מה פירוש "לעסוק בדברי תורה"?

[במבי]

מה פירוש "לעסוק בדברי תורה"?
שהרי כל מקום שנאמר עשק בתנ"ך (בשין שמאלית) הכוונה מלשון מריבה והמילה עסק כלל לא מופיעה בתנ"ך וא"כ הברכה היא מלשון חכמים?

[טל חרמון]

מה פירוש "לעסוק בדברי תורה"?
שהרי כל מקום שנאמר עשק בתנ"ך (בשין שמאלית) הכוונה מלשון מריבה והמילה עסק כלל לא מופיעה בתנ"ך וא"כ הברכה היא מלשון חכמים?

אולי כמו ת"ח המנגחין זה את זה בהלכה שנא' בזוהר על הטעם קרני פרה,
דההינו שיהיה העשק שלנו בדברי תורה, 
וייתכן שחכמים קרו כך לביזנעס מכיוון שיש בזה הרבה פעמים מריבה כעניין ונגשו שני האנשים אשר להם הריב.

[נבשר]

מה פירוש "לעסוק בדברי תורה"?
שהרי כל מקום שנאמר עשק בתנ"ך (בשין שמאלית) הכוונה מלשון מריבה והמילה עסק כלל לא מופיעה בתנ"ך וא"כ הברכה היא מלשון חכמים?

עיין בשפתי חכמים על רש"י שפי' שעשק היינו עסק והעסק הוא על המריבה, והיינו כי התעשקו עמו, נתעסקו עמו במריבה, ומנין לו זה איני יודע. ומביאים מוסף רש"י התעשקו לשון ערעור א"כ לא כדברי השפת"ח.
ועוד עיין בתרגום אונקלוס ויונתן שתירגם עשק עסק וכן אח"כ אתעסקו עמו.
אבל הערה נפלאה.
 

[יואל נהרי]

בית יוסף אורח חיים סוף סימן מז
שלשון ברכת לעסוק בדברי תורה משמע תורה שבעל פה

למה? כנראה בגלל שרק בתושבע"פ יש עשק ומריבה, כדאי' בכ"מ בחז"ל.

[במבי]

הגמ' בחולין נז: מספרת על ר' שמעון בן חלפתא שהיה "עסקן בדברים" ושואלת הגמ' מיד מאי עסקן בדברים א"ר משרשיא דכתיב (משלי ו, ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא אזל בתקופת תמוז פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני נפק אתא חד מינייהו אתנח ביה סימנא על אמר להו נפל טולא נפקו ואתו דלייה לגלימיה נפל שמשא נפלו עליה וקטליה אמר שמע מינה לית להו מלכא. וכו'

כלומר ר' שמעון למד פסוק והלך לעשות שימוש לבדוק איך הדבר במציאות !

וכן המדרש רבה מביא מדרש על ר' אמי שהיה עסקן בדברים שראה העורב שעזב בניו ואחר ג' ימים ראה אותן שמשליכין צואה ונולדו ממנה יתושין ואוכלין אותם הדא הוא דכתיב לבני עורב אשר יקראו (תהלים קמז, ט), או מי יכין לעורב צידו (איוב לח, מא)

וא"כ שוב משמע שעסקן היינו ללכת לבדוק כפשוטו !!!

אני מאמין שיש כאלה שנהנים ממה שהבאתי ויש כאלה שיפטירו מה זה כאן גן ילדים?
אז לידיעת הקבוצה השניה, הגמ' בעירובין פא. מספרת שהיה פת עדשים בשני דמר שמואל ושדיוה לכלבים ומסביר שם תוס' שעשו לנסות מה טעמא לפי שצוה הקב"ה ליחזקאל לעשות.
כן ! צריכים לפעול לפעמים כמו ילדים בגן.
כי אחרת החקר שלנו בלימוד ובהבנה ובכל דבר אכן ישאר ברמה של גן.

 
ובפורטל הדף היומי מביא לשון חזון איש על הרמב"ם

http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=13136

החזו"א מתאר את הרמב"ם בביטוי זה במשמעות חיובית, בחזון איש אורח חיים, מועד קונטרס השיעורים - סימן לט אות יב:
"והרי עסקן בדברים היה וטרח ושקל ומדד ולא הזכיר בדבריו שמצא את האגודל פחות ממדת הח"ס".

