נדר ללמוד מהשעה 130 עד 230 לפנות בוקר והזיזו את השעון מ-200-300

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שאלה:
מי שנדר ללמוד כל מוצאי שבת מהשעה 130 אחרי חצות עד השעה 230.
ובמוצאי שבת אחת עברו לשעון קיץ והזיזו את השעון בשעה 200 לשעה 300. [והיינו שבאותו לילה אין שעה כזו 230].
מה דין נדרו - האם הוא פטור בכלל, כיון שהוא  אינו יכול לקיימו כמו שנדר, האם הוא צריך ללמוד מ-130 שעון חורף עד 330 שעון קיץ (שעה אחת), או אולי צריך לנסוע למדינה שאינם מעבירים  את השעון באותו לילה, וללמוד שם מ-130 עד 230 כמו שנדר.
 

ששמואל

משתמש ותיק
שאלה מעניינת
מסברא זה תלוי באומדת דעת אי כוונתו לשעה מ01:30 וא"כ חייב להמשיך עד 03:30 או שכוונתו ללמוד עד 02:30 וא"כ בשעה 02:00 שמעבירים לשעה 03:00 עבר הזמן שחייב בו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ששמואל אמר:
שאלה מעניינת
מסברא זה תלוי באומדת דעת אי כוונתו לשעה מ01:30 וא"כ חייב להמשיך עד 03:30 או שכוונתו ללמוד עד 02:30 וא"כ בשעה 02:00 שמעבירים לשעה 03:00 עבר הזמן שחייב בו.
זה חלק מהבעיה, שהוא בחר בשעה זו שיהיה שעה ושיהיה אותה שעה, גם מצד ההתחלה וגם מצד הסוף. אבל כשמתחיל ב130 זה בסדר אבל אם הוא צריך לסיים ב-300 זה לא בדיוק מה שרצה, ומצד שני הוא נדר ללמוד שעה, אז מה יעשה?

והנה לכאורה מי שנדר ללכת לשיעור של איזה רב, למשך חודש ימים, והרב נסע למדינה אחרת, לכאורה הוא צריך להתיר נדרו אם אינו רוצה לנסוע לאותה מדינה לשמוע את השיעור, ואם אינו יכול להתיר נדרו לכאורה חייב לנסוע למקום שהרב נמצא שם, (דעל נדרים ושבועות יש לאו, ועל לאו חייב להוציא כל ממונו שלא יעבור), ואולי גם הכא, אם נאמר שחייב לקיים נדרו כמו שנדר, אולי צריך לנסוע למקום שיכול ללמוד מ130 עד 230.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ששמואל אמר:
שאלה מעניינת
מסברא זה תלוי באומדת דעת אי כוונתו לשעה מ01:30 וא"כ חייב להמשיך עד 03:30 או שכוונתו ללמוד עד 02:30 וא"כ בשעה 02:00 שמעבירים לשעה 03:00 עבר הזמן שחייב בו.
זה חלק מהבעיה, שהוא בחר בשעה זו שיהיה שעה ושיהיה אותה שעה, גם מצד ההתחלה וגם מצד הסוף. אבל כשמתחיל ב130 זה בסדר אבל אם הוא צריך לסיים ב-300 זה לא בדיוק מה שרצה, ומצד שני הוא נדר ללמוד שעה, אז מה יעשה?

