מבקש אמונה
משתמש רגיל
זו נושא רדיש ועדין - בבקשה, להציע דעות רק בצירוף מקורות בלבד, בהעדפה למקורות מרבותינו הראשונים או מגדולי בעלי המחשבה
שמעתי מאדם גדול שבא לחזק זוג שבנם בן ה-2 טבע ר"ל בבריכה שנשאר פתוחה באשמתם. כצפוי, הם היו אכולי אשמה שהם גרמו למותו של בנם הקטן....
הרב אמר להם כך: בחז"ל עה"פ כי יפול הנופל נאמר שעתיד היה זה ליפול מששת ימי בראשית, רק אתה לא תגרום למיתתו.
כלומר, שהבן הזה ירד לעולם הזה לכתחילה עם תכנית שהוא יטבע בגיל שנתיים. רק מה? הקב"ה סיבב שהם יוולד אצלכם, אולי דווקא כי אתם רשלנים וחסרי אחריות. אכן, עליכם לשוב בתשובה שלימה על הרשלנות וחוסר אחריות שיכול אפילו לגרום למיתה, ועל זה שאתם 'חייבים' בעיני ה' עד שגלגל חובה על ידיכם, אבל בשום אופן אין מקום לאשמה על עצם המוות. הילד בין כך היה צריך למות בצורה כזו ובגיל זה...
וכך גם רוצח ממש. הוא אמנם צריך לשוב בתשובה על זה ש'רצה' להרוג את חברו, ושאכן הוציא את אצונו מן הכוח אל הפועל. אבל עצם זה שחברו נרצח וכבר אינו בעולם אינו בגללו. אילולי שכך היה כתוב ב'ויזה' שלו כאשר נולד, לא היה אדם בעולם יכול להרוג אותו. והראיה, שאם חוזר בתשובה מאהבה, נעשה מעשה מצוה זו זכות ממש! הייתכן?!? הרי לא בא הרוג ברגליו והנרצח לא קם לתחייה? אלא ע"כ שעצם היעדרו של הנרצח אינו קשור אליך, ולא זה מעשה העבירה שעליה אתה עתיד ליתן דין וחשבון...
עכ"ד בקיצור.
עכשיו - ברור שיש חולקים על כמה יסודות [י"א שיש בחירה לאדם לעשות נגד גזירת ה', וכו']. כאן באשכול זה אבקש להתייחס רק לסגנון חשיבה זו, שכמבון יש בה חיזוק עצום והשקפה ישרה.
>> ובכן - האם ידוע לכם מקורות נאמנים שיוכלים לשפוך אור על נושא עלום זה, שנוגע בשורשי הידיעה והבחירה.... כבשונו של עולם ממש...
ואפתח את הדיון בכמה נקודות:
1. האומנם כל מה שקורה לאדם, אפילו ע"י אחרים, הוא לגמרי מתוכנן מראש?
2. הראיה של זדונות נעשה כזכיות לכאורה חזקה מאוד. אמנם, בחז"ל מבואר על כמה דברים שהם בכלל "מעוות לא יוכל לתקון". אכן הם לא מנו את הרוצח בכלל זה, אבל הם כן הכלילו מי שהוליד ממזר, ומי שהפסיד זמן קר"ש, ומי שהתחמק מלהצטרף למעשה מצווה.... צ"ע מה באמת ההגדרה של זה?
3. האם אכן בכל הל"ת שבתורה אין אנו מתייחסים לתוצאה של המעשה? כלומר, עיקר מה שאכפת לתורה זה שאתה רצית לעשות את המעשה, כאשר עצם הביצוע לפועל זה סכה"כ סימן לכך שאכן הרצון הגיע לשיאו, ולעולם אין התביעה על מה שנעשה בפועל? יש לעיין בזה מכמה צדדים: א - הרי יש מי שהוליד ממזר.... כנראה שכן מתחשבים בתוצאה אפילו שחזר בתשובה. ב - האם מי שיוציא סכין וידקור את חברו עם רצון גמור לרצוח, אלא שברגע האחרון נתקשה לב חברו כאבן והוא לא נפגע מהדקירה. האם האדם הזה יהיה חייב כלפי שמיאה כמו רוצח ממש? האם זה נכנס לסוגיא של "וה' יסלח לה" בגלל שרצתה לעבור עבירה? זו ג"כ שאלה די סבוכה, מה הפשט ב"וה' יסלח לה".
