באוירה של חישובי מולדות, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", יש לי שאלה שלפום ריהטא לא מצאתי את מקורו של הטור.
הטור (סי' תכח) מביא סימנים לדעת לפי המולד באיזה יום ייקבע ראש השנה, וכה דבריו: שנה שעיבור לפניה ולא לאחריה, והיא שנת אד"ט י"ב ט"ו, וכלל שלה אטר"ד ב"ש בט"ו תקפ"ט ג"כ גטר"ד ה"כ הטר"ד ה"ש הי"ח ז"ח ות"ח ז"ש זי"ח ב"ח.
בין הסימנים הוא כותב ות"ח. ניסיתי לעיין בדבריו ואף פתחתי רמב"ם שאליו הפנה הב"י (ששם לא מצאתי סימן זה), ולא הבנתי מאין לו. הבנתי שת"ח זה ר"ד כפול שתיים, אך לא הבנתי למה זה אחד הסימנים. מילא אלה שלפניו נזכרים בתחילת אותו סימן, הי"ח וזי"ח הם מולדות זקנים שכמובן ענין זה נזכר אף הוא, אך ות"ח לא נזכר.
בפרט שבדפוסים ראשונים כתוב זת"ח. ובטור המאור כתוב לפעמים ות"ח ולפעמים זת"ח... לכן אני רוצה להבין. תודה למסייעים.
הטור (סי' תכח) מביא סימנים לדעת לפי המולד באיזה יום ייקבע ראש השנה, וכה דבריו: שנה שעיבור לפניה ולא לאחריה, והיא שנת אד"ט י"ב ט"ו, וכלל שלה אטר"ד ב"ש בט"ו תקפ"ט ג"כ גטר"ד ה"כ הטר"ד ה"ש הי"ח ז"ח ות"ח ז"ש זי"ח ב"ח.
בין הסימנים הוא כותב ות"ח. ניסיתי לעיין בדבריו ואף פתחתי רמב"ם שאליו הפנה הב"י (ששם לא מצאתי סימן זה), ולא הבנתי מאין לו. הבנתי שת"ח זה ר"ד כפול שתיים, אך לא הבנתי למה זה אחד הסימנים. מילא אלה שלפניו נזכרים בתחילת אותו סימן, הי"ח וזי"ח הם מולדות זקנים שכמובן ענין זה נזכר אף הוא, אך ות"ח לא נזכר.
בפרט שבדפוסים ראשונים כתוב זת"ח. ובטור המאור כתוב לפעמים ות"ח ולפעמים זת"ח... לכן אני רוצה להבין. תודה למסייעים.