ומאידך מביא הנאמר במסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט מופיע הביטוי במשמעות שלילית, אבל במשמעות אחרת:
"מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק באת עליהם הפורענות שנאמר ויחר אף ה' בם וילך (שם שם ט'). מה ת"ל וילך מלמד שנסתלק מאהרן ודבק במרים, מפני שלא היה אהרן עסקן בדברים, אבל מרים שהיתה עסקנית בדברים מיד נענשה יותר".



וגם בברכת התורה אנו מברים "לעסוק בדברי ..."

[הכהן]

הברכה היא מלשון חכמים?

גם ברכת האילנות היא בלשון חכמים

[HaimL]

קודם כל, יש המברכים אקבו"ץ על דברי תורה.

ולנוסח הברכה, אם כוונת השואל, שהרי ברכת התורה היא ברכה מן התורה, לק"מ, שיש לומר שעיקר הברכה מן התורה, אבל הלשון היא מטבע שטבעו חכמים.

ופשוט שהכוונה היא מלשון עסק, מלאכה ואומנות, היינו שצריך לעסוק בתורה כמו שבעל מלאכה עוסק במלאכתו.

[HaimL]

לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדר' יוסי ברבי חנינא דאמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב (ירמיהו נ, לו) חרב (על) הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה

הרי לנו מפורש שת"ח הלומד לעצמו (ולא שייך בזה מריבה) נקרא עוסק בתורה

[אבר כיונה]

הברכה היא מלשון חכמים?
גם ברכת האילנות היא בלשון חכמים

גם להניח 'תפילין' זה לשון חכמים, ו'לישב' בסוכה (ולא 'לשבת'), וה'מחזיר' שכינתו לציון (ולא ה'משיב'), ועוד.
יעויין 'לוח ארש' מהדורת ר"ד יצחקי שליט"א

[בבא קמא]

מה פירוש "לעסוק בדברי תורה"?
שהרי כל מקום שנאמר עשק בתנ"ך (בשין שמאלית) הכוונה מלשון מריבה והמילה עסק כלל לא מופיעה בתנ"ך וא"כ הברכה היא מלשון חכמים?

עיין כאן ותמצא נחת
viewtopic.php?f=24&t=4075&hilit=%D7%9E% ... 4&start=30
אסכם בקצרה שורש 'סק' הוא לשון עליה כמו אם אסק שמים.
הסקת עצים וכיו"ב אף הוא מלשון העלאה, על ידי שהדבר המתבער ונשרף 'עולה' באש.
מסיקת זיתים עדיין צ"ב.
מתוך הדברים התעוררתי [ויישר כח לכותבים] שאף 'עסק' 'עוסק' ו'מתעסק' אף הוא ענין העלאה, כמו אסיק אדעתיה - מעלה על דעתו, כך העוסק בדבר הרי הוא מעלה אותו - ממה שהיה מונח עד עתה - על דעתו ומעשיו.
דרך אגב שגור בפי העולם לומר דרך מתעסק כביטוי לדבר שאין דעתו עליו, אלא שהוא בדיוק להיפך, פרט למתעסק בכל הש"ס הוא להיפך, מתעסק בדבר אחד ועשה דבר אחר, דהיינו התעסקותו היתה בדבר מסויים ובטעות עשה משהו אחר. כך שאדרבה מתעסק הוא שעיקר דעתו לכך כמו לעסוק בדברי תורה.

 

[אבר כיונה]

התעוררתי [ויישר כח לכותבים] שאף 'עסק' 'עוסק' ו'מתעסק' אף הוא ענין העלאה

לענ"ד לא נראה כלל וכלל, והרבה יותר מסתבר שזה בא מ'עשק' של התורה [כמו שׂוטה-סוטה, שכין-סכין (משלי כג), ועוד]

[אבר כיונה]

שורש 'סק' הוא לשון עליה כמו אם אסק שמים

בהמשך למה שכתבתי קודם: לפי הרד"ק וחבריו השורש הוא 'נסק', כך שזה עוד יותר רחוק מ'עסק'

[יאיר]

כמו שבעסק אדם מחפש איך להרויח כל הזמן יותר ויותר כך אנו צריכים לעסוק, להתעסק ולעשות 'עסק' בלימוד התורה ולחפש כל הזמן איך להרויח עוד ועוד

[בבא קמא]

התעוררתי [ויישר כח לכותבים] שאף 'עסק' 'עוסק' ו'מתעסק' אף הוא ענין העלאה

לענ"ד לא נראה כלל וכלל, והרבה יותר מסתבר שזה בא מ'עשק' של התורה [כמו שׂוטה-סוטה, שכין-סכין (משלי כג), ועוד]

נכון, וגם עושק שבתורה מתפרש כך.
 

