סיפור וספירה - מה הקשר?

  • Thread starter Anonymous
  • תאריך התחלה
A

Anonymous

Guest
מצינו בתורה את השורש ס.פ.ר גם בסיפור כמו ויספר אותו לאביו, ויספר משה לחותנו.
וגם בספירה כמו וספור הכוכבים, אשר לא יספר מרוב, וספרה לה, וספרתם לכם. 
מה הקשר בין סיפור לספירה?
 

חבלזון

משתמש רגיל
יש לר' משה שפירא זצ"ל דרושים ארוכים... המחברים גם את הלהסתפר בשיער, ואבן ה"ספיר" שהיא זכה וכמעט שקופה
קשה לכתוב בקיצור, אבל אני אנסה. הדוגמא הכי מתאימה לזה היא ההסתפרות בשיער, שהיינו לקחת משהו, ללטש אותו בקצוות כך שתוכל לקבל ממנו מבט על מה שמעבר. כך סיפור השיער, כך מי שיודע "לספר סיפור" כלומר להתעלם ממה שמיותר ולהשאיר בולט את מה שצריך, כך אבן הספיר, וכך הספירה שדרכה אפשר לקבל מושג על הכמות----
שים לב לשורש ס.פ.ר. - כמו ערי הספר, דהיינו הקצה (הסף) כך כל אלו מדברים על ליטוש / קציצת הקצוות בצורה שיש לה משמעות
טוב זה קצר אני יודע. זה שיעור של שעה וחצי לפחות....
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
מצינו בתורה את השורש ס.פ.ר גם בסיפור כמו ויספר אותו לאביו, ויספר משה לחותנו.
וגם בספירה כמו וספור הכוכבים, אשר לא יספר מרוב, וספרה לה, וספרתם לכם. 
מה הקשר בין סיפור לספירה?

לכאורה הדמיון פשוט 
שהשורש דבר שאפשר לספר עליו לאחרים 
וכשיש ריבוי של כוכבים אי אפשר לספר מה יש כאן
אלא על ידי מספר ועל ידי זה אפשר לדבר עליו ולספר עליו לאחרים 
 

חבלזון

משתמש רגיל
איש ווילנא אמר:
מתחזק אמר:
מצינו בתורה את השורש ס.פ.ר גם בסיפור כמו ויספר אותו לאביו, ויספר משה לחותנו.
וגם בספירה כמו וספור הכוכבים, אשר לא יספר מרוב, וספרה לה, וספרתם לכם. 
מה הקשר בין סיפור לספירה?

לכאורה הדמיון פשוט 
שהשורש דבר שאפשר לספר עליו לאחרים 
וכשיש ריבוי של כוכבים אי אפשר לספר מה יש כאן
אלא על ידי מספר ועל ידי זה אפשר לדבר עליו ולספר עליו לאחרים 

סיפרת את זה מושלם
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
חבלזון אמר:
יש לר' משה שפירא זצ"ל דרושים ארוכים... המחברים גם את הלהסתפר בשיער, ואבן ה"ספיר" שהיא זכה וכמעט שקופה
קשה לכתוב בקיצור, אבל אני אנסה. הדוגמא הכי מתאימה לזה היא ההסתפרות בשיער, שהיינו לקחת משהו, ללטש אותו בקצוות כך שתוכל לקבל ממנו מבט על מה שמעבר. כך סיפור השיער, כך מי שיודע "לספר סיפור" כלומר להתעלם ממה שמיותר ולהשאיר בולט את מה שצריך, כך אבן הספיר, וכך הספירה שדרכה אפשר לקבל מושג על הכמות----
שים לב לשורש ס.פ.ר. - כמו ערי הספר, דהיינו הקצה (הסף) כך כל אלו מדברים על ליטוש / קציצת הקצוות בצורה שיש לה משמעות
טוב זה קצר אני יודע. זה שיעור של שעה וחצי לפחות....
תלי תניא בדלא תניא, דווקא למספרים, וכן לעיר סְפָר, עד כמה שידי יד כהה [יד המחשב..] מגעת, אין מקור בתנ"ך רק בלשון חז"ל.
 
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
מתחזק אמר:
מצינו בתורה את השורש ס.פ.ר גם בסיפור כמו ויספר אותו לאביו, ויספר משה לחותנו.
וגם בספירה כמו וספור הכוכבים, אשר לא יספר מרוב, וספרה לה, וספרתם לכם. 
מה הקשר בין סיפור לספירה?