והנה לכאורה מי שנדר ללכת לשיעור של איזה רב, למשך חודש ימים, והרב נסע למדינה אחרת, לכאורה הוא צריך להתיר נדרו אם אינו רוצה לנסוע לאותה מדינה לשמוע את השיעור, ואם אינו יכול להתיר נדרו לכאורה חייב לנסוע למקום שהרב נמצא שם, (דעל נדרים ושבועות יש לאו, ועל לאו חייב להוציא כל ממונו שלא יעבור), ואולי גם הכא, אם נאמר שחייב לקיים נדרו כמו שנדר, אולי צריך לנסוע למקום שיכול ללמוד מ130 עד 230.
אבל הרי אנחנו פוסקים בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ופשיטא שהנודר שיילך לשיעור של חכם פלוני, שכוונתו למקום ידוע ובזמן ידוע, ולא נדר שייסע או יטוס או יפליג בים, כדי ללמוד ממנו, אא"כ פירש. 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אנחנו פוסקים בנדרים הלך אחר לשון בני אדם
הלוך אחר לשון בני אדם - פירושו איך לפרש את המילים שהוא אמר בנדרו, ובזה הולכין אחר לשון בני אדם דהיינו למה מתכוונים כשאומרים מילים אלה, אבל כל זה הוא בפירוש המילים ולא באיזה תנאים הוא דיבר:
לגבי באיזה אופנים הוא צריך לקיים נדרו, לזה יש דיני פתח בנדרים, ואם הוא רוצה לומר "לא על דעת כן נדרתי" הוא צריך התיר נדרו ולהגיד את הפתח ואז מתירים לו.
ואין לערבב בין שני הדברים.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אנחנו פוסקים בנדרים הלך אחר לשון בני אדם
הלוך אחר לשון בני אדם - פירושו איך לפרש את המילים שהוא אמר בנדרו, ובזה הולכין אחר לשון בני אדם דהיינו למה מתכוונים כשאומרים מילים אלה, אבל כל זה הוא בפירוש המילים ולא באיזה תנאים הוא דיבר:
לגבי באיזה אופנים הוא צריך לקיים נדרו, לזה יש דיני פתח בנדרים, ואם הוא רוצה לומר "לא על דעת כן נדרתי" הוא צריך התיר נדרו ולהגיד את הפתח ואז מתירים לו.
ואין לערבב בין שני הדברים.
נכון מאוד, והוא שטענתי. אדם הנודר ללמוד שיעור של חכם פלוני, כוונת מילותיו היא לשיעור שהחכם דורש במקום ידוע, ואין כוונת מילותיו שיילך לכל שיעור, בכל מקום בעולם, של החכם ההוא. 
אם היה נודר שילמד תורה מפי חכם פלוני, והחכם הולך לו למדינת הים, אז כבר צריך לפתוח לו, שלא נדרת ע"מ שאם יילך הרב למדה"י שתלך אחריו ללמוד תורה מפיו.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אנחנו פוסקים בנדרים הלך אחר לשון בני אדם
הלוך אחר לשון בני אדם - פירושו איך לפרש את המילים שהוא אמר בנדרו, ובזה הולכין אחר לשון בני אדם דהיינו למה מתכוונים כשאומרים מילים אלה, אבל כל זה הוא בפירוש המילים ולא באיזה תנאים הוא דיבר:
לגבי באיזה אופנים הוא צריך לקיים נדרו, לזה יש דיני פתח בנדרים, ואם הוא רוצה לומר "לא על דעת כן נדרתי" הוא צריך התיר נדרו ולהגיד את הפתח ואז מתירים לו.
ואין לערבב בין שני הדברים.
נכון מאוד, והוא שטענתי. אדם הנודר ללמוד שיעור של חכם פלוני, כוונת מילותיו היא לשיעור שהחכם דורש במקום ידוע, ואין כוונת מילותיו שיילך לכל שיעור, בכל מקום בעולם, של החכם ההוא. 
אם היה נודר שילמד תורה מפי חכם פלוני, והחכם הולך לו למדינת הים, אז כבר צריך לפתוח לו, שלא נדרת ע"מ שאם יילך הרב למדה"י שתלך אחריו ללמוד תורה מפיו.
ומהו דעת מעכ"ת לעניין גוף השאלה איך יקיים נדרו?
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
הלוך אחר לשון בני אדם - פירושו איך לפרש את המילים שהוא אמר בנדרו, ובזה הולכין אחר לשון בני אדם דהיינו למה מתכוונים כשאומרים מילים אלה, אבל כל זה הוא בפירוש המילים ולא באיזה תנאים הוא דיבר:
לגבי באיזה אופנים הוא צריך לקיים נדרו, לזה יש דיני פתח בנדרים, ואם הוא רוצה לומר "לא על דעת כן נדרתי" הוא צריך התיר נדרו ולהגיד את הפתח ואז מתירים לו.
ואין לערבב בין שני הדברים.
נכון מאוד, והוא שטענתי. אדם הנודר ללמוד שיעור של חכם פלוני, כוונת מילותיו היא לשיעור שהחכם דורש במקום ידוע, ואין כוונת מילותיו שיילך לכל שיעור, בכל מקום בעולם, של החכם ההוא. 
אם היה נודר שילמד תורה מפי חכם פלוני, והחכם הולך לו למדינת הים, אז כבר צריך לפתוח לו, שלא נדרת ע"מ שאם יילך הרב למדה"י שתלך אחריו ללמוד תורה מפיו.
ומהו דעת מעכ"ת לעניין גוף השאלה איך יקיים נדרו?
יש לי סברא בזה. אם נדר שילמד שיעור בין 1:30 לבין 2:30, והגיעה השעה 2:31 והוא לא פסק מלימודו. האם עבר על נדרו. בפשטות, לא. שמי שנודר שילמד מ 1:30 עד 2:30 נעשה כאומר לא אפסוק מללמוד לפני 2:30. ואם כן, גם ביום שמחליפים את השעה, הוא יכול לקיים את נדרו,  שאין במשמע שילמד דווקא עד השעה 2:30.

