טעם כעיקר

נבשר

משתמש ותיק
לכאו' יש להקשות אמאי איכא נידון על חצי שיעור אם מדאורייתא או מדרבנן, תיפו"ל שיהא אסור מצד הטעם, שטועם את האיסור והוא דאורייתא, ואולי לא חייבו על טעם רק באופן שהוא נפלט מן האיסור, אבל כל זמן שלא נפלט הוא ממשו, וזה בעינן שיעור, אבל לכאו' יצא מזה דבר פלא, שאם יאכל את הח"ש יש דעה שלא יעבור שהוא דרבנן, אבל אם יבשל את הדבר ולא יהא ביטול, יעבור באיסור דאורייתא מצד הטעם, וזה תמוה. 
אולי השאלה ידועה, אולי אני טועה בכלל, אשמח אם למישהו יש מה לומר בעניין.
 

הערשל

משתמש ותיק
גם לענין טעם כעיקר אינו עובר מה"ת אא"כ אכל כזית בכא"פ. כמדו' שכ"כ הרמב"ם.
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשל אמר:
גם לענין טעם כעיקר אינו עובר מה"ת אא"כ אכל כזית בכא"פ. כמדו' שכ"כ הרמב"ם.
בעינן כזית מהטעם, או כזית ממה שנתן בן טעם, כי אם כמו צד ב' א"כ הדרא קושיא לדוכתא שסו"ס איכא רק פחות משיעור טעם אסור, ועדיין תוכל לומר שעכ"פ נתן בשיעור איסור ואוסרו שאיכא בו טעם, א"כ אכל שיעור אסור,
כמדומה דעת הדרישה שאפי' פחות מכזית ריש ס' קט', ויש תוס' בחולין צט' שבטעם אפי' פחות משיעור כזית, עוד אבדוק.
 

HaimL

משתמש ותיק
נבשר אמר:
לכאו' יש להקשות אמאי איכא נידון על חצי שיעור אם מדאורייתא או מדרבנן, תיפו"ל שיהא אסור מצד הטעם, שטועם את האיסור והוא דאורייתא, ואולי לא חייבו על טעם רק באופן שהוא נפלט מן האיסור, אבל כל זמן שלא נפלט הוא ממשו, וזה בעינן שיעור, אבל לכאו' יצא מזה דבר פלא, שאם יאכל את הח"ש יש דעה שלא יעבור שהוא דרבנן, אבל אם יבשל את הדבר ולא יהא ביטול, יעבור באיסור דאורייתא מצד הטעם, וזה תמוה. 
אולי השאלה ידועה, אולי אני טועה בכלל, אשמח אם למישהו יש מה לומר בעניין.
קיימים איסורים שלא שייך בהם טעם כלל. כמו אכילת יוהכ"פ, שהוא איסור גברא. או גיה"נ, למ"ד אין בגידין בנ"ט
 
 

הערשל

משתמש ותיק
נבשר אמר:
בעינן כזית מהטעם, או כזית ממה שנתן בן טעם, כי אם כמו צד ב' א"כ הדרא קושיא לדוכתא שסו"ס איכא רק פחות משיעור טעם אסור, ועדיין תוכל לומר שעכ"פ נתן בשיעור איסור ואוסרו שאיכא בו טעם, א"כ אכל שיעור אסור,
כמדומה דעת הדרישה שאפי' פחות מכזית ריש ס' קט', ויש תוס' בחולין צט' שבטעם אפי' פחות משיעור כזית, עוד אבדוק.
חזרה למעלה
למאן דמצריך כזית חייב על ממשות האיסור שאינה מתבטלת משום הטעם, ולמאן דלא מצריך אולי משום חנ"נ, ועכ"פ אוכל כזית.
אך לא יתכן איסור מה"ת בפחות מכזית.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
לכאו' יש להקשות אמאי איכא נידון על חצי שיעור אם מדאורייתא או מדרבנן, תיפו"ל שיהא אסור מצד הטעם, שטועם את האיסור והוא דאורייתא, ואולי לא חייבו על טעם רק באופן שהוא נפלט מן האיסור, אבל כל זמן שלא נפלט הוא ממשו, וזה בעינן שיעור, אבל לכאו' יצא מזה דבר פלא, שאם יאכל את הח"ש יש דעה שלא יעבור שהוא דרבנן, אבל אם יבשל את הדבר ולא יהא ביטול, יעבור באיסור דאורייתא מצד הטעם, וזה תמוה. 
אולי השאלה ידועה, אולי אני טועה בכלל, אשמח אם למישהו יש מה לומר בעניין.

