"שהכל נִהְיֶה בדברו" או "נִהְיָה בדברו"

אחד העם

משתמש חדש
יפה מאוד!
ולהעיר שבלשון השגורה אצלנו לא אומרים כלל על משהו הווה שהוא נִהְיֶה מבנין מתפעל, אולי 'מתהווה' , אבל כל מדבר בשפת לה"ק מרגיש בזרות הביטוי 'שהכל נִהְיֶה'.
ואולי אלו שינויים שנעשו בשפה עם הזמן
 

HaimL

משתמש ותיק
אחד העם אמר:
יפה מאוד!
ולהעיר שבלשון השגורה אצלנו לא אומרים כלל על משהו הווה שהוא נִהְיֶה מבנין מתפעל, אולי 'מתהווה' , אבל כל מדבר בשפת לה"ק מרגיש בזרות הביטוי 'שהכל נִהְיֶה'.
ואולי אלו שינויים שנעשו בשפה עם הזמן
אם מישהו מרגיש זרות בביטוי הזה, זהו בבחינת ליסטים שכמוך כבשוה.
ככה זה בלה"ק. נחי ל"ה בזמן הווה צריך לבטא עם סגול.
 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
HaimL אמר:
ככה זה בלה"ק. נחי ל"ה בזמן הווה צריך לבטא עם סגול.
בתנ"ך (וגם שם לא תמיד), אך לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, ובחז"ל בסגול (כמובא במאמר הנ"ל)
"הלשון השגורה אצלנו" לפעמים היא כלשון התורה, לפעמים כלשון חז"ל, ולפעמים לא זה ולא זה
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
מה היה מנהג גדולי ישראל בזה?
מתוך המאמר של ר' אוריאל פרנק דלעיל:

קרוב לוודאי שמנהג רוב ישראל בימינו לומר "נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" משמר את הקריאה המקורית. ניקוד זה מתועד במשנה (בכתבי יד ובדפוסים מנוקדים), וכך משמע מריא"ז המובא בשלטי הגבורים בברכות לב, ב בדפי האלפס; וכן מדברי ר' יעקב עמדין, בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א צד-צה, והחיד"א, ברכי יוסף או"ח רד ס"ק ב. כשיטה זו פסקו חלק מהאחרונים האשכנזים, כגון שו"ע הגר"ז (רד, יח) וקיצור שו"ע של הר"ש גנצפריד (נב, ב), וכך מנהג כל שאר עדות ישראל.
על קריאה זו ערער ר' חנוך הֶנדיל , בעל חידושי "חכמת מנוח" (ברכות לח, א) וחידש שיש לומר "שהכל נִהְיֶה" בסגול. יש מגדולי האחרונים האשכנזים שקִבלו את דבריו (ר' יונה בן אליהו לאנדסופר בשו"ת מעיל צדקה סי' מ"ב; הנהגות הגר"א - מעשה רב, ע"ו ; ערוה"ש או"ח קסז, ז-ח), ויש שדחו אותם בשתי ידיים (כגון רבי יעקב עמדין, שו"ת שאילת יעבץ ח"א, צד ).
 

חדא

משתמש ותיק
רוב ככל גדולי ליטא אמרו בסגול
הויכוח אינו רק דקדוקי ותלוי גם בדברי הנפש החיים
על חידוש העולם בכל עת ואכמ"ל
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
יעקב שלם אמר:
מה היה מנהג גדולי ישראל בזה?
מתוך המאמר של ר' אוריאל פרנק דלעיל:

קרוב לוודאי שמנהג רוב ישראל בימינו לומר "נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" משמר את הקריאה המקורית. ניקוד זה מתועד במשנה (בכתבי יד ובדפוסים מנוקדים), וכך משמע מריא"ז המובא בשלטי הגבורים בברכות לב, ב בדפי האלפס; וכן מדברי ר' יעקב עמדין, בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א צד-צה, והחיד"א, ברכי יוסף או"ח רד ס"ק ב. כשיטה זו פסקו חלק מהאחרונים האשכנזים, כגון שו"ע הגר"ז (רד, יח) וקיצור שו"ע של הר"ש גנצפריד (נב, ב), וכך מנהג כל שאר עדות ישראל.
על קריאה זו ערער ר' חנוך הֶנדיל , בעל חידושי "חכמת מנוח" (ברכות לח, א) וחידש שיש לומר "שהכל נִהְיֶה" בסגול. יש מגדולי האחרונים האשכנזים שקִבלו את דבריו (ר' יונה בן אליהו לאנדסופר בשו"ת מעיל צדקה סי' מ"ב; הנהגות הגר"א - מעשה רב, ע"ו ; ערוה"ש או"ח קסז, ז-ח), ויש שדחו אותם בשתי ידיים (כגון רבי יעקב עמדין, שו"ת שאילת יעבץ ח"א, צד ).
כמה נלעג לומר ניקוד זה מתועד במשנה........
מכל המקורות הריא"ז מקור גדול להכריע, אמנם למרות זאת מסתבר שידעו האחרונים דבריו ואעפ"כ חלקו, ועד כמה שאני זוכר נסתפק בזה המג"א.
המקורות האחרים לא עדיפים מהמקורות לומר נהיה בסגול.
 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
כמה נלעג לומר ניקוד זה מתועד במשנה........
אולי תסביר למה

