הרמב''ם מסביר שלמרות שכל התורה נאמרו כללותיה פרטוטיה ודקדוקיה מסיני, רק על הלכות בודדות אמרו חכמים שהם הלכה למשה מסיני אחרי ששאר הלכות ניתן לחדש אותן מסברא או ע''י דרשה אינן מבוססות רק על קבלה אלא במקביל לה גם על סברא או על דרשה משא''כ באותן הלכות שקראו הלמ''מ.
חומר בדבר שנתאמת ע''י הקבלה שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת כמו שאמרו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה משא''כ בדינים שיסודם סברה או דרשה. לכן הרמב''ם נוקט שאותם דינים אינם מקובלים מפי משה.
לכאורה כוונתו שאותם הלכות לא מסר ה' למשה ואפילו שאמרו ש"כל התורה נאמרו כללותיה וכו'..." צ"ל כמו שהרמב"ם עצמן כתב "שהם ענפים מענפי הענפים".
את ריבוי המחלוקת תולה הרמב"ם בהחלשת הסברא ולא בשכחת הקבלה ולכן כשחז"ל נחלקו אין אחד שטועה ואחד שצודק אלא שניהם צודקים.
אני מנסה להבין את המושג החלשת הסברא ומאי שנא מאילו הייתה מעיקרא קבלה שבהמשך נשתכחה?
חומר בדבר שנתאמת ע''י הקבלה שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת כמו שאמרו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה משא''כ בדינים שיסודם סברה או דרשה. לכן הרמב''ם נוקט שאותם דינים אינם מקובלים מפי משה.
לכאורה כוונתו שאותם הלכות לא מסר ה' למשה ואפילו שאמרו ש"כל התורה נאמרו כללותיה וכו'..." צ"ל כמו שהרמב"ם עצמן כתב "שהם ענפים מענפי הענפים".
את ריבוי המחלוקת תולה הרמב"ם בהחלשת הסברא ולא בשכחת הקבלה ולכן כשחז"ל נחלקו אין אחד שטועה ואחד שצודק אלא שניהם צודקים.
אני מנסה להבין את המושג החלשת הסברא ומאי שנא מאילו הייתה מעיקרא קבלה שבהמשך נשתכחה?