ידענים, בקיאים, פילוסופים, יש כאן חומר בשבילכם. כנסו נא!

שמעיה

משתמש ותיק
וסליחה על הכותרת המפוצצת, זה כדי למשוך אתכם לענות לי על שאלותיי.
א. ראשך עלייך ככרמל, מצאתי לפרשן שכותב שהוא צבע כעין שני. אני מחפש את המקור הקדום ביותר לכך.
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ב. אני מחפש מקור למי שמקביל בין שמן לפעולות טובות.

עריכה: נמצא על ידי הרב @מאן דהו
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ג. אני מחפש משהו בספרי הפילוסופיה העתיקים, ואולי בכתבי אריסטו: שאמר כי בעשיית הטיט והגעת המים אל הארץ לעשות טיט, מהתנועה ההיא ירגיש אפילו העיוור מציאות המניע הראשון (היינו, סיבה ראשונה). כשיאמר, כי כשיבוא זה הקילוח של מים על ידי משפך לעגולה אשר שם עפר ולא יתפשט המים אנה ואנה בהיותו באויר עד הגיעו אל העפר (היינו, מה שידוע אצלינו ככח המשיכה), וזה יורה כי יש כאן תנועה מכובית (אולי מלשון כיבוי) תגביל לצדדים.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ד. אני מחפש מי מן המפרשים שהקשו על סירוב ירמיהו ללכת להתנבא, למה סירב, הלא הנבואה הראשונה היא 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך'?
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה. אני מחפש מקור (אמור להיות בזוהר בראשית) ליסוד שמה שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם היא קודם השגתן, אך לאחר שמצא חכמה, היא לו חיים.
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ו. אני מחפש מאמר חז''ל שתוכנו: ג' הם לעולם הבא, עניו...
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
לא לא. אני מחפש מקור בספרי הפרשנות (אולי בסגנון של עקידת יצחק, אלשיך וכדו') האומר ששמן מרמז על מעשים טובים.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
לא לא. אני מחפש מקור בספרי הפרשנות (אולי בסגנון של עקידת יצחק, אלשיך וכדו') האומר ששמן מרמז על מעשים טובים.
העתקה חופשית..

פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על ויקרא - פרק ב פסוק ה-ז
ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה. פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא. ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה:
ועד כה דבר על אשר בייסורים, ואינו מוסיף מעשים טובים על הנהוג מקודם, שהוא נמשל אל הנאפה בתנור יבש. אך למעלה הימנו, הוא אשר ידמה לסלת מטוגן במחבת בשמן, שהוא נאפה בייסורין בלחות רב של שמן, שהוא נמשל אל רבוי שמן טוב, מעשים טובים שמרבה בהם. (ז) והנה יש מרבה בינו לבינו בחשאי, כטיגון שבמחבת, שהיא עמוקה והשמן הרבה, בלתי נרגש. שהוא בבחינה אחת טוב שהוא בחשאי, ובחינה אחרת לא ישתלם כי לא ילמדו ממנו. אך נהפוך הוא הדומה לנעשה במרחשת, שמעשיה רוחשין ומתפשטין. שהכלי רחב ונרגש כרוחש בעת הטיגון. שהוא משל אל המרבה בגלוי נרגש לכל ולמדין ממנו. ואל שתי אלה ידבר יותר לנוכח אתו הוא יתברך, ואומר לו ואם מנחה וכו' קרבנך, ואם מנחת מרחשת קרבנך כו':
 

מאן דהו

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
ו. אני מחפש מאמר חז''ל שתוכנו: ג' הם לעולם הבא, עניו...

שלחו מתם, איזהו בן העולם הבא, ענוותן ושפל ברך, שייף עייל שייף ונפיק, וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, יהבו ביה רבנן עיינייהון ברב עולא בר אבא. ((סנהדרין פח ב)
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
על שאלה א' כבר ענה לי חבר. נשארו 3 שאלות ללא פיתרון. עזרו להשגת היעד!!!
 

אחד הבנים

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
ד. אני מחפש מי מן המפרשים שהקשו על סירוב ירמיהו ללכת להתנבא, למה סירב, הלא הנבואה הראשונה היא 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך'?
לא בדקתי במפ', אבל בפרק א' מבואר שרק בהתחלה ממש אמר כי נער אנוכי אבל מיד אח"כ יש את נבואת מקל שקד וסיר נפוח שהיא נבואת פורענות החורבן.
 
 

במבי

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
וסליחה על הכותרת המפוצצת, זה כדי למשוך אתכם לענות לי על שאלותיי.
א. ראשך עלייך ככרמל, מצאתי לפרשן שכותב שהוא צבע כעין שני. אני מחפש את המקור הקדום ביותר לכך.

כתוב בדברי הימים וַיַּ֙עַשׂ֙ אֶת־הַפָּרֹ֔כֶת תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְכַרְמִ֣יל וּב֑וּץ וַיַּ֥עַל עָלָ֖יו כְּרוּבִֽים (דה"ב ג-יד)
והתרגום שם מתרגם וַעֲבַד יַת פַּרְגוֹדָא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּזְהוֹרִיתָא וּבוּצָא וְאַסֵיק עֲלוֹהִי צוּרַת כְּרוּבִין:

והויקימילון נותן את הגדרתך להגדרת הצבע "זהורית":
 
  1. לשון חז"ל צמר צבוע בצבע השָני.
 
חלק עליון תַחתִית