האם המלאך שמלמד תורה בבטן - מגיע גם לנקבה?

חכמת שלמה

משתמש ותיק
שורש הספק הוא -
מצד א' - גם היא חייבת בלימוד תורה כלשהו, והראיה שהיא אכן מברכת ברכות התורה, וכל מה ששנינו ש'המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תפלות', לכאו' אינו אלא דין באב, שאל לו ללמדה תורה כדי שתתעסק בעניני הבית וצרכיו השוטפים.
ומצד ב' - כמדומה לי (וכך גם שמעתי פעם) שחלק מן הענין שהמלאך מלמד תורה שם בבטן, הינו כדי שכשיגיע האדם לעולם הזה, לא תהיה לו טענה 'איני יודע את התורה' כיון שיאמרו לו 'ידעת ושכחת וכעת עליך להזכר בזה', וא"כ בבת שאינה מצווה על לימוד תורה, לכאו' אי"ז שייך.
 

לא מובן מאיליו

משתמש ותיק
ח.ש. אמר:
המלאך מלמד תורה שם בבטן
סתם תיקון טעות נפוצה לא כתוב בגמ' שהמלאך מלמד אלא שמלמדין אותו והמלאך הוא סותר על פיו

גמרא נידה אמר:
מלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר (משלי ד ד): "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", ואומר (איוב כט, ד) בסוד אלוה עלי אהלי מאי ואומר וכי תימא נביא הוא דקאמר ת"ש בסוד אלוה עלי אהלי וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה
 

בר מצוה

משתמש רגיל
להשיטות ש"שלום זכר" זה תנחומין על התורה ששכח, יש ראיה לנקבה אין מלמדים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
הרמב"ם כותב שעיורון וסכלות לומר כפשוטו שהמלאך נכנס לתוך בטן האמא ונר דלוק שם ומלמד את התינוק תורה. ומפרש הרמב"ם שהמילה מלאך מתפרשת בארבע אופנים וכאן הפירוש מלאך מלשון כח המתעורר אבל לא שהמלאך ממש גרם לו, אלא הקב"ה שולח את הכח הזה לתת כח ביצירה שלו. ולשיטתו כבר לא פלא לומר שגם הנקבה שייכת בזה
 

חכמת שלמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
בר מצוה אמר:
להשיטות ש"שלום זכר" זה תנחומין על התורה ששכח, יש ראיה לנקבה אין מלמדים.
יתכן.
אך יתכן גם, שעל כך שהנקבה שכחה את התורה, אי"צ ניחומים, כיון שאינה שייכת כ"כ בתורה ואינה מצווה על ידיעתה.
 
 

חכמת שלמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
הרמב"ם כותב שעיורון וסכלות לומר כפשוטו שהמלאך נכנס לתוך בטן האמא ונר דלוק שם ומלמד את התינוק תורה. ומפרש הרמב"ם שהמילה מלאך מתפרשת בארבע אופנים וכאן הפירוש מלאך מלשון כח המתעורר אבל לא שהמלאך ממש גרם לו, אלא הקב"ה שולח את הכח הזה לתת כח ביצירה שלו. ולשיטתו כבר לא פלא לומר שגם הנקבה שייכת בזה
האם אפשר לקבל את המקור לרמב"ם הלז?
ועל כל פנים, לא זכיתי להבין מה הקשר בין דבריו לבין זה שגם הנקבה לומדת התורה.

 
 

הנופל

משתמש ותיק
ח.ש. אמר:
ועל כל פנים, לא זכיתי להבין מה הקשר בין דבריו לבין זה שגם הנקבה לומדת התורה.

הרב @נדיב לב מתכוון להוציא מהגישה שנוקטת את דברי חז''ל כמציאות קונקרטית פיזית ולהראות שניתן לפרש במובן יותר סימבולי, מהותי.
ולמשל באגדה על העובר, אין הכונה שבתוך הרחם יש נר ומלאך, אלא שחז''ל מתארים את המציאות שאליה שייך העובר, מציאות שכולה תורה ברירות וקרבת אלקים.
כל זה שייך גם בנקבה כמובן.
אולי הגיע הזמן לפתוח כאן דיון על הנושא הזה, כיצד קוראים את חז''ל.
 

הנופל

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
אני לא חושב שיש כאן מישהו שהבין כך
בהחלט, הנר זו דוגמא מוסכמת. הויכוח יהיה על המלאך שמלמד תורה.
פותח האשכול הבין שהעובר יושב והוגה בתורה מפי המלאך, אך לטעמי התפיסה היא שונה וחז''ל מלמדים על המציאות שאליה שייך העובר.
אשמח לדיון בענין.
 

