מצוה חדשה: סיפור יצי"מ בשעת פדיון הבן!

מלך שבא

משתמש ותיק
כתב בספר חוט שני:
חוט שני1.png
וכמדומני שממה שלא פירשו כן כל הראשונים ואחרונים מבואר לא כן
----
ועוד יש להעיר, דא"כ תהיה מצות סיפור יצי"מ בשעת קיום כל המצוות, ע"פ הכתוב בפ' ואתחנן (פרק ו)
(כ) כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם:
(כא) וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּצִיאֵ֧נוּ יְקֹוָ֛ק מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:
(כב) וַיִּתֵּ֣ן יְקֹוָ֡ק אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־ בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ:
(כג) וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ:
(כד) וַיְצַוֵּ֣נוּ יְקֹוָ֗ק לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
(כה) וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ: ס
- ופשטות הפסוקים שם הם על כל המצוות ולא רק על מצוות מצה וכדו' וכמ"ש הרמב"ן שם, והדברים פשוטים
----
ולענ"ד יש לפרש שאין כוונת הפסוק לחיוב לענות לו כן מיד כששואל במעמד פדיון הבן [או שאר המצוות], אלא הגדר הוא שהאב צריך לדאוג שבנו הקטן יידע שטעם מצות פדיון הבן [וכל המצוות] הוא זכר ליצי"מ, וזה מתקיים גם ע"י לימוד החומש באופן כללי
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
מלך שבא אמר:
כתב בספר חוט שני:
חוט שני1.png
וכמדומני שממה שלא פירשו כן כל הראשונים ואחרונים מבואר לא כן
----
ועוד יש להעיר, דא"כ תהיה מצות סיפור יצי"מ בשעת קיום כל המצוות, ע"פ הכתוב בפ' ואתחנן (פרק ו)
(כ) כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם:
(כא) וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּצִיאֵ֧נוּ יְקֹוָ֛ק מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:
(כב) וַיִּתֵּ֣ן יְקֹוָ֡ק אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־ בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ:
(כג) וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ:
(כד) וַיְצַוֵּ֣נוּ יְקֹוָ֗ק לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
(כה) וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ: ס
- ופשטות הפסוקים שם הם על כל המצוות ולא רק על מצוות מצה וכדו' וכמ"ש הרמב"ן שם, והדברים פשוטים
----
ולענ"ד יש לפרש שאין כוונת הפסוק לחיוב לענות לו כן מיד כששואל במעמד פדיון הבן [או שאר המצוות], אלא הגדר הוא שהאב צריך לדאוג שבנו הקטן יידע שטעם מצות פדיון הבן [וכל המצוות] הוא זכר ליצי"מ, וזה מתקיים גם ע"י לימוד החומש באופן כללי
קושייתך טובה וצריכה ביאור אך מה שכתבת שכל הראשונים והאחרונים לא פירשו כן, כבר ענה לך ע"כ הגרנ"ק שכן פירש האור החיים הקדוש.

וז"ל והיה כי ישאלך וגו'. פירוש בשעה שיראה בנך ענין פדיון בכור אם ישאלך אתה חייב לומר לו אבל בלא שאלה אין חיוב אלא בליל פסח ועיי"ש.

 
 

מהבהב בחושך

משתמש רגיל
מלך שבא אמר:
ועוד יש להעיר, דא"כ תהיה מצות סיפור יצי"מ בשעת קיום כל המצוות, ע"פ הכתוב בפ' ואתחנן
שמעתי מהגר"נ רוטמן שליט"א, שנחלקו בזה הגרי"ש זילברמן והגר"ש אויערבאך זצוק"ל.
הגרי"ש זילברמן נקט שאינה בכל שעה. והגר"ש נקט שהיא בכל שעה שישאלנו עפ"י הפרשה שהזכרת.
ולא שמעתי שרש טעמיהם.
 

מלך שבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
טל חרמון אמר:
יפה מאוד ואכן אתה צודק שגם על כל המצוות צריך לענות מה שכתוב בתורה
ואתה חושב שבכל פעם שבני הקטן שואלני על מעשי אני חייב לספר לו סיפור יצי"מ? אף אחד לא נהג כך מדורי דורות ואפי' יבוא אליהו ויאמר כן אין שומעין לו. אא"כ תאמר כהגדרה שכתבתי בסוף דברי.
---
אדון @יהודי רציני, אתה כ"כ משוכנע שאני לא קורא את מה שאני מעלה?
 