אלא שאז יש לדון על לשון בני אדם. אפשר לומר שהוא נעשה כאומר לא אפסוק מללמוד לפני 2:30, ואז כאשר החליפו מ 2:00 ל 3:00, הרי נתקיים נדרו. 
או שנעשה כאומר לא אפסוק לפני שתחלוף שעה אחת, ואז חייב להשלים את השעה, עד 3:30. דעתי נוטה לכך שכוונתו להשלים שעה אחת, ולכן לא די ללמוד עד 3:00, אבל לא נראה לי שיהיה פטור לגמרי מנדרו.


 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אם נדר שילמד שיעור בין 1:30 לבין 2:30, והגיעה השעה 2:31 והוא לא פסק מלימודו. האם עבר על נדרו. בפשטות, לא. שמי שנודר שילמד מ 1:30 עד 2:30 נעשה כאומר לא אפסוק מללמוד לפני 2:30
לענ"ד זה לא הטעם שאינו עובר, אלא משום שלא אמר אלמד "רק" עד 230. וכמו מי שנודר שילמד היום מסכת ברכות מותר לו ללמוד גם מסכת שבת. ופשוט הוא.

HaimL אמר:
אלא שאז יש לדון על לשון בני אדם. אפשר לומר שהוא נעשה כאומר לא אפסוק מללמוד לפני 2:30, ואז כאשר החליפו מ 2:00 ל 3:00, הרי נתקיים נדרו.
גם לשיטתך דהוה כאומר "לא אפסוק מללמוד לפני 2:30" מאן יימר לן שכאשר החליפו מ 2:00 ל 3:00, נתקיים נדרו, הרי הפסיק ללמוד לפני שהגיע שעה 2:30 שהרי השעה 2:30 מעולם לא הגיע. (הלשון "לפני" אינו מדוייק לגמרי, שהרי לכאורה לא שייך לומר לפני על דבר שלא יהי' - אבל יש שמדברים כן בלשון בנ"א כגון שיאמר אדם לבנו הקטן "אם תלך לישון היום לפני שאמא תצווה עליך, אתן לך פרס מחר", אף אם הוא יעשה כן מעולם לא תצווה עליו), ואיך יקיים מה שנדר לא להפסיק לפני 230 אם לא הגיע שעה 230.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אם נדר שילמד שיעור בין 1:30 לבין 2:30, והגיעה השעה 2:31 והוא לא פסק מלימודו. האם עבר על נדרו. בפשטות, לא. שמי שנודר שילמד מ 1:30 עד 2:30 נעשה כאומר לא אפסוק מללמוד לפני 2:30
לענ"ד זה לא הטעם שאינו עובר, אלא משום שלא אמר אלמד "רק" עד 230. וכמו מי שנודר שילמד היום מסכת ברכות מותר לו ללמוד גם מסכת שבת. ופשוט הוא.
HaimL אמר:
אלא שאז יש לדון על לשון בני אדם. אפשר לומר שהוא נעשה כאומר לא אפסוק מללמוד לפני 2:30, ואז כאשר החליפו מ 2:00 ל 3:00, הרי נתקיים נדרו.
גם לשיטתך דהוה כאומר "לא אפסוק מללמוד לפני 2:30" מאן יימר לן שכאשר החליפו מ 2:00 ל 3:00, נתקיים נדרו, הרי הפסיק ללמוד לפני שהגיע שעה 2:30 שהרי השעה 2:30 מעולם לא הגיע. (הלשון "לפני" אינו מדוייק לגמרי, שהרי לכאורה לא שייך לומר לפני על דבר שלא יהי' - אבל יש שמדברים כן בלשון בנ"א כגון שיאמר אדם לבנו הקטן "אם תלך לישון היום לפני שאמא תצווה עליך, אתן לך פרס מחר", אף אם הוא יעשה כן מעולם לא תצווה עליו), ואיך יקיים מה שנדר לא להפסיק לפני 230 אם לא הגיע שעה 230.
זהו בדיוק הטעם שהתכוונתי אליו. מאחר ודרך הנודרים לעשות משהו משעה זו עד שעה זו, היא לא להגביל את הזמן, אלא שלא לפחות ממנו. בניגוד, למשל, למי שנודר שיסיים איזה דבר משעה זו עד שעה זו, שכוונתו לנדור לסיים עד שעה זו ממש, ולא יעבור. וה"נ, בנודר ללמוד מ 1:30 ועד 2:30, כוונתו הייתה (בצד הראשון שכתבתי) שלא יפסוק מללמוד עד שתחלוף השעה 2:30. אבל כאשר החליפו את השעון, הרי בשעה 2:00 שהתחלפה לשעה 3:00 כבר חלפה השעה 2:30, למרות שלא הייתה ולא עתידה להיות בלילה זה, אבל 3:00 היא תמיד אחרי 2:30, ולכן שפיר מקרי שחלפה השעה ונתקיים מחשבתו
​​​​​
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
שלא יפסוק מללמוד עד שתחלוף השעה 2:30. אבל כאשר החליפו את השעון, הרי בשעה 2:00 שהתחלפה לשעה 3:00 כבר חלפה השעה 2:30, למרות שלא הייתה ולא עתידה להיות בלילה זה, אבל 3:00 היא תמיד אחרי 2:30, ולכן שפיר מקרי שחלפה השעה ונתקיים מחשבתו
בלילה זו השעה 3:00 איננה אחרי* השעה 2:30 כי 2:30 אינה קיימת כלל. ומנ"ל ששפיר מקרי שחלפה השעה ונתקיים מחשבתו?