[HaimL]

מה פירוש "לעסוק בדברי תורה"?
שהרי כל מקום שנאמר עשק בתנ"ך (בשין שמאלית) הכוונה מלשון מריבה והמילה עסק כלל לא מופיעה בתנ"ך וא"כ הברכה היא מלשון חכמים?

עיין כאן ותמצא נחת
viewtopic.php?f=24&t=4075&hilit=%D7%9E% ... 4&start=30
אסכם בקצרה שורש 'סק' הוא לשון עליה כמו אם אסק שמים.
הסקת עצים וכיו"ב אף הוא מלשון העלאה, על ידי שהדבר המתבער ונשרף 'עולה' באש.
מסיקת זיתים עדיין צ"ב.
מתוך הדברים התעוררתי [ויישר כח לכותבים] שאף 'עסק' 'עוסק' ו'מתעסק' אף הוא ענין העלאה, כמו אסיק אדעתיה - מעלה על דעתו, כך העוסק בדבר הרי הוא מעלה אותו - ממה שהיה מונח עד עתה - על דעתו ומעשיו.
דרך אגב שגור בפי העולם לומר דרך מתעסק כביטוי לדבר שאין דעתו עליו, אלא שהוא בדיוק להיפך, פרט למתעסק בכל הש"ס הוא להיפך, מתעסק בדבר אחד ועשה דבר אחר, דהיינו התעסקותו היתה בדבר מסויים ובטעות עשה משהו אחר. כך שאדרבה מתעסק הוא שעיקר דעתו לכך כמו לעסוק בדברי תורה.

בפשטות, הלשון מתעסק, שפירושו הוא שעושה דבר בלי כוונת עשייה, הוא מפני שבניין התפעל הוא ע"פ רוב שהפעיל הוא גם סביל. 

בפסוק "כי התעשקו עמו" זה ברור, כי לריב עם אנשים זו פעולה הדדית, ולכן זה שרב גם רבים איתו. 

גם מתעסק של הגמרא, אפשר לומר שיש כאן פעיל וסביל בגוף אחד, שהרי הוא לא מתכוון כלל למעשה המסוים, אבל המעשה הזה נכפה עליו בלי רצונו.

אבל העוסק, בבניין קל, הוא זה העוסק בכוונת עשייה, וחפץ במעשה.
 

[בבא קמא]

מה פירוש "לעסוק בדברי תורה"?
שהרי כל מקום שנאמר עשק בתנ"ך (בשין שמאלית) הכוונה מלשון מריבה והמילה עסק כלל לא מופיעה בתנ"ך וא"כ הברכה היא מלשון חכמים?

עיין כאן ותמצא נחת
viewtopic.php?f=24&t=4075&hilit=%D7%9E% ... 4&start=30
אסכם בקצרה שורש 'סק' הוא לשון עליה כמו אם אסק שמים.
הסקת עצים וכיו"ב אף הוא מלשון העלאה, על ידי שהדבר המתבער ונשרף 'עולה' באש.
מסיקת זיתים עדיין צ"ב.
מתוך הדברים התעוררתי [ויישר כח לכותבים] שאף 'עסק' 'עוסק' ו'מתעסק' אף הוא ענין העלאה, כמו אסיק אדעתיה - מעלה על דעתו, כך העוסק בדבר הרי הוא מעלה אותו - ממה שהיה מונח עד עתה - על דעתו ומעשיו.
דרך אגב שגור בפי העולם לומר דרך מתעסק כביטוי לדבר שאין דעתו עליו, אלא שהוא בדיוק להיפך, פרט למתעסק בכל הש"ס הוא להיפך, מתעסק בדבר אחד ועשה דבר אחר, דהיינו התעסקותו היתה בדבר מסויים ובטעות עשה משהו אחר. כך שאדרבה מתעסק הוא שעיקר דעתו לכך כמו לעסוק בדברי תורה.

