בקשת עזרה. טקסט של ראשית חכמה, שער האהבה פרק ד'

נושאים שונים

פותח הנושא
הנובהרדוקאי
הודעות: 11
הצטרף: 24 אוקטובר 2019, 09:46
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 6 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

בקשת עזרה. טקסט של ראשית חכמה, שער האהבה פרק ד'

שליחה על ידי הנובהרדוקאי » 06 נובמבר 2019, 00:24

אם יש אשכול אחר שבו מבקשים בקשות מעין אלו,
אז אנא קבלו התנצלותי מראש.


zxc
הודעות: 157
הצטרף: 30 אוגוסט 2019, 00:36
נתן תודה: 55 פעמים
קיבל תודה: 52 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: בקשת עזרה. טקסט של ראשית חכמה, שער האהבה פרק ד'

שליחה על ידי zxc » 06 נובמבר 2019, 00:42

אם יש אשכול אחר, שבו עונים על כאלו בקשות. עמכם הסליחה
פרק זה יהיה בבאור אהבת השכינה וכיצד פרק תהיה אהבתנו בה כדי שלא תוכל להפרד. וזהו המציאות הנלמד מפרשתו של אותו רשע ופרושו במה שפרשו המפרשים ובפרט הר' מנחם מרקנטי עליו השלום, שכתב ששכם בן חמור החוי שבא על דינה סודו הוא הנחש שבא על חוה, והינו חוי לשון חויא, ודינה כבר נודע מה שפרשו בזהר שהוא דינא דמלכותא דינא, והינו כי לאה אמא עלאה ילדה ששה בנים ובת אחת והבת הזו היא השכינה והיא הדין כנודע, וכיון שהרשע ההוא לסבת עון נדבק נפשו בדינה בת יעקב בדבקה בחשקה בחפצה, כן ראוי האדם שתדבק נפשו בשכינה בשלש מציאות אלו כמו שנבאר. וזה היה כונת בעל המאמר גם כן להביא שלש לשונות של חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את ישראל, להראות לנו שכשם שהוא חפץ לדבק בנו כל כך, כן ראוי שבשלש בחינות אלו נדבק בו, ועל זה צותה תורה ואמרה (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, וכבר פרשו רבותינו זכרונם לברכה (שמות רבה כז, א. זהר שמות בשלח נה, ב) שרעך הוא הקדוש ברוך הוא, שנאמר (משלי כז י) רעך ורע אביך אל תעזב. ועוד הקדוש ברוך הוא מרב אהבתו אותנו קראנו רעים, שנאמר (תהלים קכב ח) למען אחי ורעי, וכיוצא (שם קמח יד) לבני ישראל עם קרבו, לכן אמר ואהבת לרעך כמוך, לרעך שהוא הקדוש ברוך הוא כמוך, באהבה שאתה רוצה לעצמך, כמו שאם יש לך חבר אתה חפץ שיאהבך, כך הקדוש ברוך הוא שהוא רעך רוצה שתאהבנו:
ועוד ירצה כמוך כי מן הידוע אצלנו שאם יהיו ועוד שני רעים אוהבים זה את זה, ואחד מהם מרב אהבתו את חברו היטיב עמו והלבישו והאכילו והשקהו וכיוצא משאר הטובות, שמן הדין הוא שלא יהיה חברו כפוי טובה אלא שיאהבהו כנפשו, ואם יארע הדבר שהחבר שהיטיב עמו יצטרך איזה דבר, ראוי הוא שזה שכבר קבל מחברו ישלם ההטבה ההיא כפי יכלתו, ואם אין יכולת בידו יראה לפחות טוב לבו אליו ושאין בידו דבר שישלם חובו אליו. וכן הענין אל הנמשל, שהקדוש ברוך הוא הקדים טובתו לכל נברא ובפרט לעמו ישראל מכמה נסים ונפלאות שעשה ועושה עמנו, וכמו שנדבר בזה לקמן בעזרת השם. ולכן ראוי שיכיר האדם טובתו של הקדוש ברוך הוא שהוא רעו ויאהבהו כדי שלא יהיה כפוי טובה וכו', כדפרשו בתקונים כמה פעמים, וצריך לגמל חסד עמו ועם שכינתו במעשה התורה והמצוות, כי (משלי כז, ח) כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו. ובענין גמילות חסדים נעתיק לשון הרשב"י עליו השלום לקמן, ובכל זמן מציאות האהבה לא תחסר כי (דברים י, יב) מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה ולאהבה, כי היראה והאהבה הם בלב ובנפש, והם דברים שבגופך שאינך צריך לבקשם מזולתך, והינו מעמך, וכן אמר במקום אחר (שם ל יד) כי קרוב הדבר אליך מאד בפיך ובלבבך לעשותו, ולפרוש זה רעך צודק בצדיק ובשכינה. ומצאנו סמך לזה מדברי רשב"י (זהר תרומה קסט, ב) בענין ברכה ששית משבעה ברכות שמברכין לחתן ולכלה שהיא שמח תשמח רעים אהובים, ואמרו זכרונם לברכה צדיק וצדק רעים ואהובים, דאינון לא