האם מותר לבאר משנה בצורה מחודשת?

במבי

משתמש ותיק
מצינו שגדולי הדורות אמרו והוסיפו ביאורים שונים במשנה ודלא כהבנת הגמרא (ולא אליבא דהלכתא כמובן)

ולדוגמא: מאימתי קורין את שמע, היה רבה שקרא עם חיריק באות ת' כלומר מאימת ומפחד הקב"ה קורין את שמע.

ויש להביא ע"ז את דברי התוי"ט שכותב ".... אע"פ שבגמרא לא פירשו כן, הואיל ולעניין דינא לא נפקא מינה ולא מידי. הרשות נתונה לפרש. שאין אני רואה הפרש בין פירוש המשנה לפירוש המקרא, שהרשות נתונה לפרש במקראות כאשר עינינו הרואות חיבורי הפירושים שמימות הגמ'. אלא שצריך שלא יכריע ויפרש שום דין שיהא סותר דעת בעלי הגמ'" עכ"ל (נזיר ה-ה)
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
לכאורה השאלה היא גדולה ומקיפה מאוד, ונוגעת בכמה עניינים, ובגלל אריכות הדברים, אכתוב בקצרה מאוד, כדי לא להכביד, ואולי בפעם אחרת ארחיב את כוונתי בכל נקודה בפני עצמה.

יש כאן שתי שאלות:
א. בנוגע לכל טקסט תורני מקורי:
1. כמה הפירוש נהפך להיות בשר מבשרו של הטקסט, או שמא לעולם אין זה עצם הטקסט אלא רק הפירוש שלו, ואולי 'פנים' שלו, וכענין 'מגלה פנים בתורה', ועדיין יתכן פנים אחרות.
2. גם אם יתכן פנים אחרות, שהם באמת פנים של הטקסט, האם יש משקלים שונים לפנים שונות, וכענין 'מגלה פנים בתורה שלא כהלכה', ואם כן מה משמעות היותם פנים.
3. מה נקרא טקסט תורני מקורי לענין זה. [ארמוז: בודאי מקרא, ולעניינו גם המשנה [ולא הגמרא, כי הגמרא ביסודה היא לא 'טקסט' אלא 'שכל'], ויתכן שגם כל דברי חז"ל בכללם, ויתכן שכל תלמיד חכם שמדייק בלשונו וכל דבריו הם בדוקא, עד שגם אם הוא יכתוב את הטקסט היוצא ממנו במצב רוח אחר ובזמן אחר הוא יצא באותם מילים בדיוק].

ועוד בטרם יתפתח הדיון בנושא, אציין לדברי הגר"א בריש ספרא דצניעותא, על מש"כ וברא את עולמו בספר וספר - ועיקר דבריו, שמוטבע בעצם מציאות הבריאה, שיש שני דברים - טקסט, והפרשנות שלו. והם שני דברים שונים זה מזה, שמתחברים יחד ופועלים יחד, וזה מה שנקרא - 'ספר שנכתב' ו'ספר שנקרא', ועל זה מושתת העולם, והפער ביניהם פותח את המרחב לכל עבודת האדם.

ב. בנוגע למשנה.
1. האם הגמרא ביחס למשנה נתפסת לכתחילה 'כמפרשת' או 'דורשת', דהיינו האם היא באמת תולה דבריה כהאמת היחידה של הטקסט של המשנה, או שכל עניינה לתלות את דבריה במשנה. [כמובן לא בדרך רמז ואסמכתא בעלמא, אלא באמת כפנים אמיתיות במשנה, אולם באופן שמלכתחילה היא מביאה בחשבון שיתכן פנים אחרות]. ובזה ידועים דברי הפאת השולחן בשקלים בשם הגר"א, ועוד, שאמרו בפירוש שהגמרא לגבי המשנה היא כדרש לגבי הפסוקים, והדיון בזה ארוך ומורכב בכמה פנים ואופנים.
2. התוי"ט שהובא, תולה עצמו להדיא בזה שאין הדברים נוגעים להלכה, אולם הראשונים בטהרות מפרשים פעמים רבות את המשנה שלא כהגמרא או שלא במקום גמרא, ועדיין הרשות בידם לפסוק על פי זה להלכה. וצ"ע מיהו בעל הסמכות לפרש את המשנה, או אפילו לדרוש בה פנים.
3. מהי משנה? זה ודאי שאין המשנה והגמרא אותו 'סוג' של תורה, כי המשנה היא לא הגמרא של דור התנאים. דבר זה אינו צריך לפנים. וכל התורה והמדרשים מלאים שהתורה מורכבת ממקרא, משנה הלכות ואגדות, וכן הוא בכל הדורות. ואם כן מהי משנה?. והאם יתכן שהמשנה היא טקסט שניתן לכתחילה להדרש, ולא להילמד על פי פשט, אע"פ שיתכן והתחביר שלו יכול ליצור פשט שונה מהדרש המוכח על ידי שקלא וטריא. [הצד הזה הוא הארה עצומה בנושא זה שרבים לא עמדו עליו!].
 

