בין אדם לחבירו או למקום

[שלמה בן דוד 15]

נניח את השאלה בלי הקדמות מיותרות. מה יותר גדול מצוות שבין אדם לחבירו או בן אדם למקום או בכלל שניהם במידה שווה
ומה שאומר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה היינו כחלק מהכללים הגדולים שבתורה
וכידוע מה שאומרים שבחלק של בן אדם לחבירו מונח גם בן אדם למקום. מה המקור?

[במבי]

אברהם שעזב את השכינה והלך לקראת האורחים מה בא ללמדינו?

(ואם אני לא טועה הב"ח בריש סימן ר"מ כותב שכיבוד או"א הוא מעל כבוד המקום)

[תורה לשמה]

עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, משא''כ עבירות שבין אדם למקום יו''כ מכפר אף בלי תשובה לרבי [יומא פה:]

[אסף]

רש"ר הירש פרשת תרומה (על ענין הכרובים)

"עתה, שני הלוחות היו שווים לחלוטין בגודלם ("שני לחת העדת" - "לחת כתיב", עי' פרש"י להלן לא, יח): הם התגלו כיחידה אחת. הלוח האחד הכיל בעיקר את יסודות המצוות שבין אדם למקום, והלוח השני - את יסודות המצוות שבין אדם לחברו, והרי ששני סוגי מצוות אלה שווים לחלוטין בחשיבותם בעיני ה' ובברכת השפעתם על שלום נפשנו; הסוג האחד אינו יכול לעמוד בלי השני ואינו יכול לבוא במקומו, ושניהם צריכים להתחשב זה בזה. כדי ששמירת התורה תשמור על שומרה, על ישראל עצמו, ותביא אותו לידי שלמות עצמו למען יוכל להיות נושא שכינת ה', צריך ששמירה זו תינתן לשני הלוחות כאחד ותראה אותם כמשלימים ומתחשבים זה בזה באורח הדדי".

[נדיב לב]

ובדומה לזה על מה שהודפס בסידורים הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך כתב בקיצור שלחן ערוך סימן יב סעיף ב: "כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה אזי גם למעלה אין התאחדות"
ובעצם חלוקת לוחות הברית לשתי יחידות הוא מיסודו של הרמב"ן והרשב"ם

[אסף]

כדאי להביא את המקור ברמב"ן וברשב"ם.
תודה

[נדיב לב]

רמב"ן (שמות פרק כ, יג) והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם, כי כבד את אביך כבוד האל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו

[ספר וסופר]

ז"ל הרא"ש פאה א ג

'ושכר המפורש בהם הן הפירות משא''כ בשאר המצות אמרינן היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אלא לעוה''ב ובגמ' פרכי' בשלוח הקן נמי כתיב למען ייטב לך והארכת ימים ומפיק מהך קרא אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים וטוב לבריות זהו צדיק טוב ועל זה נאמר כי פרי מעלליהם יאכלו
כי הקב''ה חפץ יותר במצות שיעשה בהם גם רצון הבריות מבמצות שבין אדם לקונו'

ומרן זצ"ל שהיום מלאו שנתיים להסתלקותו, היה חוזר על זה בכל הזדמנות.

אמנם מצאתי למרן הסבא קדישא מקעלם, שמדגיש פעמיים את ההיפך.
א - בחלק א' עמוד רפג, מביא ממרן הגרי"ס לבאר למה התורה לא האריכה בכל מעשי הכנסת אורחים של אברהם אבינו, רק כתבה 'ויטע אשל' ר"ת אכילה שתיה לינה, ובעקידת יצחק התורה האריכה פרשה שלימה - ואמר: ללמדך שבין אדם למקום גדול מבין אדם לחברו! [דברי רי"ס שכל ימיו עמל להחדיר את ההתחשבות בזולת גם תוך כדי קיום מצוות כידוע].
ב - בחלק ב עמוד קפג, מביא בפשטות רמב"ן כזה, שגדול בין אדם למקום מאשר בין אדם לחברו, והוא מביא את זה בהקשר של עריות למול גזל], אולם הוא לא מציין מקור, וזה פלא. 

ועוד יש בזה ידיעה מעניינת, רש"י בשה"ש פ"ד פסוק ה, שמעמיד את כל החמשה של לוח שמאל, כביטוי של החמשה מימין [ז"א שגם הבין אדם לחברו, גודל הפגם שלו הוא מצד בין אדם למקום], ורק באופן זה הוא אומר שהם שוים.