אתערון דא מן דא, עד כאן לשונו. ומאחר שמצינו ששניהם כאחד נקראים רעים משמע שכל אחד בפני עצמו יקרא רעך סתם ואין הדבר זר שכבר מצינו בגמרא שהנקבה תקרא רעך, אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין מא א) אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש לאשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגנה וישנאנה ורחמנא אמר (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, עד כאן לשונו. הרי שגם הנקבה איתא בכלל ואהבת לרעך, ולענין ואהבת לרעך בצדיק אפשר לומר באפן אחר שהוא על דרך מה שנתבאר בדברי רשב"י (זהר ויחי רטז א) בענין צדיקים ירשו ארץ, עיין שם:
ולענין רעך בשכינה אפשר לפרשו באפן אחר ולענין גם כן במה שפירשנו לעיל בענין ואתם הדבקים בה' אלהיכם, שישראל הם דבקים בההוא אשא תכלא, נמצא שהם הפתילה שבה אוחז האש, וכמו שהאש ההוא צריך לשמן כדי שידליק. ואם לאו, יכבה. כן האש הזה הקדוש השורה על ראשינו (דברים ד, כד) כי ה' אלקיך אש אכלה הוא, אכילתו היא התורה והתפלה והמצוות והוא השמן הנתון, וזהו (קהלת ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. וכן נתבאר בדברי רשב"י זכרונו לברכה (זהר בלק רפז, א) פתח ואמר (קהלת ב, יד) החכם עיניו בראשו וגו', וכי באן אתר עינוי דבר נש אלא בראשו, דלמא בגופו או בדרועיה דאפיק להחכם יתיר מכל בני עלמא. אלא קרא הכי הוא ודאי, דתנן, לא יהך בר נש בגלוי רישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה, וכל חכים עינוי ומלוי בראשו אינון בההוא דשריא וקימא על רישיה, וכד עינוי תמן לנדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא, בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא, ושלמה מלכא צוח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר, על ראשך דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבן, ועל דא החכם עיניו בראשו ולא באתר אחרא, עד כאן לשונו. ובתקונים (דף ס, ב) אמר דישראל אינון פתילה, אוריתא משחא, שכינתא שרגא, הדא הוא דכתיב (איוב כט, ג) בהלו נרו עלי ראשי, עד כאן לשונו. ועל דרך זה יפרש הפסוק ושמן על ראשך אל יחסר, שיתן שמן שהיא התורה לנר שעל ראשו: 
ובזה יובן הפסוק (ישעיה סב ו) המזכירים את ובזה ה' אל דמי לכם, מפני שהתעוררותם תלוי בתחתונים כדפירש בשיר השירים ובכמה מקומות, ופרש מורי עליו השלום שזהו מה שאמר דוד (תהלים ל, יג) למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלהי לעולם אודך, וכבוד היא השכינה וכדי שהיא תזמר למעלה ולא תדם צריך אני למטה גם כן שלעולם אודך. ובזה נבין ואהבת לרעך כמוך, ירצה, שתאהב לשכינה לתת לה התעוררות מעשים לעולם שלא תחסר כמו שאתה רוצה לעצמך, שהרי נודע שהיא האם המשפעת לתחתונים השפע החיים והטוב וכמו שאתה רוצה ותאהב שלא יחסר לך החיים והשפע רגע, כן תאהב לתת שמן למעלה כדפירשתי כי העליונים צריכים לתחתונים, והוא אמרם זכרונם לברכה שכינה בתחתונים צרך גבה, כדפרש מורי עליו השלום הענין בארוכה בספר פרדס רמונים. וכענין זה אל מציאות דבקה, חשקה, חפצה, שצריכין אנו לאהב את הקדוש ברוך הוא ולשכינתו בשלשתם, כשם שאנו חפצים שהקדוש ברוך הוא יאהב אותנו בשלשתם, כי אין אהבה שלמה אלא בשלשתם, וזה פרוש רביעי בענין ואהבת לרעך כמוך:
ונחזר לדרש הבנת המאמר, שאמרנו כי מה ונחזר שהביא בעל המאמר ושלשתם למדנו מפרשתו של אותו רשע הוא ללמדנו שחיב האדם לאהב את השכינה בשלשתם, והטעם הוא כי אי אפשר לשכינה שתתיחד למעלה אלא אם כן יקדים הצדיק בה שלש בחינות אלו, ואז על ידי שלש אלו השכינה כורתת לו ברית, מפני שעל ידה תעשה כלי, כמו שנבאר, ופרשו ז"ל (סנהדרין כב, ב) אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. הא' בדבקה שנאמר (בראשית לד ג) ותדבק נפשו בדינה, מציאות הדבקה הוא שידבק האדם נפשו וישים כל מגמת פניו ליחד השכינה ולהפריד ממנה כל הקלפות וכן להפריד ממחשבתו כל המחשבות הזרות כדפרש הרשב"י עליו השלום (וילך רפה, א), כי בשעת היחוד צריך ליחד השכינה במחשבה בלי שום תערבת מוץ ותבן, והעתקנו המאמר בפרק אחרון משער היראה, והינו ותדבק נפשו בדינה פרוש בזו שהיא דינה נדבק ולא באחרת כלל, וכמו שהוא אמת מה שפרשו זכרונם לברכה (נדרים כ, ב) לא ישתה בכוס זה ויתן עינו בכוס אחר, וזה נקרא בן תמורה וכמה החמיר רשב"י (זהר ויצא קנה, א בס"ת). על דרך הזה גם כן צריך שלא יהיה כונתו אל השכינה ויחשב בטנופי מחשבותיו שהם בחיצוניות, שנמצא מפריד חס ושלום, אלא יתדבק בשכינה כראוי ויפריד כל השאר ממנה. ועוד כי האוהב שתי נשים אין אהבתם שלמה בו שהם צרות זו לזו, וכדי שתהיה אהבת האשה תקועה בבעלה יפה, הוא, כשתראה היא שאינו אוהב שום אשה בעולם אלא לה לבדה אז תכרות לו ברית אהבה שלמה, כן לא תקשר השכינה אהבתה באדם שהוא אוהב עניני העולם, ולכן עקר האהבה היא שלא יאהב האדם שום דבר בעולם יותר מאהבתו יתברך, ואהבתו יתברך תהיה יתרה על אהבת אשתו ובניו ושאר דברי העולם. כי מה שגורם לו לאדם להפרד מאהבת הקדוש ברוך הוא בעת עמדו בתפלה או בעת שהוא עוסק בתורה שיבואו לו מחשבות רעות זרות, הוא מפני שאינו תקוע באהבת הקדוש ברוך הוא אהבה יתרה על דברי העולם הזה, והוא אוהב זה וזה, והלואי שלא יאהב דברי העולם הזה יותר מאהבת הקדוש ברוך הוא, וכיון שהקדוש ברוך הוא רואה שאין אהבתו בו כראוי והאדם עוזבו גם הקדוש ברוך הוא נעזב ונפרד ממנו, על דרך הכתוב (דברי הימים-א כח, ט) אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד, ואז ישלוט בו המחשבה רעה, ולכן צריך להפריד אהבת העולם הזה שהוא אהבת זרים ואהבת (הושע ג, א) אשישי ענבים, שכל אלו חיצוניות וידבק לבו באהבת הקדשה כדינה בת יעקב:
והנה במה שפרשתי יתרץ ספק אחד שיש והנה בענין זה, כי רב הפסוקים שבתורה מורים על ובו תדבק, ירצה, בו, שהוא עץ החיים, תדבק, וכאן אנו אומרים שמצוה לדבק בה, אלא הענין הוא כי אין דבקות זה אלא לשלל שלא יתדבק עצמו באחרת, כענין מה שנאמר ותדבק נפשו בדינה ולא באחרת, כדפרשנו שהכונה להפריד החיצוניות וכל השאר. ועוד בתחלת הכניסה מכרח היות הדבקות בה כענין בזאת יבא אהרן אל הקדש שפרשו בתקונים (לב, א), ופרשו שם שכל העושה מצוה או מתפלל או עוסק בתורה בתחלה ישים מגמת פניו אל השכינה ליחדה, ולכן פרש רשב"י זכרונו לברכה (תקונים לג, ב) תא חזי אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינתא או בכל פקודא ופקודא דעביד, מיד דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא נביא או חוזה או חכם או צדיק, מיד דקרא לתרעא אם שכינתא סליקת תמן ידו"ד יענה מיד ולא אמתין לעבד וממנא דאפתח, אלא איהו ממש אפתח ליה מחביבו ורחימו דאית ליה לגביה, כחתן לגבי כלה, ואם שכינתא לא סליקת בההוא צלותא או פקודא, לא חשיב ליה קודשא בריך הוא למפתח ליה היכליה ואפלו על ידי שליחא, ולאו איהו כדאי למיעל בהיכלא דמלכא. ועליה אתמר בחוץ תעמד, ומלבר יהבין ליה בעותיה על ידי שליחא או ממנא, ואי לא סליק צלותיה כדקא יאות דחין ליה לבר וסגרין תרעוי באנפוי ועליהו אתמר (משלי א כח) אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני. והכי כד קראן ישראל כל חד וחד לקודשא בריך הוא בקריאת שמע או בצלותא או בכל פקודא, אם שכינתא לאו איהי תמן לא נחית תמן הדא הוא דכתיב (שמות ב כב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ותרגם אונקלוס בכל אתר דאשרי שכינתי תמן וכו', דכד בר נש סליק שכינתא בפקודין דיליה לגבי קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא נחית עליה בגינה, ובגין דא אמר הנביא (ירמיה ט כג) אל יתהלל וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל, והא אוקמוה, עד כאן לשונו. הרי מבאר במאמר כי קודשא בריך הוא איהו ממש אפתח ליה מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה, ולזה צריך האדם שישים מגמת פניו ליחד השכינה ובערך זה הוא הדבקות בה, והינו ותדבק נפשו בדינה ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה, כל אלו הם הכנות ליחוד. והרשע עשה הפך הסדר ששכב אותה ויענה ואחר כך ותדבק נפשו, ואין זה הסדר הראוי אלא בתחלה ותדבק נפשו בדינה הינו בזו ולא באחרת, ואחר כך שתדבק בה באהבה וידבר לה דברים המנחמים את הלב, ואחר כך חשק, ואחר כך חפץ כמו שנבאר:
עוד יש בדבקה ענין אחר והוא מה שנמצא עוד ברות שאמר לה בועז (רות ב ח) הלא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערותי, הורה שתי בחינות, האחת סור מרע דהינו אל תלקטי בשדה אחר, כי סתם אחר הוא סמא"ל אלהים אחרים. והשניה וכה תדבקין עם נערותי, וכן פרשו זכרונם לברכה בפסיקתא זה לשונם, אל תלכי ללקט בשדה אחר, על שם לא יהיה לך אלהים אחרים וגם לא תעבורי מזה, על שם (שמות כ, ג) זה אלי ואנוהו. וכה תדבקין (דברים ד, ד), ואתם הדבקים. עם נערותי אלו הצדיקים שקרויים נערים שנאמר (איוב מ כט) התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך, עד כאן לשונם. הורה בפרוש כל הנדרש, ואמר בענין הדבקות שתי בחינות, ענין האחד ואתם הדבקים כפשוטו כנודע, השני כי כדי להתדבק בה צריך שידבק בצדיקים כמו שדרשו זכרונם לברכה על ובו תדבק, וכי אפשר לדבק בשכינה והלא כבר נאמר (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא שידבק בצדיקים:
ואפשר לומר על דרך הזהר כי סתם נערות ואפשר הם שבע הנערות שפירש כמה פעמים, כי מה שנאמר וכה תדבקין עם נערותי הינו לדבק מדת כ"ה עם שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך שהם שבעה היכלות הקדשה שפירש הרשב"י עליו השלום בפרשת פקודי (רמד, ב) ושם נתבארו היאך מתקנים ההיכלות בסדר התפלה לתקון השכינה, ולדרך זה וידבר על לבה הם הברכות של קרית שמע שהם קשוטיה, בפרט בברכת אהבה שעולה בהיכל אהבה ואנו מעוררים שם על ידי ברכה זו רצוי ופיוס להקדוש ברוך הוא שיבא להתיחד עמה, כדפרשו בתקונים (מה, א) ווי לון לבני נשא דאנון אטמין לבא ועינין, דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון, לרצויי ליה בשכינתיה בכמה תחנונין ופיוסין לנחתא ליה לגבי שכינתא, כל שכן לאתערא ביה רחימו לגבה כמה דתקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה, עד כאן לשונו. והכונה כי עמו ישראל הם נשמות ישראל הכלולות בה שהיא נקראת כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא בוחר בה ובהם באהבה, כי דרך הבעל לאהב את אשתו אשת נעורים, שנאמר (ישעיה נד ו) ואשת נעורים כי תמאס, ולמעלה מענין זה בארו כי בשמע ישראל אנו קורין לישראל תפארת ובא להתיחד עמה, זה לשונם (תקונים מה, א), דבר אחר (שמות לב, יח) קול ענות אנכי שומע דא איהו ענויא דאנכי דאיהי צווחת בכל יומא לבעלה היא ובנהא וקראן ליה תרין זמנין ערב ובקר שמע ישראל, וכל בר נש דאית ליה ענויא משכינתא דאיהי עניא בגלותא רחיקא מן בעלה וקרא ליה בכל יומא שמע ישראל דיהא נחית לגבה, ודאי עליה אתמר קול ענות אנכי שומע, קול דההוא עניה אנכי שומע, עד כאן לשונו. הנה כל זה נחמה ודבור על לבה שבזה היא מתנחמת מעט מהגלות וכמו שארע מעשה שכם בדינה בזמן גלות שלא היתה הלבנה כתקונה כדפירש בשיר השירים (זהר חדש סט, ב) עד שבא משה. ועוד, שיעקב אבינו עליו השלום היה חוץ מביתו שאלו היה במקום אבותיו בבאר שבע לא ארע לו המעשה הזה, והרשע ההוא עשה לה שלש אלה כמבאר במאמר. כן עתה ששכינה בגלות צריך האדם לתקן השכינה ולרצותה בתקונים אלו בדבקה כדפירשנו באהבה בדבור על לבה. ועוד נאריך לקמן בענין תקוניה ודבור על לבה בבחינות אחרות. ועוד בענין דבקה בשבע הנערות יש בחינה אחרת יתבאר בענין התורה והתפלה:
חשקה יש בה שתי בחינות כפי הדרך חשקה שפירשנו בדבקה, האחת שאחר שידבק נפשו בשכינה בכל מצוה ומצוה שיעשה, צריך שיעשנה בחשק והתלהבות הלב באהבה גדולה מאד, והוא ענין רעותא דלבא שפרשו בזהר כמה פעמים, ואי אפשר לרעותא דלבא שהוא החשק הזה אם לא הקדים המחשבה בשם יתברך והאהבה בו, ומצד האהבה תוליד החשק הזה, וענין החשק הזה שהוא רעותא דלבא בארו ענינו בדברי רשב"י זכרונו לברכה (זהר שמות קצח, ב), קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה (שמות לד ה), תא חזי, בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמאריה, ההוא רעותא סליק בקדמיתא על לבא דאיהו קימא ויסודא דכל גופא, לבתר סליק ההוא רעותא טבא על שיפי גופא, ורעותא דכל שיפי גופא ורעותא דלבא מתחברן כחדא, ואינון משכין עליהו זיהרא דשכינתא לדירא עמהון, וההוא בר נש איהו חולקא דקודשא בריך הוא היך מה דאת אמר קחו מאתכם תרומה, מאתכם הוה אמשכותא לקבלא עליכו ההיא תרומה למהוי חולקא לה', ואי תימא דלאו ברשותיה דבר נש קימא מלה, תא חזי מה כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה', כל נדיב לבו ודאי מאן דיתרעי לביה ימשיך לה לשכינתא לגביה, הדא הוא דכתיב יביאה אף על גב דאיהי באסתלקותא לעילא יביאה מאתר עלאה לאמשכא לדירא עמיה, עד כאן לשונו:
וכיוצא בזה בארו רבותינו זכרונם לברכה וכיוצא במעשה היצר באדם בבריתות (במסכת כלה פ"ב) נמצא בכתיבת יד, זה לשונם, תאנא יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו ה) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, מכאן דרשו רבותינו הרהור מביא לידי תאוה, תאוה מביאה לידי אהבה, אהבה מביאה לידי רדיפה, רדיפה מביאה לידי מעשה, להודיעך כמה קשה חזרתו מזו לזו, וכנגדן בתשובה פרישות מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות עד כאן לשונם. ולעניננו לענין האהבה שההרהור והתאוה הוא הדבקה, ואהבה ורדיפה הוא החשקה והוא רעותא דלבא. וכאן נעתיק לשון הרשב"י עליו השלום לקמן ברעותא דלבא למרדף, ומעשה הוא חפץ, שהמעשה הוא תכלית החפץ המבקש, ונמצא שאין רדיפה אלא מתוך תאוה ואהבה, והינו מה שפרש כי מצד האהבה תוליד החשק, ובאר הרשב"י עליו השלום (תרומה קכח, א) כי דרך שיקנה האדם השכינה שתשרה בו הוא העקר רעותא דלבא, אמר שם כי הקלפות שורות באדם בחנם ומפתים אותו שיעשה מעשה כדי שיבא לדור עמו, ואמר אחר כך, רוח דקודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאיתתקנותא דגרמיה, ובאיתדכאותא דמשכניה, וברעותא דלביה ונפשיה, ולואי דיכיל למרוח ליה דישוי מדוריה עמיה, ועם כל דא דיהך בר נש באורח מישר דלא יסטי לימינא ושמאלא, ואי לאו מיד יסתלק מניה ויתרחק מניה ולא יכיל למרוח ליה כדבקדמיתא, ועל דא כתיב ויקחו לי תרומה מאת כל איש, מההוא דאקרי איש דאתגבר על יצריה, דכל מאן דאתגבר על יצריה נקרא איש, אשר ידבנו לבו, מאי אשר ידבנו לבו אלא דיתרעי לביה בקודשא בריך הוא כמה דאת אמר (תהלים כז, ח) לך אמר לבי, (שם עג, כו) צור לבבי, (משלי טו, טו) וטוב לב, (רות ג, ז) וייטב לבו, כלהו בקודשא בריך הוא קאמר, אוף הכא אשר ידבנו לבו מניה תקחו את תרומתי, דהא תמן אשתכח ולאו באתר אוחרא. ומנא ידעינן דהא קודשא בריך הוא איתרעי ביה ושוי מדוריה ביה, כד חמינן דרעותא דההוא בר נש כחדא ברעותא דלבא למרדף ולאשתדלא אבתריה בלביה ובנפשיה וברעותיה, ודאי תמן ידעינן דשריא ביה שכינתא. כדין בעינן למקני ההוא בר נש בכסף שלם, עד כאן לשונו:
הרי מבאר בסוף המאמר שעקר הכל הוא הרי רעותא דלבא והוא פרוש אשר ידבנו לבו, ובאר שרעותא דלבא זו שהוא חשק הלב, ואמר ברעותא דלבא למרדף ולאשתדלא אבתריה בלביה ובנפשיה וברעותיה, יראה שישתדל שירדף אחר הקדוש ברוך הוא ואחר מצוותיו ולדבק בו בלב ובנפש וברעותא דלבא שהוא התלהבות הלב שפירשנו. וההכנות הקודמות שאמר באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי כלם הכנות אל הדבקות. וכל זה כלל הפסוק באמרו מאת כל איש כמו שבארנו שאיש הוא הגובר על יצרו, וההכנות שצריכות לגובר על יצרו הם אלו האמורות בתחלת המאמר והם הגורמים הדבקות כמו שפירשנו לעיל שאי אפשר שידבק אם לא שיפריד ממנו הקלפות שהוא הכנעת היצר. ופרוש באגר שלים, אפשר שכיון על ענין קנה לך חבר דהינו קנה בדמים. ובאשתדלות רב וסגי, הינו ענין הזריזות מביאה לידי רוח הקדש כמו שהרחבנו הבאור במאמר (עבודה זרה כ, ב), רבי פנחס ]בן יאיר]] אומר זהירות מביאה לידי זריזות. איתתקנותא דגרמיה, הינו הכנת עצמו כענין הכון לקראת אלהיך שפרשו בפרשת נח (זהר עב, א) והעתקנו לשונו בשער הקדשה. איתדכאותא דמשכניה, והיה מחניך קדוש. וברעותא דלביה הינו חשק הלב דיהך באורח מישר, וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ד כז) אל תט ימין ושמאל, ופרוש אל תט ימין הכונה הוא כאמרו (קהלת ז טז) אל תהי צדיק הרבה. ושמאל אל תהי רשע הרבה, והינו מן הקצוות קח הממוצע. ואמר דאקרי איש דאתגבר על יצריה, הכונה כפית עניני החמר כלם, והטעם שאי אפשר שיתדבק אור השכינה במי שהוא גשמי משתף בעניני החמר שהיצר יטהו לצד עניני החמר, אלא במי שיצר הטוב שולט על יצרו הרע, שיצר הטוב מצד השכינה נמשך כמו שבארנו בשער היראה פרק ה, ונמצא שהוא צדיק גמור, ולכן ראוי שהשכינה תתקשר בו, והחשק הוא ידבנו לבו רעותא דלבא כדפירשתי והינו שיחשק נפשו בשכינה הנקרא לב כמו שהוכיח במאמר וטוב לב, וענין זה צודק בכל המצוות. ועוד בהכנות הצריכות לקנית השכינה אלינו בארנו בפרק ששי במאמר רעך ורע אביך, ולפי הדרך השניה שפרשנו בדבקה בענין התפלה שהם שבע נערות שהם ההיכלות, החשק לפי זה הוא סוד הנשיקין הנעשה בהיכל הרצון, וכבר פרשתי לעיל בפרק ב' שלא יעשו נשיקין אלא מרב החשק והחבה:
חפצה לדרך היחוד שפרשו בתפלה, חפצה חפצה הוא גמר היחוד בסוד העמידה, כמו שפרש רשב"י (זהר תרומה קכח, ב) שכאשר סומכין גאלה לתפלה אתער צדיק לאתחברא באתר דאצטריך ברחימו בחביבו וכו' וגמר היחוד בשים שלום, ועוד בנפילת אפים שצריך למסר נפשו למעלה ליחוד, וגמר היחוד הוא שיקרא חפץ שזהו חפץ העליון באחדות. ועוד שכל ההכנות הקודמות אל הזווג הם כלים דגלוי החפץ שזה היה תחלת המחשבה, אמנם לא היה אפשר להגלות החפץ הזה אלא על ידי גמר כל ההכנות האמורות והינו כענין סוף המעשה תחלת המחשבה. ולענין מעשה המצוות, חפצה יקרא גמר המצוות. כי זה הוא תכלית חפץ האדם ומבקשו, גמר עשית המצוה בלב ובנפש וגוף. והעד על זה מפרשתו של אותו רשע, שאמר (בראשית לד יט) ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב, והיה החפץ בה מפני שהיתה בת אדם גדול שהוא יעקב אבינו עליו השלום, כי לא יאחר האדם מלעשות המצוה ומלגמרה אף על פי שידע שיארע לו נזק, כענין הרשע ההוא, כי אפלו שהדבר היה נוגע בגופו ובנפשו בענין המילה שהוא כמעט סכנה, לא אחר לעשות הדבר מפני חפץ בת יעקב כדפירשנו, כן לא יאחר מלעשות המצוה מפני חשקו וחפצו בה. כי כל מצוה ומצוה היא בת יעקב כנודע שבה כלולות רמ"ח מצוות וכל מצוה ומצוה כלולה מרמ"ח כדפירשתי לעיל, נמצא כל מצוה שעור קומה שלמה. וכאשר יסתכל במציאות המצוה במצוה אותה, ומהירות עשית המצוה בעשיתה, ושלא יאחר בעשיתה, מורה על רב החשק שיש לו בה, ולכך צריך שיפנה עצמו מכל עסקי העולם ומכל מחשבותיו כדי שתתגבר בו רצון הנפש ותתדבק ותתלהב נפשו בעשיתה, עד שאפלו נותנין לו כל ממון שבעולם לא מפסיק מלעשותה. ובמציאות שלא יאחר האדם מלהזדוג לאשתו בהיות תכלית חשקו בה אפלו היו נותנין לו כל ממון שבעולם, כך ראוי שיהיה