*דאפילו אם תמצא לומר ששיך לשון "לפני" גם כשלא יהיה הדבר לעולם, אבל פשוט וברור שלא שייך לשון "אחרי" בדבר שלעולם לא היה.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
שלא יפסוק מללמוד עד שתחלוף השעה 2:30. אבל כאשר החליפו את השעון, הרי בשעה 2:00 שהתחלפה לשעה 3:00 כבר חלפה השעה 2:30, למרות שלא הייתה ולא עתידה להיות בלילה זה, אבל 3:00 היא תמיד אחרי 2:30, ולכן שפיר מקרי שחלפה השעה ונתקיים מחשבתו
בלילה זו השעה 3:00 איננה אחרי* השעה 2:30 כי 2:30 אינה קיימת כלל. ומנ"ל ששפיר מקרי שחלפה השעה ונתקיים מחשבתו?

*דאפילו אם תמצא לומר ששיך לשון "לפני" גם כשלא יהיה הדבר לעולם, אבל פשוט וברור שלא שייך לשון "אחרי" בדבר שלעולם לא היה.
מה שאמרתי הוא, שהרי בעלמא, השעה 3:00 היא אחרי 2:30, ובכל הלילות, מתקיימים שלושה דברים.
​​​​1. השעה 3:00 היא אחרי השעה 2:30.
2. השעה 3:00 היא לא לפני השעה 2:30.
3. השעה 3:00 היא לא שווה לשעה 2:30.

נתבונן בחשבון שיוצא בלילה הזה.
1. השעה 3:00 היא לא אחרי השעה 2:30, שלא קיימת.
2. השעה 3:00 היא לא לפני השעה 2:30, שלא קיימת.
3. השעה 3:00 היא לא שווה לשעה 2:30, שלא קיימת.

טענתי היא, שלפי לשון בני אדם, מספיקים תנאים 2 ו 3 כדי שיתקיים נדרו, דהא אין דעתו בנדר על שעה כזאת או אחרת, אלא רק על שלא יפסוק לפני השעה 2:30, וכאשר הגיעה השעה 3:00, מ"מ זה התקיים, שהרי לא פסק לפני השעה 2:30, כי השעה 3:00 היא לא לפניה.