בר נש

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
. כמה הפירוש נהפך להיות בשר מבשרו של הטקסט, או שמא לעולם אין זה עצם הטקסט אלא רק הפירוש שלו, ואולי 'פנים' שלו, וכענין 'מגלה פנים בתורה', ועדיין יתכן פנים אחרות.
נא באר שאלתך זו
 

יהודי

משתמש ותיק
בספר חידושים וביאורים מאריך הרבה בפירוש המשנה לפני הגמרא, ואח"כ מבטל עצמו לגמרא.
ולכאו' מרויח בזה שיש נקודות שהגמרא חידשה דין שלא פשוט במשנה, ומה באה לאפוקי ומה לומדים מכך שעשתה כן ועוד.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
בר נש אמר:
ספר וסופר אמר:
. כמה הפירוש נהפך להיות בשר מבשרו של הטקסט, או שמא לעולם אין זה עצם הטקסט אלא רק הפירוש שלו, ואולי 'פנים' שלו, וכענין 'מגלה פנים בתורה', ועדיין יתכן פנים אחרות.
נא באר שאלתך זו

המילים בשר מבשרו קצת מקשים, פשוט לא היה לי מילה אחרת.

זה שאלה על היחס לכל המושג הבנה בעולם, ובמיוחד כלפי 'תורה', ששם זה בולט ומופיע בצורה חדה עוד יותר.

ולהקדים - השאלה שלי היא לא פילוסופית, אני לא בא לדון האם ההבנה שלנו מוגבלת או למעט מיעוט כלשהו מתחושת ההבנה הקיימת כאשר אני לומד משהו ומבין אותו, כי אם הבנתי אותו אז הוא מובן ואין מה לדון עוד.

אלא, שעדיין ביחס לטקסט שאותו הבנתי, האם זה נחשב שהכלתי אותו במוחי, וכמו אוכל במעיים, או שמא לעולם הוא נשאר דבר לעצמו וההבנה שלי דבר לעצמה, ואפילו שההבנה שלי היא הבנה של הטקסט עצמו.
בהקשר הזה - 'הבנה' זה כמו פעולה בטקסט, וכמו 'העמדה' של חפץ, שההעמדה היא לא משהו שכל החפץ נכלל בו, אלא זהו פעולה בחפץ, וכמו כן 'הבנה' זה פעולה בטקסט ש'הבנתי' אותו, וכמו שציטוט והעתקה ודרישת גימטריות וצירוף אותיות זה פעולות בטקסט כך הבנה היא אחת מהפעולות הללו.
ובאמת, כלפי סתם מילים בעולם, זה קצת קרוב להיות פילוסופי, וצריך עוד הקדמות להבין מה בדיוק נכלל בשאלה הזאת, ואין כאן מקום להאריך.