תכלית חשקו במצוה מפני שבעשיתה הוא מזדוג בבת מלך שהיא השכינה בת יעקב, כל אתתא בת בעלה, כמו שנאמר במרדכי (אסתר ב ז) לקחה מרדכי לו לבת. ואין ראוי שיאחר הזווג אלא שישתדל במהירות ובזריזות גדול בעשית המצוה, ובזה הוא דבק בחיים העליונים ונפשו מאירה מהארת אור העליון המאיר בעשית המצוה ההיא. ועוד ברמז מעלת המצוות נאריך לקמן בעזרת ה'. ומפני הסבה האמורה תמצא שלא אמר כי חפץ נפשו בבת יעקב כמו שאמר לעיל (בראשית לד ח) כי שכם בני חשקה נפשו, וכן ותדבק נפשו, מפני שכאן היה מוסר נפשו וגופו לכן אמר חפץ סתם הכולל הכל:
ובדבקות החשק הגדול הזה צריך שיהיה ובדבקות לאדם חשק בקודשא בריך הוא ושכינתיה, והוא ענין ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ופרש רשב"י זכרונו לברכה שעל אהבת השכינה נאמר ואהבת את ה' אלהיך, זה לשונו (זהר תרומה קנה, ב), פתח ואמר (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך. עת לעשות לה', אית עת ואית עת, (קהלת ג ח) עת לאהב ועת לשנא, עת איהו לעילא דההוא עת רזא דמהימנותא איהו, ודא אקרי עת רצון והאי איהו דאיתחיב בר נש למרחם לה' תדיר, כמא דאת אמר ואהבת את ה' אלהיך, ועל דא עת לאהב דא איהו עת דאתחיב בר נש לאהב, ואית עת אחרא דאיהו רזא דאלהים אחרים ואתחיב בר נש למשנא ליה ולא יתמשך לביה אבתריה ועל דא עת לשנא, עד כאן לשונו, וכן פרש עוד ברעיא מהימנא (תרומה קכח, ב) בהיות הרשב"י עליו השלום משבח למשה רבינו עליו השלום, אמר אנת קימת בשכינתא ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהינו גופא, ובכל נפשך דהינו נשמתא דחמש שמהן אית לה נשמ"ה רו"ח נפ"ש חי"ה יחיד"ה, ובכל מאדך בכל ממונא דילך, הקדוש ברוך הוא ושכינתיה לא יזוז מנך בכל אלין, אנת חשבת דאפלו הוו כל עלמין תחות רשותך הוית יהיב לון לאקמא לשכינתא בקודשא בריך הוא ולאמלכא ליה בשכינתיה על כל ממנן דאמין דעלמא ולבתר לסלקא ליה ושכינתיה בדיוקנא דילך כלילא מכל מדות טבין, ובכל עלמין ובמשרין עלאין ותתאין ועל כל ישראל, מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, בתר דאנת בריה על כל מה דחשבת למארך יקים על ידך ולא תזוז מניה לעלמין אלא תהא בדיוקניה בכלא, עד כאן לשונו:
עוד בתקונים (לז, א) זה לשונם, ודורונא עייידדשכינתא צריכה למעבד בגינה מההוא חביב דאית ליה, כמה דאוקמוה מארי מתניתין ואהבת את ה' כמה דאיהו חביב עלך, עד כאן לשונם. ופרשו זכרונם לברכה (ברכות סח, ב) יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך וכן להפך, ובכל מאדך שיחבב האדם להקדוש ברוך הוא במה שחביב לו יותר. ובארו בתקונים (קמא, א) המאמר הזה, זה לשונם, אית יראה ואית אהבה, אית דדחיל לקודשא בריך הוא בגין דיחון בנוי או דלא נחית לעניותא או דרחים ליה בגין דיהיב ליה עותרא ומנסה ליה כען נעביד הכי ונחזי היש ה' בקרבנו ויהיב לן אגרא בגיניה, אם אין דאי לא יהיב ליה אגרא בגיניה לא רחים ולא יהיב ליה צדקה ולא יעביד פקודא ומנסי בודאי לקודשא בריך הוא. האי איהו מאלין ערבוביא בישא דאתמר בהון (שמות יז, ז) היש ה' בקרבנו אם אין, אלא רחימו ודחילו דקודשא בריך הוא שלים בין דיהיב ליה אגרא בטיבו בין דלא יהיב ליה, ובגין דא מני אוריתא (דברים ה ו) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ואוקמוה קדמאין אם חביב עליך נפשך מממונך לכך נאמר בכל נפשך, ואם חביב עליך ממונך מנפשך לכך נאמר בכל מאדך, בר נש דאזיל בכל פקודין וצלי דלא יהיב עליהו אגרא ואם הוה יהיב אגרא עליהו לא הוה עביד לון, דודאי סגיאין אינון בבני נשא דאינון עתרין בעתרא סגי ואינון חבבין בעותרא דלהון יתיר מנשמתא דלהון. דעותרא דנפשא איהו פקודין טבין בעלמא דאתי ועותרא דגופא ממונא ועדונא דעלמא דין, ואינון דמחבבין ממונא מנפשא אם הוו יהבין ליה כל אוריתא במאה זוזי לא