בפשטות השאלה לא מתחילה
טעם כעיקר רק אומר שאם אכל כזית מדבר שיש בו טעם איסור זה דאו' אבל אילו חצי שיעור לא היה דאו' לא היה עובר בו גם על טעם כעיקר שהרי לא אכל כזית של טעם כעיקר
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
קיימים איסורים שלא שייך בהם טעם כלל. כמו אכילת יוהכ"פ, שהוא איסור גברא. או גיה"נ, למ"ד אין בגידין בנ"ט
לדבריך כל הנידון, במקרים של"ש בהם איסור טעם, והרי למידים "מכל חלב" בלא"ה אסור חלב משום נותן טעם, וכן בכל המקרים שאיכא נתינת טעם שעליהם יש דיון בח"ש.
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשל אמר:
ולמאן דלא מצריך אולי משום חנ"נ, ועכ"פ אוכל כזית.
יש שיטות שחנ"נ הוא איסור דרבנן א"כ כיצד יעברו לדעתם משום טעם כעיקר, אא"כ תאמר שלדעתם בעינן שיאכל כזית מן הטעם. ובלא"ה קשה הרי לדעת ר' יהודה שמב"מ אין בטל והיינו שטיפה אחת אוסרת הכל, והרי בודאי לא טעם כזית מן האיסור, אא"כ תאמר חנ"נ או כמש"כ שיש איסור שנקרא טעם, וח"ש איירי בממש. וצ"ב.
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברהם העברי אמר:
בפשטות השאלה לא מתחילה
טעם כעיקר רק אומר שאם אכל כזית מדבר שיש בו טעם איסור זה דאו' אבל אילו חצי שיעור לא היה דאו' לא היה עובר בו גם על טעם כעיקר שהרי לא אכל כזית של טעם כעיקר
לא הבנתי אתה אומר שלריש לקיש אסור רק מדרבנן א"כ טעם כעיקר דרבנן באופן שאכל ח"ש, ותוס' בחולין צח' ע"ב אין לו צד שזה יהיה דרבנן, ושוב תוכל לומר באוקימתא שאיירי באכל כזית שיעור איסור שזה תמוה לומר כן כמש"כ, ועוד שאיירי בלח ויקשה שאכ בדיוק מן האיסור, וכן קשה מדעת ר' יהודה שמב"מ לא בטל.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
אברהם העברי אמר:
בפשטות השאלה לא מתחילה
טעם כעיקר רק אומר שאם אכל כזית מדבר שיש בו טעם איסור זה דאו' אבל אילו חצי שיעור לא היה דאו' לא היה עובר בו גם על טעם כעיקר שהרי לא אכל כזית של טעם כעיקר
לא הבנתי אתה אומר שלריש לקיש אסור רק מדרבנן א"כ טעם כעיקר דרבנן באופן שאכל ח"ש, ותוס' בחולין צח' ע"ב אין לו צד שזה יהיה דרבנן, ושוב תוכל לומר באוקימתא שאיירי באכל כזית שיעור איסור שזה תמוה לומר כן כמש"כ, ועוד שאיירי בלח ויקשה שאכ בדיוק מן האיסור, וכן קשה מדעת ר' יהודה שמב"מ לא בטל.
במחילה אך דבריך לא מספיק ברורים לי ע"כ אענה על מה שהבנתי

מש"כ - "שלריש לקיש אסור רק מדרבנן א"כ טעם כעיקר דרבנן באופן שאכל ח"ש"
פשוט שאם אכל רק חצי שיעור לר"ל עובר רק מדרבנן ואיך יעזור הטע"כ לזה??

מש"כ - "ותוס' בחולין צח' ע"ב אין לו צד שזה יהיה דרבנן" כנראה לא הבנת כוונתי גם לטעם של משרת וגם לטעם של דרך בישול אסרה תורה מ"מ צריך שבסופו של דבר יאכל כזית וע"כ מש"כ - "ושוב תוכל לומר באוקימתא שאיירי באכל כזית שיעור איסור שזה תמוה לומר כן כמש"כ" לא מתחיל

את המשך דבריך לא כ"כ הבנתי ואשמח אם תבאר
 
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברהם העברי אמר:
מש"כ - "שלריש לקיש אסור רק מדרבנן א"כ טעם כעיקר דרבנן באופן שאכל ח"ש"
פשוט שאם אכל רק חצי שיעור לר"ל עובר רק מדרבנן ואיך יעזור הטע"כ לזה??
השאלה פשוטה, שלריש לקיש שחצי שיעור מדרבנן, א"כ כשכתוב בראשונים שטעם כעיקר לכו"ע מהתורה, בגוונא שאכל לפחות שיעור שלם של כזית מן האיסור, וזה דוחק להעמיד כן, וכן הקשיתי מדעתר' יהודה שמב"מ לא בטל וטיפה אחת נתערבה בכל הקדירה אוסרת הכל, הרי לא טעם שיעור של כזית, ויקשה לומר עןד שבלח בלח נוכל לומר שאכל מכל האיסור שהרי אאפי' טיפה אחת ועוד הכל מעורב באיסור, אא"כ תאמר כמש"כ הרב @הערשל שאוכל כזית מן הדבר שיש בו טעם איסור, וזה חידוש כפי שכתבתי שהאיסור הוא מועט ואוסר הכל, עיין לעיל בשאר ההודעות. 
 

הערשל

משתמש ותיק
נבשר אמר:
יש שיטות שחנ"נ הוא איסור דרבנן א"כ כיצד יעברו לדעתם משום טעם כעיקר, אא"כ תאמר שלדעתם בעינן שיאכל כזית מן הטעם.
באמת נראה שחנ"נ זו לא ההגדרה המדויקת. אלא שמדין טע"כ נאסרת כל החתיכת היתר, דומיא דמשרת. אך צריך שיאכל כזית עם ההיתר.
ואילו הנושא בחנ"נ זה לגבי הטעם הנפלט, דעתה מצטרף היתר נוסף לבטלו עם ההיתר שהי' בלוע בו.
 
חלק עליון תַחתִית