מישהו מבין את הסיפור הזה??

מבין ענין

משתמש ותיק
מדובר בסיפור שסיפר הרב בידרמן פ' חיי שרה תש"פ [מעניין היה לראות אותו במקור]:
הגה״צ רבי חיים ברים זצ״ל שימש בכמה וכמה ישיבות כראש ישיבה, באחת מהישיבות אירע דבר, בבחור שהתחצף נוראות אל צוות הישיבה, המשגיחים וראשי הישיבה... לאור הנהגתו היו אלו דנים הרבה באסיפותיהם אודות הבחור הלז, ובכל אסיפה ואסיפה גמרו אומר לזרקו מכותלי הישיבה, אלא שחזקה עליהם טענתו של רבי חיים ברים שאינו מסכים לשילוח בחורים - ואם הבחור יתחייב ׳גלות׳ הרי הוא גולה עמו...

באחד הפעמים הגדיל הבחור עשות, ובטרם יציאתו ל׳שבת חופשה׳ ניגש אל המשגיח ו׳הדריך׳ אותו סדר הנהגתו בימים הבאים כיצד... מיד בחזרם אחר שבת ישבו ה׳צוות׳ אסיפת חירום, ורובם ככולם הכריעו כי אין מחוצף כמותו בין כל 86 בחורי הישיבה, ומעתה אין מקומו כאן אפילו במחיר שיפסידו את הגאון רבי חיים עמו גם יחד... ואכן, רבי חיים נטל את צקלונו הדל ופנה לפתחה של הישיבה - שם פגש ביהודי מבני חו״ל, שניגש אליו והחל מברר אצלו על אותו הבחור, ברגע כמימריה הבין ר׳ חיים שאותו היהודי כבר גמר אומר לגמור את השידוך ולא בא אלא להרגיע את עצמו כשישמע כמה מעלות טובות על הבחור, על כן השיבו, מה אומר ומה אדבר, אגלה לך מצפוני לבי, זה עתה יצאתי מאסיפת צוות הישיבה, וכולם כאחד נמנו וגמרו לומר שזה הבחור ׳יחיד׳ בדורו הוא, ובין כל 86 בחורי הישיבה אין עוד בחור כזה... (ומשראה ר׳ חיים שעדיין עומד האיש לעלות ולברר אצל שאר אנשי צוות הישיבה, קראו שוב, ואמר לו, רבי יהודי, חוסו על זמנכם היקר, חבל על הטירחה שבעליית המדרגות, אין כזה בחור בכל הישיבה, חטוף וקח לך בחור כמותו ליחתן׳ וכן עשה, למותר לציין שלמחרת היום נגמר בשידוך וממילא גם ר״ח הוחזר לישיבה כי ממילא עומד הבחור לקראת ׳סיום׳ עם הישיבה). ע"כ.

ואני הקטן שואל - כיצד ניתן לייעץ לאדם עיצה שאינה הוגנת לו? ועוד להציע לו לחטוף מהר ולמנוע ממנו לברר??

איני מאמין לסיפור זה כל עיקר, ולדעתי אף אסור לספר אותו.
בכל אופן אשמח לשמוע אם אתם חושבים שאני טועה.
כמו"כ אשמח לשמוע אם מישהו יוכל לקבל תגובה מהרב בידרמן שליט"א בעצמו 'מה הפשט בסיפור הזה'.
 

יהודי

משתמש ותיק
באמת מעניין, מסתמא יש שיאמרו שהיה נראה לו שהוא מצוין ליהודי המתעניין. אך אם הוא חצוף, קשה להבין את זה.
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
לא שייך לשאול שאלות על סיפורים, בפרט אם אינם מסורים מכלי ראשון, כי אי אפשר לדעת בדיוק מה היו הפרטים, ואולי היו שינויים קלים, ואולי אותו אדם גם היה חצוף, ועוד ועוד
מכל מקום גם לפי המסופר הוא כבר גמר אומר לסגור את השידוך, וכל זמן שהרי לא שאל בהדיא אם הוא חצוף אסור לו לספר על זה כמו שכתוב בחפץ חיים, וכפי הנראה שמהמציאות שבה הוא הבין מהיהודי, ידע שאין צורך על פי הלכה לספר לו את זה
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
מלמד להועיל אמר:
לא שייך לשאול שאלות על סיפורים, בפרט אם אינם מסורים מכלי ראשון, כי אי אפשר לדעת בדיוק מה היו הפרטים, ואולי היו שינויים קלים, ואולי אותו אדם גם היה חצוף, ועוד ועוד
מכל מקום גם לפי המסופר הוא כבר גמר אומר לסגור את השידוך, וכל זמן שהרי לא שאל בהדיא אם הוא חצוף אסור לו לספר על זה כמו שכתוב בחפץ חיים, וכפי הנראה שמהמציאות שבה הוא הבין מהיהודי, ידע שאין צורך על פי הלכה לספר לו את זה

