אשה שמשועבדת לבעלה ובזמן זה הלכה וכבדה את אביה, אם קיימה בזה מצווה

אוריאל

משתמש ותיק
בשו"ע מבואר שאשה פטורה מכיבוד אב ואם, כיון שמשועבדת לבעלה. ואמנם זה פשוט שבזמן שאיננו צריך לה, חוזר עליה החיוב הרגיל של כיבוד אב ואם.
אם הלכה האשה בזמן שכן היה הבעל צריך לה, שהיתה אז צריכה לכבד את בעלה, והלכה וכיבדה את אביה. האם קיימה מצוות כיבוד אב ואם או לא?

ויש לדון כאן בשני נושאים. א. האם זה נחשב כמצוה הבאה בעבירה.
ב. האם השעבוד של בעלה מפקיע ממנה את המצוה של כיבוד אב ואם, או שהוא נותן דין קדימות לכבד הבעל, אבל עדיין נשאר כאן גדר המצווה של כאו"א.
 

שומר שבת

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
בשו"ע מבואר שאשה פטורה מכיבוד אב ואם, כיון שמשועבדת לבעלה. ואמנם זה פשוט שבזמן שאיננו צריך לה, חוזר עליה החיוב הרגיל של כיבוד אב ואם.
אם הלכה האשה בזמן שכן היה הבעל צריך לה, שהיתה אז צריכה לכבד את בעלה, והלכה וכיבדה את אביה. האם קיימה מצוות כיבוד אב ואם או לא?

ויש לדון כאן בשני נושאים. א. האם זה נחשב כמצוה הבאה בעבירה.
ב. האם השעבוד של בעלה מפקיע ממנה את המצוה של כיבוד אב ואם, או שהוא נותן דין קדימות לכבד הבעל, אבל עדיין נשאר כאן גדר המצווה של כאו"א.
מנין לך?
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
שומר שבת אמר:
אוריאל אמר:
בשו"ע מבואר שאשה פטורה מכיבוד אב ואם, כיון שמשועבדת לבעלה. ואמנם זה פשוט שבזמן שאיננו צריך לה, חוזר עליה החיוב הרגיל של כיבוד אב ואם.
אם הלכה האשה בזמן שכן היה הבעל צריך לה, שהיתה אז צריכה לכבד את בעלה, והלכה וכיבדה את אביה. האם קיימה מצוות כיבוד אב ואם או לא?

ויש לדון כאן בשני נושאים. א. האם זה נחשב כמצוה הבאה בעבירה.
ב. האם השעבוד של בעלה מפקיע ממנה את המצוה של כיבוד אב ואם, או שהוא נותן דין קדימות לכבד הבעל, אבל עדיין נשאר כאן גדר המצווה של כאו"א.
מנין לך?
מצטרף לשאלתך.
בש"ך נראה שרק אם הבעל מוחל.
 
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
כך אני מוציא מל' הרמב"ם בפהמ"ש בקידושין: "אם היתה האשה בעולת בעל אין חיוב עליה מתורת הכבוד אלא מה שאפשר בידה לעשות מפני עסק בעלה המחוייבין לה מתורת הזיווג לפי מה שנתבאר בכתובות".
משמע שמה שהיא יכולה לעשות ולכבד את בעלה ואין זה סתירה למחוייבות שלה כלפי הבעל, היא נשארת בחיוב הרגיל של כיבוד אב ואם.

יתירה מזה, נדמה לי שאפשר לדייק ג"כ מלשונו, שכל מה שפטורה מכיבוד האב הוא רק כאשר טרודה בעסקי הבעל המחוייבין לה מתורת הזיווג לפי מה שנתבאר בכתובות. אבל אם זה משהו שאין בו חיוב מצד הדין ביחס לבעל כפי מה שחייבו חז"ל, איני יודע אם רצון הבעל יכול למנוע ממנה מצוות תורה של כיבוד אב ואם.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
ש"ך יורה דעה סימן רמ ס"ק יט
לפיכך היא פטורה כו'. ונראה דאם אין בעלה מקפיד חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש:

בש"ך מפורש שב'כל דבר שאפשר' גם צריך שהבעל לא יקפיד.