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
הערות בסוף חוט שני הם אברכים - ומסומן באות א'.
אברך שאל את הגרנ"ק אם צריך לספר יצ"מ בכה"ג והוא ענה לו שכן.
כמדו' שהמקור הוא במשך חכמה.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
מלך שבא אמר:
טל חרמון אמר:
יפה מאוד ואכן אתה צודק שגם על כל המצוות צריך לענות מה שכתוב בתורה
ואתה חושב שבכל פעם שבני הקטן שואלני על מעשי אני חייב לספר לו סיפור יצי"מ? אף אחד לא נהג כך מדורי דורות ואפי' יבוא אליהו ויאמר כן אין שומעין לו. אא"כ תאמר כהגדרה שכתבתי בסוף דברי.
---
אדון @יהודי רציני, אתה כ"כ משוכנע שאני לא קורא את מה שאני מעלה?
כשבנך שואל למה אתה עושה דבר פלוני - אז אם זה לא פדיון או קידוש בכורות וזה לא בפסח אז אינך חייב לספר לו על יציאת מצרים.
אבל כשבנך שואל באופן כללי מה הסיבה לכך שאנחנו שומרים מצוות, אז יש לענות לו באופן שהוא יבין את כל היסודות הכתובים בפרשת "עבדים היינו" (עד "כאשר ציוונו"), ואולי י"ל שאין חיוב לענות מייד כך שתוכל לומר לו שתענה לו על זה בליל הסדר אך מכל מקום ודאי חובה לענות לו זאת [ויש לשים לב שבהגדה של פסח לא כתוב את כל האמור בפרשה זו כך שאם דחית אותו לליל הסדר עליך להוסיף לו גם את מה שאינו כתוב בהגדה].

ולא שייך להיפטר מזה בטענה שכבר שלחת אותו לחיידר כדי שילמד חומש - שהרי עיניך הרואות שהוא לא שם ליבו כראוי לדברים אלו.

וזה המקום לציין שמצוות "למען תספר" שקראנו השבת עיקר קיומה בלימוד פרשיות אלו לילדים, ולא מצאתי מקור לשייך מצוה זו לליל הסדר.
 

רימון

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
מלך שבא אמר:
טל חרמון אמר:
יפה מאוד ואכן אתה צודק שגם על כל המצוות צריך לענות מה שכתוב בתורה
ואתה חושב שבכל פעם שבני הקטן שואלני על מעשי אני חייב לספר לו סיפור יצי"מ? אף אחד לא נהג כך מדורי דורות ואפי' יבוא אליהו ויאמר כן אין שומעין לו. אא"כ תאמר כהגדרה שכתבתי בסוף דברי.
---
אדון @יהודי רציני, אתה כ"כ משוכנע שאני לא קורא את מה שאני מעלה?
כשבנך שואל למה אתה עושה דבר פלוני - אז אם זה לא פדיון או קידוש בכורות וזה לא בפסח אז אינך חייב לספר לו על יציאת מצרים.
אבל כשבנך שואל באופן כללי מה הסיבה לכך שאנחנו שומרים מצוות, אז יש לענות לו באופן שהוא יבין את כל היסודות הכתובים בפרשת "עבדים היינו" (עד "כאשר ציוונו"), ואולי י"ל שאין חיוב לענות מייד כך שתוכל לומר לו שתענה לו על זה בליל הסדר אך מכל מקום ודאי חובה לענות לו זאת [ויש לשים לב שבהגדה של פסח לא כתוב את כל האמור בפרשה זו כך שאם דחית אותו לליל הסדר עליך להוסיף לו גם את מה שאינו כתוב בהגדה].

ולא שייך להיפטר מזה בטענה שכבר שלחת אותו לחיידר כדי שילמד חומש - שהרי עיניך הרואות שהוא לא שם ליבו כראוי לדברים אלו.