שמעתי מאדם גדול שבא לחזק זוג שבנם בן ה-2 טבע ר"ל בבריכה שנשאר פתוחה באשמתם. כצפוי, הם היו אכולי אשמה שהם גרמו למותו של בנם הקטן....
הרב אמר להם כך: בחז"ל עה"פ כי יפול הנופל נאמר שעתיד היה זה ליפול מששת ימי בראשית, רק אתה לא תגרום למיתתו.
כלומר, שהבן הזה ירד לעולם הזה לכתחילה עם תכנית שהוא יטבע בגיל שנתיים. רק מה? הקב"ה סיבב שהם יוולד אצלכם, אולי דווקא כי אתם רשלנים וחסרי אחריות. אכן, עליכם לשוב בתשובה שלימה על הרשלנות וחוסר אחריות שיכול אפילו לגרום למיתה, ועל זה שאתם 'חייבים' בעיני ה' עד שגלגל חובה על ידיכם, אבל בשום אופן אין מקום לאשמה על עצם המוות. הילד בין כך היה צריך למות בצורה כזו ובגיל זה...
וכך גם רוצח ממש. הוא אמנם צריך לשוב בתשובה על זה ש'רצה' להרוג את חברו, ושאכן הוציא את אצונו מן הכוח אל הפועל. אבל עצם זה שחברו נרצח וכבר אינו בעולם אינו בגללו. אילולי שכך היה כתוב ב'ויזה' שלו כאשר נולד, לא היה אדם בעולם יכול להרוג אותו. והראיה, שאם חוזר בתשובה מאהבה, נעשה מעשה מצוה זו זכות ממש! הייתכן?!? הרי לא בא הרוג ברגליו והנרצח לא קם לתחייה? אלא ע"כ שעצם היעדרו של הנרצח אינו קשור אליך, ולא זה מעשה העבירה שעליה אתה עתיד ליתן דין וחשבון...
עכ"ד בקיצור.
עכשיו - ברור שיש חולקים על כמה יסודות [י"א שיש בחירה לאדם לעשות נגד גזירת ה', וכו']. כאן באשכול זה אבקש להתייחס רק לסגנון חשיבה זו, שכמבון יש בה חיזוק עצום והשקפה ישרה.
>> ובכן - האם ידוע לכם מקורות נאמנים שיוכלים לשפוך אור על נושא עלום זה, שנוגע בשורשי הידיעה והבחירה.... כבשונו של עולם ממש...
ואפתח את הדיון בכמה נקודות:
1. האומנם כל מה שקורה לאדם, אפילו ע"י אחרים, הוא לגמרי מתוכנן מראש?
2. הראיה של זדונות נעשה כזכיות לכאורה חזקה מאוד. אמנם, בחז"ל מבואר על כמה דברים שהם בכלל "מעוות לא יוכל לתקון". אכן הם לא מנו את הרוצח בכלל זה, אבל הם כן הכלילו מי שהוליד ממזר, ומי שהפסיד זמן קר"ש, ומי שהתחמק מלהצטרף למעשה מצווה.... צ"ע מה באמת ההגדרה של זה?
3. האם אכן בכל הל"ת שבתורה אין אנו מתייחסים לתוצאה של המעשה? כלומר, עיקר מה שאכפת לתורה זה שאתה רצית לעשות את המעשה, כאשר עצם הביצוע לפועל זה סכה"כ סימן לכך שאכן הרצון הגיע לשיאו, ולעולם אין התביעה על מה שנעשה בפועל? יש לעיין בזה מכמה צדדים: א - הרי יש מי שהוליד ממזר.... כנראה שכן מתחשבים בתוצאה אפילו שחזר בתשובה. ב - האם מי שיוציא סכין וידקור את חברו עם רצון גמור לרצוח, אלא שברגע האחרון נתקשה לב חברו כאבן והוא לא נפגע מהדקירה. האם האדם הזה יהיה חייב כלפי שמיאה כמו רוצח ממש? האם זה נכנס לסוגיא של "וה' יסלח לה" בגלל שרצתה לעבור עבירה? זו ג"כ שאלה די סבוכה, מה הפשט ב"וה' יסלח לה".