לכאורה הדמיון פשוט 
שהשורש דבר שאפשר לספר עליו לאחרים 
וכשיש ריבוי של כוכבים אי אפשר לספר מה יש כאן
אלא על ידי מספר ועל ידי זה אפשר לדבר עליו ולספר עליו לאחרים 
לא חושב שזה על דרך הפשט..
מה שאני חשבתי, ספירה פירושה, אם יש לפנינו, למשל, ערימה של מטבעות, אז עד שאני סופר אותם הכל מעורבב וכאילו מציאות אחת, הספירה היא לתת לכל מטבע חשיבות בפני עצמה [כמו בשפת הסלנג: לא 'סופר' אותך..] ספירה בחילוף אותיות - פריסה.
סיפור דברים, אפשר לומר בשתי אופנים, או שסיפור הוא להחשיב כל פרט, לספר את השתלשלות הדברים, אבל לכאורה מצינו גם לשון סיפור בדבר שאין בו אלא עובדה אחת ויחידה, אבל יותר נראה שסיפור הדומה לספירה הוא לקיחת חלק מהמציאות, להוציא אותו מכל השאר. לפני הסיפור כל המציאות מעורבבת, הסיפור הוא לחתוך מהמציאות חלק אחד ולהעמידו בפני עצמו. קצת דומה למה שכתב בשם ר' משה שפירא.
 
 

חבלזון

משתמש רגיל
מתחזק אמר:
תלי תניא בדלא תניא, דווקא למספרים, וכן לעיר סְפָר, עד כמה שידי יד כהה [יד המחשב..] מגעת, אין מקור בתנ"ך רק בלשון חז"ל
לא בדקתי, אבל תסתפק בס.פ. (הדם אשר בסף - כלי עם שוליים), ובכלל במלה סוף
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
חבלזון אמר:
מתחזק אמר:
תלי תניא בדלא תניא, דווקא למספרים, וכן לעיר סְפָר, עד כמה שידי יד כהה [יד המחשב..] מגעת, אין מקור בתנ"ך רק בלשון חז"ל
לא בדקתי, אבל תסתפק בס.פ. (הדם אשר בסף - כלי עם שוליים), ובכלל במלה סוף
לא, לא באתי להכחיש ברור שגם מספרים ותספורת ועיר ספר הם גם כן שייכים לזה.
דרך אגב, בתרגום אונקלוס פר' מקץ 'ויגלח ויחלף שמלותיו' תרגם ויגלח - וספר, אבל בגילוח מצורע ועוד מקומות תרגם וגלח. כנראה שמפרש התרגום שיוסף לא התגלח לגמרי רק 'הסתפר'.
 
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
לא, לא באתי להכחיש ברור שגם מספרים ותספורת ועיר ספר הם גם כן שייכים לזה.
דרך אגב, בתרגום אונקלוס פר' מקץ 'ויגלח ויחלף שמלותיו' תרגם ויגלח - וספר, אבל בגילוח מצורע ועוד מקומות תרגם וגלח. כנראה שמפרש התרגום שיוסף לא התגלח לגמרי רק 'הסתפר'.

יש על זה וורט של הרוגאצ'ובר בצפ''פ עה''ת. הוא מסביר עפ"מ דיוסף היה נזיר ולכן רק הקל בתער. משהו כזה.
 

תיובתא

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
מצינו בתורה את השורש ס.פ.ר גם בסיפור כמו ויספר אותו לאביו, ויספר משה לחותנו.
וגם בספירה כמו וספור הכוכבים, אשר לא יספר מרוב, וספרה לה, וספרתם לכם. 
מה הקשר בין סיפור לספירה?
שאלת תם: האם בהכרח לכל שני פעלים בעלי שורש זהה יש בהכרח קשר ? (לא קשר קבלי הקשור למבנה האותיות וכו' אלא קשר רעיוני)
 
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
תיובתא אמר:
מתחזק אמר:
מצינו בתורה את השורש ס.פ.ר גם בסיפור כמו ויספר אותו לאביו, ויספר משה לחותנו.
וגם בספירה כמו וספור הכוכבים, אשר לא יספר מרוב, וספרה לה, וספרתם לכם. 
מה הקשר בין סיפור לספירה?
שאלת תם: האם בהכרח לכל שני פעלים בעלי שורש זהה יש בהכרח קשר ? (לא קשר קבלי הקשור למבנה האותיות וכו' אלא קשר רעיוני)
ברור שיש.
 
