התערב נר חנוכה האסור בהנאה בשאר נרות [ובברכות דף ח.]

אוריאל

משתמש ותיק
איתא בשו"ע או"ח סי' תרעג ס"א: אם נתערב נר חנוכה האסור בהנאה בשאר נרות, אפילו אחד באלף לא בטיל דהוי דבר שבמנין, אלא ידליק מן התערובות כל כך שבודאי נר של היתר דולק עם נר של איסור ואז מותר להשתמש אצלן".

והנה, כל זה אם באים להלכה של "ביטול ברוב", דאז יש כלל דאין דבר שבמנין בטל אפילו באלף. אבל לא הבנתי למה אין כאן את ההיתר של ספק דרבנן לקולא, שהרי בודאי איסור הנאה ליהנות מנר חנוכה הוא איסור דרבנן, וכל נרות חנוכה עצמן הוא מדרבנן, וא"כ יקח נר אחד לבד מהנרות המעורבין, וידליק ויהנה, דהוי ספק דרבנן לקולא.

וחשבתי דהנה בטעם האיסור להשתמש לאור הנרות, כתב רש"י "שיהא ניכר שהוא נר מצוה". ובר"ן כתב "דכיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה, עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל", אבל בתוס' משמע (ד"ה ומותר להתמש כמו שכתב ראמ"ה בדעתם בהגו"ח) שהוא מפני שהשימוש במצוה הוי ביזוי למצוה. ואולי לפ"ז י"ל דהגם שכל התקנה להדליק נרות חנוכה הוא דין דרבנן, מ"מ האיסור להשתמש לאורה הוא חמור כמו איסור תורה, כיון שיש כאן נושא של ביזוי מצוה. ולכן לא אומרים בזה סד"ר לקולא [והוא חידוש גדול].


ולעצמי יישבתי בדוחק עוד דאולי זה נחשב כמכניס עצמו לספק דרבנן לקולא, וצ"ב.


כיו"ב אמרתי מכבר ליישב תמיהת הדברי חמודות במה דאיתא ברכות ח. בין פסוקא לפסוקא מהו, תיקו. וכתבו תר"י דאזלינן בזה לחומרא, והקשה בדברי חמודות דהא כל הקריאת התורה אינה אלא תקנה מדרבנן וא"כ למה לא אזלי' בספיקא לקולא, וכתב שם דאולי כיון שזה היה תקנת נביאים כמשה ועזרא ראוי להחמיר בספיקן. ולולי דבריו אמינא דנהי נמי דקריאת התורה מדרבנן, ס"ס דרשו על מי שיוצא ומניח ס"ת פתוח "ועוזבי ה' יכלו", וזהו ודאי לא דרבנן.. והיינו דגם בזה יש בחינה של זלזול בתורה, וכבר אמרו בפ"ק דמגילה, דכבוד תורה חמור יותר מתורה עצמה, ולכן אזלי' בספיקא לחומרא.
 

נבשר

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
והנה, כל זה אם באים להלכה של "ביטול ברוב", דאז יש כלל דאין דבר שבמנין בטל אפילו באלף. אבל לא הבנתי למה אין כאן את ההיתר של ספק דרבנן לקולא, שהרי בודאי איסור הנאה ליהנות מנר חנוכה הוא איסור דרבנן, וכל נרות חנוכה עצמן הוא מדרבנן, וא"כ יקח נר אחד לבד מהנרות המעורבין, וידליק ויהנה, דהוי ספק דרבנן לקולא.
הרי בביצה ג' ע"ב מבואר שביצה שנתערבה באלף אסורה, והיינו אף אם זה מדרבנן, והיינו שרבנן העמידו דבריהם כספק בדין תורה, שתערובת אוסרת, אי לאו שאמרינן ביטול ברוב, ובגמ' שם הקשתה ספיקא דרבנן לקולא על ספיקה אסורה היינו על ספק אם היא נולדה היום או אתמול, אבל בכל רוב לא אמרינן ספר דרבנן לקולא, כמבואר בהרבה הרבה מקומות.
 
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבשר אמר:
הרי בביצה ג' ע"ב מבואר שביצה שנתערבה באלף אסורה, והיינו אף אם זה מדרבנן, והיינו שרבנן העמידו דבריהם כספק בדין תורה, שתערובת אוסרת, אי לאו שאמרינן ביטול ברוב, ובגמ' שם הקשתה ספיקא דרבנן לקולא על ספיקה אסורה היינו על ספק אם היא נולדה היום או אתמול, אבל בכל רוב לא אמרינן ספר דרבנן לקולא, כמבואר בהרבה הרבה מקומות.
שם מבואר שהסיבה שלא אומרים על ספק ביצה שנולדה ביו"א ספק דרבנן לקולא, מפני שהוי דבר שיש לו מתירין למחר, וכמו שאמרו דדבר שיש לו מתירין לא בטיל, כך גם לא מקילים בספיקו
אבל אי לאו שהיה זה דבר שיש לו מתירין, מה טעם לא נאמר ספק דרבנן לקולא? וקשה לשמוע דכמו שמצאנו סברא זו של דבר שיש לו מתירין, שנאמרה ביסודה לגבי רוב, ואעפ"F הגמרא מביאה אותה גם לגבי ספק דרבנן, ה"נ גם הכלל של דבר שבמנין מפקיע מסברת ספק דרבנן לקולא.
 