איך גמר אומר לסגור את השידוך כשהוא הולך לברר אצל עוד רמי"ם?
וגם - אם המברר חצוף - מותר לשדך לבתו בחור חצוף?
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי נאמן אמר:
נו באמת, בלי להיכנס כלל לגוף הסיפור, צריך להבין שמי שמספר כל היום סיפורים, אז רוב הסיפורים אינם אמת, ודו"ק מעוד כל מיני מספרים למיניהם.

חכמים הזהרו בדבריכם...
זה נכון ואני יודע זאת באופן אישי ביחס לכמה מרצים שנגמרו להם האצבעות למצוץ מהן סיפורים שאף משל לא היו, אבל מכאן ועד לבנש"ק הרב בידרמן - הדרך רחוקה.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
יהודי נאמן אמר:
נו באמת, בלי להיכנס כלל לגוף הסיפור, צריך להבין שמי שמספר כל היום סיפורים, אז רוב הסיפורים אינם אמת, ודו"ק מעוד כל מיני מספרים למיניהם.

חכמים הזהרו בדבריכם...
זה נכון ואני יודע זאת באופן אישי ביחס לכמה מרצים שנגמרו להם האצבעות למצוץ מהן סיפורים שאף משל לא היו, אבל מכאן ועד לבנש"ק הרב בידרמן - הדרך רחוקה.
בנש"ק? זה תעודת אמיתות? כבר כתבתי, מי שחייב למלא את דרשותיו בסיפורים אי אפשר לסמוך עליו. נקודה.
 
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
יאיר אור אמר:
ידוע כי לפעמים דווקא בחורים מצויינים ומצליחים תופס אותם שגעון גדלות של גיל ה"טיפשעשרה" שלא אמור בד"כ להפריע כשיתבגרו וינשאו
ובעצם התפלספות של ה"מבין ענין"... ברצוני לקשר מדבריו עצמו https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=45&t=4723&p=54981&sid=526846c917c10c2f474fbb26c202e36e#p54981

אפשר להבין מה הקשר של הקישור? יש הלכה לקבל כל 'סיפור עם' או בדותא?

ואולי כבודו 'יאיר מאורו' ויתן לנו להבין מדוע כל הרמי"ם וראשי הישיבה חשבו שצריך 'להעיף' את אותו בחור מהישיבה, ולא השכילו לדעת ולא 'האיר אור' עליהם להבין שמדובר רק ב'שגעון גדלות זמני'?
 

יאיר אור

משתמש ותיק
הנך צודק לחלוטין בענין קבלת סיפור על כל פרטיו כמאומתים, וכפי שידוע מהנסיון.
אמנם בסיס ועיקרון הסיפור בד"כ נכונים, אם הוא מסופר ע"י מספר שאין בו דמיון מרובה על המציאות.
לענין סיפור זה כמובן שאין כל יסוד לקבל את הפרטים כגון:
שהדריך מחוכמתו לצוות-אלא סגנון החציפות שקיים כיום אלא שאז זה היה נדיר בין קבוצת בחורים
שהיה החלטה גמורה לזורקו מהישיבה-אלא דובר על כך בצוות הישיבה
שהגר"ח ברים הלך לעזוב את הישיבה- אלא שהתנגד נחרצות לזריקתו מהישיבה
שבדיוק באותו רגע באו לשאול על הבחור- אלא לאחר זמן מה
ועד"ז הכל מובן
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
סיפר לי יהודי מבוגר, שכשהוא היה בחור בישיבת פרשבורג בירושלים הוא לא היה הבחור הכי מוצלח, וכל שידוך שביררו אצל הצוות ירד מיד. פעם הציעו לי שידוך שכבר התקדם מאוד וידעתי ברור שברגע שיבררו אצל המשגיח השידוך יורד ואשאר בחור. נגשתי אל המשגיח ואמרתי לו: שמע, הציעו לי שידוך שכבר בשלב מתקדם מאוד, אני מזהיר אותך, אם יתברר לי שענית עלי לא טוב, אני שובר לך את הראש. אחרי כמה ימים התארסתי והקמתי בית מכובד. [על זה אני גם יכול להעיד]. והוא ממשיך: אם לא הייתי עושה את זה הייתי נשאר בחור רווק עד היום.