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
מתחזק אמר:
מצינו בתורה את השורש ס.פ.ר גם בסיפור כמו ויספר אותו לאביו, ויספר משה לחותנו.
וגם בספירה כמו וספור הכוכבים, אשר לא יספר מרוב, וספרה לה, וספרתם לכם. 
מה הקשר בין סיפור לספירה?
שאלת תם: האם בהכרח לכל שני פעלים בעלי שורש זהה יש בהכרח קשר ? (לא קשר קבלי הקשור למבנה האותיות וכו' אלא קשר רעיוני)


לכאו' יש לזה ראיות מדרשות של חז"ל, שאם חז"ל לוקחים מילה שמשמעותה שורש אחד ודורשים אותה בהקשר של שורש אחר, לכאו' צריך להיות איזה קשר (או שדרש מתיחס רק לאותיות?).
לדוגמא: את הפסוק על כן יאמרו המושלים בואו חשבון דורשים חז"ל לענין מושלים ביצרם, ולפ"'ז מושל הוא מלשון שליטה. אע"פ שבכוונת הפסוק משמעות מושלים היינו מושלי משלים (כדאיתא בתרגום וברש"י).
לכאו' זה מוכיח קשר בין המושגים (אך יש לדחות, כנ"ל)
 

תיובתא

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
תיובתא אמר:
מתחזק אמר:
מצינו בתורה את השורש ס.פ.ר גם בסיפור כמו ויספר אותו לאביו, ויספר משה לחותנו.
וגם בספירה כמו וספור הכוכבים, אשר לא יספר מרוב, וספרה לה, וספרתם לכם. 
מה הקשר בין סיפור לספירה?
שאלת תם: האם בהכרח לכל שני פעלים בעלי שורש זהה יש בהכרח קשר ? (לא קשר קבלי הקשור למבנה האותיות וכו' אלא קשר רעיוני)
ברור שיש.
טיעון חזק.
 
 

יהודה1

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
תיובתא אמר:
מתחזק אמר:
טיעון חזק.
יש לך תיובתא על זה.
אני חושב שהרבה פעמים, בפרט כשחלק בלשון מקרא וחלק בלשון משנה, אז השימוש במשמעות אחת היא הַשְאָלה.
למשל המילה "משנה" היא מלשון "שנה" כלומר לחזור שוב ושוב. (או לפחות פעם שניה). ועכשיו זה כבר נעשה שם דבר ולא קוראים משנה לכל דבר שחוזרים עליו (כמו "מנטרה") אלא לדבר שידוע אצל אדם באופן ברור (כמו "משנה סדורה"). "אולי משנה היא מלשון "שינון"?
גם המילה "שנה" היא מאותה משמעות שהשמש חוזרת שוב לאותו מקום. אמנם יש "שנה מעוברת" דהיינו שמוסיפים לה חודש, אם כן השמש כבר עברה את המקום, ומאידך "שנה פשוטה" שהשמש עוד לא חזרה למקום.
 
 

אמת מארץ תצמח

משתמש ותיק
חקר מקור מילים ומקור משותף למילים (קרוי אטימולוגיה) וכמדומני שכתב בספר ההיגיון לרמח"ל שהטעות בזה מצויה.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
מתחזק אמר:
חבלזון אמר:
יש לר' משה שפירא זצ"ל דרושים ארוכים... המחברים גם את הלהסתפר בשיער, ואבן ה"ספיר" שהיא זכה וכמעט שקופה
קשה לכתוב בקיצור, אבל אני אנסה. הדוגמא הכי מתאימה לזה היא ההסתפרות בשיער, שהיינו לקחת משהו, ללטש אותו בקצוות כך שתוכל לקבל ממנו מבט על מה שמעבר. כך סיפור השיער, כך מי שיודע "לספר סיפור" כלומר להתעלם ממה שמיותר ולהשאיר בולט את מה שצריך, כך אבן הספיר, וכך הספירה שדרכה אפשר לקבל מושג על הכמות----
שים לב לשורש ס.פ.ר. - כמו ערי הספר, דהיינו הקצה (הסף) כך כל אלו מדברים על ליטוש / קציצת הקצוות בצורה שיש לה משמעות
טוב זה קצר אני יודע. זה שיעור של שעה וחצי לפחות....
תלי תניא בדלא תניא, דווקא למספרים, וכן לעיר סְפָר, עד כמה שידי יד כהה [יד המחשב..] מגעת, אין מקור בתנ"ך רק בלשון חז"ל.
ניתן לומר שאף שלא מצינו מספרים בתנ"ך אבל מצינו מילה דומה: 'סנפיר'
מסתבר שזה משום חיתוך המים שעל ידי הסנפירים.
 