נבשר

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
שם מבואר שהסיבה שלא אומרים על ספק ביצה שנולדה ביו"א ספק דרבנן לקולא, מפני שהוי דבר שיש לו מתירין למחר, וכמו שאמרו דדבר שיש לו מתירין לא בטיל, כך גם לא מקילים בספיקו
אבל אי לאו שהיה זה דבר שיש לו מתירין, מה טעם לא נאמר ספק דרבנן לקולא? וקשה לשמוע דכמו שמצאנו סברא זו של דבר שיש לו מתירין, שנאמרה ביסודה לגבי רוב, ואעפ"F הגמרא מביאה אותה גם לגבי ספק דרבנן, ה"נ גם הכלל של דבר שבמנין מפקיע מסברת ספק דרבנן לקולא.
עיין שם ברש"י שקושיית הגמ' על ספיקה אסור היינו על ספק שיש לו בביצה אבל נתערבה באלף זה אין קשה ספק דרבנן לקולא, כמש"כ למעלה,
 

שומר שבת

משתמש רגיל
מכל הסוגיות בחולין של תערובות מוכח שאי אפשר לבוא ולהתיר כל אחד משום ספיקא דרבנן לקולא. [אך עיין ברש"ש בסוגיא בביצה שהובאה כאן למעלה שכתב לא כן וצ"ע]
 

נבשר

משתמש ותיק
שומר שבת אמר:
מכל הסוגיות בחולין של תערובות מוכח שאי אפשר לבוא ולהתיר כל אחד משום ספיקא דרבנן לקולא. [אך עיין ברש"ש בסוגיא בביצה שהובאה כאן למעלה שכתב לא כן וצ"ע]
לפי הרש"ש, צ"ע הרי איכא חולקים על רב אשי, א"כ לדעתם דשלי"מ בדרבנן יהא מותר, וכל הנידון על לאכול הכל יחד, וזה נפק"מ רק לדעת הרא"ש, ולדעת הרשב"א שאסור הכל יחד א"כ לית לן נפק"מ שלא בטיל שסו"ס נמי שרי הכל, אבל עכ"פ ברש"ש מבואר שאיכא ספק דרבנן לקולא ברוב, וצ"ע.
 

נבשר

משתמש ותיק
שומר שבת אמר:
מכל הסוגיות בחולין של תערובות מוכח שאי אפשר לבוא ולהתיר כל אחד משום ספיקא דרבנן לקולא. [אך עיין ברש"ש בסוגיא בביצה שהובאה כאן למעלה שכתב לא כן וצ"ע]
עוד יעויין ב"י קט' בשם הגהת ש"ד בשם אור זרוע שבאיסור דרבנן שרי חד בחד, ויחיד הוא בדבר, וכן פסק הרמ"א בקט' שביבש אפי' בדרבנן בעינן רוב.
 

נבשר

משתמש ותיק
הרב @אוריאל והרב @שומר שבת ראיתי מציינים שהברכת אברהם מקשה על הרש"ש בביצה, ומציין לש"ך כללי ס"ס אות כא' שאיסור דרבנן שנתערב בהיתר חשיב כאיתחזק איסורא שלא אמרינן בו לקולא, ובהדיא מדבר על שנתערב בהיתר, יעויי"ש. וכן הקשה כן על הרש"ש החזון יחזקאל.
שמא דעת הרש"ש שאמרינן ספק דרבנן לקולא היינו דוקא בדבר שהוא בטל מדינא רק רבנן אחמרו בו שלא יתבטל משום דשלי"מ שבזה אמרינן ספק דרבנן לקולא, ואני צריך עוד לחשוב למה. 
 

שומר שבת

משתמש רגיל
נבשר אמר:
שומר שבת אמר:
מכל הסוגיות בחולין של תערובות מוכח שאי אפשר לבוא ולהתיר כל אחד משום ספיקא דרבנן לקולא. [אך עיין ברש"ש בסוגיא בביצה שהובאה כאן למעלה שכתב לא כן וצ"ע]
לפי הרש"ש, צ"ע הרי איכא חולקים על רב אשי, א"כ לדעתם דשלי"מ בדרבנן יהא מותר, וכל הנידון על לאכול הכל יחד, וזה נפק"מ רק לדעת הרא"ש, ולדעת הרשב"א שאסור הכל יחד א"כ לית לן נפק"מ שלא בטיל שסו"ס נמי שרי הכל, אבל עכ"פ ברש"ש מבואר שאיכא ספק דרבנן לקולא ברוב, וצ"ע.
יש שם ב' דרכים בסוגיא, יש מפרשים דחידושו של רב אשי אינו במה שגם בספק אמרינן דבר שיש לו מתירין, אלא חידושו הוא דבדרבנן גם כן מחמרינן הך חומרא. ועד עתה ס"ל דבדרבנן ליתא לדין דבר שיש לו מתירין [ואין הכי דלפי זה קושיית הגמרא בתחילה קשה נמי על דינא דביטול] נמצא לפי זה דבאמת ליכא חילוק בין ספק לתערובת. וכל שאינו בטל בתערובת אף אין בו דין ספיקא לקולא.  ב' הדרכים מתבארים מתוך דברי המגיד משנה והלחם משנה על הרמב"ם שם.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בתערובת חד בחד לדעת הרבה הפוסקים לא אמרינן ספק דרבנן לקולא
והטעם משום שהוי כבאו להשאל בבת אחת.
 
חלק עליון תַחתִית