בפשטות, הלשון מתעסק, שפירושו הוא שעושה דבר בלי כוונת עשייה, הוא מפני שבניין התפעל הוא ע"פ רוב שהפעיל הוא גם סביל. 

בפסוק "כי התעשקו עמו" זה ברור, כי לריב עם אנשים זו פעולה הדדית, ולכן זה שרב גם רבים איתו. 

גם מתעסק של הגמרא, אפשר לומר שיש כאן פעיל וסביל בגוף אחד, שהרי הוא לא מתכוון כלל למעשה המסוים, אבל המעשה הזה נכפה עליו בלי רצונו.

אבל העוסק, בבניין קל, הוא זה העוסק בכוונת עשייה, וחפץ במעשה.

ועם כל זה, מתעסק בפירושו בכוונה, כפי שנתבאר, וכך לשון רש"י שבת עב: פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה
 

[HaimL]

עיין כאן ותמצא נחת
viewtopic.php?f=24&t=4075&hilit=%D7%9E% ... 4&start=30
אסכם בקצרה שורש 'סק' הוא לשון עליה כמו אם אסק שמים.
הסקת עצים וכיו"ב אף הוא מלשון העלאה, על ידי שהדבר המתבער ונשרף 'עולה' באש.
מסיקת זיתים עדיין צ"ב.
מתוך הדברים התעוררתי [ויישר כח לכותבים] שאף 'עסק' 'עוסק' ו'מתעסק' אף הוא ענין העלאה, כמו אסיק אדעתיה - מעלה על דעתו, כך העוסק בדבר הרי הוא מעלה אותו - ממה שהיה מונח עד עתה - על דעתו ומעשיו.
דרך אגב שגור בפי העולם לומר דרך מתעסק כביטוי לדבר שאין דעתו עליו, אלא שהוא בדיוק להיפך, פרט למתעסק בכל הש"ס הוא להיפך, מתעסק בדבר אחד ועשה דבר אחר, דהיינו התעסקותו היתה בדבר מסויים ובטעות עשה משהו אחר. כך שאדרבה מתעסק הוא שעיקר דעתו לכך כמו לעסוק בדברי תורה.

בפשטות, הלשון מתעסק, שפירושו הוא שעושה דבר בלי כוונת עשייה, הוא מפני שבניין התפעל הוא ע"פ רוב שהפעיל הוא גם סביל. 

בפסוק "כי התעשקו עמו" זה ברור, כי לריב עם אנשים זו פעולה הדדית, ולכן זה שרב גם רבים איתו. 

גם מתעסק של הגמרא, אפשר לומר שיש כאן פעיל וסביל בגוף אחד, שהרי הוא לא מתכוון כלל למעשה המסוים, אבל המעשה הזה נכפה עליו בלי רצונו.

אבל העוסק, בבניין קל, הוא זה העוסק בכוונת עשייה, וחפץ במעשה.

ועם כל זה, מתעסק בפירושו בכוונה, כפי שנתבאר, וכך לשון רש"י שבת עב: פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה

נכון מאוד. זאת נקודת העניין. בגמרא סוכה ישנה הלשון "העוסק במצווה פטור מן המצווה"
מי שעוסק במצווה, היינו בחפץ ובכוונה, של המעשה עצמו.
המתעסק הוא זה שגם חפץ ומתכוון, אבל למעשה אחר לגמרי (כמו בגמרא שהבאת, נתכוון לחתוך את התלוש, וחתך את המחובר).
מאחר והוא כלל לא רוצה במעשה שעשה בפועל, אלא במעשה אחר לגמרי, אי אפשר לקרוא לו עוסק במעשה ההוא, אלא מתעסק. הוא לא רוצה בעבירה (לחתוך את המחובר), אבל היא נכפית עליו מכוח מעשהו האחר (לחתוך את התלוש). לכן הוא מתעסק. הוא גם פעיל (חותך את התלוש) וגם נכפית עליו פעולת איסור (חותך את המחובר).