האם הוא לא נהג נכון ? עביד אינש דינא לנפשיה, לא?
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
האם הוא לא נהג נכון ? עביד אינש דינא לנפשיה, לא?
מסתבר שלא נהג נכון, וכי זוהי השתדלות?! אא"כ ידע שהמשגיח מגזים ומשנה מן האמת.
אנשים היו טוענים לרב שך שהם מסתירים פרטים כשמבררים אצליהם כי אם נספר הוא ישאר רווק לעולם, הרב שך ענה שדברים שחייבים לספר מספרים ולא עושים חשבון שאם נספר הוא ישאר רווק, זה כבר חשבונות שמיים
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
דבר ראשון, לגבי שידוכים, צריך תמיד לזכור, שכנגד כל קוקו יש קוקיה, ולכל סיר יש מכסה וכו' וכו', ולכן לא תמיד מי שמבררים אצלו צריך לקחת אחריות להסביר שהוא לא 'השפיץ' וכו'. והרבה פעמים יתכן והאדם מחפש שפיץ שידקור בסוף את בתו, והדברים ידועים, ועל זה נאמר 'כל ערום יעשה בדעת'.

ואכתוב מעשה נחמד שקצת קשור לענין, על החזו"א, ששמעתי מכלי ראשון - ת"ח גדול.

וכך סיפר:

אצל החזו"א הסתובבו שני סוגי בחורים, א', בחורים מופלגים מהישיבות בבני ברק והסביבה [פוניבז, סלבודקה, לומז'א, והיו גם ירושלמים, כידוע], שבאו לדבר בלימוד. ב', היו בחורים מסכנים שהחזו"א ברוב חמלתו היה מקרב, והם היו יוצאים ובאים אצלו.

היה מעשה, שאותו ת"ח בא לדבר בלימוד, ובאותו הזמן נכנס אל החזו"א אבא לבת, שבא לברר על בחור שאמרו לו שהוא 'מתלמידי החזו"א'. דא עקא, שהבחור הנ"ל נמנה על הקבוצה השניה.

שאל החזו"א את האב: מה ברצונך לדעת על הבחור? ענה האב: איך הוא בלימוד? ענה החזו"א: מסתמא אפשר יותר. שאל האב, ואיך הוא ביר"ש? ענה החזו"א: מסתמא אפשר יותר. שוב שאל, ואיך תפילותיו. ענה החזו"א: מסתמא אפשר יותר.

לכשיצא האב, פנה החזו"א אל שאר הנוכחים ואמר: הרי האב הזה מצא חן בעיניו השידוך, ואתם חושבים שהשפעתי עליו במשהו? הוא יאמר, נכון אמרתי שאפשר יותר, וודאי כלפי 'החזון איש' אפשר יותר בלימוד, כלפי 'החזון איש' אפשר יותר ביר"ש, כלפי 'החזון איש' אפשר יותר בתפילה, אבל לי מספיק מה שהוא.

'כי כל בן אדם שומע מה שהוא רוצה לשמוע' - לשון החזו"א.

ואמר אותו ת"ח, שתוך ימים ספורים נודע שנסגר השידוך.