 

תיובתא

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
בבא קמא אמר:
תיובתא אמר:
טיעון חזק.
יש לך תיובתא על זה.
אני חושב שהרבה פעמים, בפרט כשחלק בלשון מקרא וחלק בלשון משנה, אז השימוש במשמעות אחת היא הַשְאָלה.
למשל המילה "משנה" היא מלשון "שנה" כלומר לחזור שוב ושוב. (או לפחות פעם שניה). ועכשיו זה כבר נעשה שם דבר ולא קוראים משנה לכל דבר שחוזרים עליו (כמו "מנטרה") אלא לדבר שידוע אצל אדם באופן ברור (כמו "משנה סדורה"). "אולי משנה היא מלשון "שינון"?
גם המילה "שנה" היא מאותה משמעות שהשמש חוזרת שוב לאותו מקום. אמנם יש "שנה מעוברת" דהיינו שמוסיפים לה חודש, אם כן השמש כבר עברה את המקום, ומאידך "שנה פשוטה" שהשמש עוד לא חזרה למקום.
יפה. השאלה האם כל דמיון או אפילו זהות בין שורשים, מורה בהכרח על קשר או רעיון דומה.
 
 

יהודה1

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
יפה. השאלה האם כל דמיון או אפילו זהות בין שורשים, מורה בהכרח על קשר או רעיון דומה.
תמיד אפשר להתווכח.
הפשטות היא שלשון הקודש אינה כשאר לשונות הגויים ולא נהיו בה מילים "במקרה". גם בשאר הלשונות בדרך כלל מחפשים טעם איך נעשו מילים, לפעמים בגלל דמיונם למילים בשפות אחרות ולפעמים בגלל דמיונם למילים באותה שפה.
יש להביא סיעתא מהגמרא במסכת שבת עז:
"איבעיא להו גראינין או גרעינין אמר רבא בר עולא ונגרע מערכך" כלומר שמביא ראיה ש"גרעינין" שהרי לא נקראו בשם זה, אלא משום שגורעים מבשר הפרי.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בקשר לנידון על המשמעות הפנימית של השורשים באופן שיטתי
הנה באמת הראשונים המדקדקים לא התעסקו בזה [רק פעמים שהקשר מתבקש אבל לא באופן שיטתי]
אני חושב שהראשון שהכניס את הנושא בצורה שיטתית הוא בספר יריעות שלמה לפני 250-300 שנה [והוא מרחיב בספרו איך בודקים את השורשים של המילים וכו']
אצל הגר"א גם כן רואים הרבה את הכיוון הזה
וכן ידוע שהרש"ר הירש אימץ את זה בצורה הרבה הרבה יותר רחבה מכל מי שקדמו
אני לא מכיר הרבה את רבי משה שפירא אבל ממספר שיעורים שקראתי וראיתי. הרי ראיתי שהוא מרבה מאוד להשתמש עם זה
וכמובן שקשה בכל הדברים האלו להגיד דברים מוכרחים ומחוייבים ובד"כ מדובר על תאוריות באויר

[אגב שמעתי מאחד שהסתובב הרבה אצל רבי משה שפירא שבשיעורים לציבור הרחב הוא מסתיר את מקורותיו [שבד"כ שיעוריו מבוססים על קבלה לפי דרכו] ובשיעורים המצומצמים הוא מביא את מקורותיו מטעמיו שעמו. גם בנושא זה אני חושב שהוא מסתיר את מקורותיו]
 

חבלזון

משתמש רגיל
לפני כל הראיות, יש בזה הגיון בריא שהשורשים מוכרחים להיות קשורים
הנה דוגמא ממאמר באתר הדברות - כחומר למחשבה, לא כ"מקור תורני"