[אסף]

לכאו' אין קשר בין עסק - ששייך לעשק - לבין נסק שהוא לשון עליה, ואין בהתעסקות שהוא עשיה מתוך שקיעות רמז לעליה.
וז"ל רש"ר הירש (על קריאת שם הבאר הראשונה "עשק")
"עשק נמצא בתנ"ך רק במקום זה, אך בלשון חז"ל המלה מצויה תדיר. "עסק", "מתעסק": להגות בדבר ולהיות טרוד בו. "עיסקא": מסחר. "עסיקין" - כהוראת "עשק" כאן: מריבות בעלי דין. דומה כי השורש קרוב ל"עושק", "חזק", "עזק", "אזק", המורים כולם על תפיסה והחזקה בכוח. מכאן "עשק": לתפוס דבר בכוח על - ידי מאמץ רוחני, להשיג דבר בדרך הטרדה. אך "עסק" בלשון חז"ל, הוראתו כללית יותר: לרכז את כל כוחות הרוח על השגת מטרה או חפץ, להגות בדבר ולהיות טרוד בו."

[בבא קמא]

לכאו' אין קשר בין עסק - ששייך לעשק - לבין נסק שהוא לשון עליה, ואין בהתעסקות שהוא עשיה מתוך שקיעות רמז לעליה.
וז"ל רש"ר הירש (על קריאת שם הבאר הראשונה "עשק")
"עשק נמצא בתנ"ך רק במקום זה, אך בלשון חז"ל המלה מצויה תדיר. "עסק", "מתעסק": להגות בדבר ולהיות טרוד בו. "עיסקא": מסחר. "עסיקין" - כהוראת "עשק" כאן: מריבות בעלי דין. דומה כי השורש קרוב ל"עושק", "חזק", "עזק", "אזק", המורים כולם על תפיסה והחזקה בכוח. מכאן "עשק": לתפוס דבר בכוח על - ידי מאמץ רוחני, להשיג דבר בדרך הטרדה. אך "עסק" בלשון חז"ל, הוראתו כללית יותר: לרכז את כל כוחות הרוח על השגת מטרה או חפץ, להגות בדבר ולהיות טרוד בו."

ו'אם אסק שמים' לדעתך לא קשור לכל הנ"ל? ברור שכן.
 

[אבר כיונה]

ו'אם אסק שמים' לדעתך לא קשור לכל הנ"ל? ברור שכן.

ברור שלא.
אסק = אעלה, ושורשו: נס"ק.

[אסף]

לכאו' אין קשר בין עסק - ששייך לעשק - לבין נסק שהוא לשון עליה, ואין בהתעסקות שהוא עשיה מתוך שקיעות רמז לעליה.
וז"ל רש"ר הירש (על קריאת שם הבאר הראשונה "עשק")
"עשק נמצא בתנ"ך רק במקום זה, אך בלשון חז"ל המלה מצויה תדיר. "עסק", "מתעסק": להגות בדבר ולהיות טרוד בו. "עיסקא": מסחר. "עסיקין" - כהוראת "עשק" כאן: מריבות בעלי דין. דומה כי השורש קרוב ל"עושק", "חזק", "עזק", "אזק", המורים כולם על תפיסה והחזקה בכוח. מכאן "עשק": לתפוס דבר בכוח על - ידי מאמץ רוחני, להשיג דבר בדרך הטרדה. אך "עסק" בלשון חז"ל, הוראתו כללית יותר: לרכז את כל כוחות הרוח על השגת מטרה או חפץ, להגות בדבר ולהיות טרוד בו."

ו'אם אסק שמים' לדעתך לא קשור לכל הנ"ל? ברור שכן.
 

אין הכרח שלכל שתי מילים בעלות שתי אותיות זהות יש קשר.
השורש של "אסק שמים" הוא כמו 'נסק' שהוא באמת לשון עליה, אבל עסק מלשון חוזק כמש"כ ברש"ר הירש. השימוש בעסק בכל המקומות מורה על פעולה עיקרית, בשקיעות וברציפות - כמו עסק המצות שלא יחמיצו, עסק התורה, "מתעסק" כמו שכתבת יפה, "עסוקים באותו ענין", ועוד.
וכ"כ במלבי"ם (יהושע א) "לא ימוש מפיך - שהוא העסק ללמוד ולשנות הלכות התורה ומצותיה".
ועוד כתב (תהלים צב) " כי שמחתני ה' בפעלך - יש הבדל בין פעולה ובין מעשה, הדבר הנגמר ונשלם נקרא מעשה, והעסק שעודו מתעסק בו יקרא פעולה" (וכעין זה במלבי"ם משלי י טז, יא יח, דברי הימים ב טו ז)
ויעוי' בכל המפרשים על המשנה באבות (ד י) "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה" שפירשו כנ"ל.