אולם כלפי תורה, זה ניכר להדיא שיחס שלנו לכל פרשנות ביחס לטקסט, שזה דבר חדש שנוסף על גבי הטקסט, וללא נגיעה בטקסט עצמו.
ולדוגמא: הן פירוש רש"י על התורה והן על הגמרא, לשניהם יש את אותו תוקף - 'דברי גדול הראשונים'. זה לא תוקף של מקרא ולא של גמרא [כמובן תמיד יש זכות להתייחס לפירוש כלשהו כמייצג מלא של הטקסט ולהשתמש בו כגמרא ומקרא, אולם לגבי הלכות כיבוד למשל, אילו היה דין להניח ספר של כל דור על גבי הדור הקודם, אז ספרו של רש"י היה צריך להיות תחת הרי"ף ולפני הרמב"ם, ולא היה הבדל בין פירוש הגמרא והמקרא לענין זה].
וכמו כן, לעולם כאשר אחד חולק על השני, או אפילו הגמרא מתקנת את המשנה [וזה כבר נוגע לנידון שלנו], מעולם לא עלה דעת מישהו לחזור אחורה אל המשנה או אל המפרש אשר חולקים עליו ולתקן את ספרו. המשנה נשארת בשלמותה, והגמרא מגיהה מה שהיא מגיהה, רש"י נשאר בשלמותו ונוסף לנו בארון גם תוספות. 
ונראה מזה, שכאשר אני לומד תורה, כל דבר שאני לומד הרי הוא ככלי שאני ממלא מהמעיין שהכלי מלא והמעיין במקומו עומד. ובציור יותר נאמן - כענף עיקרי ועורק ראשי באילן, שכאשר אני לומד אותו אני בעצם מושך ממנו עוד ענף קטן או פרח או פרי, ולא סתם מחזיק בו ומנענע אותו. כי בטקסט עצמו אי אפשר לגעת, אפשר רק 'להבין' אותו, או 'ללמוד' אותו, דהיינו למשוך ממנו ענפים, זה התורה שהיא חלקי, וכמו פירוש רש"י שהוא חלקו בתורה, כך הבנה שלי זה בעצם כמו פירוש שלי, אבל הטקסט עצמו נשאר מעל, פתוח להבנות נוספות, ומחובר למקור גבוה ועמוק הרבה יותר ממה שאני יכול להשיג ולהכיל בהבנתי [והחידוש הוא, שעדיין זה נחשב שהבנתי אותו, כי זוהי בדיוק מקומה של ההבנה].

דבר זה הוא רקע לכל ענין של אלו ואלו דא"ח, וכן קולא מסוימת ביחס לנאמנות שאנחנו דורשים מעצמנו להיות נצמד לגמרי לגמרי לדברי הראשונים, משום שסוף סוף את דברי הראשון עצמו כפי מה שהם לא ניתן להשיג בשכלנו [כמובן צריך עוד להרחיב בזה, ובוודאי לא לקחת את דבריי בגסות]. ולכן לאורך כל הדורות, כל צד במחלוקת צריך לדחוק פרט אחר בלשונות שעליהם הוא מתווכח בפרשנותו.

ואם נרצה לכלול את כל מה שנכתב בהערה הארוכה הזאת [זה הגדרה לגמרי לא מדויקת, אבל למי שקרא הכל זה יכול לעזור]:

כל הבנה של טקסט, זה נקרא שהבנתי ממנו, לא שהבנתי אותו [זה לא מדויק, כי זה בדיוק מה שנקרא להבין אותו, כי אין אופן של הבנה יותר מאשר להבין ממנו].
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
גם כוונת התויו"ט הוא למי שמפרש דברים המובנים מתוך לשון המשנה, ולא לחידודים כמו מאימתי לשון יראה - שזה סתם חידוד בעלמא, לא פירוש ולא צל של פירוש.
ולא בלשון תורה אפשר לעשות מכגון דא פירוש אמיתי, ובודאי לא מלשון חז"ל (שאינם מילים קדושות בעצם אלא מצד משמעותם, שלכן אין שכר בקורא גמרא (וזוהר..) בלא להבין, כי זה לא תורה).

כוונת התיו"ט שאפשר לפרש דבר שאינו נ"מ להלכה (כי להלכה אין בכחנו, לא אחרי שהגמ' פירשה, ואפילו לא אחרי שהראשונים או האחרונים קבעום).

להבין משמעות משנה מה היא התכוונה לולי הגמרא, אין לזה כל ערך בפני עצמו, וזה אפילו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה לפרש משנה מדכוותיה.
כל מה שיש בו תועלת, והיא רבה, זה רק בכדי להבין למה הגמ' פירשה כך ולא כפי שיש לכאורה להבין מהלשון ללא ביאור הגמרא.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
כוונת התיו"ט שאפשר לפרש דבר שאינו נ"מ להלכה (כי להלכה אין בכחנו, לא אחרי שהגמ' פירשה, ואפילו לא אחרי שהראשונים או האחרונים קבעום).