יאיר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לכידה.JPG הרמב"ם כותב שעיורון וסכלות לומר כפשוטו שהמלאך נכנס לתוך בטן האמא ונר דלוק שם ומלמד את התינוק תורה. ומפרש הרמב"ם שהמילה מלאך מתפרשת בארבע אופנים וכאן הפירוש מלאך מלשון כח המתעורר אבל לא שהמלאך ממש גרם לו, אלא הקב"ה שולח את הכח הזה לתת כח ביצירה שלו. ולשיטתו כבר לא פלא לומר שגם הנקבה שייכת בזה

על מה אתה מדבר?  :)
 

ayedavid

משתמש ותיק
הנופל אמר:
בהחלט, הנר זו דוגמא מוסכמת. הויכוח יהיה על המלאך שמלמד תורה.
פותח האשכול הבין שהעובר יושב והוגה בתורה מפי המלאך, אך לטעמי התפיסה היא שונה וחז''ל מלמדים על המציאות שאליה שייך העובר.
אשמח לדיון בענין.

גם זה אמור להיות ברור.

ע"פ הסוד העיבור במעי אמו גורם ידיעת כל אורות פנימיות התורה, שהפשט הוא רק לבוש לה. כמדומני שראיתי בשם הגר"ח קנייבסקי שגם התורה שלמדו האבות אינה אלא פנימיות שמתוכה הגיעו להלכות המעשיות, ולא למדו ממש גמרא וכו'

הסבר (בערך) ע"פ הסוד:

בזמן העיבור העובר מקבל את אור ה'נפש' - שהוא האור הנמוך ביותר מצד אחד, אבל מצד זכות הכלים שלא התעבו עדיין הוא נמצא במקום זך, ולכן הוא יכול לקבל הארה מכל האורות בשלמות, מה שנקרא 'אוכל מה שאמו אוכלת', ומקבל את נפש רוח נשמה חיה ויחידה כפי שמאירים באור הנפש. אבל מיד בעת הלידה כשמתווספים לו הכלים השייכים לאור הרוח, מבחינת הכלים הוא מתעבה, ואז כבר לא יכול להכיל את אורות הנשמה חיה ויחידה בשום אופן, ומסתלקים.
 

חכמת שלמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הנופל אמר:
ayedavid אמר:
אני לא חושב שיש כאן מישהו שהבין כך
בהחלט, הנר זו דוגמא מוסכמת. הויכוח יהיה על המלאך שמלמד תורה.
פותח האשכול הבין שהעובר יושב והוגה בתורה מפי המלאך, אך לטעמי התפיסה היא שונה וחז''ל מלמדים על המציאות שאליה שייך העובר.
אשמח לדיון בענין.
בתור פותח האשכול, אשמח להבהיר.
ודאי שאין הכוונה כפשוטו שיש נר דולק בתוך הרחם, כיון שאחרת ההריון היה מסתיים באותו רגע.
אולם ודאי שאין להוציא את דברי חז"ל לגמרי מפשטותם, והיינו שודאי שהתינוק בבטן אימו יודע את כל התורה כולה, וכל השאלה היא לאיזה צורך זה נעשה ומהי המטרה בזה.
שהרי לית מאן דפליג (ואולי כן...?) שהענין הזה מיירי רק ביהודי ולא בגוי, וא"כ יתכן שכשם שהגוי שאינו קשור ללימוד תורה, לא זוכה לזה, ה"ה הנקבה, וכולנו מברכים בכל יום 'שלא עשני גוי' ו'שלא עשני אשה', כיון ששניהם אינם שייכים בכל המצוות ובכללם לימוד תורה.
מקוה שהובנתי כראוי.
 
 

הנופל

משתמש ותיק
ח.ש. אמר:
בתור פותח האשכול, אשמח להבהיר.
ודאי שאין הכוונה כפשוטו שיש נר דולק בתוך הרחם, כיון שאחרת ההריון היה מסתיים באותו רגע.
אולם ודאי שאין להוציא את דברי חז"ל לגמרי מפשטותם, והיינו שודאי שהתינוק בבטן אימו יודע את כל התורה כולה, וכל השאלה היא לאיזה צורך זה נעשה ומהי המטרה בזה.
שהרי לית מאן דפליג (ואולי כן...?) שהענין הזה מיירי רק ביהודי ולא בגוי, וא"כ יתכן שכשם שהגוי שאינו קשור ללימוד תורה, לא זוכה לזה, ה"ה הנקבה, וכולנו מברכים בכל יום 'שלא עשני גוי' ו'שלא עשני אשה', כיון ששניהם אינם שייכים בכל המצוות ובכללם לימוד תורה.
מקוה שהובנתי כראוי.