[בבא קמא]

לכאו' אין קשר בין עסק - ששייך לעשק - לבין נסק שהוא לשון עליה, ואין בהתעסקות שהוא עשיה מתוך שקיעות רמז לעליה.
וז"ל רש"ר הירש (על קריאת שם הבאר הראשונה "עשק")
"עשק נמצא בתנ"ך רק במקום זה, אך בלשון חז"ל המלה מצויה תדיר. "עסק", "מתעסק": להגות בדבר ולהיות טרוד בו. "עיסקא": מסחר. "עסיקין" - כהוראת "עשק" כאן: מריבות בעלי דין. דומה כי השורש קרוב ל"עושק", "חזק", "עזק", "אזק", המורים כולם על תפיסה והחזקה בכוח. מכאן "עשק": לתפוס דבר בכוח על - ידי מאמץ רוחני, להשיג דבר בדרך הטרדה. אך "עסק" בלשון חז"ל, הוראתו כללית יותר: לרכז את כל כוחות הרוח על השגת מטרה או חפץ, להגות בדבר ולהיות טרוד בו."

ו'אם אסק שמים' לדעתך לא קשור לכל הנ"ל? ברור שכן.

אין הכרח שלכל שתי מילים בעלות שתי אותיות זהות יש קשר.
השורש של "אסק שמים" הוא כמו 'נסק' שהוא באמת לשון עליה, אבל עסק מלשון חוזק כמש"כ ברש"ר הירש. השימוש בעסק בכל המקומות מורה על פעולה עיקרית, בשקיעות וברציפות - כמו עסק המצות שלא יחמיצו, עסק התורה, "מתעסק" כמו שכתבת יפה, "עסוקים באותו ענין", ועוד.
וכ"כ במלבי"ם (יהושע א) "לא ימוש מפיך - שהוא העסק ללמוד ולשנות הלכות התורה ומצותיה".
ועוד כתב (תהלים צב) " כי שמחתני ה' בפעלך - יש הבדל בין פעולה ובין מעשה, הדבר הנגמר ונשלם נקרא מעשה, והעסק שעודו מתעסק בו יקרא פעולה" (וכעין זה במלבי"ם משלי י טז, יא יח, דברי הימים ב טו ז)
ויעוי' בכל המפרשים על המשנה באבות (ד י) "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה" שפירשו כנ"ל.

טוב חבל על הויכוח, אבל לדעתי עסק אינו לשון חוזק, עסק מתייחס לדבר שבו הוא עוסק, הוא תופס אותו ומפריש אותו מסביבתו. וכך כשאדם נוסק אל על הרי שהוא נעשה מופרש מסביבתו.
 

[בבא קמא]

ו'אם אסק שמים' לדעתך לא קשור לכל הנ"ל? ברור שכן.

ברור שלא.
אסק = אעלה, ושורשו: נס"ק.

זה לא משנה כלל, העיקר הוא שאם רואים שניתן להשתמש ללא הנו"ן, אז שורש המילה היא סק.
 

[אבר כיונה]

זה לא משנה כלל, העיקר הוא שאם רואים שניתן להשתמש ללא הנו"ן, אז שורש המילה היא סק.

ודאי שזה משנה.
לדעת הסוברים שכל שורש הוא בעל 3 אותיות השורש הוא נס"ק, גם אם הנ' נופלת במקרים מסוימים, וגם לדעת הסוברים שיש שורשים של 2 אותיות אז השורש הוא ס"ק ולא עס"ק, אז מה הקשר?

[בבא קמא]

זה לא משנה כלל, העיקר הוא שאם רואים שניתן להשתמש ללא הנו"ן, אז שורש המילה היא סק.

