכדי להמשיך לחיות, אות הוא שצורת האדם זקוקה לבניה מחודשת.
עמד והקים את תנועת המוסר.
מניסיון, זאת עבודת חיים, יש מי שנוטר איבה למי שפגע בו ואף שעברו שנים מספר, אבל עם זאת הוא עסוק בבניה של התדמית האמיתית שלו בעיני עצמו ובעיני בוראו. וכך אט אט, מתמוססת הפגיעה והופכת ללא רלוונטית, אמר מי שאמר ודבריו חלפו עם הרוח...
אפשר להמשיך לקבל תגובות מאנשים כלפיך, וללמד מתוכם איך הזולת רואה אותך (והזולת זה גם קוב"ה) אבל אל תתן לאחרים לשבור ולמוסס במחי מילה או מבט או התעלמות וכיו"ב את ההכרה השלמה (ובוודאי יותר מדויקת) שלך את עצמך.
שאו ברכה.