כתב בספר חוט שני:
וכמדומני שממה שלא פירשו כן כל הראשונים ואחרונים מבואר לא כן
----
ועוד יש להעיר, דא"כ תהיה מצות סיפור יצי"מ בשעת קיום כל המצוות, ע"פ הכתוב בפ' ואתחנן (פרק ו)
(כ) כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם:
(כא) וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּצִיאֵ֧נוּ יְקֹוָ֛ק מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:
(כב) וַיִּתֵּ֣ן יְקֹוָ֡ק אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־ בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ:
(כג) וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ:
(כד) וַיְצַוֵּ֣נוּ יְקֹוָ֗ק לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
(כה) וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ: ס
- ופשטות הפסוקים שם הם על כל המצוות ולא רק על מצוות מצה וכדו' וכמ"ש הרמב"ן שם, והדברים פשוטים
----
ולענ"ד יש לפרש שאין כוונת הפסוק לחיוב לענות לו כן מיד כששואל במעמד פדיון הבן [או שאר המצוות], אלא הגדר הוא שהאב צריך לדאוג שבנו הקטן יידע שטעם מצות פדיון הבן [וכל המצוות] הוא זכר ליצי"מ, וזה מתקיים גם ע"י לימוד החומש באופן כללי
וכמדומני שממה שלא פירשו כן כל הראשונים ואחרונים מבואר לא כן
----
ועוד יש להעיר, דא"כ תהיה מצות סיפור יצי"מ בשעת קיום כל המצוות, ע"פ הכתוב בפ' ואתחנן (פרק ו)
(כ) כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם:
(כא) וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּצִיאֵ֧נוּ יְקֹוָ֛ק מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:
(כב) וַיִּתֵּ֣ן יְקֹוָ֡ק אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־ בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ:
(כג) וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ:
(כד) וַיְצַוֵּ֣נוּ יְקֹוָ֗ק לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
(כה) וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ: ס
- ופשטות הפסוקים שם הם על כל המצוות ולא רק על מצוות מצה וכדו' וכמ"ש הרמב"ן שם, והדברים פשוטים
----
ולענ"ד יש לפרש שאין כוונת הפסוק לחיוב לענות לו כן מיד כששואל במעמד פדיון הבן [או שאר המצוות], אלא הגדר הוא שהאב צריך לדאוג שבנו הקטן יידע שטעם מצות פדיון הבן [וכל המצוות] הוא זכר ליצי"מ, וזה מתקיים גם ע"י לימוד החומש באופן כללי