עיקר ייחודה של לשון הקודש, נעוץ בכך שהיא אינה שפה הסכמית כיתר הלשונות, אלא שפה מהותית. כל שפה היא בסך הכל אמצעי תקשורת מוסכם ושרירותי בעל הברות מקריות שהומצאו לצורך העברת מידע. אין סיבה הכרחית לקרוא למשל ל"אור" בשם "אור", ול"גשם" - "גשם". שמות אלו יכולים היו להתחלף ביניהם, אילו רק יסכמו בני האדם אחרת. לשון הקודש לעומת זאת, לא הומצאה, אלא נבראה על ידי הקדוש ברוך הוא לפני בריאת האדם. היא כביכול, אוצר הביטוי והמילים של הבורא, ולכן יש לה מהות עצמית-פנימית. לכל מלה יש סיבה מדוע מרכיבות אותה דווקא האותיות הללו, על פי התוכן האמיתי של כל אות, כאשר צירוף האותיות יחדיו בסדר הזה יוצר את אותה מציאות שמילה זו מבטאת.

המבין את סודה של כל אות בעומק, יכול ליטול מילה בלתי מובנת, לפרקה ולהבינה על פי המשמעות של כל אות מאותיותיה. מילים רבות מורכבות ממילים קצרות אחרות המתחברות זו לזו ופיענוחן מבאר את מהות המלה. למשל במלה עטלף האות עי"ן מתחברת לאותיות לף – עלף, ולאותיות טף – עטף, ולאות ף – עף, הרי לנו תכונותיו של עוף זה: עף, מתעטף בכנפיו, נראה מפוחד כמכסה עצמו להתגונן (כמו "ותכס בצעיף ותתעלף"). תופעה זו אין לה אח ורע בכל השפות שאינן אלא הסכמיות. ישנם מלים בלשון הקודש שניתן לעמוד על משמעותם רק מהאזנה לצליל שהן משמיעות בקריאתן. היגוי המלה ״בקבוק״ למשל, מזכיר את הקולות שמשמיע הנוזל הנשפך ממנו ("בק בק"). גלגל, מזכיר את קול הגלגול.

המרצה החשוב הרב צבי ענבל שליט"א, מומחה לחקר לשון הקודש, מביא בסדרת קלטות מרתקת עשרות דוגמאות לכך שיש משמעות פנימית במילות לשון הקודש. הנה כמה דוגמאות משמות בעלי חיים ואבריו של האדם: הגמרא מבארת שכלב, הנאמן ביותר לבעליו, נקרא כך כי כולו-לב, חתול משום שמחתל (מכסה) צרכיו ומסתירם, גמל - מסוגל להיגמל זמן רב ביותר מצרכיו המינימליים. ובאברי האדם: עין – מלשון מעיין (ואבוא היום אל העין בראשית כד, מב), שכן כל השפע החזותי זורם אל תודעתו של האדם דרך העין, והעין היא גם מעיין הדמעות. אוזן – בתוכה מצוי מרכז האיזון והשיווי-משקל של האדם (דבר שהתגלה רק לפני כמאתיים שנה...), הלשון – לשה את האוכל הנכנס לפה.

לדבריו, הסדר המצוי בלשון הקודש גורם לכך, שכל השורשים בלשון הקודש המקורית הנבנים מאותו גרעין, שומרים על המשמעות בצורה מושלמת ומוכיחים שמקור אחיד להם. האות פ למשל מציינת תנועה כלפי חוץ, פירוק. האות צ משמעותה תוספת כח. יחדיו הן מסמלות פירוק בתוספת כח. כגון: פ.צ.ה. - פתיחת הפה בקושי. פ.צ.ח. - פיצוח גרעינים. פ.צ.ל. - שימוש במכשיר חד. פ.צ.ע. - פיצול העור. וכשיש כפילות של האות, הדבר מסמל הכפלת הכח ובמקרה שלנו - פ.צ.צ. שמשמעותו כמו פ.צ.ח. אולם לרסיסי רסיסים.

מאחר ולכל אות בלשון הקודש יש משמעות ותוכן פנימי, הרי שכאשר מצרפים אותיות, למעשה, מחברים גם את הרעיונות הטמונים באותיות, ואז המילה כוללת אוסף של רעיונות מסודרים לפי סדר האותיות שבמילה. מילה בעלת אותן אותיות, אך בסדר שונה, תביע רעיון אחר! אחת הדוגמאות שמביא הרב ענבל היא מהמילה "קבר". סדר שונה של מלה זו הוא "רקב" - אחת ממטרותיו של הקבר היא להביא לידי רקב הגוף. יש לציין, שרקב מורכב מ-רק-ב, האות ב במשמעותה הפשוטה היא מלשון בית, רקב הוא התרוקנות הבית החומרי המכסה ומלביש את הפנים - הגוף המולבש על הנשמה. אותיות "קבר", "רקב" הם גם אותיות "בֹּקר", בוקר מרמז על העולם הבא. אם כן, קבר, רקב, בקר - הם שלושה שלבים זה אחר זה, קבר מביא לרקב, המכשיר את רוח האדם לבֹּקר (לעולם הבא).