כשני עפרים תאומי צביה - דרך צביה להיות יולדת תאומים כך שניהם [משה ואהרן] שוים שקולים זה כזה, דבר אחר שני שדיך על שם הלוחות תאומי צביה שהם מכוונות במדה אחת וחמשה דברות על זו וחמשה על זו מכוונין דבור כנגד דבור, אנכי כנגד לא תרצח שהרוצח ממעט את הדמות של הקדוש ברוך הוא, לא יהיה לך כנגד לא תנאף שהזונה אחר עבודה זרה דרך אשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, לא תשא כנגד לא תגנוב שהגונב סופו לישבע לשקר, זכור כנגד לא תענה שהמחלל את השבת מעיד שקר בבוראו לומר שלא שבת בשבת בראשית, כבד כנגד לא תחמוד שהחומד סופו להוליד בן שמקלה אותו ומכבד למי שאינו אביו:

כמובן, כל זה מבלי להכנס לדיון עצמו, להבין בדיוק מה הצדדים, מה זה בין אדם לחברו, והאם יתכן שיש משהו כזה מבלי שהוא בין אדם למקום, וכן מה כוונת הרא"ש וכו'.

[אברהם העברי]

יש בנושא פסוק מפורש

אִם־יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽיהֹוָה֙ יֶחֱטָא־אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל־ל֑וֹ וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי־חָפֵ֥ץ יְהֹוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם׃

שמואל (א) ב כה
מעניין אם למישהו יש הסבר לענין שהרי לכאו' כפי שצוין עבירות שב"א למקום יוה"כ מכפר ואילו שב"א לחברו אינו מכפר
אשמח להרחבה בנושא

[ספר וסופר]

(ואם אני לא טועה הב"ח בריש סימן ר"מ כותב שכיבוד או"א הוא מעל כבוד המקום)

בנושא כיבוד אב ואם הדבר לא ברור כל כך, בפשטות יסודו בבין אדם למקום, שהרי השווה כבודם לכבוד המקום, והאב והאם נעשים שותפים ביצירה לשותף השלישי. [ולומר שזה בין אדם לחברו זה כמו לומר שכיבוד הרב הוא בין אדם לחברו].

אמנם יש את הגמרא בקידושין לא.

דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת  

ונראה לכאורה שכיבוד אב ואם זה לא בין אדם למקום.

אולם היא הנותנת, וכי התורה לא מלאה במצוות של בין אדם לחברו שהיו צריכים להגיע לכיבוד אב ואם? וכי אין בלוחות הברית עצמם מצוות יותר חברתיות מזה, וכמו 'לא תחמוד'?. גם הלשון 'סוף דברך' מוזר, הרי זה בס"ה הדיברה החמישית?

אלא שהדיון הוא על עצם המצוות של בין אדם למקום, האם נכון לומר ש'לכבוד עצמו הוא דורש'? ועל זה ראו, מכבוד אב ואם, שאף זה נכלל בכבוד המקום, שעל כרחך אף בבין אדם למקום, יסוד הדבר הם הנבראים עצמם, ולא כבוד עצמו סתם. וזה הכונה סוף דברך, היינו הדברים הנוגעים לבו"ע עצמו, כביכול, כי היא האחרונה בלוח הימני.

[נדיב לב]

(ואם אני לא טועה הב"ח בריש סימן ר"מ כותב שכיבוד או"א הוא מעל כבוד המקום)

בנושא כיבוד אב ואם הדבר לא ברור כל כך, בפשטות יסודו בבין אדם למקום, שהרי השווה כבודם לכבוד המקום, והאב והאם נעשים שותפים ביצירה לשותף השלישי. [ולומר שזה בין אדם לחברו זה כמו לומר שכיבוד הרב הוא בין אדם לחברו].

דבריך תואמים ממש לדברי הרמב"ן שהובא בהודעה קודמת
רמב"ן (שמות פרק כ, יג) והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם, כי כבד את אביך כבוד האל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו

[יואל נהרי]

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד
שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים, אפילו ע"ז ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים, שאלו העונות הן מעבירות שבין אדם להקב"ה אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילו אותו מן הדין שנ' אדם עשוק בדם נפש וגו'. צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו רק לא היה כאחאב וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות שנ' ותצא הרוח ותעמוד לפני ה' זו רוח נבות ונאמר לה תפתה וגם תוכל והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר להורג בידו.