מבואר במשנה, דלישא שפחה אינו יכול ולישא בת חורין אינו יכול, כופין את רבו וכותב לו גט שחרור.
ותמהו תוס' דלמה צריך לשחררו, יבוא עשה של פו"ר וידחה את הלאו של לא יהיה קדש, ותירצו דמ"מ אפשר לקיים שניהם ע"י השחרור, וקי"ל כל מקום שאפשר לקיים שניהם אין העשה דוחה את ל"ת.
והתקשיתי, למה אין לתרץ מצד הסברא, דאין אומרים דיבוא עשה דפו"ר וידחה את הלאו, מפני הכלל הידוע שאין ספק מוציא מידי ודאי, ואם משחרר אותו עובר ודאי בלאו, אבל המצוה ספק אם יקיים, דמי אמר שיוליד, וגם אם יוליד שמא לא יהיו לו בן ובת, ואפילו יהיו לו בן ובת מי אמר שיהיו ראויים להוליד אחרים, דאל"ה אינו מקיים, או מי אמר שבנו ובתו ינשאו לאחרים, שהרי אם לא ינשאו אינו מקיים המצוה לדעת הבני אהובה. ואם אמנם אפשר לומר דרוב ראויים להוליד, מ"מ לכאו' יש סברא של סמוך מיעוטא למיעוטא, מיעוטא שאין יולדים, ומיעוטא שאין להם בן ובת, ומיעוטא שאינם נשאים, וא"כ יש צד גדול שלא יקיים המצוה, ומשום כן אין נדחה הלאו.
ותמהו תוס' דלמה צריך לשחררו, יבוא עשה של פו"ר וידחה את הלאו של לא יהיה קדש, ותירצו דמ"מ אפשר לקיים שניהם ע"י השחרור, וקי"ל כל מקום שאפשר לקיים שניהם אין העשה דוחה את ל"ת.
והתקשיתי, למה אין לתרץ מצד הסברא, דאין אומרים דיבוא עשה דפו"ר וידחה את הלאו, מפני הכלל הידוע שאין ספק מוציא מידי ודאי, ואם משחרר אותו עובר ודאי בלאו, אבל המצוה ספק אם יקיים, דמי אמר שיוליד, וגם אם יוליד שמא לא יהיו לו בן ובת, ואפילו יהיו לו בן ובת מי אמר שיהיו ראויים להוליד אחרים, דאל"ה אינו מקיים, או מי אמר שבנו ובתו ינשאו לאחרים, שהרי אם לא ינשאו אינו מקיים המצוה לדעת הבני אהובה. ואם אמנם אפשר לומר דרוב ראויים להוליד, מ"מ לכאו' יש סברא של סמוך מיעוטא למיעוטא, מיעוטא שאין יולדים, ומיעוטא שאין להם בן ובת, ומיעוטא שאינם נשאים, וא"כ יש צד גדול שלא יקיים המצוה, ומשום כן אין נדחה הלאו.