 
 

HaimL

משתמש ותיק
אבל מעבר לכל זה, לדעתי נכון יותר שהתכוון שלא לפחות בלימוד התורה משעה, ולכן חייב להמשיך ללמוד עד 3:30
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אבל מעבר לכל זה, לדעתי נכון יותר שהתכוון שלא לפחות בלימוד התורה משעה, ולכן חייב להמשיך ללמוד עד 3:30
אי אפשר לומר סברות על מה התכוון, אא"כ יתכן שהתכוון על משהו מסויים, ואין יודען על מה, אבל כאן בזמן הנדר הוא לא חשב בכלל על מקרה כנ"ל, והוא רצה להדיא שהלימוד יהיה שעה אחת בין השעות האלה בווקא, דהיינו להתחיל משעה 130 ולסיים בשעה 230, ולא רצה לסיים בשעה 300.
השאלה הוא אם צריך לחשוש ולעשות התרת נדרים כיון שאינו יוד איך לקיים נדרו. וגם אם ילמד עד 300 לא בטוח שקיים נדרו וכנ"ל.
ולכאורה גם אם נאמר שאי אפשר לו לקיים נדרו בלילה זו, מ"מ יצטרך להתיר נדרו, כיון שאינו נקרא אונס על ביטול הנדר כיון שאפשר בשאלה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מי שנדר ללכת לשיעור של איזה רב למשך חודש ימים, והרב נסע למדינה אחרת, לכאורה הוא צריך להתיר נדרו אם אינו רוצה לנסוע לאותה מדינה לשמוע את השיעור.
לא כי, אלא הרי זה דומה לנודר מן הכלכלה והיו בה בנות שוח, ואמר 'אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר', דבנות השוח מותרות בלא שאלה, בפרק ארבעה נדרים.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
מי שנדר ללכת לשיעור של איזה רב למשך חודש ימים, והרב נסע למדינה אחרת, לכאורה הוא צריך להתיר נדרו אם אינו רוצה לנסוע לאותה מדינה לשמוע את השיעור.
לא כי, אלא הרי זה דומה לנודר מן הכלכלה והיו בה בנות שוח, ואמר 'אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר', דבנות השוח מותרות בלא שאלה, בפרק ארבעה נדרים.

ייש״כ על המרא״מ, וגם שם צריך ביאור, למה מותר ללא שאלה, הרי בכ״מ שמתירים נדר אומרים ״ אילו הייתי יודע ש... לא הייתי נודר״ וזהו הפתח להתרה בפני החכמים, אבל אינו מותר בלי שאלה, ומ״ש בזה שלא יצטרך התרה?
 

מתון מתון

משתמש ותיק
אפ' תלוי בנדון הפוסקים באלו שקנו מקומם במזרח ביהכנ"ס, והרחיבו ביהכ"ס, אם נשאר מקומם הישן, או שקנו מקומם במזרח החדש.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
באותו לילה אין שעה כזו 230.
טען באוזני חד ינוקא, כי 'האלב נאך צוויי' קיים גם באותו לילה (אלא שבאותו לילה בהאלב נאך צוויי השעה היא שלש ושלשים), ואפשר לו לשמור מוצא פיו ('צו לערנען פון האלב נאך איינס ביז האלב נאך צוויי') ולעשות כאשר נדר.
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
טען באוזני חד ינוקא, כי 'האלב נאך צוויי' קיים גם באותו לילה (אלא שבאותו לילה בהאלב נאך צוויי השעה היא שלש ושלשים), ואפשר לו לשמור מוצא פיו ('צו לערנען פון האלב נאך איינס ביז האלב נאך צוויי') ולעשות כאשר נדר.
ומה אם נדר 'צו לערנען פון האלב צוויי ביז האלב דריי'?
 

אשרי העם

משתמש ותיק
עמד בשאלה זו מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קלח), ואלו דבריו:
 
י"ד תמוז תשל"ד לפ"ק. כבוד אהובי היקר הה"ג עדין הנפש מלא תורה ויראה רבי ישראל פיינהאנדלר לאוי"ט. אחדשה"ט וש"ת באה"ר.