להבין משמעות משנה מה היא התכוונה לולי הגמרא, אין לזה כל ערך בפני עצמו, וזה אפילו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה לפרש משנה מדכוותיה.
כל מה שיש בו תועלת, והיא רבה, זה רק בכדי להבין למה הגמ' פירשה כך ולא כפי שיש לכאורה להבין מהלשון ללא ביאור הגמרא.
אני לא מצליח ליישב את שתי הפסקאות שבדבריך יחד, נא עזור לי בבקשה.
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ובודאי לא מלשון חז"ל (שאינם מילים קדושות בעצם אלא מצד משמעותם, שלכן אין שכר בקורא גמרא (וזוהר..) בלא להבין,

לכאורה יש הבדל גדול בענין זה בין המשנה והגמרא
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
בודאי לא מלשון חז"ל (שאינם מילים קדושות בעצם אלא מצד משמעותם, שלכן אין שכר בקורא גמרא (וזוהר..) בלא להבין, כי זה לא תורה)
אפשר מקורות בבקשה?
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
צריך מקורות שאין לשון חז"ל כלשון הקב"ה כאהא דאמרו על לשון תורה כפטיש יפוצץ סלע שמתפרש להרבה פנים?
ושבלי הבנתם זה כלום?
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
מה ההבדל?

ומה לא ברור בהודעתי שלפניה, שציטטת
רק להבהיר: ההסבר להלן אינו כדי להשוות בין המשנה למקרא, אלא רק להדגיש את ההבדל בינה ובין הגמרא, בענין זה.

המשנה ביסודה היא 'טקסט', והגמרא ביסודה היא 'שכל'.

המשנה לא נכתבה מלכתחילה כדי לקיימה כהלכה פסוקה, אלא רק על ידי משא ומתן תלמודי, וגם בימי רבי היה גמרא על המשנה*, ועיקר המשנה היא גריסת שיטות התנאים ועיקרי הדינים לבל ישכחו, וכדי לכלול את כל התורה שבעל פה במילים מדודות וספורות [ועיין הקדמת הגר"ח לספ"ד], וחז"ל מדקדקים בה כמעט כמו במקרא, בין אל"ף לעי"ן, ודורשים בה סמוכין, ולומדים הלכות מהסדר שבה נכתבה, ויש מושג - 'לשון משנה', ועוד. כך שהטקסט של המשנה הוא משמעותי עוד לפני ההבנה שלו, ומלכתחילה היא ניתנה לגירסא בעל פה בלשונה, כדי להתבונן אח"כ בטעמיה.

משא"כ הגמרא, עיקרה היא שכל והבנת הדברים, וכדי לחזור עליה צריכים לשנן את עיקרי הדברים ולא את המילים. [ועי' אור ישראל מכתב יח, על ירידת הדורות בענין זה, ואולי קשור קצת לנידון שלנו].

כללו של דבר, אדם שיודע משנה זה אדם שמכיר אותה בלשונה, ואדם שיודע גמרא זה אדם שמכיר את השקלא וטריא שלה.

וזה בלי להכנס לענין המהות של המשנה, שנחתמה בתוך אלפים שנות תורה, משא"כ הגמרא שזמנה מתחילת האלף החמישי, שעל זה נאמר מלכה ושריה בגויים אין תורה, וכו' וכו', שכל זה לא מענין הפורום הציבורי הזה.

לא ראיתי לנחוץ להסביר את חוסר הבהירות הנ"ל, מפני אריכות ההודעה הנוכחית, וקשה עלי שתמיד יוצאות לי ההודעות ארוכות, ואני צריך ללמוד כיצד לקצר... 

*וכמבואר במפורש בב"מ לג. - תנו רבנן העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה ונוטלין עליה שכר בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד הא גופא קשיא אמרת בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו והדר אמרת ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר תלמודא הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
גם בלשון הרמב"ם מדייקים כמעט כמו במשנה.
משנה היא סיכום של הלכות. והיות ובדוקא ישנה לתלמידו דרך קצרה, לכן נכתבה כך.
ועדיין היא תורה שבע"פ, שאיננה לשון הקב"ה אלא רק תוכנה.
'לשון משנה' זה לא הקדושה שבה - אין צריך להרחיב.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
צריך מקורות שאין לשון חז"ל כלשון הקב"ה כאהא דאמרו על לשון תורה כפטיש יפוצץ סלע שמתפרש להרבה פנים?

אם כדבריך, אולי גם נאמר שיש הבדל בגדר 'תורה' בין תורה שבעל פה לבין תורה שבכתב? חלילה! - והרי בודאי שיש הבדל בין '''שכל''' הקב"ה [כביכול] לשכל חז"ל ?!