הוו יהבין להו בגינה בגין דממונא חביב עליהו מנפשא, וכל מאן דדחיל ורחים ליה לאו איהו אלא בגין ממונא, האי דשוי ליה ממונא עקרא ואוריתא דרחים בה קודשא בריך הוא, טפל, האי רחימו ודחילו לא חשיב לה קודשא בריך הוא. אלא עקרא דרחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, דאף על גב דאיהו רחים ממוניה מנפשיה דרחים ליה בממוניה במה דאיהו חשיב עליה ולא בטפל דיליה לכך נאמר ובכל מאדך, וכן חשיב נפשיה מממוניה והוה יהיב כל ממונא דעלמא ולא הוה נזיק באיברא זעירא דאית ביה, לכך נאמר בכל נפשך במה דרחים ליה, עד כאן לשונו:
וכמו שימצא חפץ בענין עשית המצוות כן וכמו ימצא בעסק למוד התורה, שיגבר בו רצון הנפש ויתבטלו כל חושי הגוף ותדבק נפשו בעיון התורה עד שלא ירגיש דבר בדברי העולם הזה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא (שבת פח א) על רבא שהיה מעין וישב לו על ידו, והיה הדם יוצא מצפרניו ולא היה מרגיש בדם היוצא ממנו, מפני רב התדבקו בתורה. וכן שמעתי מהרבה חכמים האחרונים, שהיה להם הדבקות הגדול הזה בתורה עד שלא היו מרגישין בדברי העולם הזה כלל. כי כמו שיבטל החושק כל שאר מחשבותיו בהיותו חושק לחשוקתו ותבער בלבו אש אהבתה, עד שיאכל וישתה וישן וכל מחשבותיו בחשוקתו, כן צריך שיהיה לאדם אהבת הבורא ברוך הוא. וכן נלמד ממעשה אחד שכתב הרב יצחק דמן עכו ז"ל, אמר, כי יום אחד מן הימים יצאה בת המלך מן המרחץ וירא אותה איש מיושבי קרנות ויאנח אנחה גדולה ויאמר מי יתן אותה ברשותי לעשות בה כטוב בעיני. ותען בת המלך ותאמר לו, בבית הקברות יהיה זה ולא הנה. כשמעו דבריה אלה שמח כי חשב שאמרה לו ללכת אל בית הקברות ולשבת לו שם, והיא תלך אצלו ויעשה בה כטוב בעיניו. והיא לא לזה נתכונה אבל רצתה לומר כי שם דוקא ישוו הקטן והגדול הנער והזקן הנקלה והנכבד (איוב ג, יט) קטון וגדול שם הוא, שמה יהיו שוים הכל, אבל הנה לא. כי בת מלך לא יתכן שיקרב אליה אחד מן ההמון. ויקם האיש ההוא וילך אל בית הקברות וישב לו שם ויקשר מחשבת שכלו בה ותמיד יחשב בצורתה, ומרב חשקו בה הפשיט את מחשבתו מכל מרגש ושם אותה כלה בצורת האשה ההיא וביפיה ויום ולילה תמיד ישב בבית הקברות, ושם יאכל וישתה ושם יישן כי אמר אם לא תבא היום תבא למחר, כן עשה ימים רבים. ומרב פרישותו מכל מרגש לקשירת מחשבת שכלו בדבר אחד תמיד והתבודדותו וחשקו הגמורה, נתפשטה נפשו מהמרגשות ושבה להדבק במשכלות עד שמכל מרגש נתפשטה, ואפלו מהאשה ודבקה בשם יתברך, עד שלימים מעטים פשטה כל מרגש וחשקה במשכל האלהי ושב להיות עובד שלם איש האלהים קדוש, עד שתפלתו נשמעת וברכתו פועלת לכל עוברי דרכים אשר יעברו דרך שם, וסוחרים ופרשים ורגליים אשר יעברו דרך שם יטו אליו ויקבלו ברכתו עד שהלך שמו למרחוק, עד כאן לשונו לעניננו. ועוד האריך שם במעלת הפרוש הזה, וכתב שם ה"ר יצחק דמן עכו עליו השלום במעשיות הפרושים שמי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מהמרגש צריך שיבחין העבודה האלהית כדפירשנו, ובזה יובן פרוש מלת חפץ על מתכונתה:
ומהמעשה הזה נלמד שמי שיחשק בתורה ומהמעשה כל כך עד שביום ובלילה לא יחשב בדבר מדברי העולם אלא בה, בודאי שישיג מעלה נפלאה בנשמתו ולא יצטרך לסגופים ותעניות, שאין הדבקות תלוי אלא בחשק ואהבת התורה עד שיחשק בה כאהבת חשוקתו, וגם בהתמדת השכמת חצות לילה בחשק כמו שנתבאר במקומו בעזרת השם:
ובזה נכלל הפרק הזה:


שדה צפון
הודעות: 6
הצטרף: 10 נובמבר 2019, 13:18
סטטוס: לא מחובר

Re: בקשת עזרה. טקסט של ראשית חכמה, שער הקדושה פרקים ב-ד

שליחה על ידי שדה צפון » 10 נובמבר 2019, 13:46

בקשת עזרה. טקסט של ראשית חכמה, שער הקדושה פרקים ב-ד
שלום וברכה האם למישהו יש טקסט של הנ"ל
תודה רבה

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: זוזו | 3 אורחים