לא חשבתי שאתה סבור שיש נר דלוק ברחם.
אבל משאלתך נראה שאתה מבין את ידיעת התורה של העובר כידיעתנו.
ועל זה אני חלוק, שאין כאן ענין ידיעת התורה במובן של העולם שלנו.
אלא תיאור של העובר איך שהוא שייך למציאות של התורה. (ובכונה אני לא נכנס להתנסחות מדוייקת)
גוי לא שייך לענין של תורה בכלל.
ושאלה על אישה זה כמו לשאול האם גם אישה יהודיה שורש נשמתה בתורה.
מקוה שהובנתי כראוי.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רבינו בחיי בפרשת אחרי מות בפסוק ונכרתו הנפשות מביא מדרש שונה במקצת מהגמרא נדה ל: ובדבריו יתבארו כמה ענינים, מתוך השמטתו והוספתו של המדרש. כמו גם שאלת פותח האשכול תוברר. וכך הוא כותב: וכן אמרו עוד במדרש מניחין לו נר דלוק על ראשו, וצופה בו מסוף העולם ועד סופו, בבוקר נוטלו המלאך ומוליכו לגן עדן, ומראה לו הצדיקים שהן יושבין ועטרותיהן בראשיהן, והמלאך אומר לו, תדע מי הללו שאתה רואה, הללו נוצרו כמותך בתוך מעי אמן, ויצאו בעולם ושמרו מצותיו של הקב"ה, ולכך זכו ונזדמנו לטובה זו. ואתה סופך לצאת לעולם, ואם תזכה ותשמור את התורה, תזכה לישיבתם. ואם לאו, תשב במקום אחר. לערב מוליכו לגיהנם, ומראה לו הרשעים שטורדין אותן מלאכי חבלה במקלות של אש, וקורין ווי ווי. והמלאך אומר לו, תדע, הללו שנשרפין, הם נוצרו כמותך. ויצאו לעולם ולא שמרו מצותיו של הקב"ה, ולכך נענשו ובאו לחרפה זו. ואתה סופך לצאת לעולם, הוי צדיק ואל תהי רשע, למען תחיה, וכו'. כשהגיע זמנו לצאת לאויר העולם, מיד המלאך מכה אותו, ומכבה נרו, ומוציאו בעל כרחו, ושוכח כל מה שראה, ומוציאו לאויר העולם. ועל זה התינוק בוכה תכף שיוצא לאויר העולם.

בהתיחסות לדברי חז"ל אם נאמרו כפשוטן נפתח כאן בעבר אשכול ארוך. על כל פנים הרמב"ם לשיטתו הוציא מכח אי אלו דברים [נר דולק] את כל הרעיון מפשוטו, ואילו הנוקטים שדברי חז"ל באו גם כפשוטן תפסו את המימרא כפשוטה למעט פרטים מסוימים. כך שהגישות השונות מתגלות במדרש זה של לימוד התינוק על ידי מלאך
 

ayedavid

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בינו בחיי בפרשת אחרי מות בפסוק ונכרתו הנפשות מביא מדרש שונה במקצת מהגמרא נדה ל: ובדבריו יתבארו כמה ענינים, מתוך השמטתו והוספתו של המדרש. כמו גם שאלת פותח האשכול תוברר. וכך הוא כותב: וכן אמרו עוד במדרש מניחין לו נר דלוק על ראשו, וצופה בו מסוף העולם ועד סופו, בבוקר נוטלו המלאך ומוליכו לגן עדן, ומראה לו הצדיקים שהן יושבין ועטרותיהן בראשיהן, והמלאך אומר לו, תדע מי הללו שאתה רואה, הללו נוצרו כמותך בתוך מעי אמן, ויצאו בעולם ושמרו מצותיו של הקב"ה, ולכך זכו ונזדמנו לטובה זו. ואתה סופך לצאת לעולם, ואם תזכה ותשמור את התורה, תזכה לישיבתם. ואם לאו, תשב במקום אחר. לערב מוליכו לגיהנם, ומראה לו הרשעים שטורדין אותן מלאכי חבלה במקלות של אש, וקורין ווי ווי. והמלאך אומר לו, תדע, הללו שנשרפין, הם נוצרו כמותך. ויצאו לעולם ולא שמרו מצותיו של הקב"ה, ולכך נענשו ובאו לחרפה זו. ואתה סופך לצאת לעולם, הוי צדיק ואל תהי רשע, למען תחיה, וכו'. כשהגיע זמנו לצאת לאויר העולם, מיד המלאך מכה אותו, ומכבה נרו, ומוציאו בעל כרחו, ושוכח כל מה שראה, ומוציאו לאויר העולם. ועל זה התינוק בוכה תכף שיוצא לאויר העולם.