אולם כל אמונתנו בתורה שבעל פה, הוא שהקב"ה מתגלה בתוך לבם וסברתם של חכמי ישראל, 'רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני', ועל זה נאמר 'דברי אשר שמתי בפיך', וא"כ מהיכי תיתי ששכל הם יכולים לגלות, ומילים לא?! עד כמה שאלו המילים ששכלם רואה לנכון שהם המה המיועדות מששת ימי בראשית [עוד קודם לכן, כי השפה נבראה קודם לעולם - שנאמר: ברוך שאמר והיה העולם] לבטא נכונה את אשר על לבם, אזי למה יהא רחוק בעיניך שמילות אלו יהיו טעונות בעצמם את מטען התורה [ולכן הדגשתי בהודעתי הראשונה, שמדובר רק בחכם כזה שמילותיו ושכלו חד הם, ולא משתנים מיום לחברו וממצב רוח אחד למשנהו].

ואחר שהם טעונות במטען תורני, והתקיים בחז"ל - 'ומילתו על לשוני', אזי תכונת המילים הללו ככל תכונת דברי התורה, שהם כפטיש יפוצץ סלע, ואור אין סוף שוכן בתוכם להתגלות בגוונים שונים ובלבושים שונים, וכטעם 'אנא נפשי כתיבת יהיבת'.

והרי כולנו יודעים, שנהגו גדולי עולם מעולם, להטעין בתוך דברי הקדמונים פירושים שונים, שרחוק מאוד לחשוב שהם חשבו על זה בצורה בה הם מופיעים בדור שלנו. וח"ו לומר על כל זה שהוא חוחא ואיטלולא.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
משנה היא סיכום של הלכות. והיות ובדוקא ישנה לתלמידו דרך קצרה, לכן נכתבה כך.

לדעתי טעות גמורה להגדיר כך משנה.
סיכום הוא כלל אשר פרט לפניו, ומשנה היא כלל שפרט לאחריו.
והפרט אשר לאחריו - בכללו ההבנה, ולהוי ידוע שיש בעולם חכמה שהיא הרבה מעבר להבנה, ומה יכלול אותה אם לא מילים?

ויש בחז"ל לרוב - 'מקרא ומשנה הלכות ואגדות'.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ויכוח עקר לדעתי. ואין כאן מקום לפילוסופיה המעוותת את המושכל ראשון הישר.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ויכוח עקר לדעתי. ואין כאן מקום לפילוסופיה המעוותת את המושכל ראשון הישר.

אתה מוזמן לפרוש להנאתך.

רק שלתשומת לבך - לא כל מושכל שני, הוא עיוות של מושכל ראשון ישר.
 

בר נש

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
להטעין בתוך דברי הקדמונים פירושים שונים, שרחוק מאוד לחשוב שהם חשבו על זה בצורה בה הם מופיעים בדור שלנו.
    אותם מפרשים משתמשים במילים של הקדמונים שימוש חדש כאילו היו מוצאים אותם מחדש בכוונתם האישית. אלא שאין זה מורה על מהות המילים מאז שנכתבו. 
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יש לפעמים שמפרשים בדברי הקדמונים דברים דחוקים מפאת כבוד תורתם, ולא לומר שזה שגוי, ולעשות כל טצדקי.
זה ענין אחר לגמרי
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
בר נש אמר:
ספר וסופר אמר:
להטעין בתוך דברי הקדמונים פירושים שונים, שרחוק מאוד לחשוב שהם חשבו על זה בצורה בה הם מופיעים בדור שלנו.
    אותם מפרשים משתמשים במילים של הקדמונים שימוש חדש כאילו היו מוצאים אותם מחדש בכוונתם האישית. אלא שאין זה מורה על מהות המילים מאז שנכתבו. 
בשביל מה לעשות כזה דבר?
 
 

בר נש

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
בר נש אמר:
ספר וסופר אמר:
להטעין בתוך דברי הקדמונים פירושים שונים, שרחוק מאוד לחשוב שהם חשבו על זה בצורה בה הם מופיעים בדור שלנו.
    אותם מפרשים משתמשים במילים של הקדמונים שימוש חדש כאילו היו מוצאים אותם מחדש בכוונתם האישית. אלא שאין זה מורה על מהות המילים מאז שנכתבו. 
בשביל מה לעשות כזה דבר?


בדרך כלל אותם דברי קדמונים מפורסמים ולומדים אותם.
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
בר נש אמר:
ספר וסופר אמר:
בר נש אמר:
    אותם מפרשים משתמשים במילים של הקדמונים שימוש חדש כאילו היו מוצאים אותם מחדש בכוונתם האישית. אלא שאין זה מורה על מהות המילים מאז שנכתבו. 
בשביל מה לעשות כזה דבר?


בדרך כלל אותם דברי קדמונים מפורסמים ולומדים אותם.

הכל בכאילו?!
 
חלק עליון תַחתִית