בספרו, מחשבות חרוץ, מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל, שמכיוון שלשון הקודש היא לשון מהותית, רק בלשון זו אנו יכולים למצוא שאותו שורש מבטא דבר והיפוכו, על יסוד "זה כנגד זה עשה האלוקים". לכל מקבץ אותיות מהן מורכבת מלה, ישנו צירוף בעל משמעות חיובית – כמו למשל "ענג", וישנו צירוף בעל משמעות שלילית - כמו "נגע". וכן לקלס פירושו לשבח, ומנגד: לעג וקלס. לחטוא – לזהם את הנשמה, ומאידך לחטא - מלשון חיטוי וניקוי. להשריש פירושו לחבר, ולשרש זה לעקור. יתכן שאתה חלש ועל כן אתה תחת מישהו אחר, ויתכן שאתה חולש בחזקה על אחרים. יש גאה – למעלה, ויש גיא – למטה. אפשר להיות דל, ומאידך אפשר לדלות ולהרים. יש רֵע ויש רַע. יש קדושה ומנגד קדישה. וכהנה רבות.

מקור: https://www.hidabroot.org/article/1836
עוד https://rationalbelief.org.il/האם-יתכן-כי-לשון-הקדש-שונה-משאר-השפות-ר/
 

הכהן

משתמש ותיק
האם יש קשר בין שמן לשמונה?
התשובה לכאורה לא!
ראיה: שמן מתורגם שמנא, ואילו שמונה מתורגם תמנא
יש ש' שנשאר בכל השפות השמיות כצורתו, ויש ש' שמשתנה. הוי אומר שבמקור השפה הם שונים.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
הכהן אמר:
האם יש קשר בין שמן לשמונה?
התשובה לכאורה לא!
ראיה: שמן מתורגם שמנא, ואילו שמונה מתורגם תמנא
יש ש' שנשאר בכל השפות השמיות כצורתו, ויש ש' שמשתנה. הוי אומר שבמקור השפה הם שונים.
שמן מתורגם משחא, לא?

מה אתה מתכון במקור השפה?
ישנה איזו תיאוריה, לכאו'' היא כפרנית, על שפות הקדומות ללשון הקודש, וחלק המ"טיעונים" הם העובדה שיש ש' שהיא מקורית ויש ש' שהגיע מת' וכו'.
והנה לעצם הטיעון, האם לא יכול להיות שהאות ש' מתחלפת בשפה אחרת לפעמים בת' ולפעמים בש' (הרי גם בשפות חול מצינו כה"ג, כמו האות C)?

וכמובן שבדברי הראשונים בפרשת שמיני שכתבו שיש קשר בין העוף "נשר" לבין "נשירה" (אף שנשירה  מתורגמת בשורש "נתר") מוכח שלא הפריע להם דבר זה.

 
 

נבשר

משתמש ותיק
הכהן אמר:
האם יש קשר בין שמן לשמונה?
התשובה לכאורה לא!
ראיה: שמן מתורגם שמנא, ואילו שמונה מתורגם תמנא
יש ש' שנשאר בכל השפות השמיות כצורתו, ויש ש' שמשתנה. הוי אומר שבמקור השפה הם שונים.
שמן ושמונה כבר נמצא כמדומה מפורש במהר"ל, ומהר"ל גם יש לו עניין עם השוואת במילים,
לא הבנתי הראיה למה לא הוכחת מלשון הקודש שיש שמן ויש שמונה, ואם זה אותו דבר למה זה אומרים כך וזה אומרים כך, עכ"פ הדברים הם בד"כ לא גלויים ולא מפורדים כ"כ בחז"ל.
 