מובא ביותר אריכות בזוהר חדש בתחילת מדרש רות, אך שם גם כתוב 'ואולפי ליה כל אורייתא, ואולפי ליה כל פיקודי'
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
הנופל אמר:
ח.ש. אמר:
בתור פותח האשכול, אשמח להבהיר.
ודאי שאין הכוונה כפשוטו שיש נר דולק בתוך הרחם, כיון שאחרת ההריון היה מסתיים באותו רגע.
אולם ודאי שאין להוציא את דברי חז"ל לגמרי מפשטותם, והיינו שודאי שהתינוק בבטן אימו יודע את כל התורה כולה, וכל השאלה היא לאיזה צורך זה נעשה ומהי המטרה בזה.
שהרי לית מאן דפליג (ואולי כן...?) שהענין הזה מיירי רק ביהודי ולא בגוי, וא"כ יתכן שכשם שהגוי שאינו קשור ללימוד תורה, לא זוכה לזה, ה"ה הנקבה, וכולנו מברכים בכל יום 'שלא עשני גוי' ו'שלא עשני אשה', כיון ששניהם אינם שייכים בכל המצוות ובכללם לימוד תורה.
מקוה שהובנתי כראוי.

לא חשבתי שאתה סבור שיש נר דלוק ברחם.
אבל משאלתך נראה שאתה מבין את ידיעת התורה של העובר כידיעתנו.
ועל זה אני חלוק, שאין כאן ענין ידיעת התורה במובן של העולם שלנו.
אלא תיאור של העובר איך שהוא שייך למציאות של התורה. (ובכונה אני לא נכנס להתנסחות מדוייקת)
גוי לא שייך לענין של תורה בכלל.
ושאלה על אישה זה כמו לשאול האם גם אישה יהודיה שורש נשמתה בתורה.
מקוה שהובנתי כראוי.
לגבי ידיעת התורה של העובר יש לבדוק איך מה שכתבת מסתדר  עם הסיפור של ה'ינוקא הפלאי', או שאתה אוחז שהסיפור לא היה ולא נברא או שלא הבנתי את דבריך....
 
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
בזמנו כשבתי נולדה הסתפקתי בדבר זה ומצאתי במתיבתא נדה ל: שדנו בענין (מסתמא הרחיבו בזה גם בילקוט ביאורים וגם בכפתור ופרח תעיינו שם) למיטב זכרוני היה שם איזה ביאור שעסק במה שכתבו כאן לעיל בענין ה'שלום זכר' לטעמים שהוא לנחמו על אבלותו ששכח את התורה וא"כ לכאו' מוכח דשייך רק בזכר
אומנם זכור לי ביאור שהזכר והנקבה משלימים זה את זה ומה שעושים כן לזכר הוא גם עבור הנקבה שבבוא היום כשינשאו זה לזה יבואו על תיקונם.
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
כהמשך בענין הינוקא הפלאי רק אצטט מהמכלול- הבאבא סאלי הסביר את התופעה[2] על פי מדרש חז"ל במסכת נידה[9] בשם רבי שמלאי, העוסק בעניין עובר ברחם אמו, ובין הדברים נכתב: "ומלמדין אותו כל התורה כולה ... וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה", כאשר במקרה זה, נאמרה הסברה, לא סטר לו המלאך ולא השכיח ממנו את התורה שלמד.
 

הנופל

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
כאשר במקרה זה, נאמרה הסברה, לא סטר לו המלאך ולא השכיח ממנו את התורה שלמד.
אני לא יודע איך להסתכל על כאלה סיפורים.
אבל אני לא מבין מה עוזר לומר שהמלאך לא סטר לילד ההוא, והרי למה הוא לא סטר לא מסבירים אז מה מוסיף ההסבר?
המלצה שלי: תקרא את דברי המהר''ל שציינתי, קצת לקבל פרופורציות...
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
המלצה שלי שתקרא את הערך הנ"ל בהמכלול ותראה שגדולי ישראל מכל החוגים ציינו את הסיפור כדוגמת הסטייפלר שמביאו בסיפרו כהוכחה לענין גלגול הנשמות וכן המשגיח הגר"י לוינשטין שמסופר ששלחו אליו לפקפק על הסיפור בעקבות טענתך למה שהמלאך ישכח לסטור על פיו וכתב שמכיר את הילד ושמע עליו עדות נאמנה והסיפור אמת אך לא רצה ללכת לראותו כדי שתשאר אצלו האמונה בגדר אבותינו ספרו לנו..
דרך אגב מקורות קדומים לסיפורים מעין אלו מופיעים כבר בראשונים- בשו"ת הרשב"א (המאה ה-13), חלק א' תשובה תקמ"ח, מסופר: "ובעיר לארדה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים. ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא. וכאלו נראו מאנשים הרבה".
 