מכתבו הדחוף מיום י"ג ח"ז קיבלתי היום, ואשיב מיד רק להענין, אשר שאל בא' שנדר שילמוד כל לילה עד שעה שתים עשרה וחצי, והיות במוצ"ש הקרוב מזיזים את השעון ומקדימים בקיץ בשעה אחת, וכ"ע יקראו לשעה י"א וחצי י"ב וחצי, ושאל האיך ינהוג עם נדרו אם חייב ללמוד עד חצי שעה אחר י"ב האמיתי או אחרי י"ב כשקוראים עכשיו, וכן שאל אם ישתנה הדין במוצש"ק הקרוב שבשעה שתים עשרה יזיזו השעון ותהי' שעה אחת בלילה.

הנה בנדרים ב' דברים קובעים לשון בני אדם כמבואר נדרים מ"ט וכמה דוכתא ובשו"ע יו"ד ריש סי' רי"ז, וכן כוונת הנודר כמבואר נדרים נ"ה ובשו"ע סי' רי"ח, ולעינינו יש לפרש כוונת הנודר ללמוד עד חצי שעה אחרי י"ב שעה בלילה בתרתי או דהוא רוצה ללמוד זמן קצוב וכל פעם יושב ללמוד למשל ב' שעות לפני חצות ורוצה ללמוד ב' שעות וחצי וזה מסתיים בשעה הנ"ל וא"כ כיון דלפי סדר זמנים וחדש גם היום מתחיל לכל אדם בשעת אחת מוקדם, וכל סדרי יומו מוקדם שעה אחת וא"כ יש לו ב' שעות וחצי (ע"ד משל) משעה עשר החדשה עד י"ב וחצי החדשה.

אמנם לפעמים כוונת הנדר הוא מטעם למוד בשעת חצות כאשר עשו הרבה מן הצדיקים שהקפידו ללמוד עד שעה או חצי שעה אחרי חצות הלילה כדי שלא יעבור עליו חצות בשינה או בטלה, וא"כ אם כך דעתו מה יושיענו הזמן החדש והוא מסיים לימודו בשעה י"א וחצי שהוא עדיין לפני חצות (הגם שבא"י זמן חצות קודם שעה י"ב כידוע) ואם כן כוונתו נראה דצריך ללמוד עד חצי שעה אחרי י"ב הרגיל כל השנה.

ויש עוד דרך ג' שהוא כוון באמרו עד י"ב וחצי רק על הזמן ההוא לא על משך זמן הלמוד ולא על שעת חצות אלא בין פחות בין הרבה רוצה ללמוד עד י"ב וחצי ועיקר כוונתו שלא להקדים שינתו לפני זה, הנה בדרך זה ג"כ פשוט דאזלינן אחרי הלשון והכוונה וכיון שלפי זמן דעכשיו כבר הגיע זמן שכיבה למאחרים דהיום הבא ג"כ יקדים שעה א"כ פשיטא דדעתו אזמן החדש של עכשיו.

אמנם לענין ליל מוצש"ק שמזיזים השעון רק בשעה שתים עשרה בלילה, וכבר יהי' אז שעה אחת אחרי שתים עשרה אם בשעה זו י"ל כבר קיים נדרו כיון שהוא כבר א' אחרי י"ב, או בלילה זו צריך עכ"פ ללמוד עוד חצי שעה, הנה זה תולה בדרכי כוונת הנודר שכתבתי דלפי דרך הראשון דהוא מפאת המשך זמן הלמוד שוהא לומד ע"ד משל ב' שעות וחצי א"כ פשיטא שהוא צריך להשלים עוד חצי שעה אחרי זה דסו"ס חסר לו עוד חצי שעה מנדרו ובלילה ההוא ילמוד עד אחד וחצי בלילה.

אבל אם כוונת הנודר ע"ד שכתבתי באחרונה שקבע שעה זאת שלא לשכב על מטתו קודם, א"כ פשיטא דגם במוצ"ש הזה א"צ ללמוד יותר כיון דלפי סדר החדש זמן קימה למחר תהי' ג"כ שעה אחת קודם, זה הנלענ"ד בקיצור בנ"ד בלי פלפול היות כ"ת מבקש תשובה מיד.
והרני ידידו דוש"ת - מצפה לחסדי ה'.
 
חלק עליון תַחתִית