[מסתבר שאם החזו"א היה אומר בלשון יותר נוקשה וברורה, הוא היה מצליח להוריד את האב מהסיפור, אולם הוא לא ראה זאת לנחוץ, וכמו שהכיר באב שרצה בבחור בין כה וכה, הבין גם שיתכן והבחור מתאים לבתו].
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
מה הבהלה מהסיפור הזה? 
"חוצפה" במושג של ישיבה אינה חוצפה במובן הרגיל, ובהחלט שאין בכך שום חסרון לגבי שידוכים.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
לא מובן התמיהה הגדולה, הגר"ח ברים היה חכימא דיהודאי ממש, ופשוט שהחליט ברוחב דעתו שזו העצה ההוגנת ותל''מ.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שמעתי מכלי ראשון מעשה, לפני כמה עשורים היתה בירושלים קבוצת שדכנים שהיו מקדמים שידוכים 'קשים' בדרכים יצירתיות.

יהודי היה באחד המושבות, עובד אדמה ברמח ושסה, דא עקא, שהיה עשיר גדול, ולבתו היחידה חיפש אך ורק את מי שיודע נשים נזיקין בע''פ... ומכיון שהיה ע"ה, היה שולח את אחיו שיבחן את המועמדים, שמצידו פסל אחד אחר השני, והיה חשש ממשי שבתו תשב עד שילבין ראשה...
התחכמו השדכנים ושלחו למבחן בחור ת''ח, ואחר שהצליח במבחן שלחו לפגישה בחור שהתאים למחותן... כשהגיעו לסגירת השידוך העמידו שומר בחוץ,וכאשר הדוד הת''ח הגיע הבהירו לו כי זה המצב, ועדיף שישתוק ולא יקלקל את השידוך... ונישאו בשעטומוצ.
ואמר לי המספר שהוא הכיר את ה'בקי בנשים נזיקין' אשר שנה אחרי נישואיו כבר נהג במשאית ברחבי המושב... ואלו היה מקבל המחותן את מבוקשו השידוך היה מתפרק אחרי חודש.

 
 

ברל

משתמש ותיק
האמת שגם אני תמהתי על הסיפור הזה. המפתיע היה דווקא ההנהגה שבשום אופן לא לזרוק בחור ישיבה . בימינו שהמושג אחריות על חייו של בחור כל נדרס דווקא זה הפליא אותי . אצלי בישיבה היו כמ בחורים שהיו נקראים מהפרוסטערס דל הישיבה וחלקם היום לומדים בהתמדה גמורה. ואם היו מעמיקים באופי שלהם היה אפשר לשים לב שאצל חלקם זה יותר מדובת נעורים
 

zxc

משתמש רגיל
מצטרף לדברי כמה וכמה שכתבו זאת.
בגיל הנעורים ישנם 'חוצפות' וענינים קשים, שלפעמים אף א"א להשאיר את הבחור בישיבה, ואחרי הנישואין עם עול הפרנסה ועם ההתבגרות וכו' לא נשאר מהם זכר.
וביודעי ומכירי קא אמינא, בכמה וכמה בחורים שאני מכיר אישית (יש כאלו שכבר 15 שנים בכולל, וכבר נבחנו על הרבה הלכתות, כשבישיבה זרקו אותם לא פעם)
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
פרלמן משה אמר:
מה הבהלה מהסיפור הזה? 
"חוצפה" במושג של ישיבה אינה חוצפה במובן הרגיל, ובהחלט שאין בכך שום חסרון לגבי שידוכים.

בישיבה של הח"ח היה בחור שהתחצף לאם הבית והח"ח אמר להוציא אותו מהישיבה. וכששאלוהו - אולי יעשה תשובה? השיב הוא לא יעשה. וששאלוהו האם אומר זאת ברוה"ק? והשיב שלא, אלא התנא מלמדנו זאת - עז פנים לגיהנם - מדוע לא אמר 'יעשה תשובה'? מפני שעז פנים לא יעשה תשובה...
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
פרלמן משה אמר:
מה הבהלה מהסיפור הזה? 
"חוצפה" במושג של ישיבה אינה חוצפה במובן הרגיל, ובהחלט שאין בכך שום חסרון לגבי שידוכים.

