מדובר בסיפור שסיפר הרב בידרמן פ' חיי שרה תש"פ [מעניין היה לראות אותו במקור]:
הגה״צ רבי חיים ברים זצ״ל שימש בכמה וכמה ישיבות כראש ישיבה, באחת מהישיבות אירע דבר, בבחור שהתחצף נוראות אל צוות הישיבה, המשגיחים וראשי הישיבה... לאור הנהגתו היו אלו דנים הרבה באסיפותיהם אודות הבחור הלז, ובכל אסיפה ואסיפה גמרו אומר לזרקו מכותלי הישיבה, אלא שחזקה עליהם טענתו של רבי חיים ברים שאינו מסכים לשילוח בחורים - ואם הבחור יתחייב ׳גלות׳ הרי הוא גולה עמו...
באחד הפעמים הגדיל הבחור עשות, ובטרם יציאתו ל׳שבת חופשה׳ ניגש אל המשגיח ו׳הדריך׳ אותו סדר הנהגתו בימים הבאים כיצד... מיד בחזרם אחר שבת ישבו ה׳צוות׳ אסיפת חירום, ורובם ככולם הכריעו כי אין מחוצף כמותו בין כל 86 בחורי הישיבה, ומעתה אין מקומו כאן אפילו במחיר שיפסידו את הגאון רבי חיים עמו גם יחד... ואכן, רבי חיים נטל את צקלונו הדל ופנה לפתחה של הישיבה - שם פגש ביהודי מבני חו״ל, שניגש אליו והחל מברר אצלו על אותו הבחור, ברגע כמימריה הבין ר׳ חיים שאותו היהודי כבר גמר אומר לגמור את השידוך ולא בא אלא להרגיע את עצמו כשישמע כמה מעלות טובות על הבחור, על כן השיבו, מה אומר ומה אדבר, אגלה לך מצפוני לבי, זה עתה יצאתי מאסיפת צוות הישיבה, וכולם כאחד נמנו וגמרו לומר שזה הבחור ׳יחיד׳ בדורו הוא, ובין כל 86 בחורי הישיבה אין עוד בחור כזה... (ומשראה ר׳ חיים שעדיין עומד האיש לעלות ולברר אצל שאר אנשי צוות הישיבה, קראו שוב, ואמר לו, רבי יהודי, חוסו על זמנכם היקר, חבל על הטירחה שבעליית המדרגות, אין כזה בחור בכל הישיבה, חטוף וקח לך בחור כמותו ליחתן׳ וכן עשה, למותר לציין שלמחרת היום נגמר בשידוך וממילא גם ר״ח הוחזר לישיבה כי ממילא עומד הבחור לקראת ׳סיום׳ עם הישיבה). ע"כ.
ואני הקטן שואל - כיצד ניתן לייעץ לאדם עיצה שאינה הוגנת לו? ועוד להציע לו לחטוף מהר ולמנוע ממנו לברר??
איני מאמין לסיפור זה כל עיקר, ולדעתי אף אסור לספר אותו.
בכל אופן אשמח לשמוע אם אתם חושבים שאני טועה.
כמו"כ אשמח לשמוע אם מישהו יוכל לקבל תגובה מהרב בידרמן שליט"א בעצמו 'מה הפשט בסיפור הזה'.
הגה״צ רבי חיים ברים זצ״ל שימש בכמה וכמה ישיבות כראש ישיבה, באחת מהישיבות אירע דבר, בבחור שהתחצף נוראות אל צוות הישיבה, המשגיחים וראשי הישיבה... לאור הנהגתו היו אלו דנים הרבה באסיפותיהם אודות הבחור הלז, ובכל אסיפה ואסיפה גמרו אומר לזרקו מכותלי הישיבה, אלא שחזקה עליהם טענתו של רבי חיים ברים שאינו מסכים לשילוח בחורים - ואם הבחור יתחייב ׳גלות׳ הרי הוא גולה עמו...
באחד הפעמים הגדיל הבחור עשות, ובטרם יציאתו ל׳שבת חופשה׳ ניגש אל המשגיח ו׳הדריך׳ אותו סדר הנהגתו בימים הבאים כיצד... מיד בחזרם אחר שבת ישבו ה׳צוות׳ אסיפת חירום, ורובם ככולם הכריעו כי אין מחוצף כמותו בין כל 86 בחורי הישיבה, ומעתה אין מקומו כאן אפילו במחיר שיפסידו את הגאון רבי חיים עמו גם יחד... ואכן, רבי חיים נטל את צקלונו הדל ופנה לפתחה של הישיבה - שם פגש ביהודי מבני חו״ל, שניגש אליו והחל מברר אצלו על אותו הבחור, ברגע כמימריה הבין ר׳ חיים שאותו היהודי כבר גמר אומר לגמור את השידוך ולא בא אלא להרגיע את עצמו כשישמע כמה מעלות טובות על הבחור, על כן השיבו, מה אומר ומה אדבר, אגלה לך מצפוני לבי, זה עתה יצאתי מאסיפת צוות הישיבה, וכולם כאחד נמנו וגמרו לומר שזה הבחור ׳יחיד׳ בדורו הוא, ובין כל 86 בחורי הישיבה אין עוד בחור כזה... (ומשראה ר׳ חיים שעדיין עומד האיש לעלות ולברר אצל שאר אנשי צוות הישיבה, קראו שוב, ואמר לו, רבי יהודי, חוסו על זמנכם היקר, חבל על הטירחה שבעליית המדרגות, אין כזה בחור בכל הישיבה, חטוף וקח לך בחור כמותו ליחתן׳ וכן עשה, למותר לציין שלמחרת היום נגמר בשידוך וממילא גם ר״ח הוחזר לישיבה כי ממילא עומד הבחור לקראת ׳סיום׳ עם הישיבה). ע"כ.
ואני הקטן שואל - כיצד ניתן לייעץ לאדם עיצה שאינה הוגנת לו? ועוד להציע לו לחטוף מהר ולמנוע ממנו לברר??
איני מאמין לסיפור זה כל עיקר, ולדעתי אף אסור לספר אותו.
בכל אופן אשמח לשמוע אם אתם חושבים שאני טועה.
כמו"כ אשמח לשמוע אם מישהו יוכל לקבל תגובה מהרב בידרמן שליט"א בעצמו 'מה הפשט בסיפור הזה'.