שמעיה

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
יהודה1 אמר:
בבא קמא אמר:
יש לך תיובתא על זה.
אני חושב שהרבה פעמים, בפרט כשחלק בלשון מקרא וחלק בלשון משנה, אז השימוש במשמעות אחת היא הַשְאָלה.
למשל המילה "משנה" היא מלשון "שנה" כלומר לחזור שוב ושוב. (או לפחות פעם שניה). ועכשיו זה כבר נעשה שם דבר ולא קוראים משנה לכל דבר שחוזרים עליו (כמו "מנטרה") אלא לדבר שידוע אצל אדם באופן ברור (כמו "משנה סדורה"). "אולי משנה היא מלשון "שינון"?
גם המילה "שנה" היא מאותה משמעות שהשמש חוזרת שוב לאותו מקום. אמנם יש "שנה מעוברת" דהיינו שמוסיפים לה חודש, אם כן השמש כבר עברה את המקום, ומאידך "שנה פשוטה" שהשמש עוד לא חזרה למקום.
יפה. השאלה האם כל דמיון או אפילו זהות בין שורשים, מורה בהכרח על קשר או רעיון דומה.

בכנס מטמוני ארץ שנערך אמש, הרצה ר' יעקב לויפר בעניין זה בצורה מרתקת.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
יהודה1 אמר:
בבא קמא אמר:
תיובתא אמר:
טיעון חזק.
יש לך תיובתא על זה.
אני חושב שהרבה פעמים, בפרט כשחלק בלשון מקרא וחלק בלשון משנה, אז השימוש במשמעות אחת היא הַשְאָלה.
למשל המילה "משנה" היא מלשון "שנה" כלומר לחזור שוב ושוב. (או לפחות פעם שניה). ועכשיו זה כבר נעשה שם דבר ולא קוראים משנה לכל דבר שחוזרים עליו (כמו "מנטרה") אלא לדבר שידוע אצל אדם באופן ברור (כמו "משנה סדורה"). "אולי משנה היא מלשון "שינון"?
גם המילה "שנה" היא מאותה משמעות שהשמש חוזרת שוב לאותו מקום. אמנם יש "שנה מעוברת" דהיינו שמוסיפים לה חודש, אם כן השמש כבר עברה את המקום, ומאידך "שנה פשוטה" שהשמש עוד לא חזרה למקום.
וגם המספר 'שניים' הוא מלשון זה. ומסתבר שגם שינוי קשור לזה.
 
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
בקשר לנידון על המשמעות הפנימית של השורשים באופן שיטתי
הנה באמת הראשונים המדקדקים לא התעסקו בזה [רק פעמים שהקשר מתבקש אבל לא באופן שיטתי]
אני חושב שהראשון שהכניס את הנושא בצורה שיטתית הוא בספר יריעות שלמה לפני 250-300 שנה [והוא מרחיב בספרו איך בודקים את השורשים של המילים וכו']
אצל הגר"א גם כן רואים הרבה את הכיוון הזה
וכן ידוע שהרש"ר הירש אימץ את זה בצורה הרבה הרבה יותר רחבה מכל מי שקדמו
אני לא מכיר הרבה את רבי משה שפירא אבל ממספר שיעורים שקראתי וראיתי. הרי ראיתי שהוא מרבה מאוד להשתמש עם זה
וכמובן שקשה בכל הדברים האלו להגיד דברים מוכרחים ומחוייבים ובד"כ מדובר על תאוריות באויר

[אגב שמעתי מאחד שהסתובב הרבה אצל רבי משה שפירא שבשיעורים לציבור הרחב הוא מסתיר את מקורותיו [שבד"כ שיעוריו מבוססים על קבלה לפי דרכו] ובשיעורים המצומצמים הוא מביא את מקורותיו מטעמיו שעמו. גם בנושא זה אני חושב שהוא מסתיר את מקורותיו]
לא הייתי מעמיד את ר' משה שפירא בשורה אחת עם אלו שהזכרת, הוא לא עסק בענין בצורה יסודית ושיטתית, הוא היה בענין זה 'חובבן'.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
לא הייתי מעמיד את ר' משה שפירא בשורה אחת עם אלו שהזכרת, הוא לא עסק בענין בצורה יסודית ושיטתית, הוא היה בענין זה 'חובבן'.
אני דן אותך לכף זכות שמעולם לא שמעת ממנו או אותו, למי ששמע אותו הרבה מתורתו בנויה ומיוסדת ומשתלמת (לשון שלם) על לשון חכמים מרפא, ועסק בצורה יסודית וכן שיטתית, זה שלא הוציא ספר על הענין לא מעיד דבר. ובכלל ר' משה לא היה "חובבן" בשום תחום.
תקן אותי אם אני טועה.
 
חלק עליון תַחתִית