בישיבה של הח"ח היה בחור שהתחצף לאם הבית והח"ח אמר להוציא אותו מהישיבה. וכששאלוהו - אולי יעשה תשובה? השיב הוא לא יעשה. וששאלוהו האם אומר זאת ברוה"ק? והשיב שלא, אלא התנא מלמדנו זאת - עז פנים לגיהנם - מדוע לא אמר 'יעשה תשובה'? מפני שעז פנים לא יעשה תשובה...
שוב, מי אומר שה"חוצפה" של אותו בחור היתה חוצה מסוג "עזות פנים", יש חוצפה מסוג של התעלמות וצפצוף על הוראות וכו'
 

חנוכת הבית

משתמש רשום
אם בשידוכים עסקינן
אעלה פה סיפר שיש בו מוסר השכל לדורינו
הרב מנדל כהן מירושלים היו לו 2 בנות הגדולה לא היתה כ"כ יפה והשניה עשתה רושם טוב יותר, דברו בו אודות הבחור יחזקאל ראטה שהיה בחור משכמו ומעלה ורצה לקחתו לבתו הבכירה מרת חיה רעכיל, אבל חשש שהיא לא תימצא חן בעיני הבחור אז כשהגיע לפגישה הכניס את בתו הצעירה ממנה והבחור הסכים להשתדך, כשהגיע סגירת השידוך ראתה אמו ע"ה שהבחורה הכלה אינה הבחורה שבנה פגש לפני כן, וקראה לבנה החתן יחזקאל ואמרה לו "יחזקאל רימו אותך! זאת לא הבחורה שפגשת אלא אחותה" והבחור כשמעו זאת ענה ואמר לא אבייש בת ישראל בשופו"א אם אביה עשה כך אני מסכים לקחת את הבחורה הגדולה ורק שלא לבייש אותה,
הבחור התחתן עמה ולימים נעשה גדול בישראל ופוסק ה"ה הגה"צ הרב יחזקאל ראטה שליט"א גאב"ד קארלסבורג. והקים משפחה לתפארת
 
יהודי נאמן אמר:
נו באמת, בלי להיכנס כלל לגוף הסיפור, צריך להבין שמי שמספר כל היום סיפורים, אז רוב הסיפורים אינם אמת, ודו"ק מעוד כל מיני מספרים למיניהם.
מלבד שהסיפור במתכונת הזו מצוץ ומשודרג עד לבלי היכר ממה שהיה אם היה
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
חנוכת הבית אמר:
אם בשידוכים עסקינן
אעלה פה סיפר שיש בו מוסר השכל לדורינו
הרב מנדל כהן מירושלים היו לו 2 בנות הגדולה לא היתה כ"כ יפה והשניה עשתה רושם טוב יותר, דברו בו אודות הבחור יחזקאל ראטה שהיה בחור משכמו ומעלה ורצה לקחתו לבתו הבכירה מרת חיה רעכיל, אבל חשש שהיא לא תימצא חן בעיני הבחור אז כשהגיע לפגישה הכניס את בתו הצעירה ממנה והבחור הסכים להשתדך, כשהגיע סגירת השידוך ראתה אמו ע"ה שהבחורה הכלה אינה הבחורה שבנה פגש לפני כן, וקראה לבנה החתן יחזקאל ואמרה לו "יחזקאל רימו אותך! זאת לא הבחורה שפגשת אלא אחותה" והבחור כשמעו זאת ענה ואמר לא אבייש בת ישראל בשופו"א אם אביה עשה כך אני מסכים לקחת את הבחורה הגדולה ורק שלא לבייש אותה,
הבחור התחתן עמה ולימים נעשה גדול בישראל ופוסק ה"ה הגה"צ הרב יחזקאל ראטה שליט"א גאב"ד קארלסבורג. והקים משפחה לתפארת
גדלות עצומה של החתן ושפלות של החותן
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
חנוכת הבית אמר:
אם בשידוכים עסקינן
אעלה פה סיפר שיש בו מוסר השכל לדורינו
הרב מנדל כהן מירושלים היו לו 2 בנות הגדולה לא היתה כ"כ יפה והשניה עשתה רושם טוב יותר, דברו בו אודות הבחור יחזקאל ראטה שהיה בחור משכמו ומעלה ורצה לקחתו לבתו הבכירה מרת חיה רעכיל, אבל חשש שהיא לא תימצא חן בעיני הבחור אז כשהגיע לפגישה הכניס את בתו הצעירה ממנה והבחור הסכים להשתדך, כשהגיע סגירת השידוך ראתה אמו ע"ה שהבחורה הכלה אינה הבחורה שבנה פגש לפני כן, וקראה לבנה החתן יחזקאל ואמרה לו "יחזקאל רימו אותך! זאת לא הבחורה שפגשת אלא אחותה" והבחור כשמעו זאת ענה ואמר לא אבייש בת ישראל בשופו"א אם אביה עשה כך אני מסכים לקחת את הבחורה הגדולה ורק שלא לבייש אותה,
הבחור התחתן עמה ולימים נעשה גדול בישראל ופוסק ה"ה הגה"צ הרב יחזקאל ראטה שליט"א גאב"ד קארלסבורג. והקים משפחה לתפארת
גדלות עצומה של החתן ושפלות של החותן
הכותרת של האשכול מתאימה מאוד גם לסיפור הזה...
מקובלנו מרבותנו שלבד מהחלוקה של "מעשה שהיה" ו"מעשה שלא היה" יש גם חלוקה של "מעשה שלא היה והיה יכול להיות" ו"מעשה שלא היה ולא יכול להיות" - אין לי בעיה במשגיח\סופר שמספר סיפור שמשתייך להגדרה של "מעשה שלא היה והיה יכול להיות" - אמנם אני לא מסכים עם זה אבל אני מבין את ההגיון שאם המוסר השכל נכון מה הבעיה לספר סיפור לא נכון? הבעיה היא עם הסיפורים כאן שכמדומני משתייכים להגדרה האחרונה
 