יראתי בפצותי אמר:
המקורות האחרים לא עדיפים מהמקורות לומר נהיה בסגול.
מסורת של רוב עם ישראל לכאו' עדיפה על חידושו של אחד האחרונים
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
יראתי בפצותי אמר:
כמה נלעג לומר ניקוד זה מתועד במשנה........
אולי תסביר למה
יראתי בפצותי אמר:
המקורות האחרים לא עדיפים מהמקורות לומר נהיה בסגול.
מסורת של רוב עם ישראל לכאו' עדיפה על חידושו של אחד האחרונים
המשנה לא היתה מנוקדת, בדיוק כמו שהגמרא לא מנוקדת. זה שמאן דהו ניקד כך, אינו מתועד במשנה....
 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
המשנה לא היתה מנוקדת, בדיוק כמו שהגמרא לא מנוקדת. זה שמאן דהו ניקד כך, אינו מתועד במשנה....
ודאי שאין הכוונה שרבי יהודה הנשיא כתב קמץ מתחת ליו"ד.
בסוגריים כתוב מה הכוונה:
אבר כיונה אמר:
(בכתבי יד ובדפוסים מנוקדים)
והכוונה (בין השאר) לכת"י מלפני מאות שנים שמשקפים מסורות של קריאת המשנה
 

דבש לפי

משתמש ותיק
חדא אמר:
רוב ככל גדולי ליטא אמרו בסגול
הויכוח אינו רק דקדוקי ותלוי גם בדברי הנפש החיים
על חידוש העולם בכל עת ואכמ"ל
היעב"ץ אמנם התווכח (גם) מכיוון זה, אבל אף אם ננקוט לעיקר דלא כיעב"ץ עדיין אי אפשר להתעלם מדברי חז"ל בגמרא שהברכות הם בלשון עבר, ושגם כשמברכים בלשון בינוני הכוונה בזה ללשון עבר, ואם כן אם ננקוט שבשונה מ"בורא" שיכול להיות גם במשמעות של לשון עבר - "נהיֶה" הוא דווקא לשון הווה, אז לכאורה ודאי שעל פי הגמרא צריך לומר "נִהְיָה" בלשון עבר. (וכנראה הגר"א סבר שגם "נִהְיֶה" יכול להיות במשמעות לשון עבר כמו "בורא", ולכן העדיף לומר כך כדרך רוב הברכות שנתקנו בלשון בינוני, אבל אי אפשר לומר שיש קפידא לומר דווקא כך שהרי מבואר בגמרא שלא ייתכן שמחלוקת ב"ש וב"ה היא אם לומר "שברא" או "בורא" כי זה לא משנה.)
 

חונה בירושלים

משתמש רגיל
אבר כיונה אמר:
מסורת של רוב עם ישראל לכאו' עדיפה על חידושו של אחד האחרונים
אני מסופק אם המנהג כיום משקף באמת את המסורת, פעמים רבות זה משקף רק את מה שנדפס בסידור לוין אפשטיין וכד'.
ומענין לענין באותו ענין, המנהג לומר 'בעומר' ולא 'לעומר', דעת רוב האחרו' לומר לעומר אלא שהגר"א נהג לומר בעומר, האם המנהג כיום נובע מזה שכולם קיבלו הנהגות הגר"א או שכך מופיע בסידורים...
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
חונה בירושלים אמר:
אבר כיונה אמר:
מסורת של רוב עם ישראל לכאו' עדיפה על חידושו של אחד האחרונים
אני מסופק אם המנהג כיום משקף באמת את המסורת, פעמים רבות זה משקף רק את מה שנדפס בסידור לוין אפשטיין וכד'.
בסידורים וברכונים ישנים שראיתי זה בקמץ, אך לא ראיתי כמות מספיקה כדי שאוכל להעיד שזה היה המנהג היחיד. אגב, ראיתי שזה בקמץ גם בקטע גניזה ממנהג ארץ ישראל הקדמון.
 
חונה בירושלים אמר:
המנהג לומר 'בעומר' ולא 'לעומר', דעת רוב האחרו' לומר לעומר אלא שהגר"א נהג לומר בעומר, האם המנהג כיום נובע מזה שכולם קיבלו הנהגות הגר"א או שכך מופיע בסידורים...

שכחת שכך כותב גם הרמ"א
 
חלק עליון תַחתִית