וזה המקום לציין שמצוות "למען תספר" שקראנו השבת עיקר קיומה בלימוד פרשיות אלו לילדים, ולא מצאתי מקור לשייך מצוה זו לליל הסדר.
ראיה לדברים על מצוות למען תספר, הוא שכתוב שמספרים "את אשר התעללתי במצרים" שבפשוטו של מקרא משמע זה שעשו ליצנות מפרעה, שכל פעם אמר שהפעם הוא ישלח, ואז הקב"ה הקשה את ליבו.
ויש לציין שדבר זה לא מופיע בהגדה של פסח בכלל, וע"כ כדבריכם שעיקר המצווה הוא כל השנה, אם כי עדיין צע"ג למה זה נשמט מההגדה.
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
וז"ל והיה כי ישאלך וגו'. פירוש בשעה שיראה בנך ענין פדיון בכור אם ישאלך אתה חייב לומר לו אבל בלא שאלה אין חיוב אלא בליל פסח ועיי"ש.
האור החיים כתב כן, אך גם כתב שהיא לא כדרשת חז"ל כנגד ד' בנים, וכתב שד' בנים דרך דרוש.
ומסתמא להלכה למעשה קיי"ל כמו שחז"ל העמידו הפסוקים, כנגד ד' בנים, וא"כ אין כזאת מצוה.
לגבי "את אשר התעללתי" שאין בהגדה תמיד תמהתי בזה, אך פשיטא לי שעיקר סיפור יצי"מ בליל הסדר, וכמו שדרשו בעבור זה, ו"לחם עוני", וגם אם יש מצוה כל השנה, עיקר המצוה וחיובה הוא בליל הסדר, ולא בלימוד פרשיות אלו, אלא כמו שחז"ל העמידו "ודורש מארמי עובד אבי" (פסחים פ"י במשנה), והקושיא צריכה תירוץ ולא זה התירוץ.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
יהודי רציני אמר:
וז"ל והיה כי ישאלך וגו'. פירוש בשעה שיראה בנך ענין פדיון בכור אם ישאלך אתה חייב לומר לו אבל בלא שאלה אין חיוב אלא בליל פסח ועיי"ש.
האור החיים כתב כן, אך גם כתב שהיא לא כדרשת חז"ל כנגד ד' בנים, וכתב שד' בנים דרך דרוש.
ומסתמא להלכה למעשה קיי"ל כמו שחז"ל העמידו הפסוקים, כנגד ד' בנים, וא"כ אין כזאת מצוה.
לגבי "את אשר התעללתי" שאין בהגדה תמיד תמהתי בזה, אך פשיטא לי שעיקר סיפור יצי"מ בליל הסדר, וכמו שדרשו בעבור זה, ו"לחם עוני", וגם אם יש מצוה כל השנה, עיקר המצוה וחיובה הוא בליל הסדר, ולא בלימוד פרשיות אלו, אלא כמו שחז"ל העמידו "ודורש מארמי עובד אבי" (פסחים פ"י במשנה), והקושיא צריכה תירוץ ולא זה התירוץ.
אין מהמדרש על ארבעה בנים שום סתירה לפשט, אלא פירשו חז"ל שהחילוק בין סגנונות השאלה אינו רק מפני השינוי בזמן השאלה אלא גם מפני החילוק בין הבנים השונים וזה נפק"מ גם לליל הסדר שלבן חכם ראוי להרחיב [דלא גרע מכל השנה] ולבן תם יש לבאר באופן שגם הוא יבין [אך לא שפירשו את הפסוק על שאלה בליל הסדר כי אם כן היה צריך בהגדה לומר גם "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור וכו' על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה", אלא שתשובה זו אכן מיועדת לשואל על קידוש ופדיון בכורות, אלא שלמדו מזה לענות בסגנון זה גם לשואל בסגנון כזה בליל הסדר, אך באמת אין אומרים לו אלא את ההתחלה "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים"].