 

שניאור

משתמש ותיק
יהודי נאמן אמר:
בנש"ק? זה תעודת אמיתות? כבר כתבתי, מי שחייב למלא את דרשותיו בסיפורים אי אפשר לסמוך עליו. נקודה.
ואני עוד לא כתבתי ואני כותב עכשיו, מי שחייב אבל ממש חייב הגיב לכל דבר שנראה לו מוזר, אי אפשר לסמוך עליו.
אני יודע ממי הרב בידרמן שמע את הסיפור והוא מקור מאוד מוסמך, ודרך אגב אני יודע על כמה סיפורים שהגיעו אליו והוא לא סיפר אותם כיוון שלא היה לו מקור מוסמך לסיפורים האלו.
ולקינוח, תחליף את המילה בנש"ק במילה ראש ישיבה/מגיד שיעור/וכו' ואז תגיב.
 
חלק לא מבוטל מדרשותיו של הרה"צ אלימלך בידרמן הם סיפורים מעוררי ענין - בדרך כלל לא טבעיים. אבל קשה להאמין שכל עשרות הסיפורים שמגיעים אליו מידי שבוע או חודש הוא מאמת אותם אחד לאחד. מסתבר שכל יהודי בעל חזות חרדית שמספר לו גם אם הוא כלי שני שלישי וכו' הוא קונה את הסיפור בלי לטרוח לברר עליו ועל אמינותו של המספר הראשון בכלל. רבי אלימלך הוא לא יהודי בטלן לשרוף זמן על בירור עשרות סיפורים. ולכן לא משנה אם נחליף את בנש"ק בראש ישיבה, השאלה בסופו של דבר אם אדם שמספר המון ..סיפורים יש בידיו לעמוד על טיבו של כל סיפור, וכנראה שלא
 

דרורי

משתמש ותיק
שניאור אמר:
יהודי נאמן אמר:
בנש"ק? זה תעודת אמיתות? כבר כתבתי, מי שחייב למלא את דרשותיו בסיפורים אי אפשר לסמוך עליו. נקודה.
ואני עוד לא כתבתי ואני כותב עכשיו, מי שחייב אבל ממש חייב הגיב לכל דבר שנראה לו מוזר, אי אפשר לסמוך עליו.
אני יודע ממי הרב בידרמן שמע את הסיפור והוא מקור מאוד מוסמך, ודרך אגב אני יודע על כמה סיפורים שהגיעו אליו והוא לא סיפר אותם כיוון שלא היה לו מקור מוסמך לסיפורים האלו.
ולקינוח, תחליף את המילה בנש"ק במילה ראש ישיבה/מגיד שיעור/וכו' ואז תגיב.
1. אז גלה מי המקור?
2. מנין לך הידיעה שר' אלימלך דחה סיפורים בלי מקור מוסמך?
 
חלק עליון תַחתִית