הנופל

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
המלצה שלי שתקרא את הערך הנ"ל בהמכלול ותראה שגדולי ישראל מכל החוגים ציינו את הסיפור כדוגמת הסטייפלר שמביאו בסיפרו כהוכחה לענין גלגול הנשמות וכן המשגיח הגר"י לוינשטין שמסופר ששלחו אליו לפקפק על הסיפור בעקבות טענתך למה שהמלאך ישכח לסטור על פיו וכתב שמכיר את הילד ושמע עליו עדות נאמנה והסיפור אמת אך לא רצה ללכת לראותו כדי שתשאר אצלו האמונה בגדר אבותינו ספרו לנו..
דרך אגב מקורות קדומים לסיפורים מעין אלו מופיעים כבר בראשונים- בשו"ת הרשב"א (המאה ה-13), חלק א' תשובה תקמ"ח, מסופר: "ובעיר לארדה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים. ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא. וכאלו נראו מאנשים הרבה".
לא היה בדברי שום פקפוק על אמיתות הסיפור, ולא על כך שרואים בזה דברים מעולמות אחרים.
אבל ההוספה עם המלאך והסטירה לא מוסיפה כלום.
 

במבי

משתמש ותיק
עיינו בב"ח בריש הלכות פדיון הבן שכותב שעניין המלאך הוא שיהיה ליצר הטוב דין קדימה לגבי היצר הרע שיבקרו במהלך ה13 שנים הבאות וא"כ לטעם זה גם הבת צריכה שיהיה ליצר הטוב שלה דין קדימה.

והב"ח שם מסביר את נוסח הברכה שמביא הטור '...וזימן לו ב' מלאכי השרת לשמרו" ומסביר שאחד מלמדו תורה, והשני שומר שהיצר הרע לא יכנס.

ועפ"ז באחד הבריתות של בני תירצתי את מחלוקתם של רבי ואנטונינוס מאימתי נכנס היצר שרבי אמר משעת בריאתו ואמר לו אנטונינוס דא"כ יבעט באמו אמו ויצא, אלא שמהלידה שנאמר לפתח חטאת רובץ. אך ע"פ הב"ח משמע ששניהם צודקים ! שהרי משעת הבריאה אמור להכנס ורק נדחית כניסתו עד הלידה עקב שמירת המלאך.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
במבי אמר:
ועפ"ז באחד הבריתות של בני תירצתי את מחלוקתם של רבי ואנטונינוס מאימתי נכנס היצר שרבי אמר משעת בריאתו ואמר לו אנטונינוס דא"כ יבעט באמו אמו ויצא, אלא שמהלידה שנאמר לפתח חטאת רובץ. אך ע"פ הב"ח משמע ששניהם צודקים ! שהרי משעת הבריאה אמור להכנס ורק נדחית כניסתו עד הלידה עקב שמירת המלאך.
קטונתי מלהבין. הלא דעת רבי שהיצר נכנס בשעת בריאתו ולדבריך מה שייך לומר שהיצר נכנס 'בכח' אם למעשה נדחה

ובגמרא גופיה צריך ביאור בטענת אנטונינוס שאם כן היה מבעט באימו ויוצא, ולדבריו מדוע בחודשים הראשונים לאחר לידתו אינו מבעט באימו. להיכן נעלם יצר הבעיטה..?!
 

ayedavid

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ובגמרא גופיה צריך ביאור בטענת אנטונינוס שאם כן היה מבעט באימו ויוצא, ולדבריו מדוע בחודשים הראשונים לאחר לידתו אינו מבעט באימו. להיכן נעלם יצר הבעיטה..?!

אולי: כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, וכשנולד הוא קטן אפילו בדעת בסיסית ולכן היצר לא בא לידי ביטוי כמעט בכלום. אך אם היה לו יצר במעי אמו, כשידע את כל התורה, היה מבעט..
 
חלק עליון תַחתִית