ובכל אופן, לשון השו"ע משמע פטור גורף.
הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף יז
אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, לפיכך היא פטורה בכבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת. 
 

מלך שבא

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
ובכל אופן, לשון השו"ע משמע פטור גורף.
וכ"כ בס' חדושים ובאורים קידושין
יש לעי' בדברים שסיפק בידה לעשות, אם חיובה כחיוב פנוי', או דבזמן שרשות אחרים עלי' ואין סיפק בידה לעשות לא אמרה תורה עלי' מצות תיראו, דהכי מתפרש איש אמו ואביו תיראו ולא אשה, והיינו בזמן שרשות אחרים עלי', ואם נימא דנתמעטה מן המצוה יש ליישב בזה הא דאיצטריך לרב לאשמועינן דנתגרשה שניהם שוים, ולכאורה קשה פשיטא הא גם בעודה נשואה בדברים שסיפק בידה לעשות שניהם שוים, וכשנתגרשה הכל סיפק בידה, אבל לפ"ז ניחא דבעודה תחת בעלה גם מה שסיפק בידה לעשות אינה בחיוב עשה, וס"ד דכיון דכבר יצאה מחיוב זה שוב אינה חוזרת, דקרא לא קאי עליה, קמ"ל דכשנתגרשה שוב קרינא בה תיראו הרי כאן שנים, וכן מבואר בריטב"א דחידושי' דרב דלא אמרינן כיון דנפטרה נפטרה, וכ"מ בר"ן.

וז"ל המחבר ביו"ד סי' ר"מ סי"ז אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם אלא שהאשה אין בידה לעשות שהיא משועבדת לבעלה לפיכך היא פטורה מכבוד או"א בעודה נשואה ואם נתגרשה או נתאלמנה חייבת, והנה תיבות אלו לפיכך היא פטורה מכאו"א בעודה נשואה ליתנהו לא ברמב"ם ולא בטור, ולע"ע לא מצאתי מקור הדברים, וכנראה שיפור לשון הוא שהוסיף המחבר מדילי', וכמו שהוסיפו בב"י על דברי הטור, ולשון זה מתפרש דליכא מצוה בעודה נשואה, אבל הש"ך שם הוסיף דאם אין בעלה מקפיד חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש, וצ"ע.
 

עמנואל

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
ש"ך יורה דעה סימן רמ ס"ק יט
לפיכך היא פטורה כו'. ונראה דאם אין בעלה מקפיד חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש
דברי הש"ך צ"ב, ולכאורה נראה שמה שכתב הש"ך "בכל דבר שאפשר כמו האיש" היינו בכל הדברים שבן חייב לעשות לאביו. ואין נראה שכוונתו שאף במה שאפשר לכבד את אביה ובמקביל למלא את חובותיה לבעלה, צריכה רשות, כי אם כן יקשה: א. מדוע צריכה רשות, הלוא אינה פוגעת בשעבודה, במה שאי אפשר לה. ב. אף במה שאי אפשר לה תהיה חייבת שהרי אינו מקפיד. ועדיין הלשון מגומגמת ודי היה לש"ך לכתוב "כמו האיש". ואם היה כתוב בש"ך, כפי שמשמע בחינוך לג, דאם בעלה מקפיד חייבת רק במה שאפשר לה, הוה ניחא טפי. וצ"ע.
מלך שבא אמר:
וכנראה שיפור לשון הוא שהוסיף המחבר מדילי',
ועיין קידושין לה ב: "ואי כתב פריה ורביה ולא כתב מורא ה"א איש דסיפק בידו לעשות אין אשה דאין סיפק בידה לעשות לא וכיון דאין סיפק בידה לעשות לא תתחייב כלל צריכא" וכתב רש"י: "לא תתחייב כלל - אפילו פנויה." וקשה מנ"ל, שמא "לא תתחייב כלל" קאי אנשואה בלבד מפני שאימת בעלה עליה. ולכאורה משמע מכך שנשואה אכן פטורה. אולם מצאתי לרב חויתו חורי בספר חח ונזם שבאר כי לרש"י פנויה ונשואה שאפשר לה לעשות שווים. 
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
עמנואל אמר:
דברי הש"ך צ"ב, ולכאורה נראה שמה שכתב הש"ך "בכל דבר שאפשר כמו האיש" היינו בכל הדברים שבן חייב לעשות לאביו. ואין נראה שכוונתו שאף במה שאפשר לכבד את אביה ובמקביל למלא את חובותיה לבעלה, צריכה רשות, כי אם כן יקשה: א. מדוע צריכה רשות, הלוא אינה פוגעת בשעבודה, במה שאי אפשר לה. ב. אף במה שאי אפשר לה תהיה חייבת שהרי אינו מקפיד. ועדיין הלשון מגומגמת ודי היה לש"ך לכתוב "כמו האיש". ואם היה כתוב בש"ך, כפי שמשמע בחינוך לג, דאם בעלה מקפיד חייבת רק במה שאפשר לה, הוה ניחא טפי. וצ"ע.
יישר כח.
גם אני הרגשתי בדוחק בלשון הש"ך, ולכשעצמי הסברתי שבאמת הכוונה שאשה חייבת ממש כמו באיש היכן שאין בעלה מקפיד, אלא שמצד המציאות בכל מקרה אשה נשואה פחות יכולה לכבד את אביה, ולזה אומר הש"ך שאם בעלה אינו מקפיד הרי היא חייבת לכבד את אביה אבל רק במה שהיא יכולה, כמו האיש שגם הוא מחוייב רק במה שהוא יכול.
ולפ"ז אין ראיה מדברי הש"ך לנדו"ד, כי כוונת הש"ך שאם אין בעלה מקפיד היא מחוייבת גם בדברים שנוגעים לשעבוד שלה כלפי בעלה, רק כמה שהיא יכולה. אבל באמת בדברים שאין נוגעים לשעבוד שלה כלפיו, גם בלא רשות הבעל היא מחוייבת לכבד אביה ואמה [והדברים קרובים למה שכתב מר].