ודאי שזה משנה.
לדעת הסוברים שכל שורש הוא בעל 3 אותיות השורש הוא נס"ק, גם אם הנ' נופלת במקרים מסוימים, וגם לדעת הסוברים שיש שורשים של 2 אותיות אז השורש הוא ס"ק ולא עס"ק, אז מה הקשר?

הנידון כאן הוא ביאור המילה ותוכנה, זה לא קשור כלל לאיזה שורש בדיוק לשייך אותו. גם שתי שורשים שקרובים זה לזה גם כן נוכל ללמוד מזה על תוכנם.
 

[אבר כיונה]

זה לא קשור כלל לאיזה שורש בדיוק לשייך אותו. גם שתי שורשים שקרובים זה לזה גם כן נוכל ללמוד מזה על תוכנם.

אבל אם אנחנו כבר יודעים את השורש של 'עסק' ויודעים ש'אסק' זה שורש אחר, עם משמעות אחרת, אז לא צריך לדחוק בכח פירושים רחוקים ולשנות את משמעות המילה.

[בבא קמא]

זה לא קשור כלל לאיזה שורש בדיוק לשייך אותו. גם שתי שורשים שקרובים זה לזה גם כן נוכל ללמוד מזה על תוכנם.

אבל אם אנחנו כבר יודעים את השורש של 'עסק' ויודעים ש'אסק' זה שורש אחר, עם משמעות אחרת, אז לא צריך לדחוק בכח פירושים רחוקים ולשנות את משמעות המילה.

על זה אנחנו דנים.
 

[אבר כיונה]

אז נסכם במה שכתבת:

טוב חבל על הויכוח

[יואל נהרי]

מה פירוש "לעסוק בדברי תורה"?
שהרי כל מקום שנאמר עשק בתנ"ך (בשין שמאלית) הכוונה מלשון מריבה והמילה עסק כלל לא מופיעה בתנ"ך וא"כ הברכה היא מלשון חכמים?

ב"ק ט' ע"א:
ויצאו עליה עסיקין, 
פרש"י: עוררין לומר שלנו היא.

לכאו' כן נראה כאן קשר של עסק - עסיקין של חז"ל ללשון 'עשק' שבמקרא [לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם].

וכבר הובא שם ברד"ק: "ולשון עסק והתעסקו ידוע בדרז"ל (ב"ק ח') כאמרם, המוכר את השדה ויצא עליה עסיקין": 

ועי' גם רש"י ב"מ י"ד ע"א [וכן בשבועות ל"א ע"א]: עסיקין - עוררין, כמו התעשקו עמו.

וכבר הוזכר גם ברש"ר הירש שהובא לעיל.


מסקנת הדברים כנראה, הן בל' 'עשק' ו'התעשקו' במקרא, והן בדומה לכך ל' 'עסק' 'עסיקין' בל' חכמים, היא כפי שכבר העלו כאן, שעיקר הביאור הוא [בהגדרה גסה], להטפל לדבר מסויים ולא לתת לו לנוח בשלוה במקומו.
ולכן, 'עשק' שבמקרא ו'עסיקין', הכוונה עוררין, כי דבר בטוח במקומו ובמעמדו אומרים עליו 'בלי עוררין', וכאשר יש עוררין, שוב הדבר כבר אינו בשלוה במקומו. 
וכן 'עסקן בדברים', להטפל לנושא מסויים, אולי גם כדי ללמוד ממנו וכדו' כפי שהוזכר.
וזהו 'לעסוק' 'מתעסק', זה להטפל למשהו מסויים ולהתעסק אתו, [כשלא מתעסקים אתו הוא כמונח במקומו]. וכנראה כל 'עסק' ועיסקה גם נובע מזה.

ואגב, אולי זהו גם בי' דברי הב"י שהבאתי לעיל [אורח חיים סוף סימן מז] שכ' וז"ל: "שלשון ברכת לעסוק בדברי תורה משמע תורה שבעל פה". ולכאורה איך משמע, וכי בתושב"כ לא עוסקים ? 
כנראה שהבי' בגלל שרק בתושבע"פ שייכת ההגדרה הזו, עוררין שלא לתת לדבר לנוח אלא כדרכה של תורה לחדד זא"ז או לחלוק וכו'.

[במבי]

ומהי השאלה ששואלין את האדם בשעה שמכניסין אותו לדין, עסקת בפ"ו ? (שבת לא.)