חובת הסיפור בליל הסדר זו אמירת פסח ומצה ומרור (וזה מה שדרשו מ"בעבור זה" [ואולי רק מצה נדרשת מ"בעבור זה" וחובת ההסבר על מרור הוא מדרבנן] ולפסח יש ציווי בפני עצמו "ואמרתם זבח פסח הוא" וכו'), ומצוה מן המובחר גם ללמד את הבן לפי דעתו, ולהתחיל בגנות ולסיים בשבח, ולדרוש מארמי אובד אבי - וכל זה מתקיים בהגדה, אבל פירוט עניין המכות זה עניין צדדי שלהאריך בו פוגם בצורת הסיפור הכללי של "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" ולענ"ד זו הסיבה שלא תיקנו להאריך בהגדה בעניין המכות אלא רק מזכירים אותם (וגם נהגו להוסיף על זה מדרש על כך שבכל מכה כלולים הרבה מכות [והוא תוספת ולא מעיקר ההגדה כמבואר בסידור רס"ג, וכן ליתא בסדר ההגדה של הרמב"ם אך העיד עליו בנו שהוא כן אמר זאת] אך לא מפרטים על סיפור המכות).
ו"למען תספר" מתקיים בלימוד התורה כמבואר ברש"י על פסוק זה, ואיני מכיר מקור בחז"ל המשייך פסוק זה לליל הסדר.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
האור החיים עצמו כתב שמדרש זה הוא סתירה לפשט שלו, ופשוט למעיין.
לא מצאנו בשום מקום מצוות סיפור יציאת מצרים (להוציא מהזכרה) שלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.
לא נזכר בשום מקום שחלק מהסיפור הוא המכות - אמנם כבר כתבנו שצ"ע איך מתקיים למען תספר את אשר התעללתי במצרים.
מתחיל בגנות וכו' אינו פסוק, אלא שחז"ל סיפרו שכך היא הצורה לספר יצי"מ, ומפורש בהרבה פוסקים שהוא דין דרבנן, ובפשטות הטעם שמגדיל את השבח.
בפשטות חובת פסח מצה ומרור אינו עיקר הסיפור ויש בראשונים שלא יצא וכו' הכוונה מצוו מצה ומרור ולא סיפור יצי"מ (ולשיטתם בפשטות לא יצא - כתיקנה), ויש מהראשונים שסוברים שדי בהזכרה כלשהי, ויש ראיות מראשונים אחרים (כרמב"ם) שהסיפור הוא מעיקר הדין, אבל פסח מצה ומרור לא חשובים מעיקר הסיפור. אמנם יש סוברים שהעיקר פסח מצה ומרור וכך גם במשנ"ב. ובכל מקרה בעבור זה הוא על עצם הסיפור, וכמבואר בהגדה של פסח עצמה יעו"ש.
 

חידוד

משתמש ותיק
מענין לענין באותו ענין ברבינו חננאל בסוכה דף ב' משמע שבסוכות יש ענין לספר לילדים, וזה הפירוש למען ידעו דורותיכם שהילדים שואלים למה יושבים בסוכה והאבות מספרים להם וע"י זה תעבור הידיעה לדורות הבאים.
 

חיים למוצאיהם

משתמש רגיל
האור החיים עצמו כתב שמדרש זה הוא סתירה לפשט שלו, ופשוט למעיין.
לא מצאנו בשום מקום מצוות סיפור יציאת מצרים (להוציא מהזכרה) שלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.
באוה"ח כתב על ד' בנים "זה דרך דרש", והכוונה בפשטות שהפשט העיקרי בפסוק הוא כמו שפירש על מצות סיפור יצי"מ בשעת פדיון הבן,
ולפי"ז לדעת האוה"ח יש אכן חיוב סיפור יצי"מ בשעת פדיון הבן, וכן פסק הגרנ"ק למעשה כנ"ל.
 

חידוד

משתמש ותיק
באוה"ח כתב על ד' בנים "זה דרך דרש", והכוונה בפשטות שהפשט העיקרי בפסוק הוא כמו שפירש על מצות סיפור יצי"מ בשעת פדיון הבן,
ולפי"ז לדעת האוה"ח יש אכן חיוב סיפור יצי"מ בשעת פדיון הבן, וכן פסק הגרנ"ק למעשה כנ"ל.
לכאו' אין חיוב של את פתח לו ורק אם ישאל מחוייב.

נ. ב. לא ראיתי את האוה"ח בפנים.
 
חלק עליון תַחתִית