אמנם ראיית הגר"ח גריינימן מנתגרשה לכאו' היא ראיה חזקה. מאידך לשון הרמב"ם מורה בבירור כמש"כ, וצ"ע.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרך אגב, חשבתי לפלפולא לתלות בזה מחלוקת הרמב"ם ור"ת אם אשה מברכת על מצוות עשה שהזמן גרמא. שהרי ידוע שהטעם שאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא לפי שהיא ברשות בעלה. והשתא אי נימא ד"רשות בעלה" מפקיע אותה לגמרי ממצות כיבוד אב ואם ואפילו אם תלך ותכבד את אביה בשעות הפנאי היא לא מקיימת מצוה, ממילא יש מקום לומר שאשה לא תברך על מ"ע שהז"ג, דהרי הפטור מהמצוה הוא ג"כ מטעם זה ש"רשות בעלה עליה", וזה מפקיע אותה מן המצוה, ולכן אינה יכולה לברך על המצוה גם אם היא רוצה ומקיימת אותה.

אבל אם נאמר דגדר המצוה של כיבוד אב נשאר, אלא שיש קדימות לבעל, וממילא כשיכולה לכבד את אביה ואין זה סתירה לרצון הבעל מחוייבת בכיבוד האב, ממילא יש מקום יותר לסברא דתברך על כל מ"ע שהז"ג ודו"ק [אמנם דוקא לפמשנ"ת דהרמב"ם סובר דאשה מחוייבת בכיבוד האב כשיכולה לקיים, הוא נגד מה שכתבתי, כי הרמב"ם הוא הסובר שאשה אסורה בברכה על מ"ע שהז"ג].
 

מלך שבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
ויש לדון כאן בשני נושאים. א ...
ב. האם השעבוד של בעלה מפקיע ממנה את המצוה של כיבוד אב ואם, או שהוא נותן דין קדימות לכבד הבעל, אבל עדיין נשאר כאן גדר המצווה של כאו"א.
כעי"ז יש לדון באבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני מים, דהאב קודם משום שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך, אם עבר ושמע לאמו, האם מקיים מ"ע.
-----
ודומה קצת למ"ש הגרע"א דלמאי דקיי"ל כיבוד אב משל בן מ"מ אם כיבד משל בן קיים מ"ע גמורה.
 
חלק עליון תַחתִית