שיטת הרמב''ם בענין הלכה למשה מסיני ובענין אלו ואלו דברי א' חיים

בר נש

משתמש ותיק
הרמב''ם מסביר שלמרות שכל התורה נאמרו כללותיה פרטוטיה ודקדוקיה מסיני, רק על הלכות בודדות אמרו חכמים שהם הלכה למשה מסיני אחרי ששאר הלכות ניתן לחדש אותן מסברא או ע''י דרשה אינן מבוססות רק על קבלה אלא במקביל לה גם על סברא או על דרשה משא''כ באותן הלכות שקראו הלמ''מ. 
חומר בדבר שנתאמת ע''י הקבלה שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת כמו שאמרו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה משא''כ בדינים שיסודם סברה או דרשה. לכן הרמב''ם נוקט שאותם דינים אינם מקובלים מפי משה. 
לכאורה כוונתו שאותם הלכות לא מסר ה' למשה ואפילו שאמרו ש"כל התורה נאמרו כללותיה וכו'..." צ"ל כמו שהרמב"ם עצמן כתב "שהם ענפים מענפי הענפים".
את ריבוי המחלוקת תולה הרמב"ם בהחלשת הסברא ולא בשכחת הקבלה ולכן כשחז"ל נחלקו אין אחד שטועה ואחד שצודק אלא שניהם צודקים.
אני מנסה להבין את המושג החלשת הסברא ומאי שנא מאילו הייתה מעיקרא קבלה שבהמשך נשתכחה?
 

בן אהרון

משתמש ותיק
על פניו נראה ששכחה הוא ריחוק מאובייקטיביות היסטורית משא''כ סברא שא''א להכחיש את העובדה שחכם א' סובר א' וחבירו ה'.
 

בר נש

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבל איך זה מאפשר ששניהם יהיו צודקים כשאצל קודמיהם הייתה רק דעה אחת?
 

כותר

משתמש ותיק
בר נש אמר:
אבל איך זה מאפשר ששניהם יהיו צודקים כשאצל קודמיהם הייתה רק דעה אחת?
הייתה דעה אחת וכיון שנחלשה הסברא, לא יודעים טוב איך לפרשה וכך יצאה מחלוקת עם שתי דעות ויותר.
נותן התורה, נתן אותה מעיקרא על דעת כן שתיחלש הסברא ויהיו בה דעות שונות, ואף על פי כן כל דעה שתואמת לפי הבנתה את מסורת הקבלה היא אמת.
 
 

בר נש

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
בר נש אמר:
אבל איך זה מאפשר ששניהם יהיו צודקים כשאצל קודמיהם הייתה רק דעה אחת?
הייתה דעה אחת וכיון שנחלשה הסברא, לא יודעים טוב איך לפרשה וכך יצאה מחלוקת עם שתי דעות ויותר.
נותן התורה, נתן אותה מעיקרא על דעת כן שתיחלש הסברא ויהיו בה דעות שונות, ואף על פי כן כל דעה שתואמת לפי הבנתה את מסורת הקבלה היא אמת.

במילים אחרות מעיקרא הייתה אמת אחת 
הגיע זמן שחלק מחכמי הדור לא הצליחו לכוון לאותה אמת והסיקו מסקנה לא נכונה 
אבל היות וכוונתם רצויה מסקנתם ג''כ רצויה (יש לציין שפשוט שהמאן דאמר השני לא יכול לומר לראשון כזה דבר: עקרונית אני חושב שאתה טועה אבל היות ואתה מחפש להעמיד את ההלכה על אמיתתה נמצא שאתה אומר אמת ואני מעכשיו מסכים אתך)
הרעיון קשה 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אם יש רשות להסביר את זה, אנסה לפרש.
ואקדים שההסבר הזה, הוא ענין עקרוני שמופיע המון פעמים בתורה, ביהדות ובעולם.

בהגדרה גסה, זה מתפרש במה שנקרא כלל ופרט.
ניקח כדוגמא, את הענין של 'תל תלפיות', תל שכל פיות פונים אליו, העומד בחוץ לארץ מכוון פניו לארץ, והעומד בארץ מכוון פניו לירושלים, העומד בירושלים מכוון פניו לבית המקדש - עד לקדש הקדשים.
אם 'נתרגם' את זה לעולם של עבודה זה יהיה כך: העולם בגדול מתחלק לשבעים עניינים, שהם השבעים אומות, וכנגדם כלל ישראל - 'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל'. אולם ההבדל בין העמים לבין ישראל, שאצל העמים כל פרט עומד באופן שהוא מנוגד לפרט השני, אולם אצל כלל ישראל הפרטים מצטרפים יחד לכלל אחד [אמור להיות..]. ועדיין בישראל עצמם, עיקר מה שמודגש הוא השוני שבין אחד לשני, ובירושלים עיקר מה שמודגש זה הכלל שנוצר מכולם אלא שהוא מתבטא בפרטים. ובמקדש כבר רואים רק את הכלל.
והנה, הטעם שכמה שיותר מתרחקים מהכלל הפרט נהיה יותר מנוגד, זה בגלל שהוא נהיה יותר 'גס', ורחוק יותר מהמקור.
מה שהכלל עצמו לא יצר סתירה בין שניהם, במקום רחוק יותר זה כבר מהווה סתירה.

ובמשל, המלך ברצונו כולל את תועלת העם, והתועלת הזאת מיושמת על ידי -'בטחון' 'כלכלה' 'חינוך' 'משמר פנים' וכו' וכו', למלך אין שום עדיפות לאחד על פני השני, כי מה שמופיע בלבו בעיקר זה הרצון בתועלת העם בצורה הכללית שלו. בממשלה נשמרת האג'נדה של המלך, אולם לכל פרט כבר יש שר בפני עצמו, יחד הם יוצרים תוכנית משילות שכוללת את כולם. במשרדים, כבר כל צוות רואה את תועלת המשרד שלו, רוצים תקציב גדול יותר, יחס מועדף וכו'. בביצוע, כבר אין כל קשר בין אחד לשני, ולא רואים על פעולות החינוך שהם קשורות לאותה מטרה שמובילה הכלכלה וכדו'.

ככה זה בכל דבר, כמה שהתפיסה יותר עמוקה, הפרטים יותר מעודנים, ועומדים כמשרתים לפנימיות יותר עמוקה שמאחדת ביניהם. אולם כשהשכל נהיה גס יותר, הוא תופס את המופע של הדבר כעצם הדבר, וממילא הוא לא מבין איך זה יכול לשכון יחד עם הדבר שסותר אותו 180 מעלות.

והנה, גם את הכללים וגם את הפרטים יצר אותו הבורא, וכשם שאת הגזע והענפים הוא יצר, כך בדעות, הוא יצר את הכלל של הדעה וגם את האופן שהיא מתפתחת לאזור גס יותר ויותר. וממילא אין כאן שאלה של 'אמת ושקר', והאם לזה הוא כיוון או לא, אלא כך היא הופעתה של הדעה בעולם כללי יותר, וזה אותה הופעה עצמה שבעולם פרטי יותר.
 

בן אהרון

משתמש ותיק
בר נש אמר:
במילים אחרות מעיקרא הייתה אמת אחת

נכון שהיתה אמת א' אבל אותה אמת היתה שיש לחדש הלכות ע''פ י''ג מדות ואפ' שדור ראשון של מקבלי התורה הגיעו כולם למסקנה א' ובדור שאח''ז נחלקו אין זה נחשב כסטייה ממה שהתקבל בתורה כל זמן שלומדים תורה ע''פ יג מדות.
 

בר נש

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן אהרון אמר:
בר נש אמר:
במילים אחרות מעיקרא הייתה אמת אחת

נכון שהיתה אמת א' אבל אותה אמת היתה שיש לחדש הלכות ע''פ י''ג מדות ואפ' שדור ראשון של מקבלי התורה הגיעו כולם למסקנה א' ובדור שאח''ז נחלקו אין זה נחשב כסטייה ממה שהתקבל בתורה כל זמן שלומדים תורה ע''פ יג מדות.
אם כולם למדו ע''פ יג מדות בלי סטייה מהן באיזו נקודה סברת חכמי הדור המאוחר חלשה יותר מסברת חכמי הדור הקודם? 
 
 

בן אהרון

משתמש ותיק
בר נש אמר:
בן אהרון אמר:
בר נש אמר:
במילים אחרות מעיקרא הייתה אמת אחת

נכון שהיתה אמת א' אבל אותה אמת היתה שיש לחדש הלכות ע''פ י''ג מדות ואפ' שדור ראשון של מקבלי התורה הגיעו כולם למסקנה א' ובדור שאח''ז נחלקו אין זה נחשב כסטייה ממה שהתקבל בתורה כל זמן שלומדים תורה ע''פ יג מדות.
אם כולם למדו ע''פ יג מדות בלי סטייה מהן באיזו נקודה סברת חכמי הדור המאוחר חלשה יותר מסברת חכמי הדור הקודם? 
 

כאשר קרובים יותר למקור התה''ק מכל הבחינות (פיזית ורוחנית) קיים ביטול גבוה יותר ואין מקום לפרשנות ולכן הדור הראשון לא מצא מקום למח'. בדורות הבאים שקיים ריחוק (חולשה) יש מקום לפרשנות. לאחר שריחוק זה קיים זה, חייבים עדיין החכמים לעיין בתורה על פי שכלם ולא לנטוש אותו מפני שנחלש ובמקום ללכת אחרי חפירות ארכאולוגיות שיגלו את דעת קודמיהם.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
בן אהרון אמר:
כאשר קרובים יותר למקור התה''ק מכל הבחינות (פיזית ורוחנית) קיים ביטול גבוה יותר ואין מקום לפרשנות ולכן הדור הראשון לא מצא מקום למח'. בדורות הבאים שקיים ריחוק (חולשה) יש מקום לפרשנות. לאחר שריחוק זה קיים זה, חייבים עדיין החכמים לעיין בתורה על פי שכלם ולא לנטוש אותו מפני שנחלש ובמקום ללכת אחרי חפירות ארכאולוגיות שיגלו את דעת קודמיהם.

כתבתי מעין זה, כדרכי באריכות מעייפת, ואנסה לתמצת.

זה לא רק ענין של 'חייבים עדיין לעיין על פי שכלם', כי ההתרחקות מהמקור היא לא 'תקלה בייצור', אלא אופן של לכתחילה.

והדוגמא לזה, יעקב אבינו הוא צורת אדם שלם, כל שבט מבניו מבטא ענין מסויים ממנו, אולם אע"פ שאצל יעקב בעצמו הכל היה בשלום [י"ב אבנים לאבן אחת], אצל בניו - שהם הגילוי של הפרטים בצורה מודגשת, יוסף ויהודה ואחיהם הכרוכים אחריהם - כבר לא יכולים לשכון יחד.
ככה זה תמיד, המקור כולל את כל הפרטים בעדינות, והדורות המתרחקים כענפים המתרחקים זה מזה, כבר לא יכולים לתפוס את הדבר בעדינות שלו, אלא רק מופע אחד שלו, וממילא זה סותר מבחינתם את המופע האחר.
וכל ריבוי הפרטים הללו - היא היא כבודה והדרה של תורה.
 
חלק עליון תַחתִית